משנה מנחות יג יא
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק יג · משנה יא | >>
נאמר בעולת הבהמה אשה ריח ניחוח, [ ובעולת העוף אשה ריח ניחוח ], ובמנחה אשה ריח ניחוח, ללמד, שאחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוין אדם את דעתו לשמים.
נֶאֱמַר בְּעוֹלַת הַבְּהֵמָה:
- "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ",
- וּבְעוֹלַת הָעוֹף:
- "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ,
- וּבַמִּנְחָה:
- "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ";
- לְלַמֵּד,
- שֶׁאֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט,
- וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן אָדָם אֶת דַּעְתּוֹ לַשָּׁמַיִם:
נאמר בעולת הבהמה: "אשה ריח ניחוח" (ויקרא א ט),
- ונאמר בעולת העוף: "אשה ריח ניחוח" (ויקרא א יז),
- ובמנחה: "אשה ריח ניחוח" (ויקרא ב ב) -
- ללמד, שאחד מרבה ואחד ממעט - ובלבד שיכוון אדם דעתו לשמים.
אמרו גם כן, "זאת התורה לעולה ולמנחה"(ויקרא ז, לז) וגו', כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה ומנחה וחטאת. ואמרו, תלמידי חכמים העוסקים בהלכות עבודה מעלה עליהן הכתוב כאילו נבנה בית המקדש בימיהם. ועל כן ראוי לאדם להתעסק בדברי הקרבנות ולשאת ולתת בהן, ולא יאמר הרי הן דברים שאין צורך להן בזמן הזה כמו שאומרים רוב בני האדם:
ללמד שאחד המרבה ואחד הממעיט. עיין מ"ש בזה בס"ד בסוף פ"ב דאבות:
סליקא לה מסכת מנחות
נאמר בעולת הבהמה אשה ריח ניחוח ובעולת העוף אשה ריח ניחוח ובמנחה וכו': כצ"ל. ואיתה בפ' ידיעות הטומאה (שבועות דף ט"ו) ועיין במ"ש שם סימן ב':
אחד המרבה וכו': פ' טרף בקלפי (יומא דף מ"ב) נקטה לסימנא בעלמא:
ובלבד שיכוין אדם את דעתו לשמים: נ"א את לבו לשמים ובגמרא א"ר זירא מאי קראה מתוקה שנת העיבד אם מעט ואם הרבה יאכל העובד עבודת קרבנות ומביאו למזבח מתוקה שנתו שהוא ישן ולא יירא אם מעט ואם הרבה יאכל מתן שכרו רב אדא בר אהבה אמר מהכא ברבות הטובה רבו אוכלים ומה כשרון לבעליה כי אם ראות עיניו פי' ברבות הטובה דהיינו קרבנות רבו אוכליה דהיינו הכהנים ומה כשדון לבעליה שהוא הקב"ה כי אם ראות עיניו שזה מתכוין לטובה.
סליק פירקא וסליקא לה מסכת מנחות
סימן פרקיה כל דקמיץ מיקמץ בתכלתא דכל מנחתא אילין תודתא וכל קרבנייא תרתין ר' ישמעאל מנחתא הרי עלי ובבל ספרי כ"י פרק ר' ישמעאל מסודר אחר פרק שתי מדות ובן בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל וכן בגמרות כתיבת יד.
יכין
ללמד שאחד המרבה: עשיר שמרבה בקרבנות נדבה כפי עשרו:
ואחד הממעיט: עני הממעט בקרבנותיו מחמת עניו. שניהן שוין. שמתקבלין קרבנותיהן לרצון. אם רק יהיה כונתן כראוי לאביהם שבשמים. וסיים בכוונה בזה מסכת מנחות. שהוא הקטן שבקרבנות ה':
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת