ביאור:בבלי ברכות דף נח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

העריכה בעיצומה

שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.

ברכות פרק הרואה

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד • הדף במהדורה הרגילה

---

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

• בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
• מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
• שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
• מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אוכלוסא

אמר רבי ירמיה בן אלעזר:

נתקללה בבל - נתקללו שכניה ^{רש"י ?:כלומר אוי לרשע אוי לשכנו} ;

נתקללה שומרון - נתברכו שכניה:

נתקללה בבל נתקללו שכניה, דכתיב (ישעיהו יד כג) ושמתיה למורש קפוד^{רש"י למורש קפוד:'קאת' ו'קפוד' - חיות ועופות רעים ומזיקין את השכנים, אבל עי השדה ומטעי כרם שנתקללו בה ערי ישראל - הנאה היא לשכנים} ואגמי מים [וטאטאתיה במטאטא השמד נאם ה' צבאות];

נתקללה שומרון - נתברכו שכניה, דכתיב (מיכה א ו) ושמתי שומרון לעי השדה למטעי כרם [והגרתי לגי אבניה ויסדיה אגלה]

ואמר רב המנונא:

הרואה אוכלוסי ישראל^{רש"י אוכלוסי ישראל:חיל גדול של ששים רבוא} - אומר "ברוך חכם הרזים"; ::אוכלוסי עכו"ם - אומר "(ירמיהו נ יג) בושה אמכם [מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה]".

תנו רבנן [דומה לתוספתא ברכות פ"ו מ"ה]:

'הרואה אוכלוסי ישראל - אומר "ברוך חכם הרזים"^{רש"י חכם הרזים:היודע מה שבלב כל אלו} , שאין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומים זה לזה;

בן זומא ראה אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית, אמר

ברוך חכם הרזים, וברוך שברא כל אלו לשמשני^{רש"י לשמשני:שהם חורשים וזורעים ואני מוצא מוכן} ;

הוא היה אומר

כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול:

חרש, וזרע, וקצר, ועמר,

ודש, וזרה, וברר, וטחן,

והרקיד, ולש, ואפה - ואחר כך אכל;

ואני - משכים ומוצא כל אלו מתוקנין לפני!

וכמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא בגד ללבוש:

גזז, ולבן, ונפץ, וטוה, וארג - ואחר כך מצא בגד ללבוש,

ואני - משכים ומוצא כל אלו מתוקנים לפני!

כל אומות שוקדות ובאות לפתח ביתי^{רש"י באות לפתח ביתי:עשיר היה, והכל באין אצלו לסחורה}

ואני משכים ומוצא כל אלו לפני!

הוא היה אומר:

אורח טוב, מהו אומר? –

"כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי: כמה בשר הביא לפני, כמה יין הביא לפני,

כמה גלוסקאות הביא לפני, וכל מה שטרח - לא טרח אלא בשבילי!",

אבל אורח רע מהו אומר? –

"מה טורח טרח בעל הבית זה? פת אחת אכלתי, חתיכה אחת אכלתי, כוס אחד שתיתי;

כל טורח שטרח בעל הבית זה - לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו".

על אורח טוב מהו אומר? -

(איוב לו כד) זכור כי תשגיא פעלו אשר שוררו אנשים;

על אורח רע כתיב -

(איוב לז כד) לכן יראוהו אנשים [לא יראה כל חכמי לב],

(שמואל א יז יב) [ודוד בן איש אפרתי הזה מבית לחם יהודה ושמו ישי ולו שמנה בנים] והאיש בימי שאול זקן בא באנשים'.

אמר רבא - ואיתימא רב זביד, ואיתימא רב אושעיא:

זה ישי אבי דוד: שיצא באוכלוסא, ונכנס באוכלוסא ודרש באוכלוסא.

אמר עולא: נקיטינן: אין אוכלוסא בבבל.

תנא: אין אוכלוסא פחותה מששים רבוא.

הרואה חכמים

תנו רבנן:

הרואה חכמי ישראל - אומר "ברוך שחלק מחכמתו ליראיו";

חכמי אומות העולם - אומר "ברוך שנתן מחכמתו לבריותיו [לבשר ודם]

הרואה מלכי ישראל - אומר "ברוך שחלק מכבודו ליראיו";

מלכי אומות העולם - אומר "ברוך שנתן מכבודו לבריותיו [לבשר ודם]".

אמר רבי יוחנן:

לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל,

ולא לקראת מלכי ישראל בלבד - אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם,

שאם יזכה^{רש"י שאם יזכה:לעולם הבא ויראה בכבוד מלך המשיח} -

יבחין בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם^{רש"י יבחין:כמה יתר כבוד נוטלי שכר מצות יותר ממה שהיה כבוד האומות בעולם הזה} .

חכמת רב ששת העיור, המין והמלך

רב ששת - סגי נהור הוה;

הוו קאזלי כולי עלמא לקבולי אפי מלכא,

וקם אזל בהדייהו רב ששת;

אשכחיה ההוא מינא, אמר ליה: חצבי לנהרא^{רש"י חצבי לנהרא:הכדין השלמים הולכים לנהר לשאוב מים} - כגני לייא^{רש"י כגני לייא:השבורים להיכן? כלומר: למה הולכים? ואף אתה, שאתה סומא ולא תראהו - להיכן תלך} ?

אמר ליה: תא חזי דידענא טפי מינך!

חלף גונדא^{רש"י גונדא:כת} קמייתא,

כי קא אוושא - אמר ליה ההוא מינא: אתא מלכא!

אמר ליה רב ששת: לא קאתי;

חלף גונדא תניינא, כי קא אוושא - אמר ליה ההוא מינא: השתא קא אתי מלכא!

אמר ליה רב ששת: לא קא אתי מלכא;

חליף תליתאי;

כי קא שתקא - אמר ליה רב ששת: ודאי השתא אתי מלכא!

אמר ליה ההוא מינא: מנא לך הא?

אמר ליה: דמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, דכתיב:

(מלכים - אליהו וירושת אלישע) צא ועמדת בהר לפני ה' והנה ה' עובר,

ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה' - לא ברוח ה'

ואחר הרוח רעש - לא ברעש ה'

ואחר הרעש אש - לא באש ה'

ואחר האש קול דממה דקה.

כי אתא מלכא - פתח רב ששת וקא מברך ליה;

אמר ליה ההוא מינא: למאן דלא חזית ליה קא מברכת?

ומאי הוי עליה דההוא מינא?

איכא דאמרי - חברוהי כחלינהו לעיניה גמרא נוחה: באופן מילולי: שמו צבע כחול על עיניו, כאשה, לנוי; כאן לישנא מעליא נקט^{רש"י כחלינהו לעיניה:נקרו לעיניו} ,

ואיכא דאמרי - רב ששת נתן עיניו בו, ונעשה גל של עצמות.

חכמת רב שילא - הפעלת המשפט היהודי בבבל

רב שילא נגדיה לההוא גברא העניש במלקות, או בחרם דבעל גויה ששכב עם אשה נכריה;

אזל אכל ביה קורצי אכלה אותו קרציה - כלומר הלשינו עליו בי מלכא,

אמר: איכא חד גברא ביהודאי דקא דיין דינא בלא הרמנא בלי רשות דמלכא!

שדר עליה פריסתקא צו מעצר,

כי אתא - אמרי ליה: מה טעמא נגדתיה להאי?

אמר להו: דבא על חמרתא אתון!

אמרי ליה: אית לך סהדי יש לך עדים?

אמר להו: אֵין הן - כלומר כן (בארמית)!

אתא אליהו אדמי ליה כאיניש - ואסהיד.

אמרי ליה: אי הכי - בר קטלא הוא!

אמר להו: אנן מיומא דגלינן מארעין - לית לן רשותא למקטל;

אתון - מאי דבעיתון עבידו ביה!

לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש. (דברי הימים נאום דוד בבא הארון לירושלים)

עד דמעייני ביה בדינא - פתח רב שילא ואמר: לך ה' הגדולה והגבורה!

אמרי ליה: מאי קאמרת?

אמר להו:

הכי קאמינא: בריך רחמנא דיהיב מלכותא בארעא - כעין מלכותא דרקיעא

ויהב לכו שולטנא ורחמי דינא^{רש"י ורחמי דינא:אוהבים משפט} .

