ביאור:בבלי ברכות דף ז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד • הדף במהדורה הרגילה

---

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

• בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
• מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
• שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
• מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: מנין שהקב"ה מתפלל?

שנאמר (ישעיהו נו ז) "וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי" – 'תפלתם' לא נאמר, אלא 'תפלתי' ^{דק"ס בכת"י מ': בבית תפילתם לא נאמר, אלא בבית תפילתי. וכעי"ז בכת"י פ' וא'}  – מכאן ^{דק"ס בכתה"י: מלמד}  שהקב"ה מתפלל.

מאי מצלי איזו תפילה הוא מתפלל?

אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: ^{דק"ס בכת"י מ': מר זוטרא אמר רב, ובכת"י אחרים מימרא סתמית.}  יהי רצון מלפני, שיכבשו רחמי את כעסי, ויגולו רחמי על מדותי, ואתנהג עם בני במדת רחמים, ואכנס להם לפנים משורת הדין.

תניא: אמר רבי ישמעאל בן אלישע: פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים ^{דק"ס בכת"י א': הייתי מעלה עולה על גבי המזבח} , וראיתי אכתריאל עוד אחד משמות ה' יה ה' צבאות, שהוא יושב על כסא רם ונשא, ואמר לי "ישמעאל בני, ברכני!" אמרתי לו: ^{דק"ס נ"א: אמרתי לפניו: רבונו של עולם!}  "יהי רצון מלפניך, שיכבשו רחמיך את כעסך, ויגולו רחמיך על מדותיך, ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ^{דק"ס בכת"י א' ופ': רחמים} , ותכנס להם לפנים משורת הדין". ונענע לי בראשו ^{דק"ס נ"א: ראשו [1]}'. וקא משמע לן ואנו למדים מכאן שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך. ^{דק"ס בכת"י מ' נוסף: דאמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך, שהרי שני גדולי הדור ברכום שני הדיוטות ונתקיימה בהן: דוד ודניאל. דוד דברכיה ארונה, שנאמר: "ויאמר ארונה אל המלך יי אלהיך ירצך"; ודניאל, דברכיה דריוש, שנאמר: "אלהא דאנת פלח ליה בתדירא הוא ישזבינך". ובכת"י א' ואמר וכו'.} 

ואמר (דבר נוסף שהובא בשמו) רבי יוחנן משום רבי יוסי: 'מנין שאין מרצין לו מנסים לפייס לאדם בשעת כעסו? דכתיב ^{דק"ס בכתה"י: מאי דכתיב, וליתא מנין...כעסו.}  (שמות לג יד): "[וַיֹּאמַר ה' למשה]: פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ": אמר לו הקב"ה למשה: המתן לי עד שיעברו פנים של זעם ואניח לך.'

ומי איכא רתחא קמיה האם יש כעס אצל דקודשא בריך הוא?

אִין, דתניא ^{דק"ס בכתה"י: דכתיב}  (תהלים ז יב): "וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם".

וכמה זעמו?

רגע.

וכמה 'רגע'?

 ^{דק"ס בכת"י מ' נוסף: תנא:} אחד מחמשת רבוא ושמונת ^{דק"ס בכתה"י: וששת}  אלפים ושמנה מאות ושמנים ושמנה בשעה, וזו היא 'רגע', ואין כל בריה יכולה לכוין אותה שעה חוץ מבלעם הרשע, דכתיב ביה (במדבר כד טז) "וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן".

השתא דעת בהמתו מה פירוש "ויודע דעת עליון" – וכי בלעם ממש ידע את להבין את מחשבות ה'? הרי אפילו להבין את האתון שלו לא הוה ידע^[2], דעת עליון הוה ידע? ^{דק"ס בכת"י א' נוסף: מאי דעת בהמתו? דאמרי ליה: מאי טעמא לא רכבת אסוסיא? אמר להו: ברטיבא שדי ליה. מיד אמרה ליה: "הלא אנכי אתונך אשר רכבת עלי!" אקראי בעלמא. "מעודך עד היום הזה!" ולא עוד, אלא שהיית עושה עמי מעשה אישות בלילה. כתיב הכא: "ההסכן הסכנתי", וכתיב התם: "ותהי לו סוכנת".} 

אלא מלמד ^{דק"ס בכת"י מ' ופ' ליתא: מלמד}  שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה, והיינו דאמר להו נביא לישראל (מיכה ו ה) "עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב [וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר... לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת יְיָ]".

מאי "לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת יְיָ"?

אמר רבי אלעזר: אמר להם הקב"ה ^{דק"ס בכת"י מ': אמר לו הקב"ה לנביא, לך אמור להם}  לישראל: דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע, שאלמלי כעסתי כי אם הייתי כועס ^{דק"ס בכתה"י נוסף: בימי בלעם הרשע}  – לא נשתייר משונאיהם של ישראל מעם ישראל (לשון סגי נהור) שריד ופליט!

והיינו דקאמר ליה בלעם לבלק: (במדבר כג ח) "מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל, וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם יְיָ" – מלמד שכל אותן הימים ^{דק"ס בכת"י מ': תנא: כל אותן הימים, ובכת"י פ': תנא: אותו היום}  לא זעם  ^{דק"ס בכת"י מ' ופ' נוסף: יי} .

וכמה זעמו?

רגע.

וכמה 'רגע'?

אמר רבי אבין, ואיתימא ויש אומרים זאת בשם רבי אבינא: רגע כמימריה כפי הזמן שלוקח לאמר את המילה "רגע".

ומנא לן דרגע רתח^[3]?

שנאמר (תהלים ל ו): "כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ";

ואיבעית אימא מהכא (ישעיהו כו כ): "חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם".

ואימת רתח?

אמר אביי: בהנך תלת שעי קמייתא באחת משלושת השעות הראשונות של היום ^[4], כי חיורא כאשר הופכת ללבנה כרבלתא דתרנגולא, וקאי אחד כרעא והוא עומד על רגל אחת.

כל שעתא ושעתא נמי קאי הכי גם כן הוא עומד כך? ^{דק"ס נ"א: נמי מחוורא?} 

כל שעתא אית ביה שורייקי יש בכרבולת כתמים^[5] סומקי אדומים, בההיא שעתא לית ביה שורייקי סומקי. ^{דק"ס בכתה"י במקום: אית ביה... לית ביה איתא פיישי ביה... לא פיישי ביה, פירוש: נותרו בו.} 

ההוא צדוקי מינאה דהוה בשבבותיה בשכנותו דרבי יהושע בן לוי. הוה קא מצער ליה מעציב את רבי יהושע טובא הרבה בקראי בכך שציטט לו פסוקים שלכאורה סותרים עקרונות ביהדות; יומא חד שקל תרנגולא ואוקמיה בין כרעיה דערסא רגלי המטה ועיין ביה ^{דק"ס נ"א: אסר כרעיה לפורייה ויתיב קמיה} , סבר: כי מטא ההיא שעתא כאשר תגיע אותה שעה, השעה בו הכרבולת שלו לבנה, כלומר השעה בה ה' כועס – אלטייה אקלל את המין הזה; כי מטא ההיא שעתא – ניים נרדם!  ^{דק"ס בכתי"י נוסף: כי איתער} אמר: שמע מינה לאו אורח ארעא למעבד הכי שאין זאת דרך ארץ לקלל את הרשעים, ואין להתערב לה' בהנהגתו את העולם: (תהלים קמה ט) "וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" כתיב, וכתיב (משלי יז כו) "גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא טוֹב"^[6]. ^{דק"ס בכתה"י: דכתיב "גם ענוש לצדיק לא טוב", ואפילו במינאי, מאי טעמא? "ורחמיו על כל מעשיו" כתיב.} 

בשעה שכל המלכים שה' חלק מכבודו להם, ונתן להם שררה, משתחווים לשמש, הרי הם כופרים בטובה, וזה הדבר שגורם לה' לכעוס בכל יום. יש מפרשים שתיאור צבע כרבולת התנגול לעיל, הוא בעצם משל לכתרים שבראש המלכים, וכפי שהם מניחים את כתריהם, כך כרבולת התרנגול מאבדת את ציבעה.

תנא משמיה דרבי מאיר: בשעה שהחמה זורחת, וכל מלכי מזרח ומערב מניחים כתריהם בראשיהם ^{דק"ס בכת"י פ': על גבי קרקע}  ומשתחוים לחמה – מיד כועס הקב"ה.

ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: 'טובה מרדות אחת בלבו של אדם^[7] יותר מכמה מלקיות, שנאמר (הושע ב ט) "וְרִדְּפָה אֶת מְאַהֲבֶיהָ [וְלֹא תַשִּׂיג אֹתָם, וּבִקְשָׁתַם וְלֹא תִמְצָא]^[8] וְאָמְרָה אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל אִישִׁי הָרִאשׁוֹן כִּי טוֹב לִי אָז מֵעָתָּה".'

וריש לקיש אמר: יותר ממאה מלקיות, שנאמר (משלי יז י) "תֵּחַת גְּעָרָה הכנעת גערה ניכרת בְמֵבִין, מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה"^[9]

ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: 'שלשה דברים בקש משה מלפני הקב"ה ונתן לו ^[10]:

1. בקש שתשרה שכינה על ישראל, ונתן לו, שנאמר (שמות לג טז): "[וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, אֲנִי וְעַמֶּךָ?] הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ! [וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה]" ^{דק"ס בכת"י מ' ופ': שנאמר ילך נא יי בקרבנו (שמות לד ט)} ;

2. בקש שלא תשרה שכינה על אומות העולם, ונתן לו, שנאמר "וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ";

3. בקש להודיעו ^{דק"ס בכת"י פ': לדעת}  דרכיו של הקב"ה^[11], ונתן לו, שנאמר (שמות לג יג): "הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ".

 ^{דק"ס בכת"י פ': אמר רבי אלעזר:} אמר לפניו ^{דק"ס בכתה"י: אמר משה לפני הקב"ה} : ריבונו של עולם! מפני מה יש צדיק וטוב לו, ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו, ויש רשע ורע לו?

אמר לו: משה! ^{דק"ס בכת"י מ': הקב"ה למשה: ובכת"י פ' וא' ליתא משה}  צדיק וטוב לו = צדיק בן צדיק; צדיק ורע לו = צדיק בן רשע; רשע וטוב לו = רשע בן צדיק; רשע ורע לו = רשע בן רשע.'

אמר מר: צדיק וטוב לו = צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו = צדיק בן רשע – איני כן? האם כך הוא?! והא כתיב ^{דק"ס בכת"י פ', במקום "אמר מר" וכו', איתא: ולא יהא צדיק בן רשע כרשע בן צדיק? והא כתיב: "איש בחטאו יומתו", ומקשינן ומרמינן קראי אהדדי, והא כתיב: "ואף בעונות אבותם אתם ימקו", לא?–תיבה זו לא ברור משמעותה והא כתיב: "פוקד" וכו'}  (שמות לד ז): "פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבוֹת עַל בָּנִים", וכתיב (דברים כד טז): "וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת"; ורמינן קראי אהדדי, ומשנינן: לא קשיא: הא ^{דק"ס בכתה"י: כאן}  כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם, הא ^{דק"ס בכתה"י: כאן}  כשאין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם!?

אלא הכי קאמר ליה ^{דק"ס בכת"י פ' נוסף: הקב"ה למשה} : צדיק וטוב לו = צדיק גמור; צדיק ורע לו = צדיק שאינו גמור; רשע וטוב לו = רשע שאינו גמור; רשע ורע לו = רשע גמור;

ופליגא דרבי מאיר רבי מאיר חולק על רבי יוחנן בשם רבי יוסי, שסובר שמשה קיבל את שלושת בקשותיו ^{דק"ס בכת"י פ' נוסף כאן: הא דרבי יוחנן} , דאמר רבי מאיר: 'שתים נתנו ^{דק"ס נ"א: נתן}  לו ואחת את בקשתו של משה להבין את דרכי הנהגת ה' – למה הוא לפעמים מעניש צדיקים וגומל טוב לרשעים לא נתנו ^{דק"ס נ"א: נתן}  לו, שנאמר ^{דק"ס בכתה"י נוסף: וחנותי את אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם":}  (שמות לג יט): "וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן" – אף על פי שאינו הגון^[12], "וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם" – אף על פי שאינו הגון'.

(שמות לג כ) "וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי"; תנא משמיה דרבי יהושע בן קרחה: 'כך ^{דק"ס בכתה"י ליתא: כך}  אמר לו הקב"ה למשה: ^{דק"ס בכת"י פ' וא' נוסף: משה,ובכת"י מ' ליתא למשה}  כשרציתי^[13] – לא רצית^[14], עכשיו שאתה רוצה – איני רוצה',

ופליגא שיטה זאת, שטוענת שבכך שמשה הסתיר את פניו הוא חטא, חולקת על –^[15] דרבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן^[16], ^{דק"ס בכת"י פ': ליתא}  דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: בשכר שלש זכה לשלש:

• [שמות ג ו – "וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו, כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים"]: בשכר "וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו" זכה לקלסתר פנים^{[17] דק"ס בכת"י פ' נוסף: שנאמר: "כי קרן עור פני משה"} ,

• בשכר "כִּי יָרֵא" זכה ל"וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו" (שמות לד ל),

• בשכר "מֵהַבִּיט" זכה ל"וּתְמֻנַת יְיָ יַבִּיט"^[18] (במדבר יב ח).

(שמות לג כג) "וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי"; אמר רב חנא ^{דק"ס נ"א: חנינא, או: הונא}  בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: מלמד שהראה הקב"ה למשה קשר של תפילין^[19].

ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי ^{דק"ס בכת"י א': משום רבי שמעון בן יוחאי, ובכת"י פ' איתא רק אמר רבי יוחנן} : כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה לטובה, אפילו על תנאי – לא חזר בו ^{דק"ס בכת"י מ' ופ': אינו חוזר. ובכת"י א' ליתא בו.} ;

מנא לן?

ממשה רבינו, שנאמר (דברים ט יד): "הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם... וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי עָצוּם" ^{דק"ס בכת"י מ' ופ': גדול ועצום} . אף על גב דבעא שביקש משה ^{דק"ס בכת"י פ': מיניה, וליתא משה.}  רחמי עלה דמלתא רחמים על דבר זה ובטלה – אפילו הכי, אוקמה בזרעיה ארעו הדברים בזרעו, שנאמר (דברי הימים א כג טו): "בְּנֵי מֹשֶׁה גֵּרְשֹׁם וֶאֱלִיעֶזֶר. (שם פסוק יז) וַיִּהְיוּ בְנֵי אֱלִיעֶזֶר רְחַבְיָה הָרֹאשׁ [וְלֹא הָיָה לֶאֱלִיעֶזֶר בָּנִים אֲחֵרִים] וּבְנֵי רְחַבְיָה רָבוּ לְמָעְלָה", ותני רב יוסף ^{דק"ס בכת"י מ': מאי למעלה? תני רב יוסף. ובכת"י פ': תנא משמיה, וליתא רב יוסף. ובכת"י א': תנא משמיה דרבי אליעזר} : למעלה מששים רבוא. אתיא 'רביה' 'רביה', כתיב הכא: ‏‏ ^{דק"ס בכת"י מ' ופ' נוסף: "ובני רחביה"} "רָבוּ לְמָעְלָה", וכתיב התם (שמות א ז): "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ" ^{דק"ס בכת"י פ' נוסף: מה להלן ששים רבוא אף כאן ששים רבוא} .

עמוד ב

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוח[א]י: 'מיום שברא הקב"ה את העולם ^{דק"ס בכתה"י: עולמו}  – לא היה אדם שקראו להקב"ה אדון, עד שבא אברהם וקראו אדון ומשמעות הדברים היא, שאברהם היה הראשון שהבין שה' הוא אדון העולם, שנאמר (בראשית טו ח): "וַיֹּאמַר יֲיָ^[20] אֱלֹהִים, בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה?".'

אמר רב: אף ^{דק"ס בכת"י פ': אמר רב יוסף: ואפשר שהוא טעות העתקה, שנתחלף לסופר רב אף ברב יוסף.}  דניאל לא נענה אלא בשביל אברהם, שנאמר (דניאל ט יז): "וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו, וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְמַעַן אֲדֹנָי" ^{דק"ס בכתה"י: יי, ונרשם בגליון: באל"ף דל"ת כתיב.}  – "למענך למה נאמר "למען ה'" בלשון נסתר? והרי דניאל פונה לה', והיה צריך לדבר בלשון נוכח?" מבעי ליה!? אלא למען אברהם שקראך 'אדון'.

ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: 'מנין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו? – שנאמר (שמות לג יד): "[וַיֹּאמַר] פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ".

ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה ^{דק"ס בכת"י מ' וא': שנתן הודאה, ובכת"י פ': לא בא אדם שהודה לפני [הקב"ה]}  להקב"ה, עד שבאתה ^{דק"ס בכל כתה"י ודפו"י: שבאת}  לאה והודתו ^{דק"ס נ"א: והוד[י]ת} , שנאמר (בראשית כט לה): "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְיָ"^[21]'.

'ראובן' – אמר רבי אלעזר: ^{דק"ס בכת"י א' ליתא: ראובן אמר רבי אלעזר. ובנ"א: ראובן, מאי ראובן? ובכת"י פ': למה נקרא שמו ראובן? אמר וכו'}  אמרה לאה: "ראו מה בין בני לבן חמי עשו הרשע^[22]: דאילו בן חמי, אף על גב דמדעתיה ^{דק"ס בכת"י א': דמנפשיה}  זבניה לבכירותיה מכר את הבכורה שלו ^{דק"ס נ"א: זבין בכירותיה ליעקב} }}, דכתיב (בראשית כה לג): "וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב" – חזו ^{דק"ס נ"א: חזי}  מה כתיב ביה: (בראשית כז מא) "וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב [עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו]", וכתיב (בראשית כז לו): "וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב, וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם" ^{דק"ס בכתה"י ודפו"י ליתא: "וכתיב ויאמר...פעמים"} . ואילו בני, אף על גב דעל ^{דק"ס בכת"י מ' וא': דבעל}  כרחיה שקליה לקח יוסף לבכירותיה מיניה ^{דק"ס בכת"י א': אשתקיל בכירותיה מיניה, וגם בכת"י מ' ופ' ליתא שם "יוסף", ובכת"י מ' נוסף כאן ויהביה ליוסף} , דכתיב (דברי הימים א ה א): "[וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל כִּי הוּא הַבְּכוֹר] וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף ^{דק"ס בכתי"י ודפו"י: ליוסף}  [בֶּן יִשְׂרָאֵל וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה]" – אפילו הכי לא אקנא ^{דק"ס נ"א: איקני, ובכת"י א': ואפילו הכי כתיב וישמע...מידם.}  ביה, דכתיב (בראשית לז כא): "וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם".

'רות' ^{דק"ס בכת"י א' ליתא: "רות"}  - מאי 'רות'?^[23]

אמר רבי יוחנן: ^{דק"ס בכת"י מ' וא' נוסף: למה נקרא שמה רות? [מפני]}  שזכתה ויצא ממנה דוד, שריוהו להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות.

מנא לן דשמא גרים?

אמר רבי אלעזר, דאמר קרא (תהלים מו ט): "לכו חזו מפעלות ה' ^{דק"ס בכתי"י ודפו"י: אלהים}  אשר שָׂם שַׁמּוֹת בארץ", אל תקרי 'שַׁמּוֹת' אלא שֵׁמוֹת.

ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: 'קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג, שנאמר (תהלים ג א): "מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו", וכתיב בתריה (תהלים ג ב): "יי מה רבו צרי רבים קמים עלי"; ואילו גבי מלחמת גוג ומגוג כתיב (תהלים ב א): "למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק"^[24], ואילו "מה רבו צרי" לא כתיב'.^[25]

(תהלים ג א) "מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו"; מזמור לדוד? 'קינה ^{דק"ס בכת"י מ': בכיה וקינה}  לדוד' מיבעי ליה!?

אמר רבי שמעון בן אבישלום: 'משל למה הדבר דומה? – לאדם שיצא עליו שטר חוב; קודם שפרעו היה עצב, לאחר שפרעו שמח; ^{דק"ס בכת"י מ': לאדם שהיו אומרים לו: למחר מוציאין עליך שטר חוב; קודם שרואהו עצב, לאחר שראהו שמח.}  אף כן דוד: כיון שאמר לו הקב"ה (שמואל ב יב יא): ["כה אמר ה’] הנני מקים עליך רעה מביתך [ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעיך ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת"] – היה עצב, אמר: ^{דק"ס בכת"י מ' נוסף: חס ושלום,}  שמא עבד או ממזר הוא, דלא חייס עלי; כיון דחזא דאבשלום הוא – שמח ^{דק"ס בכת"י א': מיד אמר: סתם ברא דרחים על אב. ובכת"י מ' ופ': כיון שראה שאבשלום בנו הוא, מיד שמח.} , משום הכי אמר "מזמור" ^{דק"ס בכתה"י: [פתח במזמור ו]אמר שירה} .'

ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: 'מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה, שנאמר (משלי כח ד) עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם.'

תניא נמי הכי [דרך ארץ רבה פ"ב מ"ב]: 'רבי דוסתאי ברבי מתון אומר:{{דקס|{בכת"י מ'|וכן אמר רבי דוסתאי בר מתון. {{ק|ובכת"י א' ופ' ליתא|תניא...בם. ואפשר שנשמט בטעות הדומות. מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה, שנאמר (משלי כח ד): "עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם"; ואם לחשך אדם לומר, והא כתיב (תהלים לז א): "[לדוד] אל תתחר במרעים אל תקנא בעושי עולה" – אמור לו: מי שלבו נוקפו^[26] אומר כן^[27], אלא ^{דק"ס בכת"י מ': והוא אינו אומר כן, אלא "בני..."}  "אל תתחר במרעים" – להיות כמרעים, "אל תקנא בעושי עולה" – להיות כעושי עולה! ואומר (משלי כג יז): " ^{דק"ס בכת"י מ' נוסף: בני} אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום"^[28].

איני! והאמר רבי יצחק: 'אם ראית רשע שהשעה משחקת לו – אל תתגרה בו, שנאמר (תהלים י ה) יחילו דרכיו בכל עת [מרום משפטיך מנגדו כל צורריו יפיח בהם]^[29], ולא עוד אלא שזוכה בדין, שנאמר: "מרום משפטיך מנגדו"^[30], ולא עוד אלא שרואה ^{דק"ס בכת"י מ' ופ': שרודה}  בצריו ^{דק"ס בכתה"י: בשונאיו} , שנאמר: "כל צורריו יפיח בהם"^[31]!?

לא קשיא: הא במילי דידיה, הא במילי דשמיא;

ואיבעית אימא: הא והא ^{דק"ס נ"א: אידי ואידי}  במילי דשמיא, ולא קשיא: הא ברשע שהשעה משחקת לו, הא ברשע שאין השעה משחקת לו;

ואיבעית אימא: הא והא ברשע שהשעה משחקת לו, ולא קשיא: ^{דק"ס בכת"י א' ליתא: [דשמיא ולא קשיא] הא ברשע שהשעה...לו ולא קשיא [הא בצדיק].}  הא בצדיק גמור, הא בצדיק שאינו גמור, דאמר רב הונא: מאי דכתיב (חבקוק א יג): ["טהור עינים מראות רע והביט אל עמל לא תוכל] למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו" – וכי רשע בולע צדיק? והא כתיב (תהלים לז לג) ה' לא יעזבנו בידו [ולא ירשיענו בהשפטו], וכתיב (משלי יב כא) לא יאונה לצדיק כל און [ורשעים מלאו רע]?

אלא צדיק ממנו בולע, צדיק גמור אינו בולע;

ואיבעית אימא: שעה משחקת לו שאני. ^{דק"ס בכת"י מ' ליתא: [בולע] ואיבעית אימא...שאני.} 

ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: 'כל הקובע מקום לתפלתו – אויביו נופלים תחתיו, שנאמר (שמואל ב ז י): "ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה".' ^{דק"ס בכת"י א': שנאמר: "ושמתי מקום לעמי לישראל", וכתיב בסופיה: "ולא יוסיפו בני עולה עוד לענותו".} 

רב הונא רמי: כתיב ^[32] 'לענותו', וכתיב 'לכלותו' ^{דק"ס בכת"י פ': לבלותו [33]}? ^{דק"ס בכת"י מ' נוסף: אלא, ובכת"י פ': הא כיצד?} 

בתחילה^[34] לענותו, ולבסוף^[35] לכלותו. ^{דק"ס בכת"י פ': בתחילה לבלותו, ולבסוף לענותו.} 

ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: 'גדולה שמושה של תורה יותר מלמודה ^{דק"ס בכת"י פ' וא': גדולה שימושא י[ו]תר מלימודא} , שנאמר (מלכים ב ג יא): ["ויאמר יהושפט האין פה נביא לה' ונדרשה את ה' מאותו ויען אחד מעבדי מלך ישראל ויאמר] פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו"; 'למד' לא נאמר, אלא 'יצק' ^{דק"ס בכתה"י: אשר למד לא נאמר אלא אשר יצק} , מלמד ^{דק"ס בכת"י מ' ופ': הא למדת}  שגדולה שמושה יותר מלמודה'.

אמר ליה רבי ^{דק"ס נ"א: רב}  יצחק לרב נחמן [בנו?] ^{דק"ס לא נמצא נוסח "בריה" וכיו"ב בשום כת"י.:}  : מאי טעמא לא אתי מר לבי כנישתא לצלויי?

אמר ליה: לא יכילנא^[36].

אמר ליה: לכנפי למר ^{דק"ס בכת"י פ': ניכניף מר}  עשרה וליצלי.

אמר ליה: טריחא לי מלתא.

 ^{דק"ס בכת"י מ' ופ' נוסף: אמר ליה:} ולימא ליה מר לשלוחא דצבורא בעידנא דמצלי צבורא ליתי ולודעיה למר? ^{דק"ס נ"א: ונודעיה למר בעידנא דמצלו? ובגליון כת"י מ': ולימא מר לשמעיה דבעידנא דמצלו ציבורא נודע ליה למר?} 

אמר ליה: מאי ^{דק"ס נ"א: למה \ למה לך \ אמאי}  כולי האי?

אמר ליה: דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי:

הערות

1. כמודה בברכתי ועונה אמן
2. במסכת עבודה זרה מפרש לה, בפרק קמא
3. מאי קרא דאף מה הפסוק שמוכיח שכעסו הוי כרגע
4. באחד מרגעי תלת שעות ראשונות
5. טיי"ש בלע"ז [כתמים]
6. לצדיק לא טוב לענוש את הבריות
7. לשון רדוי והכנעה: שאדם שם על לבו מאליו
8. וכשתראה שאין עוזר תשים על לבה
9. תֵּחַת גערה באדם מבין טובה מהכות כסיל מאה: תֵּ֣חַת – הטעם למעלה תחת התי"ו, ולא כמו "אַל־תִּירָ֖א וְאַל־תֵּחָֽת" (דברים א כא) שטעמו בחי"ת, אלא למעלה תחת התי"ו ראשון, לומר שהוא שם דבר: שאי אפשר לפותרו לשון תפעל, לומר 'תכניע את האדם', אלא 'תכנע' היא בעצמה, ולכך שינה את נקודתה לומר שהוא שם דבר.
10. שהרי לסוף שאלתו כתיב "גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה" (שמות לג יז)
11. מנהג מדת משפטיו, כגון מפני מה צדיק וטוב לו, רשע ורע לו, צדיק ורע לו, רשע וטוב לו
12. את אשר יכמרו רחמי עליו לשעה, ואף על פי שאינו כדאי
13. בסנה
14. שנאמר "ויסתר משה פניו"
15. דרבי יהושע בן קרחה שמענישו על כך
16. שאמר קבל שכר על זה
17. כי קרן עור פניו (שמות לד כט)
18. 'זה מראה אחורים' כך שנויה בספרי (פרשת בהעלותך פסקא קג)
19. קשר של תפילין מאחוריו הוא, ואמרינן לעיל דהקב"ה מניח תפילין
20. כתוב באל"ף דל"ת [אֲדֹנָי, והשם הבא מיד אחריו נכתב הוי"ה ונקרא אלהי"ם. ואנו הצגנו בפנים את הצורה שנכתבו השמות בכתה"י של התלמוד. המגיה]
21. לפי שראתה ברוח הקדש שיעקב מעמיד שנים עשר שבטים, ולו ארבע נשים, כיון שילדה בן רביעי – הודית על חלקה שעלה יותר מן החשבון המגיע לה
22. על שם העתיד קראה שמו, כדאמרינן לקמן: שמא גרים וכיצד יתכן שקראה את שמו על שם מאורע שיהיה בעתיד? ששמו של אדם גורם לו לפעול בדרך מסויימת
23. רות המואביה; משום דאיירי בפירושי השמות נקט לה.
24. למה רגשו גוים – מה תועלת להם, אלמא דבר קל הוא בעיניו
25. דק"ס: בכת"י מ' הסדר: קשה תרבות...גוג ומגוג, דאילו גבי מלחמת גוג מגוג כתיב: ["למה רגשו גוים" כו'] "יתיצבו מלכי ארץ", ולא כתיב "יי מה רבו צרי"; ואילו גבי תרבות רעה כתיב: "מזמור לדוד...בנו, וכתיב יי מה רבו צרי". ובכת"י א': קשה תרבות...גוג ומגוג, דאילו במלחמת גוג ומגוג כתיב: "למה רגשו גוים", ואלו גבי תרבות רעה כתיב: "יי מה רבו צרי", ואלו במלחמת גוג "מה רבו צרי" לא כתיב. וכעי"ז בכת"י פ'.
26. הירא מעבירות שבידו
27. מפרש אל תתחר במרעים – אל תתקוטט, והוא אינו כן, אלא אל תתחר במרעים להתגרות במעשיהם לומר אעשה כן גם אני
28. אפשר לומר: אל תתקוטט עם רשעים כי אם ביראת ה' – יראי ה'? אלא על כרחך: אל יקנא לבך לעשות כמותן
29. יחילו = יצליחו; וחבירו: על כן לא יחיל טובו (איוב כ כא)
30. מרום משפטיך מנגדו - מסולקין דיניך ברחוק הימנו
31. בנפיחתו הוא דוחה אותם כקש
32. בספר שמואל
33. [בספרינו דברי הימים א יז,ט: ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיהו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לבלתו כאשר בראשונה]
34. כשנבנה הבית נבנה על מנת שלא לענות עוד אויבים לישראל
35. כשחטאו נגזר עליהם ענוי, ותפלתם מגינה עליהם מן הכליון
36. תש כחי