ביאור:בבלי ברכות דף יח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת ברכות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ואין מברכין עליו[1], ואין מזמנין עליו[2], ופטור מקריאת שמע ומן התפילה ומן התפילין ומכל מצוות האמורות בתורה. ובשבת – מיסב ואוכל בשר, ושותה יין, ומברך, ומזמן, ומברכין עליו, ומזמנין עליו, וחייב בכל המצות האמורות בתורה. רבן שמעון בן גמליאל אומר: מתוך שנתחייב באלו – נתחייב בכולן.' ואמר רבי יוחנן: מאי בינייהו? – תשמיש המיטה איכא בינייהו[3].
קתני מיהת: פטור מקריאת שמע ומן התפילה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה[4]!?
אמר רב פפא: תרגמא[5] אמחזיר פניו ואוכל[6].
רב אשי אמר:[7] כיון שמוטל עליו לקוברו – כמוטל לפניו דמי[8], שנאמר (בראשית כג ג): "ויקם אברהם מעל פני מתו [וידבר אל בני חת לאמר"], ונאמר [שם פסוק ד]: ["גר ותושב אנכי עמכם תנו לי אחזת קבר עמכם] ואקברה מתי מלפני"[9]; כל זמן שמוטל עליו לקוברו – כמוטל לפניו דמי.
מתו – אִין, אבל [10] משמרו – לא? והתניא: המשמר את המת, אף על פי שאינו מתו - פטור מקרית שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה!?
משמרו אף על פי שאינו מתו, מתו אף על פי שאינו משמרו.
מתו ומשמרו - אִין, אבל מהלך בבית הקברות לא? והתניא: 'לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו וקורא, ואם עושה כן - עובר משום (משלי יז ה) לועג לרש חרף עושהו [שמח לאיד לא ינקה]’!?
התם - תוך ארבע אמות הוא דאסור, חוץ לארבע אמות – חייב, דאמר מר: 'מת תופס ארבע אמות לקרית שמע [11]'; הכא - חוץ לארבע אמות נמי פטור [12].
גופא: 'המשמר את המת, אף על פי שאינו מתו - פטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה; היו שנים - זה משמר וזה קורא, וזה משמר וזה קורא;
בן עזאי אומר: היו באים בספינה - מניחו בזוית זו ומתפללין שניהם בזוית אחרת';
מאי בינייהו?
אמר רבינא: חוששין לעכברים איכא בינייהו: מר סבר חיישינן [13] ומר סבר לא חיישינן.
תנו רבנן: 'המוליך עצמות ממקום למקום - הרי זה לא יתנם בדסקיא [14] ויתנם על גבי חמור וירכב עליהם, מפני שנוהג בהם מנהג בזיון; ואם היה מתירא מפני נכרים ומפני לסטים [15] – מותר; וכדרך שאמרו בעצמות - כך אמרו בספר תורה.' אהייא?: אילימא ארישא – פשיטא: מי גרע ספר תורה מעצמות? אלא אסיפא [16].
אמר רחבה אמר רב יהודה: כל הרואה המת ואינו מלַוהו - עובר משום 'לועג לרש חרף עשהו';
ואם הלוהו מה שכרו?
אמר רב אסי: עליו הכתוב אומר (משלי יט יז) מַלְוֶה ה' חונן דל [וּגמֻלו ישלם לו] [17] (משלי יד לא) [עשק דל חרף עשהו] ומכבדו חונן אביון.
רבי חייא ורבי יונתן הוו שקלי ואזלי בבית הקברות; הוה קשדיא תכלתא דרבי יונתן; אמר ליה רבי חייא: דלייה [18] כדי שלא יאמרו "למחר באין אצלנו ועכשיו מחרפין אותנו"!
אמר ליה: ומי ידעי כולי האי, והא כתיב (קהלת ט ה) [כי החיים יודעים שימתו] והמתים אינם יודעים מאומה [ואין עוד להם שכר כי נשכח זכרם]?
