(כה) על כן סבותי אני ולבי, אני ע"י מה שלמדתי ולבי להבין מתוך מה שלמדתי. ופירש, מה שאמרתי אני הוא לדעת הנלמד בעצם לבל אשכח, ומה שאמרתי ולבי הוא ולתור כתייר הזה החוקר ודורש מתוך מה שרואה לעין מצפוני ומסתורי העיר כן חופש כל מה שלמד וחוקר בו להבין דבר מתוך דבר. ולא לסמוך על בינתי לבדי, כי אם גם ובקש מזולתי עד עמוד על בוריין של דברים. ולא בלבד החכמה כי אם חכמה וחשבון, הוא המעשה לדעת החשבון העתיד לפני קוני איך אהיה. כי הנה, מה שלמוד גדול הוא שמביא ליד מעשה (קידושין מ ב), והנה שם הכל לפי רוב המעשה, וגם לדעת על ידי חכמה ובינה איך הוא רשע כסיל ואיך הוא הסכלות הוללות. והוא מרגלא בפומייהו דרז"ל (סוטה ג א) אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות. וזהו רשע כסל שהוא רשע שבא מכסיל, וכן אמר התנא (אבות ד יב) שגגת תלמוד עולה זדון. וזהו והסכלות הוללות, שהוא כי הסכלות שהוא מסכל התורה ומשפטיה, הוא הוללות הוא המזיד בהוללות רעה בגאוה ובגודל לבב, כי שגגת תלמוד עולה זדון והוללות רעה. והוא כי הבלתי עוסק בחכמה ובינה לא יבחין להכיר בעצמו הפרש שבין קודם שחטא לאחר שחטא איך הוא על ידי טירוף רוח שטות שכמעט יראה לו כי כדעתו אז דעתו עתה, אך השקוע בקדושת חכמה ובינה וחשבון ירגיש בעצמו בהעוותו טירוף רוח שטות אשר לא היה איכותו כך מתחלה. הנה יכיר וידע איך הוא רשע כסיל, וגם יכיר איך הסכלות הוא הוללות, כי אחר למודו בעצם יכיר וידע איך הסכלות שהיה לו מתחלה היה מעוותו לחטא מזיד לבל יקרנו עוד כדבר הרע ההוא כי עתה יאורו עיניו:
