רלב"ג על משלי יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · רלב"ג על משלי · יב · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אוהב מוסר". מי שהוא אוהב מוסר במדות הוא "אוהב דעת", כי זה ממה שיישירהו לשלימות המושכלות, ולזה הוא מבואר כי מי שהוא "שונא התוכחת", ונפקד ממנו השלימות במדות, הנה הוא "בער", כי יפקד ממנו שלימות המושכלות גם כן:

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"טוב יפיק". האיש הטוב יוציא רצונו מהש"י כי השגחתו דבקה בו עם שרצונו רצון הש"י כמו שקדם ואולם איש מזמות והוא האיש הנמשך אחר מחשבותיו לחטוא בהם כאמרו כי זמה עשו הנה ירשיעהו הש"י ויחייב באותו בשיביא עליו מהרע במדה שמדד:

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לא יכון". לא יכונן בנין האדם שהוא ברשע ולא יעמוד כי במעט סבה ישחת ואמנם שרש הצדיקים לא ימוט אך יתקיים ויעמוד תמיד:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אשת חיל". הנה האשה הזריזה במעשיה היא עטרת בעלה ואולם האשה המתעצלת במעשיה היא משחתת אותו והיא לו כמו הרקב בעצמותיו שיבלו אותם והנה רמז בזה אל האשה המשרתת השכל בשתכין לו מהמוחשות מה שיצטרך לו בחקירותיו ואם לא תהיה נשמעת לו אך תתרשל מזה והיא מתאחרת ובוששת הנה היא לו כרקב בעצמותיו כי היא תמנע ממנו השלימות:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מחשבות צדיקים". אין צ"ל כי מה שישתדלו בו הצדיקים הוא דבר ראוי אבל גם מחשבותיהם משפט וברשעים הוא בהפך שגם תחבולותיהם אשר ילקחו מהשכל באופן מה הם מרמה:

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"דברי רשעים". מה שידברו הרשעים הוא לרע אשר בתכלית כאילו תאמר לארב דם להכות דם נקי ואולם דברי ישרים הם בהפך זה כי הם להציל הנקיים משפיכות דמים:

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הפוך רשעים ואינם". הש"י יהפוך רשעים ואינם במעט זמן ואולם הצדיקים הם בהפך זה כי ביתם יעמוד ויתקיים והוא זרעם ואין צריך לומר שהם בעצמם יעמדו ויתקיימו כי גם זרעם יעמוד ויתקיים כאמרו ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם:

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לפי שכלו". האיש המשכיל יהולל לפי שכלו כי החכמה משובחת לאנשים כלם וכלם נכספים אליה כמו שזכרנו במה שקדם ואמנם מי שהוא מעוות השכל ר"ל שהוא טועה במושכלות יהיה לבוז כי לא יעמוד במשאו ובמתנו מפני שבוש דעותיו אבל ינצחוהו המתוכחים עמו וישיגהו הבוז לזאת הסבה:

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"טוב נקלה". טוב מי שהוא נקלה ועבד לעצמו לעשות עבודותיו בבית ובשדה כדי שישיג טרפו ממי שהוא מתכבד ורוצה שיעבדוהו אחרים והוא חסר לחם כי הקלון אל הראשון סופו לכבוד והכבוד אל השני סופו לקלון:

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יודע צדיק". הצדיק יודע נפש בהמתו ומשגיח כדי שיהיה לה מזונה ההכרחי לעמידת הגוף והרצון בנפש בהמתו הנפש החמרית שהיא לאדם במה שהו' בהמה לא במה שהו' אדם ואמנ' מה שירחמוהו הרשעים על הגוף שלא למנוע תאוותיהם הוא רחמי אכזר כי הם ישחיתו באלו התכונות:

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עובד אדמתו". מי שהוא מתעסק בישובו של עולם אך הוא נמשך אחר עשות מלאכתו יחיה בה כאילו תאמר שאם הוא עובד אדמתו ישבע לחם אך מי שאינו מתעסק בישובו של עולם אך הוא נמשך אחר סברת ריקי' ופוחזים לא די שיחסר לו לחם אבל גם הוא עם זה חסר לב ודעת:

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"חמד". הרשע מצוד הרעים אשר יתחזקו בו לעשו' החמסים כדי שיתחזק לעשות מלאכת הרשע ואולם הצדיקים לא יצטרכו לדבר מחוץ יתחזקו בו כי שרש הצדיקים יתן מה שיתחזקו בו לעשות מלאכתם במדות ועיון וזה מבואר במעט עיון כי השרש אשר מהמוחשות והמושכלות הראשונות והמחשבות יתנו האמת בחכמה ובבינה אשר החקירה בהם היא מלאכת הצדיקים:

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בפשע שפתים מוקש רע". האיש הרע הוא בפשע ארס שפתיו שידבר דבריו שלא כהוגן וירשיעהו פיהו והצדיק הוא בהפך זה כי הוא יצא מצרה מפני נועם דבריו ותקונה כמו שהוא מבואר:

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מפרי פי איש ישבע טוב". מפרי דברי איש ישבע טוב כ"ש שעל המעשים יושב לאדם גמול לפי מה שראוי וזה אמר לראיה כי על כל המעשה יש גמול וזה כי אם פרי פיו לא יקופח במה שעש' אותו מהמעשים אם טוב ואם רע כ"ש על המעש':

 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"דרך אויל ישר בעיניו". ולזה לא ישאל עצה ויתבלבלו מפני זה עניניו אף החכם אף על פי שהיה ראוי לו לסמוך על דעתו הנה הוא שומע לעצה:

 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אויל ביום יודע כעסו". הנה האויל יפרסם קלונו כי ביו' שישמעו כל האנשים דבריו יודע להם כעסו והתאוננו על מה שהו' קלונו כי אולתו תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו ואמנם הערום כשקרה לו רע בסבת סכול עצתו הוא כוסה קלונו ומעלימו מהאנשים כדי שלא יהיה לבוז בעיניהם:

 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יפיח אמונה". מי שיגיד צדק בדבריו והוא מורגל בכך הנה כשישאל העדות ידבר אמונה בלי ספק ולא יעול נכוחות ואמנם איש מרמה שהוא מורגל לכזב כבר יהי' עד שקרים כשישאל לעדות מה מפני אהבתו השקר והעול:

 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יש בוטה". יש מי שידבר שמזיק בדבריו לאנשים כמו שידקר' בחרב מפני הוצאת לשון הרע או שם רע ואולם לשון חכמי' לא די שלא יזיק אבל הוא עם זה מרפא להסיר החלאים הגדולים מריב לשונות ממומי המדות והדעות:

 

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שפת אמת". דבר אמת יהיה נכון וצודק תמיד לא יתכן חלופו בעת מן העתים ואמנם לשון שקר אם היה שבמקר' יצדק בעת מה לא יתקיים כי אם עד רגע שהוא זמן קצר מאד לא יתכן שיצוייר קצר ממנו לפי הנחת הלשון והמשל שנאמר כי הרופא יבנה מצד שקר' לראובן הרופא שהוא בונה אך אם נאמר הרופא ירפא הנה זה מאמר יצדק תמיד:

 

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בלב חורשי רע". תמצא ה"מרמה", כי יתחכמו איך יוכלו במרמה להשחית לזולתם.

והנה, המרמה שיחשבו ליועצי שלום, והם הצדיקים אשר עצתם והשתדלותם תמיד לשלום ולטוב, תשוב "שמחה" להם, כי לא יזוקו הצדיקים במרמה אשר חשבו הרעים עליהם, אך על קדקדם חמסם ירד, כי השם יתברך לא יעזבם ביד הרשעים, ולזה יקרה מזה שמחה לצדיקים ושמחה לעולם, כי זה יהיה סבה לאבדן הרשעים.

או יהיה הרצון בזה: לב חורשי רע היא תמיד עם מרמה ברע, וליועצי שלום תמצא תמיד שמחה בלבם, ולזה יהיה בלב הרעים הרע תמיד ובלב הצדיקים תמצא השמחה תמיד, וזו כמו ראיה על צד מליצת השיר, כי הרע דבק לרעים והשמחה דבקה לצדיקים, וזה האמת לפי מה שהתבאר מדברינו במה שקדם:

 

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לא יאונה". לא יקרה לצדיקים שום דבר און כי השם יתברך ישמרם מהאון שיחשבו עליהם הרעים באופן שלא יזוקו בו וגם ישמרם מהאון במדות ובדעות על דרך ההשגחה ואמנם הרשעים מלאו רע מכל אלו הפנים כי אין הש"י משגיח בהם לשמרם מהם:

 

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"תועבת ה' שפתי שקר". כי הם יביאו לרעות גדולות ונפלאות כמו שקדם באמרו אדם בליעל איש און וגו' שש הנה שנא ה' וגו' והעושים פעולות אמת הם נרצים לו לא אמר שפתי אמת כי לא יספיק לאדם שיהיו דבריו אמת אם לא תהיינה פעולותיו כן:

 

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אדם ערום" - האדם הערום כוסה הדעת שמצא בעיוניות עד שיתברר לו שהוא צודק, כדי שלא ישיגנו מזה בושת.

"ולב הכסילים" הוא בהיפך, כי הוא יכריז תיכף לאנשים עניין איוולתו, ולא ירגיש בבושת שישיגהו מזה.

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יד חרוצים". יד האנשי' החרוצים תמשול כי בחריצותם יקנו הון יתחזקו בו למשול על האנשים ואולם הרמיה תהיה למס עובד בהפך הענין בחרוצים והנה הרצון בזה באמרו רמיה אנשי רמיה והנ' האנשים ההם עצלים לא יעשו המלאכה כי יבטחו שיביאו לחמם מהרמיה או יהיה הרצון בזה בחרוצים ישרים אשר כל מעשיהם נחתכים ונגזרי' לפי המשפט ומזה הצד הם הפך בעליה רמיה:

 

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"דאגה בלב איש". כשיקרה שיהיה דאגה בלב איש צריך להשתדל להכניע ולהשפיל הדאגה כי אין בדאגה תועלת כלל אך נזק והוא ממה שאינו ראוי למשכיל כי הדאגה על דבר החולף הוא שגעון גם הדאגה לענין העתיד היא בלתי ראויה כי ראוי שיבטח האדם על הש"י והנה יש דרך בזה להעביר הדאגה והוא שכאשר יתן אל לבו דבר טוב ישמח הדאגה ר"ל נושא הדאגה על דרך אמרו לפניו תדוץ דאבה או יהיה הרצון באמרו כאשר יהיה דבר דאגה בלב איש ישמח הלב ויקרה בשמחה ג"כ שתכניע כח לבו מצד פזור החום ובא להזהיר בזה המאמר שלא יתפעל האדם מאד לא מהכעס ולא מהשמחה:

 

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יתר מרעהו צדיק". צדיק הוא לוקח יתרון ומעלה מרעהו כי ילמד ממנו מעלה ושלימות והפך זה ברשעים כי הם קוני' זה מזה חסרון והמשל שידע איש אח' כי פלו' הרשע נהג בזה הדרך והצליח ברשעתו וזה ממה שיביאהו לטעות בדרך אשר הוא חפץ ללכת בה כי אולי תמצא לו דרך אחרת היתה מביאה אותו אל כוונתו אבל סבב הש"י זה לסכל עצתם ולהתעותם בתוהו לא דרך:

 

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לא יחרוך רמיה". הנה איש רמיה לא יחרוך צידו ר"ל שלא יאכל ממנו וגם לא יכרהו לו לאכול כי איש אחר יקחנו ממנו ואולם הון האד' יקר ונכבד והוא האיש הישר הוא הזהב שהוא הטוב שבקנינים:

 

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בארח צדקה". באורח הצדק והיושר במדות ובדעות ישיגו החיים הנצחיים והיא דרך שאין נתיבה הולך אל מות כי החיים שיושגו בה לא ישיגם מות: