משנה מנחות יג רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) "הרי עלי עישרון" - יביא אחד.

"עשרונות" - יביא שנים.

"פירשתי, ואיני יודע מה פירשתי" - יביא ששים עישרון.

"הרי עלי מנחה" - יביא איזו שירצה.

רבי יהודה אומר: יביא מנחת הסולת - שהיא מיוחדת שבמנחות.

(ב) "מנחה", "מין המנחה" - יביא אחת.

"מנחות", "מין מנחות" - יביא שתים.

"פירשתי, ואיני יודע מה פירשתי" - יביא חמשתן.

"פירשתי מנחה של עשרונות, ואיני יודע מה פירשתי" - יביא מנחה של ששים עישרון.

רבי אומר: יביא מנחות של עשרונות - מאחד ועד ששים.

(ג) "הרי עלי עצים" - לא יפחות משני גזרין.

"לבונה" - לא יפחות מהקומץ.

חמישה קמצין הן -

האומר: "הרי עלי לבונה" - לא יפחות מקומץ.

המתנדב מנחה - יביא עימה קומץ לבונה.

המעלה את הקומץ בחוץ - חייב.

ושני בזיכים - טעונים שני קמצין.

(ד) "הרי עלי זהב" - לא יפחות מדינר זהב.

"כסף" - לא יפחות מדינר כסף.

"נחושת" - לא יפחות ממעה כסף.

"פירשתי, ואין אני יודע מה פירשתי" - יהא מביא, עד שיאמר "לא כך נתכוונתי".

(ה) "הרי עלי יין" - לא יפחות משלשת לוגין.

"שמן" - לא יפחות מלוג.

רבי אומר: שלשת לוגין.

"פירשתי, ואין אני יודע מה פירשתי" - יביא כיום מרובה.

(ו) "הרי עלי עולה" - יביא כבש.

רבי אלעזר בן עזריה אומר: תור, או בן יונה.

"פירשתי מן הבקר, ואיני יודע מה פירשתי" - יביא פר ועגל.

"מן הבהמה, ואיני יודע מה פירשתי" - יביא פר ועגל, איל גדי וטלה.

"פירשתי, ואיני יודע מה פירשתי" - מוסיף עליהם תור ובן יונה.

(ז) "הרי עלי תודה, או שלמים" - יביא כבש.

"פירשתי מן הבקר, ואיני יודע מה פירשתי" - יביא פר ופרה, עגל ועגלה.

"מן הבהמה, ואיני יודע מה פירשתי" - יביא פר ופרה, עגל ועגלה, איל ורחל, גדי וגדיה, שעיר ושעירה, טלה וטלה.

(ח) "הרי עלי שור" - יביא הוא ונסכיו במנה.

"עגל" - יביא הוא ונסכיו בחמש.

"איל" - יביא הוא ונסכיו בשתים.

"כבש" - יביא הוא ונסכיו בסלע.

"שור במנה" - יביא במנה, חוץ מנסכיו.

"עגל בחמש" - יביא בחמש, חוץ מנסכיו.

"איל בשתים" - יביא בשתים, חוץ מנסכיו.

"כבש בסלע" - יביא בסלע, חוץ מנסכיו.

"שור במנה" -

והביא שנים במנה - לא יצא,

אפילו זה במנה חסר דינר, וזה במנה חסר דינר.

"שחור" והביא לבן,

"לבן" והביא שחור,

"גדול" והביא קטן - לא יצא.

"קטן" והביא גדול - יצא.

רבי אומר: לא יצא.

(ט) "שור זה עולה", ונסתאב - אם רצה יביא בדמיו שנים.

"שני שוורים אלו עולה", ונסתאבו - אם רצה יביא בדמיהן אחד.

רבי - אוסר.

"איל זה עולה", ונסתאב - אם רצה יביא בדמיו כבש.

"כבש זה עולה", ונסתאב - אם רצה יביא בדמיו איל.

רבי - אוסר.

האומר: "אחד מכבשי הקדש", ו"אחד משוורי הקדש" -

היו לו שנים - הגדול שבהן הקדש,

שלשה - הבינוני שבהן הקדש.

"פירשתי, ואיני יודע מה פירשתי",

או שאמר "אמר לי אבא" - הגדול שבהן הקדש.

(י) "הרי עלי עולה" - יקריבנה במקדש.

ואם הקריבה בבית נחוניו - לא יצא.

"שאקריבה בבית נחוניו" - יקריבנה במקדש.

ואם הקריבה בבית נחוניו - יצא.

רבי שמעון אומר: אין זו עולה.

"הרי אני נזיר" - יגלח במקדש.

אם גילח בבית נחוניו - לא יצא.

"הריני נזיר שאגלח בבית נחוניו" - יגלח במקדש.

ואם גילח בבית נחוניו - יצא.

רבי שמעון אומר: אין זה נזיר.

כהנים ששימשו בבית נחוניו - לא ישמשו במקדש בירושלים,

ואין צריך לומר דבר אחר,

שנאמר: "אך לא יעלו כוהני הבמות אל מזבח ה' בירושלים, כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם" (מלכים ב כג ט),

הרי הן כבעלי מומין -

חולקין ואוכלין - אבל לא מקריבין.

(יא) נאמר בעולת הבהמה: "אשה ריח ניחוח" (ויקרא א ט),

ונאמר בעולת העוף: "אשה ריח ניחוח" (ויקרא א יז),

ובמנחה: "אשה ריח ניחוח" (ויקרא ב ב) -

ללמד, שאחד מרבה ואחד ממעט - ובלבד שיכוון אדם דעתו לשמים.

הדף הראשי של משנה מנחות יג

משנה מנחות, פרק י"ג:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב