ביאור:בבלי ברכות דף ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

'מאי דכתיב (תהלים סט יד) ואני תפלתי לך ה' עת רצון [אלקים ברב חסדך ענני באמת ישעך] [1] - אימתי עת רצון? - בשעה שהצבור מתפללין.'

רבי יוסי ברבי חנינא אמר מהכא: (ישעיהו מט ח) כה אמר ה' בעת רצון עניתיך [וביום ישועה עזרתיך ואצרך ואתנך לברית עם להקים ארץ להנחיל נחלות שממות].

רבי אחא ברבי חנינא אמר מהכא: (איוב לו ה) הן אל כביר ולא ימאס [כביר כח לב] [2], וכתיב (תהלים נה יט) פדה בשלום נפשי מקרב לי [3] כי ברבים היו עמדי [4].

תניא נמי הכי [ספרי פנחס פסקה קלה]: 'רבי נתן אומר: מנין שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים? - שנאמר (איוב לו ה) הן אל כביר ולא ימאס [כביר כח לב]’ וכתיב (תהלים נה יט) פדה בשלום נפשי מקרב לי [כי ברבים היו עמדי]: אמר הקב"ה: כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור - מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם [5].

אמר ריש לקיש: כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל - נקרא שכן רע, שנאמר (ירמיהו יב יד) כה אמר ה' על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי את ישראל [הנני נתשם מעל אדמתם ואת בית יהודה אתוש מתוכם], ולא עוד אלא שגורם גלות לו ולבניו, שנאמר [6]: 'הנני נותשם מעל אדמתם ואת בית יהודה אתוש מתוכם'.

אמרו ליה לרבי יוחנן: איכא סבי בבבל. תמה ואמר (דברים יא כא) למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה [אשר נשבע ה' לאבתיכם לתת להם כימי השמים על הארץ] כתיב, אבל בחוצה לארץ לא!? כיון דאמרי ליה מקדמי [7] ומחשכי [8] לבי כנישתא [9], אמר: היינו דאהני להו;

כדאמר רבי יהושע בן לוי לבניה: קדימו וחשיכו ועיילו לבי כנישתא כי היכי דתורכו חיי.

אמר רבי אחא ברבי חנינא: מאי קרא? (משלי ח לד) אשרי אדם שומע לי לשקד על דלתותי יום יום לשמור מזוזת פתחי, וכתיב בתריה [פסוק לה] כי מוצאי מצא חיים [ויפק רצון מה’].

אמר רב חסדא: לעולם יכנס אדם שני פתחים בבית הכנסת -

שני פתחים סלקא דעתך?

אלא אימא שיעור שני פתחים [10]

ואחר כך יתפלל.

(תהלים לב ו) על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא [רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו] [11]; אמר רבי חנינא: 'לעת מצא' זו אשה, שנאמר (משלי יח כב) מצא אשה מצא טוב [ויפק רצון מה’].

במערבא, כי נסיב אינש אתתא - אמרי ליה הכי: "מצא או מוצא"?

'מצא' – דכתיב (משלי יח כב) 'מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה’’; 'מוצא' - דכתיב (קהלת ז כו) ומוצא אני מר ממות את האשה [אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה טוב לפני האלקים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה];

רבי נתן אומר: 'לעת מצא' זו תורה, שנאמר (משלי ח לה) כי מוצאי מצא חיים [ויפק רצון מה’].

רב נחמן בר יצחק אמר: 'לעת מצא' זו מיתה [12], שנאמר (תהלים סח כא) [האל לנו אל למושעות ולה' ד’] למות תוצאות.

תניא נמי הכי: 'תשע מאות ושלשה מיני מיתה נבראו בעולם, שנאמר 'למות תוצאות';

'תוצאות' בגימטריא הכי הוו;

קשה שבכלן אסכרא [13], ניחא שבכלן נשיקה.'

אסכרא דמיא כחיזרא בגבבא דעמרא דלאחורי נשרא [14].

