ביאור:משלי יב כב
משלי יב כב: "תּוֹעֲבַת ה' שִׂפְתֵי שָׁקֶר, וְעֹשֵׂי אֱמוּנָה רְצוֹנוֹ."
תרגום מצודות: תועבת ה' שפתים המדברים שקר; ועושי אמונה הם לרצון לו.
תרגום ויקיטקסט: ה' מתעב ושונא שפתיים האומרות דברי שקר; ה' רוצה ואוהב אנשים העושים ופועלים באמינות - אומרים אמת ומקיימים הבטחות.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יב כב.
דקויות
[עריכה]פסוקים המדברים על תועבת ה' ורצונו מציגים שני קצוות, ומכאן שיש גם מצב ביניים בין הקצוות - מצב שאינו מתועב אבל גם אינו רצוי*. מהו מצב הביניים הנרמז בפסוק זה?
1. אדם שאינו משקר (אינו אומר דברים מתוך ידיעה ברורה שהם מנוגדים לאמת), אבל עלול לפעמים לכזב (= להבטיח דברים שהוא חושב שיקיים אותם, ובסופו של דבר לאכזב ולא לקיים): אדם כזה אינו תועבת ה', אך הוא גם לא רצונו: רצון ה' הוא באנשי אמונה (= אנשים נאמנים שמקיימים את הבטחותיהם), ראו: עד שקרים - יפיח כזבים, איש חסד - איש אמונים.
2. אדם שאינו משקר בשפתיו, וכל דבריו אמת, אך גם אינו עושה שום דבר על-מנת להרבות את האמת והאמונה בעולם ולגרום לכך שאנשים נוספים ידברו אמת; אדם כזה אינו תועבת ה', אך גם לא רצונו, כי רצון ה' הוא בעושי אמונה, אנשים שגם עושים ופועלים, ולא רק מדברים; וכדברי חז"ל (אבות ג כג): "כל שחכמתו מרובה ממעשיו - אין חכמתו מתקיימת, וכל שמעשיו מרובים מחכמתו - חכמתו מתקיימת"; וכפי שכתב הרב יעבץ שם: "כי בדברו שקר - מיד הוא תועבת ה', אבל לא יתהפך זה, כי בדברי האמונה, לא יגיע אל הרצון האלוקי עד שיעשה כפי אמונתו".
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/12-22