ביאור:בבלי ברכות דף מג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אהדר קרעיה לאחוריה וקרע קריעה אחרינא [1], אמר: נח נפשיה דרב וברכת מזונא לא גמרינן עד דאתא ההוא סבא, רמא להו מתניתין אברייתא ושני להו: 'כיון דאמרי "ניזיל וניכול לחמא בדוך פלן" - כהסבו דמי'.

הסבו - אחד מברך [לכולן]:

אמר רב: לא שנו אלא פת דבעי הסבה, אבל יין לא בעי הסבה; ורבי יוחנן אמר: אפילו יין נמי בעי הסבה.

איכא דאמרי: אמר רב: לא שנו אלא פת דמהניא ליה הסבה, אבל יין לא מהניא ליה הסבה, ורבי יוחנן אמר: אפילו יין נמי מהניא ליה הסבה.

מיתיבי: 'כיצד סדר הסבה? - אורחין נכנסין ויושבין על גבי ספסלין ועל גבי קתדראות עד שיכנסו כולם; הביאו להם מים [2] - כל אחד ואחד נוטל ידו אחת [3]; בא להם יין - כל אחד ואחד מברך לעצמו; עלו [4] והסבו ובא להם מים, אף על פי שכל אחד ואחד נטל ידו אחת - חוזר ונוטל שתי ידיו [5]; בא להם יין, אף על פי שכל אחד ואחד ברך לעצמו [6] - אחד מברך לכולם [7]'; להאיך לישנא דאמר רב 'לא שנו אלא פת דבעי הסבה, אבל יין לא בעי הסבה' - קשיא רישא [8]!? [9]

שאני אורחין דדעתייהו למיעקר [10].

ולהאיך לישנא דאמר רב 'לא שנו אלא פת דמהניא ליה הסבה, אבל יין לא מהניא ליה הסבה' - קשיא סיפא!

שאני התם: דמגו דקא מהניא ליה הסבה לפת - מהניא ליה הסבה ליין.

בא להם יין בתוך המזון [כל אחד ואחד מברך לעצמו; אחר המזון - אחד מברך לכולם]:

'שאלו את בן זומא: מפני מה אמרו 'בא להם יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו, לאחר המזון אחד מברך לכולם'?

אמר להם: הואיל ואין בית הבליעה פנוי [11]'.

והוא אומר על המוגמר [ואף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה]:

מדקתני והוא אומר על המוגמר, מכלל דאיכא עדיף מיניה [12], ואמאי? הואיל והוא נטל ידיו תחלה באחרונה [13].

מסייע ליה לרב, דאמר רב חייא בר אשי אמר רב: הנוטל ידיו תחלה באחרונה - הוא מזומן לברכה.

רב ורבי חייא הוו יתבי קמיה דרבי בסעודתא; אמר ליה רבי לרב: "קום משי ידך". חזייה [14] דהוה מרתת [15], אמר ליה רבי חייא: "בר פחתי! 'עיין בברכת מזונא' קאמר לך [16]"!

אמר רבי זירא אמר רבא בר ירמיה: מאימתי מברכין על הריח [17]? - משתעלה תמרתו [18].

אמר ליה רבי זירא לרבא בר ירמיה: והא לא קא ארח [19]?

אמר ליה: ולטעמיך. "המוציא לחם מן הארץ", דמברך והא לא אכל אלא דעתיה למיכל - הכא נמי דעתיה לארוחי!

אמר רבי חייא בריה דאבא בר נחמני אמר רב חסדא אמר רב, ואמרי לה אמר רב חסדא אמר זעירי: כל המוגמרות מברכין עליהן "בורא עצי בשמים" [20], חוץ ממושק [21]: שֶמִן חיה הוא [22], שמברכין עליו "בורא מיני בשמים".

מיתיבי: 'אין מברכין "בורא עצי בשמים" אלא על אפרסמון של בית רבי, ועל אפרסמון של בית קיסר [23], ועל ההדס שבכל מקום [24]'?

תיובתא.

אמר ליה רב חסדא לרב יצחק: האי משחא דאפרסמון - מאי מברכין עלויה [25]?

אמר ליה: הכי אמר רב יהודה: "בורא שמן ארצנו" [26]!

אמר ליה: בר מיניה דרבי יהודה [27], דחביבא ליה ארץ ישראל; לכולי עלמא מאי?

אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: "בורא שמן ערב".

אמר רב אדא בר אהבה: האי כשרתא [28] - מברכין עלויה "בורא עצי בשמים", אבל משחא כבישא [29]– לא [30]; ורב כהנא אמר: אפילו משחא כבישא, אבל משחא טחינא לא; נהרדעי אמרי: אפילו משחא טחינא [31].


עמוד ב

אמר רב גידל אמר רב: האי סמלק [32] מברכין עלויה "בורא עצי בשמים".

אמר רב חננאל אמר רב: הני חלפי דימא [33] - מברכין עלייהו "בורא עצי בשמים".

אמר מר זוטרא: מאי קראה [34]? - (יהושע ב ו) והיא העלתם הגגה ותטמנם בפשתי העץ [הערכות לה על הגג].

אמר רב משרשיא: האי נרקום [35]: דגנוניתא [36] - מברכין עלויה "בורא עצי בשמים"; דדברא – "בורא עשבי בשמים".

אמר רב ששת: הני סיגלי [37] - מברכין עלייהו "בורא עשבי בשמים".

אמר מר זוטרא: האי מאן דמורח באתרוגא או בחבושא [38] - אומר "ברוך שנתן ריח טוב בפירות".

אמר רב יהודה: האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי – אומר: "ברוך שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות [39] בהן בני אדם".

אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: מנין שמברכין על הריח? - שנאמר (תהלים קנ ו) כל הנשמה תהלל יה [הללויה]; איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו? - הוי אומר זה הריח.

ואמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: עתידים בחורי ישראל שיתנו ריח טוב כלבנון [40], שנאמר (הושע יד ז) ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון.

ואמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: מאי דכתיב (קהלת ג יא) את הכל עשה יפה בעתו [גם את העלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלקים מראש ועד סוף] - מלמד שכל אחד ואחד יפה לו הקב"ה אומנתו בפניו [41].

אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי תלה ליה קורא לדבר אחר ואיהו דידיה עביד [42].

ואמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: אבוקה – כשנים [43], וירח – כשלשה. [44]

איבעיא להו: 'אבוקה כשנים' - בהדי דידיה? או דילמא אבוקה כשנים לבר מדידיה?

תא שמע: 'וירח כשלשה'; אי אמרת בשלמא בהדי דידיה – שפיר, אלא אי אמרת לבר מדידיה, ארבעה למה לי? והאמר מר 'לאחד – נראה [45] ומזיק, לשנים - נראה ואינו מזיק, לשלשה - אינו נראה כל עיקר'! אלא לאו שמע מינה אבוקה כשנים בהדי דידיה?

שמע מינה.

ואמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב, ואמרי לה אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא, ואמרי לה אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים;

מנלן? – מתמר, שנאמר (בראשית לח כד) [ויהי כמשלש חדשים ויגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף] (בראשית לח כה) היא מוצאת [והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו אנכי הרה ותאמר הכר נא למי החתמת והפתילים והמטה האלה] [46].

תנו רבנן: 'הביאו לפניו שמן והדס [47]: בית שמאי אומרים: מברך על השמן ואחר כך מברך על ההדס, ובית הלל אומרים: מברך על ההדס ואחר כך מברך על השמן.

אמר רבן גמליאל: אני אכריע [48]: שמן זכינו לריחו [49] וזכינו לסיכתו, הדס לריחו זכינו לסיכתו לא זכינו [50]'.

אמר רבי יוחנן: הלכה כדברי המכריע.

רב פפא איקלע לבי רב הונא בריה דרב איקא; אייתו לקמייהו שמן והדס; שקל רב פפא, בריך אהדס ברישא והדר בריך אשמן.

אמר ליה: לא סבר לה מר 'הלכה כדברי המכריע'?

אמר ליה: הכי אמר רבא: הלכה כבית הלל.

ולא היא, לאשתמוטי נפשיה הוא דעבד [51].

תנו רבנן: 'הביאו לפניהם שמן ויין [52]: בית שמאי אומרים: אוחז השמן בימינו [53] ואת היין בשמאלו, מברך על השמן [54] וחוזר ומברך על היין [55]; בית הלל אומרים: אוחז את היין בימינו ואת השמן בשמאלו, מברך על היין וחוזר ומברך על השמן, וטחו בראש השמש [56]; ואם שמש תלמיד חכם הוא - טחו בכותל, מפני שגנאי לתלמיד חכם לצאת לשוק כשהוא מבושם.'

תנו רבנן: ששה דברים גנאי לו לתלמיד חכם: אל יצא כשהוא מבושם לשוק, ואל יצא יחידי בלילה, ואל יצא במנעלים המטולאים, ואל יספר עם אשה בשוק, ואל יסב בחבורה של עמי הארץ, ואל יכנס באחרונה לבית המדרש; ויש אומרים אף לא יפסיע פסיעה גסה, ואל יהלך בקומה זקופה.

אל יצא כשהוא מבושם לשוק - אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: במקום שחשודים על משכב זכור [57].

אמר רב ששת: לא אמרן אלא בבגדו, אבל בגופו - זיעה מעברא ליה.

אמר רב פפא: ושערו - כבגדו דמי [58];

ואמרי לה כגופו דמי [59].

ואל יצא יחידי בלילה - משום חשדא [60]; ולא אמרן אלא דלא קביע ליה עידנא [61], אבל קביע ליה עידנא - מידע ידיע דלעידניה קא אזיל;

ואל יצא במנעלים המטולאים - מסייע ליה לרבי חייא בר אבא, דאמר רבי חייא בר אבא: גנאי הוא לתלמיד חכם שיצא במנעלים המטולאים.

איני! והא רבי חייא בר אבא נפיק!?

אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן: בטלאי על גבי טלאי; ולא אמרן אלא בפנתא [62], אבל בגילדא [63] לית לן בה; ובפנתא לא אמרן אלא באורחא, אבל בביתא לית לן בה; ולא אמרן אלא בימות החמה, אבל בימות הגשמים לית לן בה [64];

ואל יספר עם אשה בשוק - אמר רב חסדא: ואפילו היא אשתו [65]!

תניא נמי הכי: 'אפילו היא אשתו ואפילו היא בתו ואפילו היא אחותו, לפי שאין הכל בקיאין בקרובותיו.

ואל יסב בחבורה של עמי הארץ - מאי טעמא? דילמא אתי לאמשוכי בתרייהו.

ואל יכנס אחרונה לבית המדרש - משום דקרו ליה 'פושע [66]';

ויש אומרים אף לא יפסיע פסיעה גסה - דאמר מר: פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם; מאי תקנתיה? - להדריה בקדושא דבי שמשי [67].

ואל יהלך בקומה זקופה - דאמר מר: 'המהלך בקומה זקופה אפילו ארבע אמות - כאילו דוחק רגלי שכינה, דכתיב (ישעיהו ו ג) [וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות] מלא כל הארץ כבודו.

הערות[עריכה]

  1. ^ קֶרַע שקרע בהספד רבו - החזיר החלוק לאחוריו, ומה שלאחור לפנים, כדי לקרוע קרע אחר: להראות אֵבל עכשיו כיום המיתה על שהיו צריכים להוראה ואין יודעים להורות
  2. ^ כך היו רגילים
  3. ^ לקבל בה כוס ששותה לפני המזון
  4. ^ על המטות
  5. ^ שצריך לאכול בשתיהן
  6. ^ צריכין עוד ברכה, שאין ברכה ראשונה פוטרתו: שאין הראשון קרוי 'שלפני המזון', שאינו במקום סעודה, והאי בתרא - הוא 'יין שלפני המזון'
  7. ^ דכיון דהסבו - הוקבעו
  8. ^ דקתני 'כל אחד ואחד מברך לעצמו'
  9. ^ גירסת רש"י: רמי להו כו'. כדרמינן לעיל, ועל כרחך מבעי ליה לאוקומי ברייתא בהכי, וקתני 'אחד מברך לכולם', דקביעות הוא
  10. ^ סופן למיעקר ולעלות ולהסב במקום אחר, שאין זה מקום המסיבה, אלא כאן ישבו עד שיתכנסו כל הקרואים; ודרך בעלי בתים עשירים היה לזמן לסעודתם אורחים עניים, להכי קרי להו 'אורחים'; והא דאמר רב 'יין לא בעי הסבה אלא ישיבה בעלמא' ש- לא בשעת סעודה קאמר, או בשעת סעודה ובמקום סעודה
  11. ^ ואין לב המסובין אל המברך אלא לבלוע
  12. ^ ואפילו הכי, כיון דאתחיל בחדא - עביד לאידך
  13. ^ במים אחרונים - הוא מזומן לברכת המזון
  14. ^ רבי חייא לרב
  15. ^ שמא ראה ידי מלוכלכות או שמא הארכתי באכילה יותר מדאי
  16. ^ כאן נתן לך רשות לברך ברכת המזון, שהנוטל ידיו תחלה הוא מברך
  17. ^ של מוגמר
  18. ^ קיטור העשן שמתמר ועולה
  19. ^ לא הריח בו עדיין ולא נהנה
  20. ^ ואף על פי שנשרף ואינו בעין, אלא שהתימור עולה
  21. ^ מושג"א בלע"ז
  22. ^ מן הרעי של חיה
  23. ^ שהעץ עצמו בא לפנינו; של בית רבי ושל בית קיסר - נקט הני משום שאינו מצוי אלא בבית מלכים ובעלי גדולה
  24. ^ והוא הדין לכל הדומה להם, שהעץ עצמו מריח בלא שרפה; אלא דהדס שכיח, ודברו חכמים בהווה בכל מקום; ומוגמר לא מברכינן אלא "בורא מיני בשמים"
  25. ^ על ריחו
  26. ^ שהיה גדל ביריחו, ועל שם הריח היתה נקראת 'יריחו', והוא 'פנג' האמור בספר יחזקאל (כז,יז) 'יהודה וארץ ישראל המה רוכליך בחיטי מנית ופנג'; כך ראיתי בספר יוסף בן גוריון
  27. ^ אל תביא לי ראיה מדבריו בזו
  28. ^ קושט
  29. ^ שמן שבו טמון הקושט והשמן מריח מן הבושם שבתוכו
  30. ^ הואיל ואין נראה לעינינו אלא השמן
  31. ^ שטחנו בו כשרתא
  32. ^ יסמי"ן קורין לו בלשון ישמעאל, והוא מין עשב שיש בו שלש שורות של עלין זו למעלה מזו, ושלשה עלין לכל שורה
  33. ^ בושם שקורין אשפי"ג [אזוביון], והוא שבולת נרד, ועשוי כעין גבעולי פשתן
  34. ^ דאשכחן גבעולין דאיקרי 'עץ'
  35. ^ חבצלת השרון – בעל הלכות גדולות
  36. ^ הגדל בגינה
  37. ^ ויול"ש בלע"ז [סגליות]
  38. ^ חבושין. קודוניי"ש בלע"ז
  39. ^ ליהנות
  40. ^ שמריחין עליו ופרחיו
  41. ^ ואפילו בורסי נאה לו אומנתו בעיניו, ועשה הקדוש ב"ה כן שלא יחסר העולם אומנות
  42. ^ קורא = רך הגדל בדקל; תלה אותו לחזיר והוא יגלגלנו באשפה שזו היא אומנתו
  43. ^ כשני בני אדם לענין היוצא בלילה, דאמר מר 'אל יצא אדם יחידי בלילה'
  44. ^ ויש חלוק בין שנים לשלשה, כדלקמן.
  45. ^ השד
  46. ^ ואילו בהדיא לא אמרה "אלו הסימנים של יהודה הם ולו אני הרה" אלא לאיש אשר אלה לו אנכי הרה; אם יודה יודה, ואם לאו אשרף ולא אלבין פניו
  47. ^ בסוף הסעודה: שמן לסוך ידיו להעביר זוהמת האוכלים, והדס להריח, כמו שאמרנו
  48. ^ לצד בית שמאי
  49. ^ כגון משחא כבישא
  50. ^ הלכך שמן עדיף
  51. ^ לא אמר רבא 'הלכתא כבית הלל', אלא רב פפא אכסיף לפי שטעה והשמיט עצמו בכך
  52. ^ זהו יין שלאחר המזון ואין זה כוס של ברכה
  53. ^ לפי שעליו מברך תחלה
  54. ^ "בורא שמן ערב"
  55. ^ כגון בחול, שאין היין קבע ואין היין שלפני המזון פוטרו
  56. ^ כדי שלא יצא בידיו מבושמות בשוק
  57. ^ מבשמין עצמם כדי שיתאוו להם
  58. ^ דלא שכיח ביה זיעה
  59. ^ דשכיח ביה זיעה
  60. ^ של זנות
  61. ^ שלא קבעו לו רבו קביעות ללמדו בלילה
  62. ^ אנפוני"א בלע"ז [הער העליון של הנעל] שעל גבי הרגל
  63. ^ עקב שקורין שול"א [סוליה]
  64. ^ בימות הגשמים. הטיט מכסהו
  65. ^ שאין הכל מכירין בה וחושדין אותו
  66. ^ מתעצל
  67. ^ ששותה כוס של קידוש בשבת בלילה