אמר ליה: אם קרית - לא שנית [19], אם שנית - לא שלשת, אם שלשת - לא פירשו לך: 'כי החיים יודעים שימותו' - אלו צדיקים [20], שבמיתתן נקראו 'חיים', שנאמר (שמואל ב כג כ) ובניהו בן יהוידע בן איש חי רב פעלים מקבצאל הוא הכה את שני אריאל מואב והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג [21] -
'בן איש חי'? אטו כולי עלמא בני מתי נינהו?
אלא: 'בן איש חי' - שאפילו במיתתו קרוי 'חי';
'רב פעלים מקבצאל' - שריבה וקבץ פועלים לתורה;
'והוא הכה את שני אריאל מואב' - שלא הניח כמותו, לא במקדש ראשון ולא במקדש שני;
'והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג': איכא דאמרי דתבר גזיזי דברדא [22] ונחת וטבל [23], איכא דאמרי דתנא סיפרא דבי רב [24] ביומא דסיתוא [שאז קוראים בתורה את ספר בראשית בבבל, ואף על פי כן הוא לומד פירוש ספר ויקרא].
'והמתים אינם יודעים מאומה' - אלו רשעים, שבחייהן קרויין 'מתים', שנאמר (יחזקאל כא ל) ואתה חלל רשע נשיא ישראל [אשר בא יומו בעת עון קץ] [25];
ואי בעית אימא – מהכא: (דברים יז ו) על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת [לא יומת על פי עד אחד]; חי הוא!? אלא 'המת' מעיקרא.
בני רבי חייא נפוק לקרייתא [26], אייקר להו תלמודייהו [27], הוו קא מצערי לאדכוריה; אמר ליה חד לחבריה: ידע אבון בהאי צערא. אמר ליה אידך: מנא ידע? והא כתיב (איוב יד כא) יכבדו בניו ולא ידע [יצערו ולא יבין למו]?
אמר ליה אידך: ולא ידע? והא כתיב (איוב יד כב) אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל, ואמר רבי יצחק: קשה רמה למת כמחט בבשר החי?
אמרי: בצערא דידהו ידעי [28], בצערא דאחרינא לא ידעי.
ולא? והתניא: 'מעשה בחסיד אחד שנתן דינר לעני בערב ראש השנה; בשני בצורת והקניטתו אשתו והלך ולן בבית הקברות, ושמע שתי רוחות [29] שמספרות זו לזו; אמרה חדא לחברתה: חברתי! בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד [30] מה פורענות בא לעולם [31]!
אמרה לה חברתה: איני יכולה, שאני קבורה במחצלת של קנים, אלא לכי את, ומה שאת שומעת אמרי לי!
הלכה היא ושטה ובאה ואמרה לה חברתה: "חברתי, מה שמעת מאחורי הפרגוד"? אמרה לה: שמעתי שכל הזורע ברביעה ראשונה [32] - ברד מלקה אותו [33].
הלך הוא וזרע ברביעה שניה; של כל העולם כולו לקה, שלו לא לקה;
לשנה האחרת הלך ולן בבית הקברות ושמע אותן שתי רוחות שמספרות זו עם זו; אמרה חדא לחברתה: בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם!
אמרה לה: "חברתי! לא כך אמרתי לך: איני יכולה שאני קבורה במחצלת של קנים!? אלא לכי את, ומה שאת שומעת בואי ואמרי לי"! הלכה ושטה ובאה, ואמרה לה חברתה: "חברתי, מה שמעת מאחורי הפרגוד"? אמרה לה: שמעתי שכל הזורע ברביעה שניה - שדפון מלקה אותו [34];
הלך וזרע ברביעה ראשונה; של כל העולם כולו נשדף, ושלו לא נשדף.
אמרה לו אשתו: מפני מה אשתקד של כל העולם כולו לקה ושלך לא לקה, ועכשיו של כל העולם כולו נשדף ושלך לא נשדף?
סח לה כל הדברים הללו. אמרו: לא היו ימים מועטים עד שנפלה קטטה בין אשתו של אותו חסיד ובין אמה של אותה ריבה, אמרה לה: "לכי ואראך בתך שהיא קבורה במחצלת של קנים"! לשנה האחרת הלך ולן בבית הקברות ושמע אותן רוחות שמספרות זו עם זו, אמרה לה: חברתי! בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם"! אמרה לה: "חברתי, הניחני! דברים שביני לבינך כבר נשמעו בין החיים"! - אלמא ידעי [35]!
דילמא איניש אחרינא שכיב ואזיל ואמר להו.
תא שמע, דזעירי הוה מפקיד זוזי גבי אושפזיכתיה; עד דאתי ואזיל לבי רב – שכיבה; אזל בתרה לחצר מות [36], אמר לה: זוזַי היכא?
אמרה ליה: "זיל שקלינהו מתותי בצנורא דדשא [37] בדוך פלן, ואימא לה לאימא תשדר לי מסרקאי [38] וגובתאי דכוחלא [39] בהדי פלניתא דאתיא למחר [40]"! אלמא ידעי [41]!
[דלמא] דומה [42] קדים ומכריז להו [43].
תא שמע, דאבוה דשמואל הוו קא מפקדי גביה זוזי דיתמי; כי נח נפשיה לא הוה שמואל גביה; הוו קא קרו ליה "בר אכיל זוזי דיתמי"!
אזל אבתריה לחצר מות, אמר להו: בעינא אבא [44]!
אמרו ליה: 'אבא' טובא איכא הכא!
אמר להו: בעינא אבא בר אבא!
אמרו ליה: 'אבא בר אבא' נמי טובא איכא הכא!
אמר להו: בעינא אבא בר אבא אבוה דשמואל – היכא?
אמרו ליה: סליק למתיבתא דרקיעא! [45]
אדהכי חזייה [46] ללוי [47] דיתיב אבראי [48], אמר ליה: אמאי יתבת אבראי? מאי טעמא לא סלקת?
אמר ליה: דאמרי לי: כל כי הנך שני דלא סליקת למתיבתא דרבי אפס [49] ואחלישתיה לדעתיה - לא מעיילינן לך למתיבתא דרקיעא!
אדהכי והכי אתא אבוה, חזייה [50] דהוה קא בכי - ואחיך [51]!
אמר ליה [שמואל לאביו]: מאי טעמא קא בכית?
אמר ליה: דלעגל קא אתית [52];
מאי טעמא אחיכת?
דחשיבת בהאי עלמא טובא.
אמר ליה: אי חשיבנא - נעיילוה ללוי! ועיילוהו ללוי.
אמר ליה: זוזי דיתמי היכא?
אמר ליה זיל שקלינהו באמתא דרחיא [53]: עילאי ותתאי דידן, ומיצעי דיתמי.
אמר ליה: מאי טעמא עבדת הכי?
אמר ליה: אי גנובי גנבי מגנבו מדידן, אי אכלה ארעא אכלה מדידן!
אלמא דידעי [54]!?
דילמא שאני שמואל, כיון דחשיב קדמי ומכרזי "פנו מקום".
