1. זמן רב ניסה שאול המלך להרוג את דוד,  ודוד נאלץ לברוח ממנו ולהתחבא.  יום אחד נקרתה לדוד הזדמנות להרוג את שאול. אולם הוא לא הרג אותו, ונימק את דבריו במשל, (שמואל א כד יג): "כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי: מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע, וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ"( פירוט ). כלומר "אתה חייב מיתה על כך שאתה רודף אותי לחינם, אבל אני לא אלכלך את ידיי בהריגתך; ה' יגלגל את העניינים כך שמישהו רשע יהרוג אותך" (ואכן כך קרה לבסוף - פלשתי פגע בשאול ועמלקי מותת אותו).

2. שלמה למד את העקרון הזה מדוד אביו, וניסח אותו במילים: "לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן, וּרְשָׁעִים מָלְאוּ רָע".

השורש אנה נזכר ב (שמות כא יג): "וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה, וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ - וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה"; מדובר על אדם שקרתה לו תאונה - ה' אינה לידו מצב שבו הוא הרג אדם אחר בטעות.

בפסוק שלנו נאמר שלצדיק לא יאונה כל אוון, כלומר, לא תקרה לו כל תאונה שבה הוא יצטרך לעשות אוון ( = מעשה רע ). "לא תזדמן לו עבירה בלי דעת" (רש"י) . ה' ישמור עליו נקי וטהור ממעשים רעים. "אדם שומר את עצמו מן העברה פעם ראשונה ושניה - מכאן ואילך הקב"ה שומרו" (תלמוד בבלי יומא לח:) , "השם יתברך שומר את הצדיק מן השגיאות, גם יעזרהו להתגבר על יצרו" (ר' יונה) .

מצד שני, הרשעים מלאו רע: בנוסף למעשים הרעים שהם עושים מיוזמתם, ה' ממלא את הרשעים בעוד מעשים רעים; ה' משתמש ברשעים כדי להעניש את הראויים לכך, כדברי חז"ל "מגלגלים חובה על ידי חייב" (שמחות פרק ח) .

3. הצדיק ניצל מעבירה והרשע נכשל בעבירה, ולכן: "הוי רץ למצוה קלה כלחמורה ובורח מן העבירה, שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה, ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה" (שמעון בן עזאי, משנה אבות ד ב).