ביאור:בבלי ברכות דף מח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

לאתויי קטן פורח [1]? [2]

ולית הלכתא ככל הני שמעתתא, אלא כי הא דאמר רב נחמן: 'קטן היודע למי מברכין - מזמנין עליו'.

אביי ורבא הוו יתבי קמיה דרבה, אמר להו רבה: למי מברכין?

אמרי ליה: לרחמנא.

ורחמנא היכא יתיב?

רבא אחוי לשמי טללא [3], אביי נפק לברא אחוי כלפי שמיא.

אמר להו רבה: תרווייכו רבנן הויתו!

היינו דאמרי אינשי: בוצין בוצין [4] מקטפיה [5] ידיע [6].

[למלה 'בוצין' שתי משמעויות עיקריות: קישוא קטן, צעיר, ופירוש שני: נר; לפיכך נראה שיש כאן משחק מילים: הפירוש המילולי, כפירוש רש"י; והנמשל כאן, – לפי שתורה–אור, הוא ששני הילדים האלה – אביי ורבא נירם יאיר – ניכר בהם התכונות הנחוצות עוד בילדותם להיות גדולים בהתבגרותם.]

אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: תשעה אכלו דגן ואחד אכל ירק – מצטרפין.

אמר רבי זירא: בעאי מיניה מרב יהודה: שמנה מהו? שבעה מהו?

אמר ליה: לא שנא.

ששה ודאי לא מיבעיא לי.

אמר ליה רבי ירמיה: שפיר עבדת דלא איבעיא לך: התם טעמא מאי? - משום דאיכא רובא; הכא נמי איכא רובא!

ואיהו [7] סבר: [8] רובא דמינכר בעינן [9].

ינאי מלכא ומלכתא כריכו ריפתא בהדי הדדי, ומדקטל להו לרבנן לא הוה ליה איניש לברוכי להו [10]; אמר לה לדביתהו [לאשתו]: מאן יהיב לן גברא דמברך לן?

אמרה ליה: אשתבע לי דאי מייתינא לך גברא - דלא מצערת ליה.

אשתבע לה, אייתיתיה לשמעון בן שטח אחוה; אותביה בין דידיה לדידה, אמר ליה: חזית כמה יקרא עבדינא לך?

אמר ליה: לאו את קא מוקרת לי אלא אורייתא היא דמוקרא לי, דכתיב (משלי ד ח) סלסלה ותרוממך תכבדך כי תחבקנה! [11]

אמר לה: קא חזית דלא מקבל מרות!

יהבו ליה כסא לברוכי, אמר: היכי אבריך [12]?: "ברוך שאכל ינאי וחביריו משלו" [13]? שתייה לההוא כסא, יהבו ליה כסא אחרינא ובריך.

אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: שמעון בן שטח, דעבד [14] - לגרמיה הוא דעבד [15], דהכי אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: לעולם אינו מוציא את הרבים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן [16]. [17]

מיתיבי: רבן שמעון בן גמליאל אומר: עלה והסיב עמהם, אפילו לא טבל עמהם אלא בציר, ולא אכל עמהם אלא גרוגרת אחת – מצטרף!?

אצטרופי מצטרף, אבל להוציא את הרבים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן.

איתמר נמי: אמר רב חנא בר יהודה משמיה דרבא: אפילו לא


עמוד ב

טבל עמהם אלא בציר ולא אכל עמהם אלא גרוגרת אחת – מצטרף, ולהוציא את הרבים ידי חובתם אינו מוציא עד שיאכל כזית דגן.

אמר רב חנא בר יהודה משמיה דרבא: הלכתא: אכל עלה ירק ושתה כוס של יין – מצטרף; להוציא אינו מוציא עד שיאכל כזית דגן.

אמר רב נחמן: משה תקן לישראל ברכת "הזן" בשעה שירד להם מָן; יהושע תקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ; דוד ושלמה תקנו "בונה ירושלים"; דוד תקן "על ישראל עמך ועל ירושלים עירך", ושלמה תקן "על הבית הגדול והקדוש"; "הטוב והמטיב" - ביבנה תקנוה, כנגד הרוגי ביתר, דאמר רב מתנא: אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה - תקנו ביבנה "הטוב והמטיב": הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה.

תנו רבנן: 'סדר ברכת המזון - כך היא: ברכה ראשונה - ברכת "הזן"; שניה - ברכת הארץ; שלישית – "בונה ירושלים"; רביעית – "הטוב והמטיב"; ובשבת מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה [18] ואומר קדושת היום באמצע; רבי אליעזר אומר: רצה לאומרה בנחמה – אומרה; בברכת הארץ – אומרה; בברכה שתקנו חכמים ביבנה [19] – אומרה; וחכמים אומרים: אינו אומרה אלא בנחמה בלבד.'

חכמים היינו תנא קמא?

איכא בינייהו דיעבד [20].

תנו רבנן: 'מנין לברכת המזון מן התורה? - שנאמר (דברים ח י: ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטבה אשר נתן לך):

'ואכלת ושבעת וברכת' -זו ברכת הזן;

'את ה' אלהיך' - זו ברכת הזמון;

'על הארץ' - זו ברכת הארץ;

'הטובה' - זו בונה ירושלים; וכן הוא אומר (דברים ג כה) [אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן] ההר הטוב הזה והלבנון;

'אשר נתן לך' - זו הטוב והמטיב; [21]

אין לי אלא לאחריו, לפניו מנין?

אמרת קל וחומר: כשהוא שבע מברך [22], כשהוא רעב [23] לא כל שכן [24]!

רבי אומר: אינו צריך [25]!

'ואכלת ושבעת וברכת' - זו ברכת הזן; אבל ברכת הזמון - מ'גדלו לה' אתי [ונרוממה שמו יחדו]’ (תהלים לד ד) נפקא;

'על הארץ' - זו ברכת הארץ;

'הטובה' - זו בונה ירושלים, וכן הוא אומר 'ההר הטוב הזה והלבנון'; הטוב והמטיב - ביבנה תקנוה; [26]

אין לי אלא לאחריו, לפניו מנין? - תלמוד לומר 'אשר נתן לך' - משנתן לך.

רבי יצחק אומר אינו צריך! הרי הוא אומר (שמות כג כה) [ועבדתם את ה' אלקיכם] וברך את לחמך ואת מימיך [והסרתי מחלה מקרבך]; אל תקרי 'ובֵירַך' אלא 'ובָרֵך [את לחמך[’ [27], ואימתי קרוי 'לחם'? - קודם שיאכלנו.

רבי נתן אומר: אינו צריך! הרי הוא אומר (שמואל א ט יג) כבאכם העיר כן תמצאון אותו בטרם יעלה הבמתה לאכול כי לא יאכל העם עד באו כי הוא יברך הזבח אחרי כן יאכלו הקרואים [ועתה עלו כי אתו כהיום תמצאון אתו] [28], וכל כך למה [29]? - לפי שהנשים דברניות הן, ושמואל אמר: כדי להסתכל ביפיו של שאול, דכתיב (שמואל א ט ב) [ולו היה בן ושמו שאול בחור וטוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו] משכמו ומעלה גבוה מכל העם';

ורבי יוחנן אמר: לפי שאין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא [30].

ואין לי אלא ברכת המזון, ברכת התורה מנין?

אמר רבי ישמעאל: קל וחומר: על חיי שעה מברך, על חיי עולם הבא לא כל שכן!

רבי חייא בר נחמני, תלמידו של רבי ישמעאל אומר משום רבי ישמעאל: אינו צריך! הרי הוא אומר (דברים ח י: ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך) על הארץ הטובה אשר נתן לך, ולהלן הוא אומר (שמות כד יב) [ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם] ואתנה לך את לחות האבן והתורה והמצוה [אשר כתבתי להורתם];

רבי מאיר אומר: מנין שכשם שמברך על הטובה כך מברך על הרעה? תלמוד לומר: אשר נתן לך ה' אלהיך* = דיינך, בכל דין שדנך בין מדה טובה [31] ובין מדה פורענות.

  • (דברים כו יא: ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך- לטובה, ולרעה: דברים כח,נג: ואכלת פרי בטנך בשר בניך ובנתיך אשר נתן לך ה' אלקיך במצור ובמצוק אשר יציק לך איבך)

רבי יהודה בן בתירה אומר: אינו צריך! הרי הוא אומר טובה (דברים ח י: ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך) 'הטובה': 'טובה' - זו תורה, וכן הוא אומר (משלי ד ב) כי לקח טוב נתתי לכם [תורתי אל תעזבו]; 'הטובה' - זו בנין ירושלים, וכן הוא אומר (דברים ג כה) [אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן] ההר הטוב הזה והלבנון.

תניא: 'רבי אליעזר אומר: כל שלא אמר 'ארץ חמדה טובה ורחבה' בברכת הארץ, ומלכות בית דוד בבונה ירושלים [32] - לא יצא ידי חובתו.

נחום הזקן אומר: צריך שיזכור בה [33] ברית [34];

רבי יוסי אומר: צריך שיזכור בה תורה [35];

פלימו אומר: צריך שיקדים ברית לתורה [36], שזו נתנה בשלש בריתות [37] [עיין שטיינזלץ]

הערות[עריכה]

  1. ^ שאין מדקדקין בו אם בא לכלל שנים או לאו
  2. ^ ומה הן 'שָׁנִים'? - שלש-עשרה שנים ויום אחד.
  3. ^ גג
  4. ^ בוצין = דלעת
  5. ^ גירסת רש"י: מקניה: מקן שלו, מקטנותו
  6. ^ ואית דגרסי 'מקטפיה', ו'קטף' הוא שרף האילן, כלומר: משעה שהוא חונט ויוצא מתוך השרף - ניכר אם יהיה טוב
  7. ^ רבי זירא, שהיה קובל ומתחרט על שלא שאל על הששה
  8. ^ דילמא
  9. ^ דליכול דגן, ואי בעי מיניה ששה - לא היה מתיר
  10. ^ ינאי מלכא - ממלכי בית חשמונאי היה, והרג חכמי ישראל שבאו לפסלו מן הכהונה [במסכת קידושין (דף סו.)]
  11. ^ סיפיה דקרא תכבדך כי תחבקנה
  12. ^ ולא נהניתי
  13. ^ בתמיה
  14. ^ שבירך להוציאם ידי חובתם בשביל כוס אחד ששתה
  15. ^ אין אדם מודה לו
  16. ^ ומכי אכל כזית דגן מיהא מפיק, אף על גב דכזית דגן שיעורא דרבנן הוא, כדאמר בפרק 'מי שמתו' (דף כ:); מיהו כיון דמיחייב מדרבנן – 'מחוייב בדבר' קרינן ביה, ומוציא רבים ידי חובתן
  17. ^ ואי תימא בקטן שהגיע לחינוך? הא לא אמר הכי? - ההוא אפילו מדרבנן לא מיחייב, דעליה דאבוה הוא דרמי לחנוכיה; ובעל הלכות גדולות פסק דוקא דאכלו אינהו כזית או כביצה דכוותיה, אבל אכלו ושבעו - לא מפיק; ואי אפשר להעמידה: דהא ינאי וחבריו אכלו ושבעו ואפקינהו שמעון בן שטח; ואף על גב דלגרמיה הוא דעבד - טעמא משום דלא אכל כזית דגן, הא אכל כזית דגן הכי נמי.
  18. ^ כלומר: אינו צריך לא לסיים ולא להתחיל בשל שבת, אלא מתחיל ומסיים בנחמה; בנין ירושלים קרי 'נחמה'; כל היכי דמתחיל בין "רחם" בין "נחמנו"
  19. ^ ב"הטוב והמטיב"
  20. ^ לרבנן בתראי מהדרינן ליה
  21. ^ ולא גרסינן 'ביבנה תקנוה', אלא בדרבי.
  22. ^ מצוה לברך ולהודות על שבעו
  23. ^ והוא בא להפיק את רעבו על ידי ברייתו של הקב"ה
  24. ^ שזה צריך לברך להקב"ה יותר
  25. ^ לקל וחומר זה
  26. ^ ולא גרסינן בדרבי 'אשר נתן לך זה הטוב והמטיב'.
  27. ^ ברך על לחמך
  28. ^ למדך שטעון לברך לפני אכילה; על הזבח הוא אומר "ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול את הזבח"; והיכן צונו? - והבשר תאכל (דברים יב כז)
  29. ^ היו מאריכות בדבריהן
  30. ^ לפי ששמואל היה מנהיג את ישראל, ושאול היה נוטל את השררה משדבר שמואל אליו, ואורך דברים עכב לפי שעה
  31. ^ התורה מדה טובה היא
  32. ^ שעל ידו נתקדשה ירושלים
  33. ^ בברכת הארץ
  34. ^ שעל ידי ברית נתנה לאברהם, בפרשת מילה (בראשית יז ח) ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך
  35. ^ שאף בזכות התורה והמצות ירשו את הארץ, שנאמר למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ (דברים ח א)
  36. ^ כגון: "על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו ועל חיים שחוננתנו"
  37. ^ בשלשה מקומות נתנה התורה לישראל: בסיני ובאהל מועד, ובהר גרזים, ובערבות מואב; ובכל אחד נכרתה ברית, כדתניא במסכת סוטה (דף לז.) 'ארור בכלל וארור בפרט וכו'; וכן באהל מועד, שנאמר (דברים כח סט) אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה לכרות את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב וכתיב (דברים כט ח) ושמרתם את דברי הברית וגו'