ביאור:בבלי ברכות דף כב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משמשת וראתה נדה אינה צריכה טבילה, אבל בעל קרי גרידא מחייב!

לא תימא [1] מברך, אלא מהרהר.

ומי אית ליה לרבי יהודה הרהור? והתניא: בעל קרי שאין לו מים לטבול קורא קריאת שמע ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה, ואוכל פתו ומברך לאחריה ואינו מברך לפניה, אבל מהרהר בלבו ואינו מוציא בשפתיו - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: בין כך ובין כך מוציא בשפתיו!?

אמר רב נחמן בר יצחק: עשאן רבי יהודה [2] כהלכות דרך ארץ [3], דתניא: (דברים ד ט) [רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך] והודעתם לבניך ולבני בניך, וכתיב בתריה [פסוק י] יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב [באמר ה' אלי הקהל לי את העם ואשמעם את דברי אשר ילמדון ליראה אתי כל הימים אשר הם חיים על האדמה ואת בניהם ילמדון]; מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע [ספרא שמיני מכילתא דמילואים משנה לז] [4] - אף כאן באימה וביראה וברתת ובזיע; מכאן אמרו: [5] הזבים והמצורעים ובאין על נדות [6] - מותרים לקרות בתורה [7] ובנביאים ובכתובים, לשנות במשנה וגמרא, ובהלכות ובאגדות, אבל בעלי קריין אסורים [8]; [9]

רבי יוסי אומר: שונה הוא ברגיליות [10], ובלבד שלא יציע את המשנה [11];

רבי יונתן בן יוסף אומר: מציע הוא את המשנה ואינו מציע את הגמרא [12];

רבי נתן בן אבישלום אומר: אף מציע את הגמרא, ובלבד שלא יאמר אזכרות שבו [13];

רבי יוחנן הסנדלר תלמידו של רבי עקיבא משום רבי עקיבא אומר: לא יכנס למדרש כל עיקר [14]

ואמרי לה: 'לא יכנס לבית המדרש כל עיקר'

רבי יהודה אומר: שונה הוא בהלכות דרך ארץ [15];

מעשה ברבי יהודה שראה קרי והיה מהלך על גב הנהר; אמרו לו תלמידיו: רבינו שנה לנו פרק אחד בהלכות דרך ארץ! ירד וטבל ושנה להם; אמרו לו: לא כך למדתנו רבינו: שונה הוא בהלכות דרך ארץ?

אמר להם: אף על פי שמיקל אני על אחרים - מחמיר אני על עצמי.'

תניא: 'רבי יהודה בן בתירא היה אומר: אין דברי תורה מקבלין טומאה;

מעשה בתלמיד אחד שהיה מגמגם למעלה מרבי יהודה בן בתירא [16]; אמר ליה: בני! פתח פיך ויאירו דבריך, שאין דברי תורה מקבלין טומאה, שנאמר ''(ירמיהו כג כט) 'הלא כה דברי כאש נאם ה' [וכפטיש יפצץ סלע]: מה אש אינו מקבל טומאה - אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה.

אמר מר: מציע את המשנה ואינו מציע את הגמרא - מסייע ליה לרבי אלעאי [17], דאמר רבי אלעאי אמר רבי אחא בר יעקב משום רבינו [18]: הלכה מציע את המשנה ואינו מציע את הגמרא.

כתנאי: 'מציע את המשנה ואינו מציע את הגמרא - דברי רבי מאיר;

רבי יהודה בן גמליאל אומר משום רבי חנינא בן גמליאל: זה וזה אסור'

ואמרי לה זה וזה מותר

מאן דאמר זה וזה אסור - כרבי יוחנן הסנדלר; מאן דאמר זה וזה מותר - כרבי יהודה בן בתירא.

אמר רב נחמן בר יצחק: נהוג עלמא כהני תלת סבי [19]: כרבי אלעאי בראשית הגז, כרבי יאשיה בכלאים, כרבי יהודה בן בתירא בדברי תורה:

כרבי אלעאי בראשית הגז – דתניא: רבי אלעאי אומר: ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ [20];

כרבי יאשיה בכלאים, כדכתיב (דברים כב ט) לא תזרע כרמך כלאים [פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם]: 'רבי יאשיה אומר: לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן [21] במפולת יד [22]';  

כרבי יהודה בן בתירא בדברי תורה, דתניא: רבי יהודה בן בתירא אומר: אין דברי תורה מקבלין טומאה

כי אתא זעירי, אמר: בטלוה לטבילותא [23], ואמרי לה 'בטלוה לנטילותא';

מאן דאמר 'בטלוה לטבילותא' - כרבי יהודה בן בתירא; מאן דאמר 'בטלוה לנטילותא' - כי הא: דרב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא.

תנו רבנן: בעל קרי שנתנו עליו תשעה קבין מים – טהור; נחום איש גם זו לחשה לרבי עקיבא, ורבי עקיבא לחשה לבן עזאי, ובן עזאי יצא ושנאה לתלמידיו בשוק; פליגי בה תרי אמוראי במערבא: רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא, חד תני 'שְׁנָאָהּ' וחד תני 'לחשה' [24]; מאן דתני 'שנאה' - משום בטול תורה ומשום בטול פריה ורביה [25], ומאן דתני 'לחשה' - שלא יהו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים.

אמר רבי ינאי: שמעתי שמקילין בה [26] ושמעתי שמחמירין בה [27], וכל המחמיר בה על עצמו - מאריכין לו ימיו ושנותיו.

אמר רבי יהושע בן לוי: מה טיבן של טובלי שחרין [28]?

'מה טיבן'? הא איהו דאמר [29] 'בעל קרי אסור בדברי תורה'?

הכי קאמר: מה טיבן בארבעים סאה?: אפשר בתשעה קבין!? מה טיבן בטבילה?: אפשר בנתינה [30]!?

אמר רבי חנינא: גדר גדול גדרו בה [31], דתניא: מעשה באחד שתבע אשה לדבר עבירה [32], אמרה לו: ריקא! יש לך ארבעים סאה שאתה טובל בהן? מיד פירש.

אמר להו רב הונא לרבנן: רבותי מפני מה אתם מזלזלין בטבילה זו [33]? אי משום צינה - אפשר במרחצאות [34]!?

אמר ליה רב חסדא: וכי יש טבילה בחמין?

אמר ליה: רב אדא בר אהבה קאי כוותך [35].

רבי זירא הוה יתיב באגנא דמיא [36] בי מסותא [בבית המרחץ]; אמר ליה לשמעיה: זיל ואייתי לי תשעה קבין ושדי עלואי.

אמר ליה רבי חייא בר אבא: למה ליה למר כולי האי? והא יתיב בגווייהו?

אמר ליה: כארבעים סאה: מה ארבעים סאה בטבילה ולא בנתינה - אף תשעה קבין בנתינה ולא בטבילה.

רב נחמן תקן חצבא בת תשעה קבין [37]; כי אתא רב דימי – אמר: רבי עקיבא ורבי יהודה גלוסטרא אמרו: לא שנו [38] אלא לחולה [39] לאונסו, אבל לחולה המרגיל [40] - ארבעים סאה.

אמר רב יוסף: אתבר חצביה דרב נחמן [41]!

כי אתא רבין, אמר: באושא הוה עובדא


עמוד ב

בקילעא [42] דרב אושעיא, אתו ושאלו לרב אסי, אמר להו: לא שנו אלא לחולה המרגיל, אבל לחולה לאונסו - פטור מכלום.

אמר רב יוסף: אצטמיד [43] חצביה דרב נחמן!

מכדי כולהו אמוראי ותנאי - בדעזרא קמיפלגי; ונחזי עזרא היכי תקן?

אמר אביי: עזרא תקן לבריא המרגיל ארבעים סאה, ובריא לאונסו תשעה קבין, ואתו אמוראי [44] ופליגי בחולה: מר סבר: חולה המרגיל כבריא המרגיל, וחולה לאונסו כבריא לאונסו; ומר סבר: חולה המרגיל - כבריא לאונסו, וחולה לאונסו - פטור מכלום.

אמר רבא: נהי דתקן עזרא טבילה, נתינה מי תקן, והאמר מר [45] עזרא תקן טבילה 'לבעלי קריין?

אלא אמר רבא: עזרא תקן טבילה לבריא המרגיל ארבעים סאה, ואתו רבנן והתקינו לבריא לאונסו תשעה קבין, ואתו אמוראי וקא מיפלגי בחולה: מר סבר: חולה המרגיל כבריא המרגיל וחולה לאונסו כבריא לאונסו, ומר סבר: לבריא המרגיל ארבעים סאה, וחולה המרגיל כבריא לאונסו תשעה קבין, אבל לחולה לאונסו פטור מכלום.

אמר רבא: הלכתא: בריא המרגיל וחולה המרגיל - ארבעים סאה; ובריא לאונסו - תשעה קבין; אבל לחולה לאונסו - פטור מכלום. [46] [## וקשה: כיצד מתיחס רב יוסף לחציבא של רב נחמן הבתרא, הרי הוא היה לפני ה'בתרא'? אלא מסתבר שמדובר בר נחמן בדור של רב יהודה, רבו לש רב יוסף; אך אין זה פותר את בעית ההלכה למעשה שאנו נוהגים.]

תנו רבנן: בעל קרי שנתנו עליו תשעה קבין מים – טהור; במה דברים אמורים? – לעצמו [47], אבל [48] לאחרים - ארבעים סאה; רבי יהודה אומר: ארבעים סאה מכל מקום [49].

רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי, ורבי אלעזר ורבי יוסי ברבי חנינא, חד מהאי זוגא וחד מהאי זוגא – ארישא [50]: חד אמר: הא דאמרת במה דברים אמורים? - לעצמו אבל לאחרים ארבעים סאה - לא שנו אלא לחולה המרגיל, אבל לחולה לאונסו - תשעה קבין; וחד אמר: כל לאחרים, אפילו חולה לאונסו - עד דאיכא ארבעים סאה; וחד מהאי זוגא וחד מהאי זוגא – אסיפא [51]: חד אמר: הא דאמר רבי יהודה ארבעים סאה מכל מקום, לא שנו אלא בקרקע, אבל בכלים – לא [52]; וחד אמר: אפילו בכלים נמי.

בשלמא למאן דאמר 'אפילו בכלים', היינו דקתני רבי יהודה אומר: ארבעים סאה מכל מקום; אלא למאן דאמר 'בקרקע – אִין, בכלים – לא, 'מכל מקום' לאתויי מאי?

לאתויי מים שאובין.

רב פפא, ורב הונא בריה דרב יהושע, ורבא בר שמואל, כריכו ריפתא בהדי הדדי; אמר להו רב פפא: הבו לי לדידי לברוך, דנפול עילואי תשעה קבין;

אמר להו רבא בר שמואל: תנינא: במה דברים אמורים? – לעצמו, אבל לאחרים - ארבעים סאה [53]! אלא הבו לי לדידי לברוך, דנפול עילואי ארבעים סאה [54]!

אמר להו רב הונא: הבו לי לדידי לברוך, דליכא עילואי לא האי ולא האי [55]!

רב חמא טביל [56] במעלי יומא דפסחא להוציא רבים ידי חובתן [57], ולית הלכתא כוותיה [58].

משנה:

היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי - לא יפסיק [59] אלא יקצר [60];

ירד לטבול, אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תהא הנץ החמה - יעלה ויתכסה ויקרא, ואם לאו - יתכסה במים ויקרא;

ולא יתכסה לא במים הרעים [61] ולא במי המשרה עד שיטיל לתוכן מים [62];

וכמה ירחיק מהן [63] ומן הצואה? - ארבע אמות.

גמרא:

תנו רבנן: 'היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי - לא יפסיק אלא יקצר; היה קורא בתורה ונזכר שהוא בעל קרי - אינו מפסיק ועולה, אלא מגמגם וקורא [64]; רבי מאיר אומר: אין בעל קרי רשאי לקרות בתורה יותר משלשה פסוקים [65].

תניא אידך: היה עומד בתפלה וראה צואה כנגדו - מהלך לפניו עד שיזרקנה לאחוריו ארבע אמות;

והתניא לצדדין [66]?

לא קשיא: הא דאפשר [67] הא דלא אפשר [68].

היה מתפלל ומצא צואה במקומו - אמר רבה: אף על פי שחטא - תפלתו תפלה.

מתקיף ליה רבא: והא (משלי כא כז) זבח רשעים תועבה [אף כי בזמה יבאנו]!?

אלא אמר רבא: הואיל וחטא, אף על פי שהתפלל - תפלתו תועבה.

תנו רבנן: היה עומד בתפלה ומים שותתין על ברכיו - פוסק עד שיכלו המים וחוזר ומתפלל

להיכן חוזר?

רב חסדא ורב המנונא: חד אמר חוזר לראש, וחד אמר למקום שפסק.

לימא בהא קמיפלגי:

הערות[עריכה]

  1. ^ במתניתין
  2. ^ לברכת המזון
  3. ^ שמותר לשנותה בעל קרי כדבריו
  4. ^ דכתיב וירא העם וינועו וגו' (שמות כ טז)
  5. ^ כל הטמאים:
  6. ^ אם טבלו לקריין לדברי תורה*
  7. ^ שאף הם יכולים להיות באימה וברתת
  8. ^ אבל בעל קרי אינו אלא מתוך קלות ראש וזחות הדעת
  9. '^ *הטבילה אינה עולה להם לטהרם מטומאת בועל נדה שהיא שבעת ימים, אבל לתקנת עזרא עולה להם, כדתנן במתניתין זב שראה קרי ונדה כו' צריכין טבילה
  10. ^ במשניות השגורות בפיו, שהוא מוציאן מפיו במרוצה ואין צריך להאריך בהן
  11. ^ בטעמי פירושיהן
  12. ^ ואינו מציע את המדרש גרסינן, מפני שצריך הוא תמיד להזכיר בו את הפסוקים שהוא דורש
  13. ^ שבמקראות הנדרשים
  14. ^ לא להציע ולא לשנות אבל לבית המדרש הוא נכנס ושותק
  15. ^ כגון דרכן של תלמידי חכמים, שהיא ברייתא [מסכת כלה רבתי פ"ג מ"א], ופרק 'בן עזאי': הנותן ארבעה דברים אל לבו... [מסכת כלה רבתי פ"ו]
  16. ^ בעל קרי היה
  17. ^ נראה בעיני דהכי גרסינן: א"ר אלעאי הלכה כו'. ולא גרסינן 'מסייע ליה'
  18. ^ רב
  19. ^ וכולהו לקולא
  20. ^ בשחיטת חולין יליף טעמא, בפרק 'הזרוע'
  21. ^ שלשתן
  22. ^ דהוו להו כלאי זרעים וכלאי הכרם כאחת
  23. ^ דבעלי קריין
  24. ^ בבן עזאי 'לחשה לתלמידים'
  25. ^ שהיו נמנעים מתשמיש מפני טורח הטבילה
  26. ^ במרחצאות או בנתינת תשעה קבין
  27. ^ בארבעים סאה
  28. ^ בעלי קריין הטובלין שחרית
  29. ^ לעיל בריש שמעתין
  30. ^ תשעה קבין; ואף על גב דלא תנא לקמן אלא בחולה, סתם תלמידי חכמים חולים הם, כדאמר במסכת נדרים (דף מט:): כמאן מצלינן אקצירי ואמריעי? - כרבי יוסי 'קצירי' = חולין; 'מריעי' = רבנן
  31. ^ במה שהצריכו בארבעים סאה
  32. ^ אותה אשה פנויה היתה, וחכמים גזרו על היחוד אף על הפנויה
  33. ^ לנהוג כרבי יהודה בן בתירא
  34. ^ חמין
  35. ^ דבעי טבילה זו במקוה כשאר טבילות
  36. ^ גיגית
  37. ^ ליתן מים לתלמידים עליהם שחרית קודם קריאת התורה
  38. ^ דסגי בנתינה
  39. ^ שראה קרי
  40. ^ וממשיך את הקרי עליו: שמשמש מטתו
  41. ^ אינו צריך לנו, דחולה לאונסו לא שכיח
  42. ^ כניסת הבית: חדר שלפני הטרקלין, שקורין פורטיג"ו בלע"ז
  43. ^ נתחזקו שבריו ונצמדו, כלומר: צורך לנו עוד בו
  44. ^ רב דימי ורבין
  45. ^ גבי עשר תקנות, בבבא קמא בפרק 'מרובה'
  46. ^ אפלוגתא דאמוראי - הוא דפסק רבא, דפליגי אליבא דרבנן; מיהו השתא - אנן כרבי יהודה בן בתירא נהגינן, כדאמר רב נחמן לעיל, ורב נחמן בר יצחק - בתרא הוה.
  47. ^ לעסוק בתורה לעצמו
  48. ^ ללמד
  49. ^ 'ארבעים סאה' שאמרו - בכל ענין שהן; ולקמן מפרש לה
  50. ^ פליגי ארישא בפירושא דמילתא דתנא קמא
  51. ^ דרבי יהודה
  52. ^ לא תימא 'מכל מקום' דרבי יהודה - לאכשורי בכלי אתא, דאין כשר אלא ארבעים סאה בקרקע; ולקמן בעי: אם כן מאי 'מכל מקום'
  53. ^ והכא נמי דלאפוקי אחרים ידי חובתן - כלאחרים דמי
  54. ^ 'דנפול עילואי' לאו דוקא, אלא טבלתי בארבעים סאה
  55. ^ לא הוצרכתי לא לזו ולא לזו שלא ראיתי קרי
  56. ^ ובירך
  57. ^ רגיל היה לעשות כן דהוה ליה ללמד אחרים; ובשאר ימות השנה לא היה טובל אלא נותן עליו תשעה קבין
  58. ^ דכי היכי דלעצמו - בנתינה לאחרים נמי בנתינה; אי נמי דקיימא לן כרבי יהודה בן בתירא
  59. ^ תפלתו לגמרי
  60. ^ יקצר כל ברכה וברכה ואומר כל הברכות בקוצר
  61. ^ מים סרוחים
  62. ^ ובגמרא (דף כה:) מפרש כמה מיא רמי, ואזיל ומפרש לה ב'חסורי מחסרא והכי קתני': לא יקרא אצל מי רגלים עד שיתן לתוכן מים
  63. ^ ממי רגלים
  64. ^ במרוצה
  65. ^ כגון בבית הכנסת, דאי אפשר לפחות, כדתנן (מגילה פ"ד מ"ד; דף כג:) 'הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים'
  66. ^ אינו צריך להלך עד שתהא לאחוריו
  67. ^ דאפשר לילך לפניו - ילך לפניו עד שתהא לאחוריו
  68. ^ כגון יש נהר לפניו - מסתלק לצדדים