ביאור:בבלי ברכות דף ה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד • הדף במהדורה הרגילה

---

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות האתר "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

• בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
• מילים עם קו מתחתם – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
• מילון ארמי – עברי בויקימילון

אם תלמיד חכם הוא^[1] – אין צריך לא צריך לחזור ולקרוא קריאת שמע על מיטתו אם קרא כבר בבית הכנסת, כיון שממילא הוא כל הזמן חושב על התורה שלמד באותו יום^[2].

אמר אביי ^{דק"ס בכת"י פ': אביי אמר} : אף תלמיד חכם מיבעי ליה למימר צריך לאמר חד פסוקא ^{דק"ס בכת"י מ': למימר פסוקי. בכת"י פ' וא': למימר חד מפסוקי}  דרחמי, כגון^[3] "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי, פָּדִיתָה אוֹתִי יְיָ אֵל אֱמֶת".

אמר רבי לוי בר חמא ^{דק"ס נ"א: לחמא; בכת"י א': נחמני; בכת"י פ': רבי לוי בר' חנינא, וליתא אמר רשב"ל}  אמר רבי שמעון בן לקיש: לעולם ירגיז יגביר (על ידי מאבק) אדם יצר טוב על יצר הרע^[4], שנאמר^[5] "רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ"; אם נצחו ^{דק"ס כת"י א': אי אזיל}  – מוטב, ואם לאו – יעסוק בתורה, שנאמר "אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם"; אם נצחו – מוטב, ואם לאו – יקרא קריאת שמע, שנאמר "עַל מִשְׁכַּבְכֶם"; אם נצחו – מוטב, ואם לאו – יזכור לו ^{דק"ס בכת"י מ' ופ': ליתא לו. בכת"י פ': יזכיר}  יום המיתה שנאמר "וְדֹמּוּ סֶלָה"^[6].

ואמר (דרך אגב מביאים עוד דבר בשמו) רבי לוי בר חמא ^{דק"ס נ"א: לחמא; בכת"י פ': חנינא}  אמר ^{דק"ס נ"א: ואיתימא}  רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב: ^[7]"[עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם] וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם"?

 ^{דק"ס בכת"י מ' ופ' נוסף: תנא:} 'לוחות' אלו עשרת הדברות ^{דק"ס בכת"י מ': לוחות האבן כמשמעו. נ"א: לוחות האבן זו תורה} , 'תורה' זה מקרא^{[8] דק"ס נ"א: והתורה זו משנה} , 'והמצוה' זו משנה^{[9] דק"ס נ"א: והמצוה כמשמעו, או: והמצוה אלו המצוות [נ"א נוסף: חוקים ומשפטים]} , 'אשר כתבתי' אלו נביאים וכתובים, 'להורותם' זה גמרא ^{דק"ס בכל כתה"י ודפו"י: תלמוד [10]}, מלמד שכולם נתנו למשה מסיני ^{דק"ס נ"א: בסיני} .

אמר רבי יצחק ^{דק"ס בכתה"י: אלעזר} : כל הקורא קרית שמע על מטתו – כאילו אוחז חרב של שתי פיות חרב חדה משני קצוותיה ^{דק"ס נ"א: חרב פיפיות}  בידו^[11], שנאמר^[12]: "רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם";

מאי משמע מנין שהפסוק הזה מתייחס לקריאת שמע^[13]?

אמר מר זוטרא ואיתימא רב אשי: מרישא דענינא מתחילת העיניין, לפי הפסוק הקודם ^{דק"ס בכת"י א': מראשיה דקרא} , דכתיב^[14]: "יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם", וכתיב בתריה אחר כך, בפסוק הבא: "רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם".

ואמר ^{דק"ס בכתה"י: אמר}  רבי יצחק: כל הקורא קריאת שמע על מטתו – מזיקין בדילין הימנו, שנאמר^[15]: "וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף"^[16], ואין 'עוף' אלא תורה, שנאמר^[17]: "הֲתָעִיף^[18] עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ"^[19], ואין 'רשף' אלא מזיקין, שנאמר^[20]: "מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי"^[21].

