בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:קהלת ז כז.

אמרה קהלת[עריכה]

(קהלת ז כז): "רְאֵה זֶה מָצָאתִי אָמְרָה קֹהֶלֶת אַחַת לְאַחַת לִמְצֹא חֶשְׁבּוֹן"

אמרה קהלת[עריכה]

קהלת הוא שלמה בן דוד מלך ישראל; מדוע הוא מכנה את עצמו בלשון נקבה?

1. ייתכן שחסרה מילה "נפש", ויש לקרוא " אמרה נפש קהלת "; גם הפסוק הבא כתוב בלשון נקבה, ושם ברור שהכוונה היא לנפשו של קהלת, (קהלת ז כח): "אֲשֶׁר עוֹד בִּקְשָׁה נַפְשִׁי וְלֹא מָצָאתִי"(כך פירש למשל רשב"ם ).

אולם, גם לפי פירוש זה, עדיין לא ברור הביטוי המוזר " אמרה קהלת "; לפי ההקבלה לפסוק הבא, היה ראוי לכתוב "אמרה נפשי".

2. ייתכן שהאות ה שייכת למילה הבאה (כמו פסוקים רבים נוספים , שבהם אות שנמצאת בסוף המילה, למעשה שייכת גם לתחילת המילה הבאה). לפי זה יש לקרוא " אמר הקהלת "; שלמה מכונה "הקוהלת", ב-ה הידיעה, גם בסוף הספר, (קהלת יב ח): "הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר הַקּוֹהֶלֶת הַכֹּל הֲבֵל".

3. ייתכן שהכינוי "קהלת" הוא כינוי בלשון נקבה (ומשמעו "הקהלת דברי חכמה" או "הקהלת אנשים כדי ללמוד חכמה"); לפי זה, הביטוי "אמרה קהלת" הוא הגיוני - "אמרה קהילת החכמה שהקהלתי בראשי" או "אמרה קהילת החכמים שהקהלתי בארמוני". כך פירשו למשל רש"י: "אמרה קוהלת - אמרה קבוצת החכמה, ואמרה נפשו המשכלת המקבצת החכמה" וכן ר' ישעיהו מטראני ; דווקא הביטויים בתחילת הספר (קהלת א ב) - "אמר קהלת ", ובסוף הספר (קהלת יב ח) - "אמר הקוהלת" - הם הביטויים המוזרים; בפרק יב אפשר לפרש שהאות "ה" שייכת למילה הקודמת ויש לקרוא "אמרה קוהלת", אבל בפרק א ברור שהפסוק כתוב בלשון זכר, וייתכן ששם הכוונה לשלמה, שקיבץ את החכמה, כדברי רש"י בהמשך: "קהלת - לשון נקבה הוא, וכשהוא אמרו בלשון זכר מוסב על הקובצה, והוא שלמה ". ראו גם: רוח הקודש מדברת בלשון זכר ובלשון נקבה , מי היה קהלת? .

4. וייתכן שהשימוש בלשון נקבה בא להמחיש את השפעתן של הנשים הנכריות על שלמה, אשר " הטו את לבבו " עד שהתחיל לחשוב כמו אחת מנשיו; הדבר מתאים לקטע שבו נמצא הפסוק, העוסק (לפי אחד הפירושים) בסכנה של ריבוי נשים .

אחת לאחת למצוא חשבון[עריכה]

גם המשפט העיקרי " ראה זה מצאתי... אחת לאחת למצוא חשבון " לא לגמרי ברור: מהי ה"אחת"? מהו ה"חשבון"?

1. ייתכן שהכוונה לחשבון של מצוות ועבירות; כך פירש ר' יהודה הנשיא ( תלמוד בבלי סוטה ח: ): " "היה רבי אומר: מנין שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו? - שנאמר (ישעיהו כז ח) בסאסאה בשלחה תריבנה (בתוך אותה סאה עצמה, כשאתה משלחה לאבדון, תריבנה)."

"אין לי אלא סאה (עבירה גדולה); מנין לרבות תרקב (חצי סאה: תרי וקב, דהיינו שלשה קבין) וחצי תרקב, קב וחצי קב, רובע וחצי רובע, תומן ועוכלא (משקלות קטנים הן...)? מנין? תלמוד לומר (ישעיהו ט ד) כי כל סאון סואן ברעש..."

ומנין שכל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול (ואע"פ שלא נפרעו ממנו פעם ראשונה ושניה - לא ויתרו לו עליהם, אלא מצטרפין לו אותן לחשבון)? תלמוד לומר (קוהלת ז27) אחת לאחת למצוא חשבון.

וכן מצינו בסוטה: שבמדה שמדדה בה - מדדו לה...".

בכיוון דומה פירשו חז"ל (ילקוט שמעוני ו תתקעז, ומדרש קהלת רבה): "אחת לאחת למצוא חשבון. בנוהג שבעולם, אדם נכשל בדבר עבירה ומתחייב עליה מיתה, כיצד מתכפר לו? - מת שורו, אבדה תרנגולתו, נשברה צלוחיתו, נשברה ביצתו, נכשל באצבעו, יצאת ממנו טפת דם, מקצת נפש ככל הנפש; הדא מן הכא והדא מן הכא, והחשבון מתמצה".

וכך פירש גם רש"י על הפסוק.

פירוש זה מתאים לדברים הכתובים שני פסוקים לפני כן, (קהלת ז כה): "סבותי אני ולבי לדעת ולתור ובקש חכמה וחשבון, ולדעת רשע כסל והסכלות הוללות"; קהלת מספר על ניסיונותיו לעשות חשבונות של עבירות - רשע, כסל, סכלות והוללות.

אולם, לפי פירוש זה קשה להסביר את הפסוק שביניהם - "ומוצא אני מר ממוות את האישה..." (ראו קהלת מוצא חשבון ).

2. ייתכן שהכתוב מתאר את ניסיונותיו של שלמה להתחכם לתורה שציוותה " "לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו" ". הביטוי "לא ירבה" לא מוגדר עד הסוף. אמנם, ע"פ ההלכה, לאיסור זה יש שיעור מדוייק - אסור לקחת יותר מ-18 נשים; אבל ייתכן שבימי שלמה השיעור הזה עדיין לא היה ידוע, ולא היה ברור מה הגבול בין "מעט" לבין "הרבה". לפי זה, חשב שלמה:

ראה זה מצאתי - חשבתי שמצאתי דרך לקחת את כל הנשים שאני רוצה, בלי לעבור על התורה:

אחת לאחת למצוא חשבון - אקח בכל פעם אישה אחת - שזה בוודאי לא הרבה; ואז אוסיף עוד אחת - והרי לא ייתכן שאישה אחת היא כל ההבדל בין "מעט נשים" לבין "הרבה נשים", ולכן עדיין לא עברתי על "לא ירבה"; וכך אמשיך אחת לאחת, עד שיימצאו לי הרבה נשים - כל הנשים שהיו במחשבתי.

פירוש זה מתאים לקטע שבו נמצא הפסוק, העוסק (לפי אחד הפירושים) בסכנה של ריבוי נשים .

ראו גם דיון בעצור כאן חושבים .

3. ייתכן שהפסוק מתאר את ניסיונו הכושל של שלמה למצוא את האישה המושלמת:

ראה זה מצאתי - בהתחלה חשבתי שמצאתי דרך למצוא את האישה המושלמת:

אחת לאחת למצוא חשבון - אקח בכל פעם אישה אחת ואבדוק אותה, ואז עוד אחת, וכך " אחת לאחת למצוא חשבון" - אבדוק את כל הנשים אחת אחת, עד שאמצא את האישה המושלמת על-פי מחשבתי;

אבל הניסיון נכשל, כפי שהוא אומר בפסוק הבא:

"אשר עוד בקשה נפשי ולא מצאתי: אדם אחד מאלף מצאתי, ואשה בכל אלה לא מצאתי"

גם לאחר שבדקתי אלף נשים, אחת לאחת, עד שמצאתי את עצמי " אדם אחד מאלף " בארמון (הגבר היחיד בין 1000 נשים), לא הצלחתי למצוא, בכל אלה אלף הנשים, את האישה המושלמת.

מקורות נוספים[עריכה]

הפסוק נזכר גם בספר החשק של ר' אברהם אבולעפיה, אבל לא הצלחתי להבין משם איך הוא מפרש אותו.

הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:אמרה קהלת

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-08-12.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mgilot/qh-07-27