אמרו: חביבא עליה יקרא דמלכותא כולי האי!

יהבי ליה קולפא^{רש"י קולפא:מקל לרדות} , אמרו ליה: דון דינא!

ותעגבה על פלגשיהם אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם... (יחזקאל (אהלה ואהליבמה))

כי הוה נפיק - אמר ליה ההוא גברא: עביד רחמנא ניסא לשקרי הכי?

אמר ליה: רשע! לאו חמרי איקרו, דכתיב 'אשר בשר חמורים בשרם'?;

חזייה - דקאזיל למימרא להו דקרינהו 'חמרי',

אמר: האי - רודף הוא, והתורה אמרה 'אם בא להרגך השכם להרגו'^{רש"י השכם להרגו:אם במחתרת [ימצא הגנב והכה ומת אין לו דמים]’ (פרשת משפטים), לפי שבא על עסקי נפשות: שיודע הוא שאם ימצא ותמצאנו חותר - לא תעמיד עצמך מלהציל ממונך, והוא בא לדעת כן שיקום עליך ויהרגך - אמרה תורה השכם אתה והרגהו} - מחייה בקולפא וקטליה;

אמר: הואיל ואתעביד לי ניסא בהאי קרא - דרשינא ליה!

לך ה' הגדולה - זו מעשה בראשית,

וכן הוא אומר ( י) עושה גדולות עד אין חקר [ונפלאות עד אין מספר];

(בשלח) וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים, וייראו העם את ה', ויאמינו בה' ובמשה עבדו.
-------
אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַה', בְּיוֹם תֵּת ה' אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל: "שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן - דּוֹם! וְיָרֵחַ - בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן! וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ - וְיָרֵחַ עָמָד, עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו" הֲלֹא הִיא השירה הזו כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר... וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים! וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו - לִשְׁמֹעַ ה' בְּקוֹל אִישׁ! כִּי ה' נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל. (יהושע (מלחמת גבעון))
-------
מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה? זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ - צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ? אֲנִי! מְדַבֵּר בִּצְדָקָה! רַב לְהוֹשִׁיעַ! "מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ? וּבְגָדֶיךָ כְּדֹרֵךְ בְּגַת?
- "פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי, וּמֵעַמִּים אֵין אִישׁ אִתִּי, וְאֶדְרְכֵם בְּאַפִּי וְאֶרְמְסֵם בַּחֲמָתִי, וְיֵז נִצְחָם עַל בְּגָדַי, וְכָל מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי. כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי, וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה! וְאַבִּיט - וְאֵין עֹזֵר, וְאֶשְׁתּוֹמֵם - וְאֵין סוֹמֵךְ, וַתּוֹשַׁע לִי זְרֹעִי, חֲמָתִי - הִיא סְמָכָתְנִי. וְאָבוּס עַמִּים בְּאַפִּי וַאֲשַׁכְּרֵם בַּחֲמָתִי, וְאוֹרִיד לָאָרֶץ נִצְחָם...
(וכו')...בְּכָל צָרָתָם - (לא) לוֹ צָר! וּמַלְאַךְ פָּנָיו - הוֹשִׁיעָם, בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ - הוּא גְאָלָם, וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם - כָּל יְמֵי עוֹלָם. וְהֵמָּה? מָרוּ וְעִצְּבוּ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ! וַיֵּהָפֵךְ - לָהֶם לְאוֹיֵב - הוּא נִלְחַם בָּם. וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם - מֹשֶׁה, עַמּוֹ... אַיֵּה הַמַּעֲלֵם מִיָּם אֵת רֹעֵי צֹאנוֹ? אַיֵּה הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ בקרב עמו אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ? מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה - זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ? בּוֹקֵעַ מַיִם מִפְּנֵיהֶם - לַעֲשׂוֹת לוֹ שֵׁם עוֹלָם? מוֹלִיכָם בַּתְּהֹמוֹת, כַּסּוּס בַּמִּדְבָּר לֹא יִכָּשֵׁלוּ! כַּבְּהֵמָה - בַּבִּקְעָה תֵרֵד... רוּחַ ה' תְּנִיחֶנּוּ! כֵּן נִהַגְתָּ עַמְּךָ! - לַעֲשׂוֹת לְךָ שֵׁם תִּפְאָרֶת... (יחזקאל (מאדום חמוץ בגדים)
-------
על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה ואת הנחלים ארנון
-------
מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ! הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא! נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם - נַחַל קְדוּמִים נַחַל קִישׁוֹן, תִּדְרְכִי נַפְשִׁי עֹז! אָז הָלְמוּ עִקְּבֵי סוּס מִדַּהֲרוֹת, דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו. (שירת דבורה)
-------
וַיָּבֹא עֲמָלֵק, וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ: בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא - הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק, מָחָר - אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה, וּמַטֵּה הָאֱלֹקים בְּיָדִי. י וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה, לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק, וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ - וְגָבַר יִשְׂרָאֵל, וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ - וְגָבַר עֲמָלֵק. וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים! וַיִּקְחוּ אֶבֶן, וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו - וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ, וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו - מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד, וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ. וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק - וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב. {פ} וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר, וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם! וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ "ה' נִסִּי" - וַיֹּאמֶר: "כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ - מִלְחָמָה לַיהוָה בַּעֲמָלֵק, מִדֹּר דֹּר"!

והגבורה - זו יציאת מצרים, שנאמר: וירא ישראל את היד הגדולה...

והתפארת - זו חמה ולבנה שעמדו לו ליהושע, שנאמר: וידום השמש וירח עמד...

והנצח - זו מפלתה של רומי פי' גמרא נוחה: אדום הרשעה, וכן הוא אומר ויז נצחם על בגדי...

וההוד - זו מלחמת נחלי ארנון, שנאמר:על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה...

כי כל בשמים ובארץ - זו מלחמת סיסרא, שנאמר: מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם...

לך ה' הממלכה - זו מלחמת עמלק^{רש"י זו מלחמת עמלק:דכתיב בה כסא מלכות} , וכן הוא אומר (שמות יז טז) כי יד על כס יה^{רש"י על כס יה:כלומר: על ידי מלחמה לה' בעמלק - יתעלה כסאו} ...

והמתנשא - זו מלחמת גוג ומגוג, וכן הוא אומר (יחזקאל לח ג) [ואמרת כה אמר ה' אלקים] הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותובל^{רש"י נשיא ראש משך ותובל:מדכתיב לשון נשיאות משמע: "על אל[יך] ... נשיא ראש משך ותובל"} ;

לכל לראש - אמר רב חנן בר רבא אמר רבי יוחנן:

אפילו ריש גרגיתא ^{רש"י גרגיתא:בוֹר; הממונה על החופרין חפירות למלאותן מים כדי להשקות בהן שדותיהן} - מן שמיא מנו ליה^{רש"י מן שמיא מנו ליה:לכל הקם להיות לראש הוא מתנשא, כלומר: שהוא גוזר ומעמידו} ;

במתניתא תנא משמיה דרבי עקיבא:

לך ה' הגדולה - זו קריעת ים סוף;

והגבורה - זו מכת בכורות;

והתפארת - זו מתן תורה;

והנצח - זו ירושלים;

וההוד - זו בית המקדש.

עמוד ב

ברכות ישובים ובתי תפילה

תנו רבנן:

הרואה בתי ישראל בישובן - אומר "ברוך מציב גבול אלמנה"^{רש"י בישובן:כגון בישוב בית שני} ;

בחורבנן - אומר "ברוך דיין האמת";

בתי עובדי כוכבים בישובן - אומר (משלי (מענה רך)) בית גאים יסח ה' [ויצב גבול אלמנה];

בחורבנן - אומר (תהלים (מזמור א' נקמות ה')) אל נקמות ה' אל נקמות הופיע.

עולא ואנחת רב חסדא

(יחזקאל (נבואת 'יער הנגב')) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר: בֶּן אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ אֶל יְרוּשָׁלִַם וְהַטֵּף אֶל מִקְדָּשִׁים וְהִנָּבֵא אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל.וְאָמַרְתָּ לְאַדְמַת יִשְׂרָאֵל: כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי אֵלַיִךְ וְהוֹצֵאתִי חַרְבִּי מִתַּעְרָהּ וְהִכְרַתִּי מִמֵּךְ צַדִּיק וְרָשָׁע. יַעַן אֲשֶׁר הִכְרַתִּי מִמֵּךְ צַדִּיק וְרָשָׁע לָכֵן תֵּצֵא חַרְבִּי מִתַּעְרָהּ אֶל כָּל בָּשָׂר מִנֶּגֶב צָפוֹן. וְיָדְעוּ כָּל בָּשָׂר כִּי אֲנִי ה' הוֹצֵאתִי חַרְבִּי מִתַּעְרָהּ - לֹא תָשׁוּב עוֹד. {ס} וְאַתָּה בֶן אָדָם הֵאָנַח בְּשִׁבְרוֹן מָתְנַיִם, וּבִמְרִירוּת תֵּאָנַח לְעֵינֵיהֶם! וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ: "עַל מָה אַתָּה נֶאֱנָח?" וְאָמַרְתָּ: אֶל שְׁמוּעָה כִי בָאָה - וְנָמֵס כָּל לֵב! וְרָפוּ כָל יָדַיִם! וְכִהֲתָה כָל רוּחַ! וְכָל בִּרְכַּיִם תֵּלַכְנָה מַּיִם הברכיים יתמוטטו ויהיו כמו מים, הִנֵּה בָאָה וְנִהְיָתָה נְאֻם אד' י'

.

עולא ורב חסדא הוו קא אזלי באורחא;

כי מטו אפתחא דבי רב חנא בר חנילאי - נגד רב חסדא ואתנח;

אמר ליה עולא:

אמאי קא מתנחת?

והאמר רב 'אנחה שוברת חצי גופו של אדם,

שנאמר (יחזקאל כא יא) ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים [ובמרירות תאנח לעיניהם]’,

ורבי יוחנן אמר: אף כל גופו של אדם

שנאמר (יחזקאל (נבואת 'יער הנגב') והיה כי יאמרו אליך 'על מה אתה נאנח?' ואמרת: 'אל שמועה ... ונמס כל לב...' ?

אמר ליה:

היכי לא אתנח?!

ביתא דהוו בה שיתין אפייתא ביממא ששים נשים אופות ביום ושיתין אפייתא בליליא,

ואפיין לכל מאן דצריך והיו אופות לכל מי שצריך,

ולא שקל ידא מן כיסא -

דסבר - דילמא אתי עני בר טובים עני בן טובים שצריך לתת לו סכום גדול של כסף ואדמטו ליה לכיסא עד שיביאו את הארנק קא מכסיף הוא יתבייש ויסתלק,

ותו: הוו פתיחין ליה ארבע בבי לארבע רוחתא דעלמא ועוד היו פתוחים לו ארבעה פתחים לכל רוחות השמים

וכל דהוה עייל כפין וכל מי שנכנס רעב - {ב|נפיק כי שבע|יצא שבע}},

והוו שדו ליה חטי ושערי בשני בצורת אבראי והיו מוציאים חיטים ושעורים בשנות בצורת החוצה (לכל מי שהיה רעב)

דכל מאן דכסיפא מילתא למשקל ביממא, אתי ושקיל בליליא וכל המתביש לקחת ביום בא ולקח בלילה

- השתא נפל בתלא^{רש"י ?:שנפל לו ונעשה תל} , ולא אתנח?

אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן:

מיום שחרב בית המקדש - נגזרה גזירה על בתיהן של צדיקים שיחרבו,

שנאמר (ישעיהו ה ט) באזני ה' צבאות אם לא בתים רבים לשמה יהיו, גדולים וטובים מאין יושב...

ואמר רבי יוחנן:

עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לישובן,

שנאמר (תהלים קכה א) שיר המעלות לדוד: הבוטחים ביי' כהר ציון... לא ימוט! לעולם ישב.

מה הר ציון - עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו לישובו -

אף בתיהן של צדיקים - עתיד הקב"ה להחזירן לישובן.

חזייה דלא מיישב דעתיה,

אמר ליה: דיו לעבד שיהא כרבו^{רש"י שיהא כרבו:שהרי בית המקדש חרב שהוא ביתו של הקב"ה} .

ברכה על קברים

תנו רבנן:

הרואה קברי ישראל - אומר

ברוך אשר יצר אתכם בדין, וזן אתכם בדין,

וכלכל אתכם בדין, ואסף אתכם בדין, ועתיד להקימכם בדין";

מר בריה דרבינא מסיים בה משמיה דרב נחמן

"ויודע מספר כולכם, והוא עתיד להחיותכם ולקיים אתכם; ברוך מחיה המתים";

קברי עובדי כוכבים - אומר

בושה אמכם (על פי ירמיה נ) מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה.

ברכה על פגישת חברים ועניין 'חי שאינו נשכח'

אמר רבי יהושע בן לוי:

הרואה את חבירו לאחר שלשים יום -

אומר "ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה";

לאחר שנים עשר חדש - אומר "ברוך מחיה המתים";

אמר רב: אין המת משתכח מן הלב אלא לאחר שנים עשר חדש,

שנאמר (תהלים לא יג) נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אובד^{רש"י ככלי אובד:וסתם כלי - לאחר י"ב חדש משתכח מן הלב, דיאוש בעלים - לאחר י"ב חדש, בפרק 'אלו מציאות' (דף כח.): מי שמצא כלי או שום מציאה - חייב להכריז שלש רגלים, ואם נמצא אחר הסוכות - צריך להמתין ולהכריז בפסח ובעצרת ובחג, דהיינו י"ב חדש, ושוב אין צריך להכריז} .

רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע הוו קאזלי באורחא;

פגעו ביה ברב חנינא בריה דרב איקא, אמרו ליה:

בהדי דחזינך בריכינן עלך תרתי:

"ברוך אשר חלק מחכמתו ליראיו"^{רש"י ליראיו:כרב חנינא דחכים טפי} , ו"שהחיינו" ^{רש"י שהחיינו:דלאחר שלשים יום הוה} .

אמר להו:

אנא נמי, כיון דחזתינכו - חשבתינכו עלואי כשיתין רבוון בית ישראל וברכינא עלייכו תלתא:

הנך תרתי, ו"ברוך חכם הרזים".

אמרו ליה: חכימת כולי האי? יהבי ביה עינייהו - ושכיב.

ברכות שונות על אנשים ומקומות

אמר רבי יהושע בן לוי:

הרואה את הבהקנים שעורם מנומש כעדשים^{רש"י ?:לינטייליו"ש כעדשים} - אומר "ברוך משנה הבריות".

מיתיבי [תוספתא ברכות פ"ו מ"ו]:

'ראה את הכושי^{רש"י הכושי:שחור הרבה} ואת הגיחור ^{רש"י הגיחור:אדום הרבה רו"ש בלע"ז} ואת הלווקן ^{רש"י לווקן:לבן יותר מדאי} ואת הקִפֵּחַ ^{רש"י הקפח:{{{2}}}} ואת הננס, ואת הדרניקוס^{רש"י הדרניקוס:רודא"ש [שיש לו יבלות הרבה]; לשון אחר: פיו עקום} - אומר "ברוך משנה את הבריות"^{רש"י משנה הבריות:דממעי אמן הוו} ;

את הקטע ^{רש"י ?:שנקטעו ידיו; הכא הוא דקטע משמע דידים הוא, משום דקתני תרתי: 'קטע' ו'חגר'; אבל היכא דקתני 'קטע' לחוד - משמע דרגלים, כדתנן (שבת פ"ו מ"ח; דף סה:) הקטע יוצא בקב שלו} , ואת הסומא, ואת פתויי הראש ^{רש"י ?:ששערו כנמטא: כל שערו דבוק זה בזה; פלטדי"ר בלע"ז} , ואת החגר, ואת המוכה שחין, ואת הבהקנים - אומר "ברוך דיין אמת"'!?

לא קשיא: הא ממעי אמו, הא בתר דאיתיליד^{רש"י גירסת רש"י: היכא דאיתרע ליה בתר דאתיליד:לאחר שנולד נולדו בו} ;

דיקא נמי דקתני דומיא דקטע^{רש"י דומיא דקטע:וקטע - בתר דאתיליד הוא} - שמע מינה.

תנו רבנן:

הרואה פיל, קוף, וקפוף^רש"י קפוף:עוף שקורין וולטי"ר [עזניה] ויש לו לסתות ולחיים כאדם  ::- אומר "ברוך משנה את הבריות";

ראה בריות טובות ואילנות טובות - אומר "ברוך שככה לו בעולמו".

על הזיקין [ועל הזועות ועל הרעמים ועל הרוחות ועל הברקים - אומר "ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם"]

מאי זיקין?

אמר שמואל: כוכבא דשביט ^{רש"י כוכבא דשביט:כוכב היורד כחץ ברקיע ממקום למקום, וארוך כשבט שהוא יורה, ונראה כמו שפותח רקיע} ;

ואמר שמואל: נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא,

לבר מכוכבא דשביט דלא ידענא מאי ניהו, וגמירי דלא עבר כסלא ראה כסיל בויקיפדיה^{רש"י כסלא:כסיל} ; שאינו מעביר מזל כסיל כשהוא שביט}}, ואי עבר כסלא - חרב עלמא.

והא קא חזינן דעבר?

זיויה - הוא דעבר, ומתחזי כדעבר איהו.

רב הונא בריה דרב יהושע אמר: ^{רש"י גרסה - מאי זיקין:מאי 'זיקין'? -} וילון הרקיע ששמו 'וילון' הוא דמקרע דמגלגל והקרעים מתכפלים ומחזי נהורא דרקיעא ^{רש"י נהורא דרקיעא:ומתחזי רקיע דרך הקריעה כרומח} .

רב אשי אמר: כוכבא הוא דעקר מהאי גיסא דכסלא, וחזי ליה חבריה מהך גיסא ומיבעית ונרתע, ומזדעזע ומחזי כמאן דעבר.

שמואל רמי:

כתיב (איוב ט ט) עושה עש כסיל וכימה [וחדרי תמן] \

וכתיב (עמוס ה ח) עושה כימה וכסיל [והפך לבקר צלמות ויום לילה החשיך הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו] ^{רש"י ?:דקדמיה ליה כסיל לכימה} ,

הא כיצד^{רש"י הא כיצד:מלמד ששניהן שוין} ?

אלמלא חמה של כסיל - לא נתקיים עולם מפני צינה של כימה,

ואלמלא צינה של כימה - לא נתקיים עולם מפני חמה של כסיל^{רש"י מפני חמה של כסיל:כסיל שולט בימות החמה, להכי אקדמיה קרא; כימה שולט בימות הגשמים ולהכי אקדמיה קרא} ;

וגמירי: אי לאו עוקצא דעקרבא^{רש"י עוקצא דעקרבא:זנב העקרב; 'עקרב' היינו 'כימה', וממזל 'טלה' הוא} דמנח בנהר דינור^{רש"י בנהר דינור:נהר דינור מתשת כחו של עקרב} -

כל מאן דהוה טריקא ליה עקרבא לא הוה חיי -

והיינו דקאמר ליה רחמנא לאיוב

(איוב לח לא) התקשר מעדנות כימה^{רש"י מעדנות כימה:קשרים של כימה} או מושכות כסיל תפתח?

מאי כימה?

אמר שמואל: כמאה ככבי^{רש"י כמאה ככבי:יש בין הכוכבים של כימה שהן כחה של כימה} ;

אמרי לה דמכנפי ^{רש"י ?:[מכונסים יחד] אותן שהן כחה של כימה} , ואמרי לה דמבדרן;

מאי עש?

אמר רב יהודה: יותא כוכב בשם יותא.

מאי 'יותא'?

אמרי [כוכב]^{רש"י כוכב:דקיימא} לה [ב]זנב טלה, ואמרי לה ^{רש"י ?:דקיימא ב} רישא דעגלא ^{רש"י רישא דעגלא:ראשו של עגל, והיינו מזל שור, והוא נמשך אחר מזל טלה, ראש השור סמוך לזנב טלה, שכן הסדר: טלה, שור, תאומים} ,

ומסתברא כמאן דאמר זנב טלה ^{רש"י זנב טלה:היינו כוכבים העשויין כזנב} ,

דכתיב (איוב לח לב) [התוציא מזרות בעתו] ועיש על בניה תנחם,

אלמא ^{רש"י ?:והאי זנב} חסרה ומתחזיא