ביאור:בבלי ברכות דף ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הבהרה: דף זה הוא דף במרחב הביאור של ויקיטקסט. משמעות הדברים, שבנוסף לטקסט המבואר דף זה מכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית. למעבר לביאורים מסורתיים לטקסט (במידה וקיימים) יש לחפש דף שהמילה "ביאור:" אינה מופיעה בתחילת שמו

זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אם תלמיד חכם הוא [1] - [2] אין צריך לא צריך לחזור ולקרוא קריאת שמע על מיטתו אם קרא כבר בבית הכנסת, כיון שממילא הוא כל הזמן חושב על התורה שלמד באותו יום.

אמר אביי: אף תלמיד חכם מיבעי ליה למימר צריך לאמר חד פסוקא דרחמי, כגון [3] "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי, פָּדִיתָה אוֹתִי ה' אֵל אֱמֶת".


אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: לעולם ירגיז יגביר (על ידי מאבק) אדם יצר טוב על יצר הרע [4], שנאמר [5] "רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ" ; אם נצחו – מוטב, ואם לאו - יעסוק בתורה, שנאמר "אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם"; אם נצחו – מוטב, ואם לאו - יקרא קריאת שמע, שנאמר "עַל מִשְׁכַּבְכֶם"; אם נצחו – מוטב, ואם לאו - יזכור לו יום המיתה שנאמר "וְדֹמּוּ סֶלָה" [6].

ואמר (דרך אגב מביאים עוד דבר בשמו) רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב [7]"וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם"?

'לוחות' אלו עשרת הדברות, 'תורה' זה מקרא [8], 'והמצוה' זו משנה [9], 'אשר כתבתי' אלו נביאים וכתובים, 'להורותם' זה גמרא [10], מלמד שכולם נתנו למשה מסיני.


אמר רבי יצחק: כל הקורא קרית שמע על מטתו - כאלו אוחז חרב של שתי פיות חרב חדה משני קצוותיה בידו [11], שנאמר [12] "רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם";

מאי משמע מנין שהפסוק הזה מתייחס לקריאת שמע [13]?
אמר מר זוטרא ואיתימא רב אשי: מרישא דענינא מתחילת העיניין, לפי הפסוק הקודם דכתיב [14] יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם, וכתיב בתריה אחר כך, בפסוק הבא: "רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם".


ואמר רבי יצחק: כל הקורא קריאת שמע על מטתו - מזיקין בדילין הימנו, שנאמר [15] "וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף" [16], ואין 'עוף' אלא תורה, שנאמר [17] "הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ " [18], ואין 'רשף' אלא מזיקין, שנאמר [19] "מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי" [20].


אמר רבי שמעון בן לקיש: כל העוסק בתורה - יסורין בדילין הימנו, שנאמר "וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף" [21], ואין 'עוף' אלא תורה, שנאמר 'התעיף עיניך בו ואיננו', ואין 'רשף' אלא יסורין, שנאמר 'מזי רעב ולחומי רשף'.

אמר ליה רבי יוחנן: הא עובדה זאת, שהתורה שומרת על לומדיה - אפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו [22], שנאמר [23] [24] "וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְו‍ֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְהוָה רֹפְאֶךָ"[25]!
אלא כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק - הקב"ה מביא עליו יסורין מכוערין ועוכרין אותו, שנאמר [26] "נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב [27] וּכְאֵבִי נֶעְכָּר" [28], ואין 'טוב' אלא תורה, שנאמר [29] "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ".


אמר רבי זירא, ואיתימא רבי חנינא בר פפא: בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם: מדת בשר ודם, אדם מוכר חפץ לחבירו מוכר עצב עצוב, כי נאלץ למכור חפץ שלו בשביל הכסף [30] ולוקח שמח; אבל הקב"ה אינו כן: נתן להם תורה לישראל ושמח [31], שנאמר [32] "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ".


אמר רבא ואיתימא רב חסדא: אם רואה אדם שיסורין באין עליו - יפשפש במעשיו, שנאמר [33] "נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד יְהוָה"; פשפש ולא מצא [34] - יתלה בבטול תורה, שנאמר [35] "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ" [36]; ואם תלה ולא מצא - בידוע שיסורין של אהבה ה' מיסר את האדם למרות שלא חטא, כדי לתת לו יותר שכר בעולם הבא הם, שנאמר [37] "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהוָה יוֹכִיחַ" [38].


אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: כל שהקב"ה חפץ בו - מדכאו ביסורין, שנאמר [39] "וַיהוָה חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי [אִם תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים וְחֵפֶץ יְהוָה בְּיָדוֹ יִצְלָח]" [40]; יכול אפילו לא קבלם מאהבה? תלמוד לומר 'אם תשים אשם נפשו' מה אשם הקרבה של קורבן אשם [41] לדעת נעשית מרצונו של המקריב [42] - אף יסורין לדעת; ואם קבלם, מה שכרו? 'יראה זרע יאריך ימים', ולא עוד אלא שתלמודו מתקיים בידו, שנאמר 'וחפץ ה' בידו יצלח'.


פליגי בה רבי יעקב בר אידי ורבי אחא בר חנינא:

  • חד אמר אלו הם יסורין של אהבה: כל שאין בהן בטול תורה שהאם האדם המתייסר סובל כל כך שאיננו יכול ללמוד תורה, סימן הוא שאלו יסורים על חטא, שנאמר [43] "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ",
  • וחד אמר: אלו הם יסורין של אהבה: כל שאין בהן בטול תפלה, שנאמר [44] "בָּרוּךְ אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא הֵסִיר תְּפִלָּתִי וְחַסְדּוֹ מֵאִתִּי".


אמר להו להם, לרבי יעקב בר אידי ורבי אחא בר חנינא רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: הכי אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אלו ואלו גם אם הוא לא יוכל ללמוד או להתפלל יתכן ש יסורין של אהבה הן, שנאמר [45] "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהוָה יוֹכִיחַ",

אלא מה תלמוד לומר 'ומתורתך תלמדנו'?
אל תקרי 'תלַמדנו' אלא 'תלְמדנו': דבר זה [46] מתורתך תלמדנו [47] קל וחומר משן ועין: מה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם, עבד יוצא בהן לחרות – יסורין, שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה!
והיינו דרבי שמעון בן לקיש, דאמר רבי שמעון בן לקיש: נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין: נאמר ברית במלח - דכתיב [48] "וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית", ונאמר ברית ביסורין, דכתיב [49] [50] "אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית" מה ברית האמור במלח - מלח ממתקת את הבשר, אף ברית האמור ביסורין - יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם.


תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין על ידי מאמץ רב; אלו הן: תורה, וארץ ישראל, והעולם הבא:

תורה מנין? - שנאמר [51] "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ";
ארץ ישראל - דכתיב [52] "כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ", וכתיב בתריה בפסוק שלאחריו [53] "כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה"
העולם הבא, דכתיב [54] "נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר, וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר" [55].


תני תנא קמיה דרבי יוחנן: כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים

עמוד ב

וקובר את בניו - מוחלין לו על כל עונותיו.

אמר ליה רבי יוחנן: בשלמא תורה וגמילות חסדים, דכתיב [56] "בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָו‍ֹן ";
'חסד' - זו גמילות חסדים, שנאמר [57] "רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד";
'אמת' - זו תורה, שנאמר [58] "אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר",
אלא קובר את בניו מנין?
תנא ליה ההוא סבא משום רבי שמעון בן יוחאי: אתיא הביא, למד בגזירה שווה 'עון' 'עון': כתיב הכא 'בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָו‍ֹן' וכתיב התם [59] "וּמְשַׁלֵּם עֲו‍ֹן אָבוֹת אֶל חֵיק בְּנֵיהֶם ".


אמר רבי יוחנן: נגעים ובנים הקובר את בניו אינן יסורין של אהבה[60].

