קטגוריה:משלי יד לא

<< | ספר משלי • פרק י"ד • פסוק ל"א | >>

מהדורת הכתיב:

עשק דל חרף עשהו ומכבדו חנן אביון.

המהדורה המנוקדת:

עֹשֵׁק דָּל חֵרֵף עֹשֵׂהוּ וּמְכַבְּדוֹ חֹנֵן אֶבְיוֹן.

המהדורה המוטעמת:

עֹ֣שֵֽׁק דָּ֭ל חֵרֵ֣ף עֹשֵׂ֑הוּ
וּ֝מְכַבְּד֗וֹ חֹנֵ֥ן אֶבְיֽוֹן׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

עֹ֣שֵֽׁק עֹ֣שֵֽׁק - פועל, קל, בינוני פעיל (הווה), זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 6231
מורפ': HVqrmsa דָּ֭ל דָּ֭ל - תואר, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 1800
מורפ': HAamsa חֵרֵ֣ף חֵרֵ֣ף - פועל, פיעל, עבר, גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 2778 a
מורפ': HVpp3ms עֹשֵׂ֑הוּ עֹשֵׂ֑ - פועל, קל, בינוני פעיל (הווה), זכר, יחיד, נסמך
הוּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 6213 a
מורפ': HVqrmsc/Sp3ms וּ֝מְכַבְּד֗וֹ וּ֝ - ו' החיבור
מְכַבְּד֗ - פועל, פיעל, בינוני פעיל (הווה), זכר, יחיד, נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/3513
מורפ': HC/Vprmsc/Sp3ms חֹנֵ֥ן חֹנֵ֥ן - פועל, קל, בינוני פעיל (הווה), זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 2603 a
מורפ': HVqrmsa אֶבְיֽוֹן אֶבְיֽוֹן - תואר, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 34
מורפ': HAamsa׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

עֹ֣שֵֽׁק מונח (משרת, דרגא 5) דָּ֭ל דחי (משנה, דרגא 3)

חֵרֵ֣ף מונח (משרת, דרגא 5) עֹשֵׂ֑הוּ אתנחתא (מלך, דרגא 2)

וּ֝מְכַבְּד֗וֹ גרש מוקדם, רביע גדול (משנה, דרגא 3)

חֹנֵ֥ן מרכא (משרת, דרגא 5) אֶבְיֽוֹן סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

עֹשֵׁק מעכב ברשותו רכוש השייך ל- דָּל - חֵרֵף עֹשֵׂהוּ מלבד הפגיעה בעני, גורם גם לפגיעה בכבודו של ה' שעשה אותו עני

להרחבה, וּמְכַבְּדוֹ מי שמכבד את ה' - חֹנֵן נותן מתנות-חינם ל- אֶבְיוֹן.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

רלב"ג

עריכה

• לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק •

"עושק דל". מי שהו' עושק דל הוא כאילו חרף הש"י כי חשב שאין שם מי שישמרהו מידו לחלשתו ועל זה נשען כשעשקהו ולא נתן אל לבו כי הש"י יוכל להצילו מידו ולזה יהיה מי שחונן אביון מכבד הש"י כי הוא אינו מקוה בזאת המתנה גמול כי אם מהש"י:

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת ציון

"חרף" - ענין גידוף.

מצודת דוד

"חרף עושהו" - כי בעבור חולשתו עושקו, וחושב הוא שאין ביד המקום שעשהו להצילו מיד עושקו; אבל החונן את האביון הוא מכבד את המקום שעשהו.

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

(משלי יד לא): "עושק דל חרף עושהו" - ה' לא ברא את האדם לרעתו, רק לטובתו, וכל בריה שברא - הכין לה מזונה, והכין לה הכלים שבם תצוד ותכין את מזונה, וזה מכבוד העושה, שברא הכל לתועלתם ושיחיו חיי העידון והטוב. אמנם, האדם, שמזונותיו קשים להשיג, ויש דלים וחלכאים שאין משיגים מזונותיהם, הכין בטבע שהאדם יעזור לחברו, כמו שנאמר (משלי כב ב): "עשיר ורש נפגשו, עושה שניהם ה'":

שהדל יעסוק במלאכה אצל העשיר שיש לו עבודה רבה וצריך לפועלים,
והאביון יקבל צדקה בדרך מתנת חינם.

ומי ש:

"עושק" את ה"דל" ואין נותן לו שכרו, "חרף עושהו", כאילו בראו לרעתו ולא המציא לו טרפו וחיותו שבו יתקיים, וזה חרפה גדולה לעושהו, שיעשה בעל חיים ולא ימציא לו צרכיו, וכבר אמרו "מאן דיהיב חיי - יהיב מזוני".
וה"חונן אביון" במתנת חינם (כי האביון אינו יכול לעסוק במלאכה) הוא "מכבד" את "עושהו", כי זה כבודו, שברא עשיר ואביון, שהעשיר ייתן צדקה ויקיים מצוות ה', שזה כבוד ה', שלא ברא דבר לבטלה.

ביאור המילות

"דל, אביון" - האביון הוא מי שתאב לכל דבר, ואינו יכול להתפרנס, רק על-ידי צדקה, כמו שכתבתי בכמה מקומות.

ראו גם מלבי"ם על משלי יז ה.

הגאון מווילנה

עריכה

• לפירוש "הגאון מווילנה" על כל הפרק •

"עושק דל חירף עושהו" - פירושו כמו שאמרו בזוהר חדש על (ישעיהו כז ה): "או יחזיק במעוזי, יעשה שלום לי, שלום יעשה לי". פירוש:

כשאין מחזיקים ידי עני, ועושקים את חוקם הצריך ליתן להם, אז הוא צועק לקב"ה על גריעתו ופחיתתו מכולם במה שהוא עני, ומדבר נגד ה' יתברך, ובאמת הכל בצדק ויושר ולא עוולתה בו, ולכן מעניש את העני על דבריו נגדו.

וזהו, כשאתם מחזיקים במעוזי, שהוא העני, שאני צריך להיות לו לעזר ולמעוז, כמו שנאמר (ישעיהו כה ד): "כי היית מעוז לדל", יעשה שלום לי, שהוא אינו מדבר נגדי, ואחר כך שלום יעשה לי, שאין אני מענישו.

וזהו עושק דל, מחמת זה העני מחרף עושהו. ומכבדו להקב"ה מי שהוא חונן אביון: "אביון" הוא התאב לדבר, ואין שייך "עושק", רק שצריך לתת לו אף שאין ראוי לפי הדין, כי מה לאביון להתאוות תאוה, ולכן אמר "חונן".