ואיכא דאמרי כפיטורי בפי ושט [15]

נשיקה דמיא כמשחל בניתא מחלבא [16].

רבי יוחנן אמר: 'לעת מצא' זו קבורה.

אמר רבי חנינא: מאי קרא? - (איוב ג כב) השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר.

אמר רבה בר רב שילא: היינו דאמרי אינשי "ליבעי אינש רחמי אפילו עד זיבולא [17] בתרייתא שלמא [18]".

מר זוטרא אמר: 'לעת מצא' זה בית הכסא [19].

אמרי במערבא: הא דמר זוטרא עדיפא מכלהו.

אמר ליה רבא לרפרם בר פפא: לימא לן מר מהני מילי מעלייתא דאמרת משמיה דרב חסדא במילי דבי כנישתא!

אמר ליה: הכי אמר רב חסדא: מאי דכתיבי (תהלים פז ב) אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב? - אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה [20] יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות;

והיינו דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד.

ואמר אביי: מריש הוה גריסנא בגו ביתא ומצלינא בבי כנישתא, כיון דשמענא להא דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא 'מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד' - לא הוה מצלינא אלא היכא דגריסנא.

רבי אמי ורבי אסי, אף על גב דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריא - לא מצלו אלא ביני עמודי [21]: היכא דהוו גרסי.

ואמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים, דאילו גבי ירא שמים כתיב (תהלים קיב א) אשרי איש ירא את ה' [במצותיו חפץ מאד], ואילו גבי נהנה מיגיעו כתיב (תהלים קכח ב) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך: אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא, ולגבי ירא שמים 'וטוב לך' לא כתיב ביה.

ואמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: לעולם ידור אדם במקום רבו, שכל זמן ששמעי בן גרא קיים לא נשא שלמה את בת פרעה. [22]

והתניא אל ידור?

לא קשיא: הא דכייף ליה [23], הא [24] דלא כייף ליה [25].

אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי מנחם אמר רבי אמי: מאי דכתיב (ישעיהו א כח) [ושבר פשעים וחטאים יחדו] ועוזבי ה' יכלו? - זה המניח ספר תורה ויוצא.

רבי אבהו נפיק בין גברא לגברא.

בעי רב פפא: בין פסוקא לפסוקא מהו?

תיקו.

רב ששת מהדר אפיה וגריס [26], אמר: אנן בדידן ואינהו בדידהו.

אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו [27] עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום


עמוד ב

ואפילו (במדבר לב ג) עטרות ודיבון [ויעזר ונמרה וחשבון ואלעלה ושבם ונבו ובען] [28], שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו.

רב ביבי בר אביי סבר לאשלומינהו לפרשייתא דכולא שתא במעלי יומא דכפורי, תנא ליה חייא בר רב מדפתי: כתיב (ויקרא כג לב) [שבת שבתון הוא לכם] ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב [מערב עד ערב תשבתו שבתכם]; וכי בתשעה מתענין? והלא בעשרה מתענין?! אלא לומר לך: כל האוכל ושותה בתשיעי - מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי [29].

סבר לאקדומינהו [30] - אמר ליה ההוא סבא: תנינא 'ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר';

כדאמר להו רבי יהושע בן לוי לבניה:

1. אשלימו פרשיותייכו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום;

2. והזהרו בורידין.

כרבי יהודה, דתנן [חולין פ"ב מ"א]: רבי יהודה אומר: עד שישחוט את הורידין [31];

3. והזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו [32]

דאמרינן 'לוחות ושברי לוחות מונחות בארון [33]'.

אמר להו רבא לבניה:

1. כשאתם חותכין בשר - אל תחתכו על גב היד.

איכא דאמרי משום סכנה [34], ואיכא דאמרי משום קלקול סעודה [35];

2. ואל תשבו על מטת ארמית,

3. ואל תעברו אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין.

'ואל תשבו על מטת ארמית' - איכא דאמרי לא תגנו בלא קרית שמע [36], ואיכא דאמרי דלא תנסבו גיורתא, ואיכא דאמרי ארמית ממש [37], ומשום מעשה דרב פפא:

דרב פפא אזל לגבי ארמית, הוציאה לו מטה, אמרה לו: שב! אמר לה: איני יושב עד שתגביהי את המטה; הגביהה את המטה ומצאו שם תינוק מת; מכאן אמרו חכמים אסור לישב על מטת ארמית [38]

'ואל תעברו אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין' [39].

מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: אסור לו לאדם שיעבור אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין.

אמר אביי: ולא אמרן אלא דליכא פתחא אחרינא, אבל איכא פתחא אחרינא לית לן בה,

ולא אמרן אלא דליכא בי כנישתא אחרינא, אבל איכא בי כנישתא אחרינא לית לן בה,

ולא אמרן אלא דלא דרי טונא ולא רהיט ולא מנח תפילין, אבל איכא חד מהנך לית לן בה.

תניא: 'אמר רבי עקיבא: בשלשה דברים אוהב אני את המדיים:

1. כשחותכין את הבשר - אין חותכין אלא על גבי השולחן;

2. כשנושקין אין נושקין אלא על גב היד [40];

3. וכשיועצין אין יועצין אלא בשדה [41].'

אמר רב אדא בר אהבה: מאי קראה? - (בראשית לא ד) וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו.

תניא: 'אמר רבן גמליאל: בשלשה דברים אוהב אני את הפרסיים:

הן צנועין באכילתן, וצנועין בבית הכסא, וצנועין בדבר אחר [42].'

[43] (ישעיהו יג ג) אני צויתי למקודשי [גם קראתי גבורי לאפי עליזי גאותי] [44]; תני רב יוסף: אלו הפרסיים המקודשין ומזומנין לגיהנם.

רבן גמליאל אומר [עד שיעלה עמוד השחר]:

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבן גמליאל.

תניא: רבי שמעון בן יוחי אומר: פעמים שאדם קורא קרית שמע שתי פעמים בלילה אחת, קודם שיעלה עמוד השחר ואחת לאחר שיעלה עמוד השחר, ויוצא בהן ידי חובתו: אחת של יום ואחת של לילה.

הא גופא קשיא!: אמרת פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים בלילה - אלמא לאחר שיעלה עמוד השחר ליליא הוא, והדר תני יוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה - אלמא יממא הוא!?

לא לעולם ליליא הוא [45], והא דקרי ליה 'יום' - דאיכא אינשי דקיימי בההיא שעתא [46].

אמר רב אחא בר חנינא אמר רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבי שמעון בן יוחי.

איכא דמתני להא דרב אחא בר חנינא – אהא, דתניא: רבי שמעון בן יוחי אומר משום רבי עקיבא: פעמים שאדם קורא קרית שמע שתי פעמים ביום: אחת קודם הנץ החמה ואחת לאחר הנץ החמה, ויוצא בהן ידי חובתו, אחת של יום ואחת של לילה; הא גופא קשיא: אמרת פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים ביום אלמא קודם הנץ החמה יממא הוא, והדר תני יוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה אלמא ליליא הוא!?

הערות[עריכה]

  1. ^ עת רצון - אלמא יש שעה שהיא של רצון
  2. ^ תפלת הרבים לא ימאס
  3. ^ ממלחמות הבאות עלי
  4. ^ שהתפללו עמי
  5. ^ פדה בשלום - זה שעסק בדברי שלום, דהיינו תורה, דכתיב וכל נתיבותיה שלום (משלי ג יז) וכן גמילות חסדים נמי שלום הוא: שמתוך שגומל חסד בגופו לחבירו - הוא מכיר שהוא אוהבו, ובא לידי אחוה ושלום
  6. ^ סיפיה דקרא הוא
  7. ^ שחרית
  8. ^ ערבית
  9. ^ כלומר: מאריכין בבית הכנסת
  10. ^ שיעור של שני פתחים רוחב יכנס לפנים: שלא ישב סמוך לפתח, דנראה עליו כמשוי עכוב בית הכנסת, ויהא מזומן סמוך לפתח לצאת
  11. ^ יתפלל שיהו מצויין לו כשיצטרך
  12. ^ שימות במיתה יפה ונחה
  13. ^ אישטר"אנגולמנט בלע"ז שבתוך הגוף
  14. ^ כענפי הסירים הנסבכים בגזת הצמר כשאדם נותק בחזקה ומשליך לאחור, שאי אפשר שלא ינתק הצמר עמה
  15. ^ ים אוקיינוס יש בו מקומות שאינו מקבל ברזל, ומחברין לוחי הספינה על ידי חבלים ועקלים שתוחבים בנקביו ותוקעין אותו בדוחק לפי שהם גסין כמדת הנקב; 'פיטורי' = חבלים, דמתרגמינן ופטורי ציצים (מלכים א ו יח) אטונין; בפי ושט הוא הנקב שהוא עגול כפי ושט
  16. ^ כמושך נימת שער מתוך החלב
  17. ^ פלא"דא בלע"ז [מלוא את-חפירה]
  18. ^ שיהא לו שלום כל ימי חייו ואף ביום קבורתו: עד השלכת עפר האחרונה שבכיסוי קבורתו
  19. ^ שיהא דר במקום שיש בית הכסא סמוך לו; לפי שהיתה קרקע של בבל מצולת מים, ואין יכולין לחפור שם חפירות, והיו צריכין לצאת בשדות ולהתרחק מאד
  20. ^ ציון ואסיפת צבור
  21. ^ שבית המדרש נכון עליהם מלמעלה
  22. ^ דסמוך למיתת שמעי כתיב ויתחתן שלמה את פרעה (מלכים א ג א)
  23. ^ אם כפוף הוא לרבו לקבל תוכחתו - ידור אצלו
  24. ^ ואם לאו
  25. ^ טוב להתרחק ממנו ויהי שוגג ואל יהי מזיד
  26. ^ משנתו כשקורין בספר תורה
  27. ^ של כל שבת ושבת
  28. ^ שאין בו תרגום
  29. ^ והכי קאמר קרא: הכינו עצמכם בתשעה לחדש לענוי המחרת, והרי הוא בעיני כענוי היום
  30. ^ לסדר כל הפרשיות בשבת אחת או בשתי שבתות
  31. ^ כדי שיצא כל הדם; ולא אמר כן אלא בעוף הואיל וצולהו כולו כאחד
  32. ^ שחלה, או שנטרד בדוחק מזונות -הזהרו בו לכבדו
  33. ^ דכתיב (דברים י ב) אשר שברת ושמתם בארון - אף השברים תשים בארון
  34. ^ שלא יקוץ ידו
  35. ^ אף בחבורה קטנה יצא דם וילכלך את המאכל וימאיס את המסובין
  36. ^ שתהא מטתך דומה למטת ארמית
  37. ^ על מטת ארמית
  38. ^ גירסת רש"י: מעשה דרב פפא שאמרה לו שב על המטה והיה בנה מת מוטל עליה, והיתה רוצה להעליל עליו ולומר שישב עליו והרגו
  39. ^ שנראה כמבריח עצמו מפתח בית הכנסת שבמזרח
  40. ^ את יד חברו הוא נושק ודרך חשיבות הוא זה מפני הרוק
  41. ^ דאמרי אינשי "אזנים לכותל"
  42. ^ תשמיש
  43. ^ במפלת בבל כתיב:
  44. ^ אני צויתי את מלכי פרס ומדי לבא ולהשחיתה
  45. ^ עד הנץ החמה
  46. ^ הלכך זמן קרית שמע דיום הוא, דגבי קרית שמע - ובקומך כתיב (דברים ו ז), והא קיימי!