ונגעים לא? והתניא: כל מי שיש בו אחד מארבעה מראות נגעים הללו [61] - אינן אלא מזבח כפרה!?
'מזבח כפרה הם אכן כמו מזבח, כלומר מכפרים על עוונות', הוו 'יסורין של אהבה יסורים שבאים ללא חטא כלל' לא הוו;
ואיבעית אימא: הא לן לנו, לאנשי בבל, שהמנוגע לא צריך להתרחק מהישוב [62] והא להו להם, לאנשי ארץ ישראל, ששם המנוגע צריך לצאת מהעיר, ויסורים כאלו קשים לא יכול להיות שהם של אהבה (אלא בוודאי על חטא) [63];
ואי בעית אימא: הא בצנעא [64] הא בפרהסיא בגלוי, במקום שלא מכוסה בבגדים, שיש בזה בושה גדולה ואין הם יסורים של אהבה.
ובנים לא? היכי דמי?: אילימא דהוו להו ומתו - והא אמר רבי יוחנן 'דין גרמא דעשיראה ביר זוהי העצם של בני העשירי. ואם לרבי יוחנן שהיה צדיק גדול מתו כל בניו, בוודאי ששמדובר ביסורין של אהבה [65]!' [66]!?
אלא: הא דלא הוו ליה כלל שלא נולדו לו כלל בנים, ויסורים כאלו הם יסורים של אהבה, והא דהוו ליה ומתו [67].


רבי חייא בר אבא חלש, על לגביה רבי יוחנן, אמר ליה: חביבין עליך יסורין?

אמר ליה: לא הן ולא שכרן.

אמר ליה: הב לי ידך.

יהב ליה ידיה - ואוקמיה העמידו, ריפא אותו.


רבי יוחנן חלש, על לגביה רבי חנינא, אמר ליה: חביבין עליך יסורין?

אמר ליה: לא הן ולא שכרן.

אמר ליה: הב לי ידך.

יהב ליה ידיה ואוקמיה.


אמאי? לוקים שיעמיד רבי יוחנן לנפשיה את עצמו (הרי הוא הקים את רבי חייא בר אבא)?

אמרי: אין חבוש אסיר מתיר עצמו מבית האסורים.


רבי אליעזר חלש, על לגביה רבי יוחנן; חזא דהוה קא גני שוכב בבית אפל, גלייה [68] לדרעיה את זרועו (הפשיל את שרוולו ונפל נהורא [69]; חזייה דהוה קא בכי רבי אליעזר, אמר ליה: אמאי קא בכית?: אי משום תורה דלא אפשת שלא הרבת (ללמוד) [70] - שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים [71], ואי משום מזוני שאין לך הרבה מזון [72] - לא כל אדם זוכה לשתי שלחנות גם לשולחן של לימוד תורה וגם לשולחן אוכל (כלומר גם לחכמה וגם לעושר), ואי משום בני שאין לך בנים - דין גרמא דעשיראה ביר!?

אמר ליה: להאי שופרא על היופי שלך דבלי בעפרא שסופו להתבלות באדמה, כשתמות קא בכינא.

אמר ליה: על דא ודאי קא בכית [73], ובכו תרוייהו;

אדהכי והכי בין כך ובין כך, לאחר זמן אמר ליה: חביבין עליך יסורין?

אמר ליה: לא הן ולא שכרן.

אמר ליה: הב לי ידך.

יהב ליה ידיה - ואוקמיה.


רב הונא, תקיפו [74] ליה ארבע מאה דני [75] דחמרא; על לגביה רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא ורבנן, ואמרי לה ויש אומרים שהיו אלו רב אדא בר אהבה ורבנן, ואמרו ליה: לעיין מר במיליה [76]!

אמר להו: ומי חשידנא בעינייכו?
אמרו ליה: מי חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא?
אמר להו: אי איכא מאן דשמיע עלי מלתא – לימא [77]!
אמרו ליה: הכי שמיע לן: דלא יהיב מר שבישא לאריסיה לאריס שלו, לפועל שעובד בשדה בשבילו [78] .
אמר להו: מי קא שביק לי מידי האם הוא משאיר לי משהו מיניה? הא קא גניב ליה כוליה [79]?!
אמרו ליה: היינו דאמרי אינשי 'בתר גנבא גנוב [80] וטעמא טעים'.
אמר להו: קבילנא עלי דיהיבנא ליה!

איכא דאמרי הדר חלא והוה חמרא, ואיכא דאמרי אייקר חלא התייקר החומץ ואיזדבן בדמי דחמרא!


תניא: אבא בנימין אומר: על שני דברים הייתי מצטער כל ימי: על תפלתי שתהא לפני מטתי, ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום.

על תפלתי שתהא לפני מטתי - מאי לפני מטתי?: אילימא לפני מטתי ממש שרצה שתמיד יוכל לעמוד בתפילה אל מול המיטה שישן בה - והאמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי יהושע בן לוי: מנין למתפלל שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר? - שנאמר [81] "וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל"!
לא תימא 'לפני מטתי' אלא אימא 'סמוך למטתי מיד אחרי שקמתי ממטתי' [82];


ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום [83]' - דאמר רבי חמא ברבי חנינא אמר רבי יצחק: כל הנותן מטתו בין צפון לדרום - הויין ליה בנים זכרים, שנאמר [84] "וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם יִשְׂבְּעוּ בָנִים" [85]
רב נחמן בר יצחק אמר: אף אין אשתו מפלת נפלים: כתיב הכא 'וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם' וכתיב התם [86] "וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ" [87].


תניא: אבא בנימין אומר: שנים שנכנסו להתפלל, וקדם אחד מהם להתפלל ולא המתין את חברו ויצא - טורפין לו תפלתו בפניו, שנאמר [88] "טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ אתה שגרמת שטיתרף תפילתך בפניך הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב אָרֶץ האם חשבת שכאשר תעזוב את החדר גם ה' יעזוב איתך? [וְיֶעְתַּק צוּר מִמְּקֹמוֹ]" [89] ולא עוד אלא שגורם לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר 'וְיֶעְתַּק צוּר מִמְּקֹמוֹ', ואין צור אלא הקב"ה, שנאמר [90] "צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי".

ואם המתין לו מה שכרו?

הערות[עריכה]

  1. ^ רש"י: שרגיל במשנתו לחזור על גרסתו תמיד (כמו בהערת שוליים זו, כך גם כל הבאות הן דברי רש"י, גם אם לא צויין כך בפירוש)
  2. ^ רש"י: דיו בכך
  3. ^ תהלים לא ו
  4. ^ רש"י: שיעשה מלחמה עם יצר הרע
  5. ^ תהלים ד ה
  6. ^ רש"י: יום הדומיה הוא יום המות, שהוא דומיה עולמית
  7. ^ שמות כד יב
  8. ^ חומש: שמצוה לקרות בתורה
  9. ^ שיתעסקו במשנה
  10. ^ סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה; אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם גורמים בליה לעולם, מזיקים לו במסכת סוטה דף כב.
  11. ^ להרוג את המזיקין
  12. ^ תהלים קמט ו
  13. ^ דבקריאת שמע
  14. ^ תהלים קמט ה
  15. ^ איוב ה ז
  16. ^ העוף מסלקם ממך
  17. ^ משלי כג ה
  18. ^ התעיף עיניך בו: אם תכפל וסגרת עיניך בתורה - היא משתכחת ממך
  19. ^ דברים לב כד
  20. ^ קטב מרירי זה שם שד הצהרים במסכת פסחים דף קיא:
  21. ^ ולחומי רשף כתיב בין רעב למזיקין בפסוק "מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי", מצד אחד נכתב "רעב", ומצד שני "קטב מרירי" שזה מזיק , נדרש לפניו ולאחריו: יסורין ומזיקין
  22. ^ שהתורה מגינה
  23. ^ שלמדין מספר חומש
  24. ^ שמות טו כו
  25. ^ ואפילו הקטנים שלא הגיעו לספר איוב כבר למדו
  26. ^ תהלים לט ג
  27. ^ מן התורה
  28. ^ מכה עכורה
  29. ^ משלי ד ב
  30. ^ שפירש הימנו דבר חשוב כזה, ומתוך דוחקו מכרו
  31. ^ שהרי הקב"ה מזהירם מלעזוב אותה, ומשבחה לפניהם בלקח טוב אחר שנתנה להם
  32. ^ משלי ד ב
  33. ^ איכה ג מ
  34. ^ לא מצא עבירה בידו שבשבילה ראוין יסורין הללו לבא
  35. ^ תהלים צד יב
  36. ^ שבשביל יסורין צריך אדם לבא לידי תלמוד תורה
  37. ^ משלי ג יב
  38. ^ הקב"ה מייסרו בעוה"ז בלא שום עון כדי להרבות שכרו בעולם הבא יותר מכדי זכיותיו
  39. ^ ישעיהו נג יא
  40. ^ וה' חפץ דכאו החלי: מי שהקב"ה חפץ בו מחלהו ביסורין
  41. ^ קרבן
  42. ^ נפשו - מדעתו
  43. ^ תהלים צד יב
  44. ^ תהלים סו כ
  45. ^ משלי ג יב
  46. ^ שאשרי אדם אשר תיסרנו יה
  47. ^ כלומר: מתורתך אנו למדין אותו
  48. ^ ויקרא ב יג
  49. ^ אחר הקללות נאמר במשנה תורה בספר דברים
  50. ^ דברים כח סט
  51. ^ תהלים צד יב
  52. ^ דברים ח ה
  53. ^ דברים ח ז
  54. ^ משלי ו כג
  55. ^ ודרך חיים = חיי העוה"ב - הויין לו תוכחות מוסר לאדם
  56. ^ משלי טז ו
  57. ^ משלי כא כא
  58. ^ משלי כג כג
  59. ^ ירמיהו לב יח
  60. ^ 'ובנים' קא סלקא דעתיה הקובר את בניו
  61. ^ שְׂאֵת ותולדתה, בהרת ותולדתה: בהרת עזה כשלג, שניה לה כסיד ההיכל; שאת כצמר לבן, שניה לה כקרום ביצה
  62. ^ בבל, שאין טעונין שילוח והן מזבח כפרה הוו יסורין של אהבה
  63. ^ בארץ ישראל, שערי חומה מקודשות בה, ומצורע טעון שילוח חוצה להן - אינן יסורין של אהבה
  64. ^ תחת בגדיו
  65. ^ זה עצם של בן עשירי שמת לו
  66. ^ 'ביר' כמו בר, וצר; עצם פחות מכשעורה ממנו בסודרו לעגמת נפש, וגברא רבא כרבי יוחנן לא באו לו יסורין שאינן של אהבה
  67. ^ הוו להו יסורין של אהבה שהאבלות מכפרת על עונותיו
  68. ^ רבי יוחנן
  69. ^ שהיה בשרו מבהיק: שיפה היה מאד, כדאמרינן בבבא מציעא ב'השוכר את הפועלים' דף פד.
  70. ^ שלא למדת הרבה כרצונך
  71. ^ לענין קרבנות שנויה, בשלהי מנחות דף קי. נאמר בעולת בהמה 'ריח ניחוח' ובמנחה 'ריח ניחוח' ללמדך שאחד המרבה וכו'
  72. ^ שאינך עשיר
  73. ^ על זה ודאי יש לך לבכות
  74. ^ החמיצו
  75. ^ חביות
  76. ^ יפשפש במעשיו
  77. ^ אם יש בכם ששמע עלי דבר שאני צריך לחזור בי - יודיעני
  78. ^ 'שבישא'= חלקו בזמורות הגפן שחותכין מהן בשעת הזמיר, ותנן בב"מ דף קג.: 'כשם שחולקין ביין כך חולקין בזמורות ובקנים'; שריגים מתרגמינן שבשין בראשית מ,יב
  79. ^ וכי אינו חשוד בעיניכם, שהוא גונב לי הרבה יותר מחלקו
  80. ^ הגונב מן הגנב אף הוא טועם טעם גנבה
  81. ^ ישעיהו לח ב
  82. ^ כל ימי נזהרתי שלא לעשות מלאכה ושלא לעסוק בתורה כשעמדתי ממטתי עד שאקרא קרית שמע ואתפלל
  83. ^ ראשה ומרגלותיה, זה לצפון וזה לדרום; ונראה בעיני שהשכינה במזרח או במערב ??, לפיכך נכון להסב דרך תשמיש לרוחות אחרות
  84. ^ תהלים יז יד
  85. ^ וּצְפוּנְךָ - לשון צפון, וסיפיה דקרא "יִשְׂבְּעוּ בָנִים"
  86. ^ בראשית כה כד
  87. ^ תמלא בטנם - תמלא ימי הריונם
  88. ^ איוב יח ד
  89. ^ טורף נפשו באפו לך אומר אשר גרמת לך לטרוף את נפשך בפניך, ומה היא ה'נפש'? זו תפלה, כמו שנאמר "וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי יְהוָה" שמואל א א טו, הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב אָרֶץ - וכי סבור היית שבשבילך שיצאת תסתלק השכינה ויעזוב את חבירך המתפלל לפניו
  90. ^ דברים לב יח