ביאור:בבלי ברכות דף כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אבל מטמא הוא למת מצוה' [1]; - אמאי? לימא 'אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה’’?

שאני התם, דכתיב 'ולאחותו';

וליגמר מינה?

שב ואל תעשה שאני. [2]

אמר ליה רב פפא לאביי: מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא? אי משום תנויי, בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה [3], ואנן קא מתנינן שיתא סדרי! וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין [מסכת טהרות פ"ב מ"א] האשה שכובשת ירק בקדרה' ואמרי לה [4]: זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים [5]', אמר: "הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא [6]", ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא [7], ואילו רב יהודה כי הוה שליף חד מסאניה אתי מטרא, ואנן קא מצערינן נפשין ומצוח קא צוחינן ולית דמשגח בן!?

אמר ליה: קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם, אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם, כי הא דרב אדא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהות לבישא כרבלתא [8] בשוקא, סבר דבת ישראל היא, קם קרעיה מינה; אגלאי מילתא דכותית היא - שיימוה בארבע מאה זוזי.

אמר לה: מה שמך?

אמרה ליה: מתון.

אמר לה: מתון מתון [9] - ארבע מאה זוזי שויא [10].

רב גידל הוה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב אשערי דטבילה; אמר להו: הכי טבילו והכי טבילו.

אמרי ליה רבנן: לא קא מסתפי מר מיצר הרע?

אמר להו: דמיין באפאי כי קאקי חיורי [11].

רבי יוחנן הוה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב אשערי דטבילה, אמר: כי סלקן בנות ישראל ואתיין מטבילה - מסתכלן בי ונהוי להו זרעא דשפירי כוותי [12]; אמרי ליה רבנן: לא קא מסתפי מר מעינא בישא?

אמר להו: "אנא מזרעא דיוסף קא אתינא, דלא שלטא ביה עינא בישא, דכתיב (בראשית מט כג) בן פורת יוסף בן פורת עלי עין [בנות צעדה עלי שור]" ואמר רבי אבהו: אל תקרי עלי עין אלא 'עולי עין [13]'.

רבי יוסי ברבי חנינא אמר מהכא: (בראשית מח טז) [המלאך הגאל אתי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבתי אברהם ויצחק] וידגו לרוב בקרב הארץ: מה דגים שבים, מים מכסין עליהם ואין עין הרע שולטת בהם - אף זרעו של יוסף אין עין הרע שולטת בהם;

ואיבעית אימא: עין שלא רצתה לזון ממה שאינו שלו [14] - אין עין הרע שולטת בו.

משנה:

נשים ועבדים וקטנים פטורין מקרית שמע


עמוד ב

המשך המשנה

ומן התפלין

[15],

וחייבין בתפלה [16] ובמזוזה [17] ובברכת המזון [18].

גמרא:

קרית שמע פשיטא! מצות עשה שהזמן גרמא, הוא וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות!?

מהו דתימא 'הואיל ואית בה מלכות שמים' - קא משמע לן.

ומן התפלין: פשיטא!? מהו דתימא 'הואיל ואתקש למזוזה [19]' - קא משמע לן.

וחייבין בתפלה:

דרחמי נינהו [20]; מהו דתימא 'הואיל וכתיב בה (תהלים נה יח) ערב ובקר וצהרים [אשיחה ואהמה וישמע קולי] כמצות עשה שהזמן גרמא דמי?' - קא משמע לן.

ובמזוזה:

פשיטא!? מהו דתימא 'הואיל ואתקש לתלמוד תורה [21]' - קמשמע לן [22].

ובברכת המזון:

פשיטא!?

מהו דתימא 'הואיל וכתיב (שמות טז ח) [ויאמר משה] בתת ה' לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע [בשמע ה' את תלנתיכם אשר אתם מלינם עליו ונחנו מה לא עלינו תלנתיכם כי על ה’] - כמצות עשה שהזמן גרמא דמי' – קא משמע לן.

אמר רב אדא בר אהבה: נשים חייבות בקדוש היום דבר תורה.

אמאי? - מצות עשה שהזמן גרמא הוא [23], וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות?

אמר אביי: מדרבנן.

אמר ליה רבא: והא 'דבר תורה' קאמר!? ועוד: כל מצות עשה נחייבינהו מדרבנן?

אלא אמר רבא: אמר קרא (שמות כ ח) זכור [את יום השבת לקדשו] (דברים ה יב) ושמור [את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלקיך]: כל שישנו בשמירה [24] ישנו בזכירה, והני נשי, הואיל ואיתנהו בשמירה [25] - איתנהו בזכירה.

אמר ליה רבינא לרבא: נשים בברכת המזון דאורייתא [26] או דרבנן [27]?

למאי נפקא מינה?

לאפוקי רבים ידי חובתן: אי אמרת דאורייתא, אתי דאורייתא ומפיק דאורייתא; ואי אמרת דרבנן, הוי 'שאינו מחוייב בדבר', וכל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן – מאי?

תא שמע: באמת אמרו: בן [28] מברך [29] לאביו [30] ועבד מברך לרבו, ואשה מברכת לבעלה, אבל אמרו חכמים: תבא מארה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו; אי אמרת בשלמא דאורייתא, אתי דאורייתא ומפיק דאורייתא, אלא אי אמרת דרבנן, אתי דרבנן ומפיק דאורייתא?

ולטעמיך קטן בר חיובא הוא? אלא הכא במאי עסקינן? - כגון שאכל שיעורא דרבנן [31], דאתי [32]רבנן ומפיק [33] דרבנן.

דרש רב עוירא, זמנין אמר לה משמיה דרבי אמי וזמנין אמר לה משמיה דרבי אסי: אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! כתוב בתורתך (דברים י יז) [כי ה' אלקיכם הוא אלקי האלקים ואדני האדנים האל הגדל הגבר ונורא] אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד - והלא אתה נושא פנים לישראל, דכתיב (במדבר ו כו) ישא ה' פניו אליך [וישם לך שלום]!

אמר להם: וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה (דברים ח י) ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך [על הארץ הטובה אשר נתן לך] והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה [34]!?

תתת

משנה:

בעל קרי [35] מהרהר [36] בלבו [37] ואינו מברך [38] לא לפניה ולא לאחריה [39], ועל המזון מברך לאחריו [בהרהור] [40] ואינו מברך לפניו [41];

רבי יהודה אומר: מברך לפניהם ולאחריהם [42].

גמרא:

אמר רבינא: זאת אומרת הרהור כדבור דמי [43], דאי סלקא דעתך לאו כדבור דמי - למה מהרהר [44]?

אלא מאי, הרהור כדבור דמי? יוציא בשפתיו!?

כדאשכחן בסיני [45]

ורב חסדא אמר: הרהור לאו כדבור דמי, דאי סלקא דעתך הרהור כדבור דמי - יוציא בשפתיו!?

אלא מאי, הרהור לאו כדבור דמי? למה מהרהר?

אמר רבי אלעזר: כדי שלא יהו כל העולם עוסקין בו [בקרית שמע] והוא יושב ובטל.

ונגרוס בפרקא אחרינא?

אמר רב אדא בר אהבה: בדבר שהצבור עוסקין בו.

הערות[עריכה]

  1. ^ והוא כבוד הבריות ודוחה דבר תורה
  2. ^ דברים רבים התירו לעקור דבר תורה מפני סייג ומפני כבוד הבריות היכא דאינו עוקר דבר במעשה ידים אלא יושב במקומו ודבר תורה נעקר מאליו, כגון: תקיעת שופר ולולב בשבת, וסדין בציצית, ודכוותייהו טובא ביבמות (דף צ:); אבל מעקר בידים – לא; והלובש כלאים עוקרו במעשה ממש: שהוא לובשו! וטומאת גופי' שהותרה לכהן ולנזיר ליטמא למת מצוה - דקא מעקר בידים - מפני כבוד הבריות, דלאו שב ואל תעשה הוא - היינו טעמא דלא גמרינן מיניה: דהתם לאו כבוד הבריות הוא דדחי לא תעשה דידה, דמעיקרא כשנכתב לא תעשה דטומאה - לא על מת מצוה נכתב, כשם שלא נכתב על הקרובים; אבל השבת אבדה, ופסח - לכל ישראל נאמר, ואצל כבוד הבריות נתנו לדחות, על כן היינו דדחייתן אינה בידים אלא בישיבתו - תדחה המצוה; אבל כלאים - דבמעשה ידיו ידחה - הזהיר באזהרתו.
  3. ^ לא היו גדולים בכל גמרא של ארבעה סדרים, אלא בתלתא בבי שלנו; והאי מילתא נקט הכא משום דמיירי שמוסרין נפשם על קדושת השם, ועד השתא איירי נמי במי שמבזה עצמו על קדושת השם לפשוט כלאים בשוק
  4. ^ משנה היא במסכת עוקצין [פ"ב מ"א]
  5. ^ שמוסקין זיתים עם העלין כדי לאחזן בהן, דהוו להו עלין 'יד' לזיתים להביא להם טומאה, כדאמרינן ב'העור והרוטב' (דף קיח.) שהיד מביאה טומאה על האוכל, ואם כבשן בטרפיהן בחומץ - בטלה תורת יד מן העלין, לפי שהכבישה מרקבתן ומרככתן ואינן ראוין שוב לאחוז בהן
  6. ^ כלומר: טעם המשניות הללו קשה עלי ככל הקושיות שהיו שני רבותי מתקשין בהן בכל הגמרא
  7. ^ בשלשה עשר פנים: יש בינינו משנה וברייתא של ששה סדרים, ומסכת עוקצין גם היא ב שלשה עשר פנים, כגון משנת רבי ורבי חייא ומשנת בר קפרא ולוי ותנא דבי שמואל; והכי אמרינן במסכת נדרים (דף מא.) : רבי מתני הלכתא בשלשה עשר פנים
  8. ^ שם לבוש חשוב, כמו פטשיהון וכרבלתהון (דניאל ג כא)
  9. ^ 'מתון' - לשון מאתן
  10. ^ שתי פעמים שתי מאות, כלומר: השם גרם לי; לשון אחר 'מתון מתון' לשון המתנה: אם המתנתי - הייתי משתכר ארבע מאות זוז
  11. ^ אווזים לבנים
  12. '^ רבי יוחנן - אדם יפה תואר היה, דאמרינן ב'השוכר את הפועלים' (דף פד.) שופריה דרבי אבהו מעין שופריה וכו'
  13. ^ מסולקין מן העין, שאינה שולטת בהן
  14. ^ ליהנות מאשת אדוניו
  15. ^ נשים ועבדים וקטנים פטורים מקרית שמע שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, וקיימא לן בקדושין (דף כט.) דנשים פטורות מדאורייתא, ותפילין נמי מצות עשה שהזמן גרמא, דסבר לילה ושבת לאו זמן תפילין נינהו; קטנים - אפילו קטן שהגיע לחנוך לא הטילו על אביו לחנכו בקרית שמע, לפי שאינו מצוי תמיד כשמגיע זמן קרית שמע, ומן התפילין - משום דסתם קטן אינו יודע לשמור גופו שלא יפיח בהן
  16. ^ דתפלה רחמי היא, ומדרבנן היא, ותקנוה אף לנשים ולחנוך קטנים
  17. ^ מזוזה מצות עשה שלא הזמן גרמא; ובגמרא פריך: פשיטא!?
  18. ^ בגמרא בעי לה דאורייתא או דרבנן
  19. ^ דכתיב וקשרתם... וכתבתם: מה מזוזה נשים חייבות - אף תפילין נשים חייבות
  20. ^ הכי גרסינן 'תפלה דרחמי נינהו', ולא גרס 'פשיטא', דהא לאו דאורייתא היא
  21. ^ דכתיב (דברים יא יט) ולמדתם אותם את בניכם וסמיך ליה [פסוק כ] וכתבתם: מה תלמוד תורה נשים פטורות - ואף על גב דאין הזמן גרמא רחמנא פטרינהו, דכתיב 'את בניכם - ולא בנותיכם', אף מזוזה נשים פטורות
  22. ^ דנשים חייבות, דכתיב למען ירבו ימיכם: גברי בעו חיי, נשי לא בעו חיי? - בתמיה
  23. ^ זכור את יום השבת לקדשו (שמות כ ח) - זכרהו על היין
  24. ^ ד'לא תעשה [כל] מלאכה' (שמות כ י)
  25. ^ דתנן (קדושין פ"א מ"ז; דף כט.) כל מצות לא תעשה בין שהזמן גרמא בין שאין הזמן גרמא נשים חייבות, דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה
  26. ^ דכתיב ואכלת ושבעת [וברכת] (דברים ח י), והוה ליה מצות עשה שאין הזמן גרמא
  27. ^ דכתיב על הארץ הטובה אשר נתן לך (שם), והארץ לא נתנה לנקבות להתחלק? ואי משום בנות צלפחד - חלק אביהם הם דנטלו, שהיה מיוצאי מצרים
  28. ^ קטן
  29. ^ ברכת המזון
  30. ^ אם אין אביו יודע לברך
  31. ^ כגון כזית לרבי מאיר, וכביצה לרבי יהודה, דמדאורייתא ואכלת ושבעת וברכת כתיב, אבל בשיעור כי האי - לא מחייב אלא מדרבנן
  32. ^ קטן ד
  33. ^ גדול
  34. '^ עד כזית לרבי מאיר, עד כביצה לרבי יהודה, דתנן (לקמן פ,ז מ"ב; דף מה.) עד כמה מזמנין? [רבי מאיר אומר:] עד כזית; רבי יהודה אומר: עד כביצה
  35. ^ מתקנת עזרא ואילך, שתקן טבילה לבעלי קריין לעסוק בתורה, כדאמרינן בבבא קמא בפרק 'מרובה' (דף פב:)
  36. ^ קרית שמע
  37. ^ כשמגיע זמן המקרא
  38. ^ אפילו בהרהור
  39. ^ כיון דברכות לאו מדאורייתא מחייב לא אצרכוהו רבנן
  40. ^ דחיובא דאורייתא הוא
  41. ^ דלאו דאורייתא הוא
  42. ^ בגמרא מפרש לה
  43. ^ וכל אדם נמי יוצא ידי חובתו בהרהור
  44. ^ מה מועיל
  45. ^ שהפרישן מֵאִשָׁה, דכתיב אל תגשו אל אשה (שמות יט טו), ועל פרישה זו סמך עזרא לתקן טבילה לבעלי קריין קודם שיעסקו בתורה, דכתיב (דברים ד ט) והודעתם לבניך, וסמיך ליה [פסוק י] יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב, כדאמרינן לקמן (בפרקין דף כא:)