קטגוריה:קהלת ז כו

<< | ספר קהלת • פרק ז' • פסוק כ"ו | >>

ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה טוב לפני האלהים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה.

וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ אֲסוּרִים יָדֶיהָ טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ.

המהדורה המוטעמת:

וּמוֹצֶ֨א אֲנִ֜י מַ֣ר מִמָּ֗וֶת אֶת־הָֽאִשָּׁה֙ אֲשֶׁר־הִ֨יא מְצוֹדִ֧ים וַחֲרָמִ֛ים לִבָּ֖הּ אֲסוּרִ֣ים יָדֶ֑יהָ ט֞וֹב לִפְנֵ֤י הָאֱלֹהִים֙ יִמָּלֵ֣ט מִמֶּ֔נָּה וְחוֹטֵ֖א יִלָּ֥כֶד בָּֽהּ׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וּמוֹצֶ֨א וּ - ו' החיבור
מוֹצֶ֨א - פועל, קל, בינוני פעיל (הווה), זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: c/4672
מורפ': HC/Vqrmsa אֲנִ֜י אֲנִ֜י - כינוי גוף, אישי, גוף ראשון, משותף, יחיד

צורת יסוד: 589
מורפ': HPp1cs מַ֣ר מַ֣ר - תואר, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 4751
מורפ': HAamsa מִמָּ֗וֶת מִ - מילת יחס
מָּ֗וֶת - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: m/4194
מורפ': HR/Ncmsa אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־הָֽאִשָּׁה֙ הָֽ - מילית, ה' הידיעה
אִשָּׁה֙ - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/802
מורפ': HTd/Ncfsa אֲשֶׁר אֲשֶׁר - מילית, זיקה (ש/אשר)

צורת יסוד: 834 a
מורפ': HTr־הִ֨יא הִ֨יא - כינוי גוף, אישי, גוף שלישי, נקבה, יחיד

צורת יסוד: 1931
מורפ': HPp3fs מְצוֹדִ֧ים מְצוֹדִ֧ים - שם עצם, זכר ונקבה, רבים, נפרד

צורת יסוד: 4685 b
מורפ': HNcbpa וַחֲרָמִ֛ים וַ - ו' החיבור
חֲרָמִ֛ים - שם עצם, זכר, רבים, נפרד

צורת יסוד: c/2764 b
מורפ': HC/Ncmpa לִבָּ֖הּ לִבָּ֖ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
הּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, נקבה, יחיד

צורת יסוד: 3820 a
מורפ': HNcmsc/Sp3fs אֲסוּרִ֣ים אֲסוּרִ֣ים - שם עצם, זכר, רבים, נפרד

צורת יסוד: 612
מורפ': HNcmpa יָדֶ֑יהָ יָדֶ֑י - שם עצם, זכר ונקבה, זוגי, נסמך
הָ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, נקבה, יחיד

צורת יסוד: 3027
מורפ': HNcbdc/Sp3fs ט֞וֹב ט֞וֹב - תואר, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 2896 a
מורפ': HAamsa לִפְנֵ֤י לִ - מילת יחס
פְנֵ֤י - שם עצם, זכר ונקבה, רבים, נסמך

צורת יסוד: l/6440
מורפ': HR/Ncbpc הָאֱלֹהִים֙ הָ - מילית, ה' הידיעה
אֱלֹהִים֙ - שם עצם, זכר, רבים, נפרד

צורת יסוד: d/430
מורפ': HTd/Ncmpa יִמָּלֵ֣ט יִמָּלֵ֣ט - פועל, נפעל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 4422
מורפ': HVNi3ms מִמֶּ֔נָּה מִמֶּ֔ - מילת יחס
נָּה - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, נקבה, יחיד

צורת יסוד: 4480 a
מורפ': HR/Sp3fs וְחוֹטֵ֖א וְ - ו' החיבור
חוֹטֵ֖א - פועל, קל, בינוני פעיל (הווה), זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: c/2398
מורפ': HC/Vqrmsa יִלָּ֥כֶד יִלָּ֥כֶד - פועל, נפעל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 3920
מורפ': HVNi3ms בָּֽהּ בָּֽ - מילת יחס
הּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, נקבה, יחיד

צורת יסוד: b
מורפ': HR/Sp3fs׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

וּמוֹצֶ֨א קדמא (משרת, דרגא 5) אֲנִ֜י גרש (שליש, דרגא 4)

מַ֣ר מונח (משרת, דרגא 5) מִמָּ֗וֶת רביעי (משנה, דרגא 3)

אֶת־הָֽאִשָּׁה֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

אֲשֶׁר־הִ֨יא קדמא (משרת, דרגא 5) מְצוֹדִ֧ים דרגא (משרת, דרגא 5) וַחֲרָמִ֛ים תביר (משנה, דרגא 3)

לִבָּ֖הּ טפחא (מלך, דרגא 2)

אֲסוּרִ֣ים מונח (משרת, דרגא 5) יָדֶ֑יהָ אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

ט֞וֹב גרשיים (שליש, דרגא 4)

לִפְנֵ֤י מהפך (משרת, דרגא 5) הָאֱלֹהִים֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

יִמָּלֵ֣ט מונח (משרת, דרגא 5) מִמֶּ֔נָּה זקף קטן (מלך, דרגא 2)

וְחוֹטֵ֖א טפחא (מלך, דרגא 2)

יִלָּ֥כֶד מרכא (משרת, דרגא 5) בָּֽהּ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים מלכודות, וַחֲרָמִים לִבָּהּ ליבה הוא כמו רשת, אֲסוּרִים וכבלים שקושרים בהם את החיות הניצודות יָדֶיהָ. טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה, וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"ומוצא אני מר ממות" - שהיא קשה מעשרה דברים הקשים שנבראו בעולם כדאיתא בבבא בתרא בהשותפין ומוצא אני מר וקשה ממנה את האשה זו האפיקורוסות

"וחרמים לבה" - לשון מכמורת כמו (חבקוק א) יגורהו בחרמו יאספהו במכמרתו

"אסורים ידיה" - ומשהחזיקה באדם הרי הוא כנקשר בקשורי עבותות

"אסורים" - שם דבר של קשורים כמו (שופטים טו) וימסו אסוריו קשריו כן פירשו מנחם

אבן עזרא

עריכה

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •

(כו) "ומוצא" - מוצא החשק יעור עיני חכמים ויסלף מחשבותם ותתבלע חכמתם, ומלת מוצא פועל על משקל קורא ומוצא רוח מאוצרותיו מהבנין הכבד גם הוא פועל וראוי להיות מוציא ובא מלעיל בעבור היות הטעם באות הראשון במלת שאחריו, ומצודי' הוא מן ציד ומשקלו מרומים והוא מן הפעלי' שהעי"ן שלהם איננו שלם, וחרמים כענין רשת משטח חרמים כמוהו, והענין שאין לב האשה ומחשבותי' בכל רגע כי אם לשטוח חרמים לצודד נפשות וידיה כמו בית האסורי', וענין ילכד בה ברשתה ואמר כי המות היה טוב לחכם מהחשק:

אלשיך

עריכה

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק •

(כו) עודנו עומד בויכוחו כי נסה בחכמה איך הוא תיקון הכל, ועל ראותו כי אין מה שלמד מרבותיו מספיק, היסב להשתקע בעצם בחכמה ובינה בכל החלקים שהזכיר. אמר עתה, אחר עשותי זאת ראיתי אחרי רואי, והנה דבר מטריד ומחטיא ואין כל החכמה מועלת להמלט ממנו. והיא האשה כי היא מר ממות אשר היא מצודים וחרמים לבה, הן תאוות לבה, בהמשך אחר תאוות משכבה או תאוות תכשיטיה ותאוות לבה בפרטים אין מספר, שהיא מצודים לצוד נפשו, הן בביטול תורה הן במכשולות אין מספר, בין ברבוי משגל יקרה פעם שלא במתכוין תבא עת נידתה עודנו עמה, או תטעה בחשבונה ויחטא בועלה, או יגע בה או יקח מידה כאשר לא טהורה היא, או יביט בבשרה במקום שדרכו להיות מכוסה, או אולי היה פקפוק בטבילתה, וכזה מינים ממינים שונים אין מספר לגדודם. זולת אשר למלא תאוות לבה בתכשיטיה ויתר תאוותיה לבלתי דקדק במשאו ומתנו להרבות לה ולא ירחק מעושק וכיוצא. ולא תאמר הלא לעומת זה היא עזר כנגדך, כמ"ש בתנא דבי אליהו (רבא פרק ט; יבמות סג א) איך היא עזר שאם מביא אדם חטים חטים כוסס, מביא פשתים פשתים לובש, אלא היא טוחנת ואופה וכו' וטוה הפשתים שתלבש, ובעוד שהיא עוסקת האדם עוסק בתורה, כי הלא אסורים ידיה מלעשות שום דבר, נמצא כי ההיזק יש בה ולא התועלת, ואין ענינה תלוי בחכמת התורה כי אם בכשרון, כי אשר הוא טוב לפני האלהים ימלט ממנה בל יפול במצודתה וחוטא ילכד בה, ואיך אמרת שהכל נתקן בחכמת התורה:

פרשנות מודרנית:

ביאור מפורט על הפסוק

פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית