קטגוריה:דברים ח א
כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ אשר נשבע יהוה לאבתיכם.
כׇּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֵיכֶם.
כׇּל־הַמִּצְוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם תִּשְׁמְר֣וּן לַעֲשׂ֑וֹת לְמַ֨עַן תִּֽחְי֜וּן וּרְבִיתֶ֗ם וּבָאתֶם֙ וִֽירִשְׁתֶּ֣ם אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע יְהֹוָ֖ה לַאֲבֹתֵיכֶֽם׃
כָּל־הַ/מִּצְוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּ/ךָ֛ הַ/יּ֖וֹם תִּשְׁמְר֣וּ/ן לַ/עֲשׂ֑וֹת לְמַ֨עַן תִּֽחְי֜וּ/ן וּ/רְבִיתֶ֗ם וּ/בָאתֶם֙ וִֽ/ירִשְׁתֶּ֣ם אֶת־הָ/אָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע יְהוָ֖ה לַ/אֲבֹתֵי/כֶֽם׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים (מקור):
כָּל־הַמִּצְוָ֗ה רביעי (משנה, דרגא 3)
אֲשֶׁ֨ר קדמא (משרת, דרגא 5) אָנֹכִ֧י דרגא (משרת, דרגא 5) מְצַוְּךָ֛ תביר (משנה, דרגא 3)
הַיּ֖וֹם טפחא (מלך, דרגא 2)
תִּשְׁמְר֣וּן מונח (משרת, דרגא 5) לַעֲשׂ֑וֹת אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
לְמַ֨עַן קדמא (משרת, דרגא 5) תִּֽחְי֜וּן גרש (שליש, דרגא 4)
וּרְבִיתֶ֗ם רביעי (משנה, דרגא 3)
וּבָאתֶם֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
וִֽירִשְׁתֶּ֣ם מונח (משרת, דרגא 5) אֶת־הָאָ֔רֶץ זקף קטן (מלך, דרגא 2)
אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע מרכא (משרת, דרגא 5) יְהוָ֖ה טפחא (מלך, דרגא 2)
לַאֲבֹתֵיכֶֽם סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת, לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם.
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | כָּל תַּפְקֵידְתָּא דַּאֲנָא מְפַקֵּיד לָךְ יוֹמָא דֵין תִּטְּרוּן לְמֶעֱבַד בְּדִיל דְּתֵיחוֹן וְתִסְגּוֹן וְתֵיעֲלוּן וְתֵירְתוּן יָת אַרְעָא דְּקַיֵּים יְיָ לַאֲבָהָתְכוֹן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | כָּל תַּפְקֵידְתָּא דַּאֲנָא מְפַקִּידְכוֹן יוֹמָא דֵין תִּטְרוּן לְמֶעֱבַד מִן בִּגְלַל דְּתֵיחוּן וְתִיסְגוּן וְתֵעֲלוּן וְתֵירְתוּן יַת אַרְעָא דְקַיֵּים יְיָ לְאַבְהַתְכוֹן: |
רש"י
והטעם, כי בגמר המצוה - המצוה נעשית, כמו מי שבנה בית, שבגמר הבנין אז נקרא 'בית', וקודם גמר אין שם מצוה עליו. ולפיכך אומרים לו גמור המצוה:
ולפי זה, אין להיות אחד מל והשני עושה פריעה, דהא אומרים לו 'גמור המצוה'. ויש לחלק, דאף על גב שמי שמל ולא פרע כאילו לא מל (שבת ריש קלז ע"ב), מכל מקום אם יפרע יש מצוה במילה כמו בפריעה, ומותר. ולא אמרינן רק דומיא דקבורה, דאין המצוה רק הקבורה, ולא העלאה, ובהאי גוונא אמרינן דנקרא על שם הגומר. וראיה לזה, דשחיטת הקרבן בכהן אחד וזריקתו בכהן אחר, אף על גב דשחט ולא זרק לא הוי מידי, ולא אמרינן שאומרים לו גמור:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" ורביתם" שתשיגו רבוי הבנים:
" ובאתם וירשתם" ושתשיגו עושר וכבוד בירושת הארץ:דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
אכן הן האיש משה השכיל בלבות בני אדם כי רוח אחד יתעם כקטן כגדול, והוא סולם להמעיט בעבודת ה' ולצאת מדרך החיים, והוא כי בעשות האדם ממצות ה' ב' או ג' מאשר תבואנה, ומה גם אם יחזיקו באחת מכל מצות ה' בתמידות ובזריזות, יולד בהם הולדה רעה להתעצל בשאר המצות הבאים לידם, ומה גם אם יהיו בידם כמה וכמה מהמצות שתמלא נפשם בקצת מהמצות; ומה מאוד פשה נגע זה, ובפרט בלב ההולכים בתורת ה' - להבזות המצות הקלות, בראותם שהם לומדי תורה ומקיימים רוב המצות וכו', וזה הוא הסובב יסורי האנשים, וימעט כבודם וירבה יגונותם, וישפל אדם וישח איש, ואשר לזה בא נביא ה' בתוכחותיו, ואמר: כל המצוה - יחס לכללות התורה למצוה אחת וצוה על כולה, לבל יטעה בשגיון הנזכר.
ונתן טעם שאין עליו תשובה - ואמר: למען תחיון ובאתם וגו', נתכוון במאמר תחיון על דרך אומרם ז"ל (זוהר ח"א ק"ע ב) כי באדם יש רמ"ח אברים ושס"ה גידים, וכנגדם בא דבר ה' לשמור שס"ה מצות לא תעשה ורמ"ח מצות עשה, והנה ישער אדם בבא על אבר או גיד אחד איזה מיחוש או מכאוב, ויצעק לבו ב״אוי ואבוי״ ממכאובו - האם יקבל מענה לצעקו באמור לו: הלא לך רמ"ח אברים ומהם רמ"ז שלמים, ואם חלק מרמ"ח יחלה אין ראוי לקבול על זה; וזה דמיון שמירת המצות, שהם מיוחדים כנגד האברים והגידים, וכשאדם עובר ומבטל אחת מהנה יפעיל הכאב בשכנגדו באברים ובגידים, וכשם שאין תשובת בריאות רמ"ז מועלת להעביר הרגש כאב האבר תשלום רמ"ח, כמו כן לא ישלימו רמ"ז מצות עשה לחסרון הא' תשלום רמ"ח, וכמו כן לא ישלים שמירת שס"ד מצות לא תעשה לביטול א' תשלום שס"ה. והוא מאמר כל המצוה - פירוש: בכללותיה, שלא יחסר כל שבידך לעשות, תשמרון לעשות - פירוש בין מל"ת בין מ"ע, והטעם: למען תחיון - זה תלוי בזה, וכשאתה מחסר אחת מכל המצות אתה מחסר כנגדו חיות אבר אחד, ואם תאמר: ישתנה המשל לנמשל, שהמשל שהוא הרגש אבר אחד לפי שהוא מכאיב לכל אחדות הגוף, מה שאין כן המצות, לזה בא מאמר הנביא בלשון זה: כל המצוה - פירוש: שגם מצות התורה לאחת יחשבו, הגם שרבים במנין - יסוד אחד ובנין אחד להם, ומעתה הם שוים ממש לדמיון הרמוז.
ואומרו ורביתם - פירוש: שבאמצעות זה לא יהיה להם מונע מהטובות, ויחיו וירבו, ואומרו ובאתם - כאן העירם הערה גדולה, כי מי לנו גדול במצות ובעבודת ה' כמשה נאמן הקדוש ברוך הוא, וצא ולמד שבאחת עלתה לו ביאת הארץ ונמנע מבא שמה אפילו אחר מיתה, וזה לך האות שצריך לשמור ולעשות כל המצוה בשלימות.
וחוץ מדרכנו, נתכוון במאמר תשמרון לעשות, לומר שצריך שיהיה האדם יושב ומצפה מתי תבא לידו המצוה לעשותה:
עוד יתבאר על פי דבריהם ז"ל שאמרו (מוע"ק כ"ח א): ״בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא״. ע"כ, ובא מאמר משה כאן להם בדבר חידוש שאם ישראל יתעצמו לשמור ולעשות כל המצות בכללות יובטחו משלשתם יחד, והוא אומרו כל המצוה וגו' למען תחיון הרי חיים, ורביתם הרי בנים, ובאתם וירשתם וגו' הרי מזוני ארץ ומלואה ובתים מלאים כל טוב וגו', ומעתה כל המתעצם בשלימות התורה והמצות מובטח בבני ובחיי ומזוני, וזה לך האות אברהם שהמזל היה מגיד עליו שלא יהיה לו בנים ולצד שהתעצם בשלימות בעבודת ה' נשתנה המזל והיו לו בנים:בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "דברים ח א"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.