אמר רבי שמעון בן לקיש: כל העוסק בתורה - יסורין בדילין הימנו, שנאמר "וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף" ^[22], ואין 'עוף' אלא תורה, שנאמר 'התעיף עיניך בו ואיננו', ואין 'רשף' אלא יסורין, שנאמר 'מזי רעב ולחומי רשף'.

אמר ליה רבי יוחנן ^{דק"ס בכת"י פ' נוסף: לריש לקיש} : הא עובדה זאת, שהתורה שומרת על לומדיה – אפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו^[23], שנאמר^[24][25]: "וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְיָ אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְו‍ֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְיָ רֹפְאֶךָ"^[26]!

אלא ^{דק"ס בכתה"י נוסף: אימא:}  כל ^{דק"ס בכת"י מ' ופ' נוסף: מי}  שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק – הקב"ה מביא עליו יסורין מכוערין ועוכרין ^{דק"ס כת"י א': וכוערין}  אותו, שנאמר^[27]: "נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב^[28] וּכְאֵבִי נֶעְכָּר"^{[29] דק"ס בכת"י פ' נוסף: ואין 'כאב' אלא יסורין, שנאמר: "ומכאובי נגדי תמיד" (תהלים לח יח)} , ואין 'טוב' אלא תורה, שנאמר^[30]: "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ".

אמר רבי זירא, ואיתימא רבי חנינא בר פפא ^{דק"ס בכת"י פ': רבי חמא בר חנינא, ושם ובכת"י מ' נוסף: ואמרי לה במערבא משמיה דרבא בר מרי:} : בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם: מדת בשר ודם, אדם מוכר ^{דק"ס בכת"י מ' ופ' נוסף: כלי}  חפץ לחבירו, מוכר עצב עצוב, כי נאלץ למכור חפץ שלו בשביל הכסף^[31] ולוקח שמח; אבל הקב"ה אינו כן: נתן להם תורה לישראל ושמח^[32], שנאמר^[33]: "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ".

אמר רבא ואיתימא רב חסדא ^{דק"ס בכתה"י: אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא} : אם רואה אדם שיסורין באין עליו – יפשפש במעשיו, שנאמר^[34] "נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה ^{דק"ס בכת"י פ' וא' נוסף כאן: פשפש במעשיו ומצא, יעשה תשובה, שנאמר}  וְנָשׁוּבָה עַד יְיָ"; פשפש ולא מצא^[35] – יתלה בבטול תורה, שנאמר^[36]: "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ"^[37]; ואם תלה ולא מצא – בידוע שיסורין של אהבה ה' מיסר את האדם למרות שלא חטא, כדי לתת לו יותר שכר בעולם הבא הם, שנאמר^[38]: "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְיָ יוֹכִיחַ"^[39].

אמר ^{דק"ס בכת"י פ': ואמר}  רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: כל שהקב"ה חפץ בו – מדכאו ^{דק"ס כת"י פ': מוכיחו}  ביסורין, שנאמר^[40]: "וַייָ חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי [אִם תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים וְחֵפֶץ יְיָ בְּיָדוֹ יִצְלָח]"^[41]; יכול אפילו לא קבלם מאהבה? תלמוד לומר 'אם תשים אשם נפשו': מה ^{דק"ס בכת"י מ' נוסף: קרבן}  אשם הקרבה של קורבן אשם^[42] לדעת נעשית מרצונו של המקריב^[43] – אף יסורין לדעת. ואם קבלם, מה שכרו? 'יראה זרע יאריך ימים', ולא עוד אלא שתלמודו מתקיים בידו, שנאמר: 'וחפץ ה' בידו יצלח'.

 ^{דק"ס בכת"י מ' וא' נוסף: ומה הם יסורים של אהבה?} פליגי בה רבי יעקב בר אידי ורבי אחא בר חנינא:

• חד אמר, אלו הם יסורין של אהבה: כל שאין בהן בטול תורה שהאם האדם המתייסר סובל כל כך שאיננו יכול ללמוד תורה, סימן הוא שאלו יסורים על חטא ^{דק"ס בכת"י א' הנוסח: חד אמר: כל יסורין שיש בהן ביטול תורה, אינן יסורין של אהבה} , שנאמר^[44] "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ";

• וחד אמר, אלו הם יסורין של אהבה: כל שאין בהן בטול תפלה ^{דק"ס בכת"י א' הנוסח: ואידך אמר: כל יסורין שיש בהן ביטול תפילה, אינן יסורין של אהבה} , שנאמר^[45]: "בָּרוּךְ אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא הֵסִיר תְּפִלָּתִי וְחַסְדּוֹ מֵאִתִּי".

אמר להו להם, לרבי יעקב בר אידי ורבי אחא בר חנינא רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: הכי אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אלו ואלו גם אם הוא לא יוכל ללמוד או להתפלל יתכן ש יסורין של אהבה הן, שנאמר^[46] "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְיָ יוֹכִיחַ",

אלא מה תלמוד לומר ^{דק"ס נ"א: אלא מה אני מקיים}  'ומתורתך תלמדנו'?

אל תקרי 'תלמדֶנּו' אלא 'תלמדֵנו': דבר זה^[47] – מתורתך תלמדנו^[48], קל וחומר משן ועין: מה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם, ^{דק"ס בכת"י מ' ופ' נוסף: אמרה תורה}  עבד יוצא בהן לחרות — יסורין, שממרקין כל גופו של אדם, על אחת כמה וכמה!

והיינו דרבי שמעון בן לקיש, דאמר רבי שמעון בן לקיש: נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין: נאמר ברית במלח – דכתיב^[49]: "וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית", ונאמר ברית ביסורין, דכתיב^[50]: ^[51]"אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית" ^{דק"ס נ"א: והעברתי אתכם במסורת הברית. ודרש "במסורת" מלשון יסורין.} ; מה ברית האמור במלח – מלח ממתקת את הבשר ^{דק"ס בכת"י מ': את הקרבן; ובכת"י פ': כל הקרבנות} , אף ברית האמור ביסורין – יסורין ממרקין כל עונותיו ^{דק"ס בכת"י א' ופ': גופו}  של אדם.

תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין על ידי מאמץ רב; אלו הן: תורה, וארץ ישראל, והעולם הבא:

תורה מנין? - שנאמר ^{דק"ס בכתה"י: דכתיב  [52]} "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ";

ארץ ישראל - דכתיב^[53]: "[וְיָדַעְתָּ עִִם לְבָבֶךָ] כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ יְיָ אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ", וכתיב בתריה בפסוק שלאחריו: ^[54]"כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה";

העולם הבא, דכתיב^[55]: "נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר, וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר"^[56].

תני תנא קמיה דרבי יוחנן: כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים

עמוד ב

וקובר את בניו – מוחלין לו על כל עונותיו.

אמר ליה רבי יוחנן: בשלמא תורה וגמילות חסדים, דכתיב ^[57] "בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָו‍ֹן ";

'חסד' - זו גמילות חסדים, שנאמר ^[58] "רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד";

'אמת' - זו תורה, שנאמר ^[59] "אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר",

אלא קובר את בניו מנין ^{דק"ס נ"א: מנא לן} ?

תנא ליה ההוא סבא משום רבי ^{דק"ס נ"א: בדרבי}  שמעון בן יוחאי: אתיא באה, דבר זה נלמד בגזירה שווה 'עון' 'עון': כתיב הכא: 'בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָו‍ֹן', וכתיב התם^[60]: "וּמְשַׁלֵּם עֲו‍ֹן אָבוֹת אֶל חֵיק בְּנֵיהֶם [אַחֲרֵיהֶם]".

אמר רבי יוחנן: נגעים ובנים הקובר את בניו אינן יסורין של אהבה^[61].