ואף רבי יונתן הדר ביה, דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: 'מנין למתים שמספרים זה עם זה? שנאמר [55] (דברים לד ד) ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבר]; מאי 'לאמר'? - אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור להם לאברהם ליצחק וליעקב: שבועה שנשבעתי לכם - כבר קיימתיה לבניכם!' -
הערות
[עריכה]- ^ אין צריך שיברכו לו אחרים בברכת הלחם
- ^ אין מצטרף עם שלשה לזימון
- ^ לרבי שמעון חייב אָבֵל בעונה בשבת
- ^ ואפילו כשהוא אוכל בבית חברו
- ^ להא דתני 'פטור'
- ^ אמי שאין לו בית אחר, דקאמר מחזיר פניו ואוכל
- ^ לעולם אכולא, ומתניתין נמי אפילו בבית אחר נמי פטר ליה:
- ^ דכל שמוטל עליו לקוברו קרי 'מוטל לפניו'
- ^ וההיא שעתא – לאו לפניו הוה
- ^ אדם אחר שאינו קרובו, אלא
- ^ שאסור לקרות בתוך ארבע אמות שלו משום לועג לרש
- ^ מקרית שמע, משום דעוסק במצוה
- ^ תנא קמא חייש לעכברים אפילו בספינה
- ^ מרצוף [שק] גדול של עור
- ^ וצריך לרכוב על הסוס ולרוץ
- ^ אם היה מתירא רוכב
- ^ מלוה ה' חונן דל קרי ביה 'מלוה את המקום' מי שחונן את הדל, ואין לך דל מן המת, והמלוה אותו כאלו מלוה את המקום
- ^ הגביהנו
- ^ לא חזרת עליו פעם שנית כדי שתתבונן בו
- ^ ומאי 'יודעים שימותו'? - נותנים אל לבם יום המיתה ומושכים ידיהם מן העבירה; ורשעים אינם יודעים מאומה: שעושים עצמם כאינם יודעים, וחוטאים
- ^ הוא הכה = השפיל את השנים של דורות משני מקדשים שלא היה בהם כמותו; אריאל - זה בית המקדש, שנאמר הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד (ישעיהו כט א); מואב - על שם שבנאו דוד, דאתי מרות המואביה
- ^ חתיכות של ברד והקרח שקורין גלאנצ"א בלע"ז, והיינו ביום השלג
- ^ לקריו, כדי לעסוק בתורה
- ^ תורת כהנים
- ^ חלל רשע על צדקיהו הוא אומר, ועדיין בימי יחזקאל חי היה, וקורהו חלל
- ^ להתעסק בעבודת אחוזתם
- ^ אשתכח תלמודם מגרסתם; 'אייקר' = הוכבד עליהם מחמת שכחה
- ^ צער גופם ממש, כגון עקיצת הרימה
- ^ של שתי ילדות מתות
- ^ מחיצה המבדלת בין מקום השכינה
- ^ ונדע מה גזרו היום פורענות בעולם, שהעולם נדון בראש השנה
- ^ יורה; שלש רביעיות הן בכירה שניה ושלישית: ראשונה בי"ז במרחשון, שניה בכ"ג, שלישית בר"ח כסליו
- ^ שעתיד ברד ליפול סמוך לרביעה ראשונה, ומה שנזרע כבר – הוקשה, והברד שוברו, והנזרע בשניה - עדיין רך הוא, ואינו נשבר בשביל הברד, כענין שנאמר והפשתה והשעורה נכתה והחטה והכוסמת לא נכו (שמות ט לא)
- ^ שדפון מלקה הרך ואינו משדף הקשה
- ^ דברים האמורים בין החיים
- ^ לבית הקברות
- ^ בחור מפתן הבית שהדלת סובב אותו
- ^ מסרק שלי
- ^ גובתא = קנה, ובשביל שמתה ילדה אמרה כן לעגמת נפש
- ^ לקבורה
- ^ מה שעושין שידעה זו שזו גוססת ונטויה למות
- ^ מלאך שהוא ממונה על המתים
- ^ "עכשיו יבא פלוני", אבל שאר דברי החיים אינם יודעים
- ^ מבקש אני את 'אבא' - כך היה שמו
- ^ המתים נגלו לו כאילו הם חוץ מקבריהם ויושבים בעגולה.
- ^ שמואל
- ^ חברו
- ^ שהיה יושב חוץ לישיבה של שאר מתים
- ^ מספר השנים שלא נכנסת בישיבתו של רבי אפס [במסכת כתובות בפרק 'הנושא את האשה' (דף קג:)]
- ^ שמואל לאבוה
- ^ וחייך
- ^ במהרה תקבר
- ^ כל בנין מושב הרחיים קרוי אמת הרחיים
- ^ מי חשוב בין החיים
- ^ במיתת משה כתיב