ונגעים לא? והתניא ^{דק"ס כת"י א': והאמר מר} : כל מי שיש בו אחד מארבעה ^{דק"ס בכת"י מ' נוסף: מיני}  מראות נגעים הללו^[62] – אינן אלא ^{דק"ס כת"י פ': הרי זה}  מזבח כפרה ^{דק"ס נ"א נוסף: לכל ישראל} !?

'מזבח כפרה הם אכן כמו מזבח, כלומר מכפרים על עוונות' ^{דק"ס כת"י פ': מזבח וכפרה}  הוו, 'יסורין של אהבה יסורים שבאים ללא חטא כלל' לא הוו;

ואיבעית אימא: הא לן לנו, לאנשי בבל, שהמנוגע לא צריך להתרחק מהישוב^[63] והא להו להם, לאנשי ארץ ישראל, ששם המנוגע צריך לצאת מהעיר, ויסורים כאלו קשים לא יכול להיות שהם של אהבה (אלא בוודאי על חטא)^[64];

ואי בעית אימא: הא בצנעא^[65] הא בפרהסיא בגלוי, במקום שלא מכוסה בבגדים, שיש בזה בושה גדולה ואין הם יסורים של אהבה.

ובנים לא? היכי דמי?: אילימא דהוו להו ומתו ^{דק"ס בכת"י מ' הנוסח: ובנים אינן יסורין של אהבה?}  – והא אמר רבי יוחנן 'דין גרמא דעשיראה ביר זוהי העצם של בני העשירי. ואם לרבי יוחנן שהיה צדיק גדול מתו כל בניו, בוודאי ששמדובר ביסורין של אהבה^[66]!' ^[67]!?

אלא: הא דלא הוו ליה כלל שלא נולדו לו כלל בנים, ויסורים כאלו אינם יסורים של אהבה, והא דהוו ליה ומתו^[68]. ^{דק"ס בכת"י מ' ופ' הנוסח: לא קשיא, הא דהוו ליה ומתו, הא דלא הוו ליה כלל. ובכת"י א: אלא דלא הוו ליה כלל.} 

רבי חייא בר אבא חלש, על לגביה רבי יוחנן ^{דק"ס בכתה"י נוסף: לשיולי ביה} , אמר ליה: חביבין עליך יסורין?

אמר ליה: לא הן ולא שכרן.

אמר ליה: הב לי ידך.

יהב ליה ידיה - ואוקמיה העמידו, ריפא אותו.

רבי יוחנן חלש, על לגביה רבי חנינא ^{דק"ס בכתה"י נוסף: לשיולי ביה} , אמר ליה: חביבין עליך יסורין?

אמר ליה: לא הן ולא שכרן.

אמר ליה: הב לי ידך.

יהב ליה ידיה ואוקמיה.

אמאי? לוקים שיעמיד רבי יוחנן לנפשיה את עצמו (הרי הוא הקים את רבי חייא בר אבא)? ^{דק"ס בכל כתה"י סדר המעשים הפוך, וגרסינן תחילה למעשה דרבי חנינא אוקמיה לרבי יוחנן. ומקשינן: אמאי, ולוקים רבי יוחנן לנפשיה? דהא (או: כי הא) דרבי חייא בר אבא וכו'.} 

אמרי: אין חבוש אסיר מתיר עצמו מבית האסורים.

רבי אליעזר ^{דק"ס בכתה"י: אלעזר. והוא האמורא רבי אלעזר בן פדת, תלמידו דרבי יוחנן.}  חלש, על לגביה רבי יוחנן ^{דק"ס בכתה"י נוסף: לשיולי ביה} ; חזא ^{דק"ס נ"א: אשכחיה, או: חזייה}  דהוה קא גני שוכב בבית אפל, גלייה^[69] לדרעיה את זרועו (הפשיל את שרוולו ונפל נהורא ^{דק"ס בכת"י פ' וא' נוסף: בביתא [70]}; חזייה דהוה קא בכי רבי אליעזר ^{דק"ס בכת"י א' וד"ש: אלעזר} , אמר ליה: אמאי קא בכית?: אי משום תורה דלא אפשת שלא הרבית (ללמוד)^[71] – שנינו^[72]: ^{דק"ס בכת"י פ' נוסף: לעניין קרבנות, נאמר בעולת בהמה "אשה ריח ניחוח" ונאמר בעולת העוף "אשה ריח ניחוח", במנחה "אשה ריח ניחוח", ללמדך:}  אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים^[73]. ואי משום מזוני שאין לך הרבה מזון^[74] – לא ^{דק"ס בכתה"י: אין}  כל אדם זוכה לשתי שלחנות גם לשולחן של לימוד תורה וגם לשולחן אוכל (כלומר גם לחכמה וגם לעושר). ואי משום בני שאין לך בנים – דין גרמא דעשיראה ביר!?

אמר ליה: להאי שופרא על היופי שלך דבלי בעפרא שסופו להתבלות באדמה, כשתמות קא בכינא. ^{דק"ס בכת"י מ': אנא על האי שופרא דידך קא חזינא ובכינא דאזיל ובלי עפרא. ובכת"י פ': שופרך חזינא ובכינא דאזיל ובלה בעפרא. וכעי"ז בכת"י א.} 

אמר ליה: על דא ודאי קא בכית ^{דק"ס בכת"י פ': בכיית [75]}, ובכו תרוייהו.

אדהכי והכי בין כך ובין כך, לאחר זמן אמר ליה: חביבין עליך יסורין?

אמר ליה: לא הן ולא שכרן.

אמר ליה: הב לי ידך.

יהב ליה ידיה – ואוקמיה. ^{דק"ס בכתה"י ליתא: מתיבת אדהכי עד כאן} 

רב הונא, תקיפו ^[76] ליה ארבע מאה דני ^[77] דחמרא; על לגביה רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא ורבנן, ואמרי לה ויש אומרים שהיו אלו רב אדא בר אהבה ורבנן, ואמרו ליה: לעיין מר במיליה ^[78]!

אמר להו: ומי חשידנא בעינייכו ^{דק"ס בכת"י מ' נוסף: דעבידנא מילתא בלא דינא} ?

אמרו ליה: מי חשיד קב"ה ^{דק"ס בכת"י פ': חס ושלום ונחשוד מריה דעלמא}  דעביד דינא ^{דק"ס בכתה"י: מילתא}  בלא דינא?

אמר להו: ^{דק"ס בכת"י מ' נוסף: שמעו רבנן מילתא דעבדי בלא דינא?}  אי איכא מאן דשמיע עלי מלתא – לימא^[79]!

אמרו ליה: הכי שמיע לן: דלא יהיב מר שבישא לאריסיה לאריס שלו, לפועל שעובד בשדה בשבילו^[80].

אמר להו: מי קא שביק לי מידי האם הוא משאיר לי משהו מיניה? הא קא גניב ליה כוליה ^{דק"ס בכת"י א: ומי קא שביק מידי בגוויה? וליתא לתיבות הא קגניב ליה כוליה בכתה"י. [81]}?!

אמרו ליה: היינו דאמרי אינשי 'בתר גנבא גנוב^[82] וטעמא טעים'.

אמר להו: קבילנא עלי דיהיבנא ליה! ^{דק"ס בכת"י מ': לכולהו [83]}

איכא דאמרי: הדר חלא והוה חמרא, ואיכא דאמרי: אייקר חלא התייקר החומץ ואיזדבן בדמי דחמרא!

תניא: אבא בנימין אומר: על שני דברים הייתי מצטער כל ימי: על תפילתי שתהא לפני מטתי, ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום.

על תפילתי שתהא לפני מטתי – מאי לפני מטתי?: אילימא לפני מטתי ממש שרצה שתמיד יוכל לעמוד בתפילה אל מול המיטה שישן בה – והאמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי יהושע בן לוי ^{דק"ס נ"א נוסף: ואמרי לה במתניתא תנא, אבא בנימין אומר} : מנין למתפלל שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר? – שנאמר^[84]: "וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל [אֶל יְיָ]"!

 ^{דק"ס נ"א נוסף: אלא אמר רבא, או: רבה:}  לא תימא 'לפני מטתי' אלא אימא ^{דק"ס בת"י מ' תוקן: מאי לפני מטתי?}  'סמוך למטתי מיד אחרי שקמתי ממטתי'^[85];

ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום^[86] – דאמר רבי חמא ברבי חנינא אמר ^{דק"ס בכתה"י: ואיתימא}  רבי יצחק: כל הנותן מטתו בין צפון לדרום – הויין ליה בנים זכרים, שנאמר^[87]: "וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם יִשְׂבְּעוּ בָנִים"^[88].

רב נחמן בר יצחק אמר: אף אין אשתו מפלת נפלים; כתיב הכא: 'וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם', וכתיב התם^[89]: "וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ"^[90].

תניא: אבא בנימין אומר: שנים שנכנסו ^{דק"ס נ"א נוסף: לבית הכנסת}  להתפלל, וקדם אחד מהם להתפלל ולא המתין את חברו ויצא ^{דק"ס נ"א: וסיים תפילתו ויצא ולא המתין את חברו}  – טורפין לו תפילתו בפניו, שנאמר^[91]: "טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ אתה שגרמת שטיתרף תפילתך בפניך הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב אָרֶץ האם חשבת שכאשר תעזוב את החדר גם ה' יעזוב איתך? [וְיֶעְתַּק צוּר מִמְּקֹמוֹ]"^[92] ולא עוד אלא שגורם לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר: 'וְיֶעְתַּק צוּר מִמְּקֹמוֹ', ואין צור אלא הקב"ה, שנאמר^[93]: "צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי".

ואם המתין לו, מה שכרו?

הערות

1. רש"י: שרגיל במשנתו לחזור על גרסתו תמיד (כמו בהערת שוליים זו, כך גם כל הבאות הן דברי רש"י, גם אם לא צויין כך בפירוש)
2. רש"י: דיו בכך
3. תהלים לא ו
4. רש"י: שיעשה מלחמה עם יצר הרע
5. תהלים ד ה
6. רש"י: יום הדומיה הוא יום המות, שהוא דומיה עולמית
7. שמות כד יב
8. חומש: שמצוה לקרות בתורה
9. שיתעסקו במשנה
10. סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה; אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם גורמים בליה לעולם, מזיקים לו במסכת סוטה דף כב.
11. להרוג את המזיקין
12. תהלים קמט ו
13. דבקריאת שמע
14. תהלים קמט ה
15. איוב ה ז
16. ה"עוף" מסלקם ממך
17. משלי כג ה
18. [כתיב: התעוף]
19. התעיף עיניך בו: אם תכפל וסגרת עיניך בתורה – היא משתכחת ממך
20. דברים לב כד
21. קטב מרירי זה שם שד הצהרים במסכת פסחים דף קיא:.
22. ולחומי רשף כתיב בין רעב למזיקין בפסוק "מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי", מצד אחד נכתב "רעב", ומצד שני "קטב מרירי" שזה מזיק, נדרש לפניו ולאחריו: יסורין ומזיקין
23. שהתורה מגינה
24. שלמדין מספר חומש
25. שמות טו כו
26. ואפילו הקטנים שלא הגיעו לספר איוב כבר למדו
27. תהלים לט ג
28. מן התורה
29. מכה עכורה
30. משלי ד ב
31. שפירש הימנו דבר חשוב כזה, ומתוך דוחקו מכרו
32. שהרי הקב"ה מזהירם מלעזוב אותה, ומשבחה לפניהם בלקח טוב אחר שנתנה להם
33. משלי ד ב
34. איכה ג מ
35. לא מצא עבירה בידו שבשבילה ראויין יסורין הללו לבא
36. תהלים צד יב
37. שבשביל יסורין צריך אדם לבא לידי תלמוד תורה
38. משלי ג יב
39. הקב"ה מייסרו בעוה"ז בלא שום עון כדי להרבות שכרו בעולם הבא יותר מכדי זכיותיו
40. ישעיהו נג יא
41. וה' חפץ דכאו החלי: מי שהקב"ה חפץ בו מחלהו ביסורין
42. קרבן
43. "נפשו" – מדעתו
44. תהלים צד יב
45. תהלים סו כ
46. משלי ג יב
47. שאשרי אדם אשר תיסרנו יה
48. כלומר: מתורתך אנו למדין אותו
49. ויקרא ב יג
50. אחר הקללות נאמר במשנה תורה בספר דברים
51. דברים כח סט
52. תהלים צד יב
53. דברים ח ה
54. דברים ח ז
55. משלי ו כג
56. ודרך חיים = חיי העוה"ב – הויין לו תוכחות מוסר לאדם
57. משלי טז ו
58. משלי כא כא
59. משלי כג כג
60. ירמיהו לב יח
61. 'ובנים' קא סלקא דעתיה הקובר את בניו
62. שְׂאֵת ותולדתה, בהרת ותולדתה: בהרת עזה כשלג, שניה לה כסיד ההיכל; שאת כצמר לבן, שניה לה כקרום ביצה
63. בבל, שאין טעונין שילוח והן מזבח כפרה הוו יסורין של אהבה
64. בארץ ישראל, שערי חומה מקודשות בה, ומצורע טעון שילוח חוצה להן - אינן יסורין של אהבה
65. תחת בגדיו
66. זה עצם של בן עשירי שמת לו
67. 'ביר' כמו בר, וצר עצם פחות מכשעורה ממנו בסודרו לעגמת נפש; וגברא רבא כרבי יוחנן לא באו לו יסורין שאינן של אהבה
68. הוו להו יסורין של אהבה, שהאבלות מכפרת על עונותיו
69. רבי יוחנן
70. שהיה בשרו מבהיק: שיפה היה מאד, כדאמרינן בבבא מציעא ב'השוכר את הפועלים' דף פד.
71. שלא למדת הרבה כרצונך
72. משנה מנחות יג יא
73. לעניין קרבנות שנויה, בשלהי מנחות דף קי.: נאמר בעולת בהמה 'ריח ניחוח' ובמנחה 'ריח ניחוח', ללמדך שאחד המרבה וכו'
74. שאינך עשיר
75. על זה ודאי יש לך לבכות
76. החמיצו
77. חביות
78. יפשפש במעשיו
79. אם יש בכם ששמע עלי דבר שאני צריך לחזור בי - יודיעני
80. 'שבישא'= חלקו בזמורות הגפן שחותכין מהן בשעת הזמיר, ותנן בב"מ דף קג.: 'כשם שחולקין ביין כך חולקין בזמורות ובקנים'; 'שריגים' מתרגמינן 'שבשין' בראשית מ,יב
81. וכי אינו חשוד בעיניכם, שהוא גונב לי הרבה יותר מחלקו
82. הגונב מן הגנב אף הוא טועם טעם גנבה
83. והיינו דלפי נוסחתנו, קיבל עליו ליתן לו חלקו, למחצה לשליש ולרביע; ולפי כת"י מ', ליתן לו הכל.
84. ישעיהו לח ב
85. כל ימי נזהרתי שלא לעשות מלאכה ושלא לעסוק בתורה כשעמדתי ממטתי עד שאקרא קרית שמע ואתפלל
86. ראשה ומרגלותיה, זה לצפון וזה לדרום; ונראה בעיני שהשכינה במזרח או במערב, לפיכך נכון להסב דרך תשמיש לרוחות אחרות
87. תהלים יז יד
88. וּצְפוּנְךָ - לשון צפון, וסיפיה דקרא "יִשְׂבְּעוּ בָנִים"
89. בראשית כה כד
90. תמלא בטנם – תמלא ימי הריונם
91. איוב יח ד
92. טורף נפשו באפו, לך אומר אשר גרמת לך לטרוף את נפשך בפניך, ומה היא ה'נפש'? זו תפילה, כמו שנאמר: "וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי יְיָ" שמואל א א טו. הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב אָרֶץ – וכי סבור היית שבשבילך שיצאת, תסתלק השכינה ויעזוב את חבירך המתפלל לפניו?
93. דברים לב יח