ברכות מג א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תלמוד בבלי

<< · ברכות · מג א · >>


תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | עין משפטשלימות: 75%
ראשונים | אחרונים

אהדר קרעיה לאחוריה וקרע קריעה אחרינא אמר נח נפשיה דרב וברכת מזונא לא גמרינן עד דאתא ההוא סבא רמא להו מתניתין אברייתא ושני להו כיון דאמרי ניזיל וניכול לחמא בדוך פלן כהסבו דמי:

הסבו אחד מברך:

אמר רב לא שנו אלא פת דבעי הסבה אבל יין לא בעי הסבה ור' יוחנן אמר אאפילו יין נמי בעי הסבה איכא דאמרי אמר רב לא שנו אלא פת דמהניא ליה הסבה אבל יין לא מהניא ליה הסבה ורבי יוחנן אמר אפילו יין נמי מהניא ליה הסבה מיתיבי כיצד סדר הסבה אורחין נכנסין ויושבין על גבי ספסלין ועל גבי קתדראות עד שיכנסו כולם הביאו להם מים כל אחד ואחד נוטל ידו אחת בא להם יין כל אחד ואחד מברך לעצמו עלו והסבו ובא להם מים אף על פי שכל אחד ואחד נטל ידו אחת חוזר ונוטל שתי ידיו בא להם יין אף על פי שכל אחד ואחד ברך לעצמו אחד מברך לכולם להאיך לישנא דאמר רב לא שנו אלא פת דבעי הסבה אבל יין לא בעי הסבה קשיא רישא שאני אורחין דדעתייהו למיעקר ולהאיך לישנא דאמר רב לא שנו אלא פת דמהניא ליה הסבה אבל יין לא מהניא ליה הסבה קשיא סיפא שאני התם דמגו דקא מהניא ליה הסבה לפת מהניא ליה הסבה ליין:

בא להם יין בתוך המזון:

שאלו את בן זומא מפני מה אמרו בבא להם יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו לאחר המזון אחד מברך לכולם אמר להם הואיל ואין בית הבליעה פנוי:

והוא אומר על המוגמר כו':

מדקתני והוא אומר על המוגמר מכלל דאיכא עדיף מיניה ואמאי הואיל והוא נטל ידיו תחלה באחרונה מסייע ליה לרב דאמר רב חייא בר אשי אמר רב גהנוטל ידיו תחלה באחרונה הוא מזומן לברכה רב ורבי חייא הוו יתבי קמיה דרבי בסעודתא א"ל רבי לרב קום משי ידך חזייה דהוה מרתת אמר ליה רבי חייא בר פחתי עיין בברכת מזונא קאמר לך:

אמר רבי זירא אמר רבא בר ירמיה דמאימתי מברכין על הריח משתעלה תמרתו א"ל רבי זירא לרבא בר ירמיה והא לא קא ארח אמר ליה ולטעמיך המוציא לחם מן הארץ דמברך והא לא אכל אלא דעתיה למיכל הכא נמי דעתיה לארוחי אמר רבי חייא בריה דאבא בר נחמני אמר רב חסדא אמר רב ואמרי לה אמר רב חסדא אמר זעירי הכל המוגמרות מברכין עליהן בורא עצי בשמים חוץ וממושק שמן חיה הוא שמברכין עליו בורא מיני בשמים מיתיבי אין מברכין בורא עצי בשמים אלא על אפרסמון של בית רבי ועל אפרסמון של בית קיסר ועל ההדס שבכל מקום תיובתא אמר ליה רב חסדא לרב יצחק האי משחא דאפרסמון מאי מברכין עלויה א"ל הכי אמר רב יהודה בורא שמן ארצנו א"ל בר מיניה דר' יהודה דחביבא ליה ארץ ישראל לכולי עלמא מאי א"ל הכי אמר רבי יוחנן זבורא שמן ערב אמר ר' אדא בר אהבה האי כשרתא מברכין עלויה בורא עצי בשמים אבל משחא כבישא לא ורב כהנא אמר אפילו משחא כבישא אבל משחא טחינא לא נהרדעי אמרי חאפי' משחא טחינא

רש"י[עריכה]


אהדר קרעיה לאחוריה - קרע שקרע בהספד רבו החזיר החלוק לאחוריו ומה שלאחור לפנים כדי לקרוע קרע אחר להראות אבל עכשיו כיום המיתה על שהיו צריכים להוראה ואין יודעים להורות:

רמי להו כו' - כדרמינן לעיל וע"כ מבעי ליה לאוקומי ברייתא בהכי וקתני אחד מברך לכולם דקביעות הוא:

הביאו להם מים - כך היו רגילים:

נוטל ידו אחת - לקבל בה כוס ששותה לפני המזון:

עלו - על המטות והסבו:

חוזר ונוטל ב' ידיו - שצריך לאכול בשתיהן:

אע"פ שכל אחד ואחד ברך לעצמו - צריכין עוד ברכה שאין ברכה ראשונה פוטרתו שאין הראשון קרוי שלפני המזון שאינו במקום סעודה והאי בתרא הוא יין שלפני המזון:

אחד מברך לכולן - דכיון דהסבו הוקבעו:

קשיא רישא - דקתני כל אחד ואחד מברך לעצמו:

שאני אורחין דדעתייהו למיעקר - סופן למיעקר ולעלות ולהסב במקום אחר שאין זה מקום המסיבה אלא כאן ישבו עד שיתכנסו כל הקרואים ודרך בעלי בתים עשירים היה לזמן לסעודתם אורחים עניים להכי קרי להו אורחים והא דאמר רב יין לא בעי הסבה אלא ישיבה בעלמא שלא בשעת סעודה קאמר או בשעת סעודה ובמקום סעודה:

הואיל ואין בית הבליעה פנוי - ואין לב המסובין אל המברך אלא לבלוע:

מכלל דאיכא עדיף מיניה - ואפ"ה כיון דאתחיל בחדא עביד לאידך:

הנוטל ידיו תחלה - במים אחרונים הוא מזומן לבהמ"ז:

חזייה - רבי חייא לרב:

דהוה מרתת - שמא ראה ידי מלוכלכות או שמא הארכתי באכילה יותר מדאי:

עיין בברכת מזונא קאמר לך - כאן נתן לך רשות לברך בהמ"ז שהנוטל ידיו תחלה הוא מברך:

על הריח - של מוגמר:

תמרתו - קיטור העשן שמתמר ועולה:

הא לא ארח - לא הריח בו עדיין ולא נהנה:

מברכין עליהן בורא עצי בשמים - ואע"פ שנשרף ואינו בעין אלא שהתימור עולה:

חוץ ממושק - מושג"א ([[:קטגוריה:{קטן (מוּשֽק |{קטן, (מוּשֽק ]][[קטגוריה:{קטן (מוּשֽק ]])} בלע"ז:

שהוא מן חיה - מן הרעי של חיה:

מיתיבי אין מברכין בורא עצי בשמים אלא על אפרסמון - שהעץ עצמו בא לפנינו:

של בית רבי ושל בית קיסר - נקט הני משום שאינו מצוי אלא בבית מלכים ובעלי גדולה:

ועל ההדס שבכל מקום - וה"ה לכל הדומה להם שהעץ עצמו מריח בלא שרפה אלא דהדס שכיח ודברו חכמים בהווה בכל מקום ומוגמר לא מברכינן אלא בורא מיני בשמים:

משחא דאפרסמא מאי מברכין - על ריחו:

שמן ארצנו - שהיה גדל ביריחו ועל שם הריח היתה נקראת יריחו והוא פנג האמור בספר יחזקאל (כ"ז) יהודה וא"י המה רוכליך בחיטי מנית ופנג כך ראיתי בספר יוסף בן גוריון:

בר מיניה דרב יהודה - אל תביא לי ראיה מדבריו בזו:

כשרתא - קושט:

משחא כבישא - שמן שבו טמון הקושט והשמן מריח מן הבושם שבתוכו:

לא - הואיל ואין נראה לעינינו אלא השמן:

משחא טחינא - שטחנו בו כשרתא:

תוספות[עריכה]


כל אחד נוטל ידו אחת. מפני כבוד הברכה ולא דמי לנוטל ידיו לפירות דהוי מגסי הרוח כיון שאינו נוטל שתי ידיו:

בא להם יין וכו'. אע"ג דיין שלפני המזון פוטר יין שלאחר המזון כ"ש זה שלפניו הוא שאני הכא כיון שעלו להסב הוי שנוי מקום וצריך לברך:

הואיל ואין בית הבליעה פנוי. וי"מ כשאומר סברי מורי והם מניחין לאכול כדי לשמוע הברכה ולענות אמן שיהיו פטורים וכן משמע בירושלמי גבי הך ברייתא ה"מ באורחין אבל בבעל הבית פטור מפני שהכל פונים אצל בעל הבית תני רבי חייא אף בעל הבית בתוך ביתו ואין נראה לרבינו אלחנן דכיון שתקנו חכמים שיברך כל אחד לעצמו אינו יוצא כלל בברכת חבירו וגם שלא תחלוק בין פנוי לשאינו פנוי דאתי למטעי והטוב והמטיב יש מפרש שפוטר לאחרים לכולי עלמא דהכי משמע הטוב לעצמו והמטיב לאחריני שהם שותים ממנו ורבינו יחיאל היה אומר דלא היא דשייך נמי אין בית הבליעה פנוי ולא פליג בין הטוב ובין ברכת היין דמשום האי טעמא הטוב לדידיה ומטיב לאחריני אינו פוטר אחרים דהא המטיב שייך אפי' שלא בפני המטיבין לו כדאמרי' לקמן בפרק הרואה (דף נט:) אמרו לו ילדה אשתך זכר אומר ברוך הטוב והמטיב הטוב לדידיה והמטיב לאשתו אע"ג דאין אשתו אצלו אבל צריך עיון קצת מהבדלה שאנו מבדילין ועומדים היאך אנו פוטרין זה את זה מיין ומהבדלה אחרי שאין אנו לא יושבים ולא מסובין ושמא י"ל מתוך שקובעין עצמן כדי לצאת ידי הבדלה קבעי נמי אכולה מילתא ולכך נאה וטוב למבדיל וגם לשומעים שישבו בשעת הבדלה שאז יהיה נראה כקבע ופוטר אותם:

כל המוגמרות מברכין עליהן בורא עצי בשמים. אע"פ שנשרפו ואין עצי בשמים בעין:

ועל ההדס שבכל מקום. בעל הלכות גדולות לא גריס תיובתא ומשני תנא הדס וכל דדמי ליה כלומר שעיקרו לריח לאפוקי תפוחים וחבושים שאין עיקרן לריח אלא לאכול ומי שהולך בבית שיש שם בשמים ויש שם מיני בשמים שמריח בהן ומספקא ליה אי ממין עץ אי ממין אדמה הוא יש מפרשים שמברך שהכל נהיה בדברו דעל כולן אם ברך שהכל יצא והרב רבינו משה מקוצי היה אומר שיברך בורא מיני בשמים:

משחא כבישא. פי' ר"ח שמענו מרבותינו שכובשין שומשמין וורד ועצי בשמים זמן מרובה וקולטין השומשמין ריח של בשמים וסוחטים וטוחנים אותם ויש בו ריח של בשמים ומשחא טחינא קרוב לטחינתו נותנים עליהם עצי בשמים ואינו קולט כל כך הריח:

עין משפט ונר מצוה[עריכה]

מתוך: עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק ו (עריכה)

קכג א מיי' פ"א מהל' ברכות הלכה יב , סמ"ג עשה כז , טור או"ח סי' קעד , טור ושו"ע או"ח סי' ריג סעיף א:

קכד ב מיי' פ"ד מהל' ברכות הלכה יב , סמג שם , טור ושו"ע או"ח סי' קעד סעיף ח:

קכה ג מיי' פ"ז מהל' ברכות הלכה יב , סמג שם , טור ושו"ע או"ח סי' קפא סעיף ו:

קכו ד מיי' פ"ט מהל' ברכות הלכה ב , סמג שם , טור ושו"ע או"ח סי' רטז סעיף יב:

קכז ה מיי' שם , טור ושו"ע או"ח סי' רטז סעיף יג:

קכח ו מיי' שם והל' א , טור ושו"ע או"ח סי' רטז סעיף ב:

קכט ז מיי' פ"ט מהל' ברכות הלכה ג , טור ושו"ע או"ח סי' רטז סעיף ד:

קל ח מיי' שם , טור ושו"ע או"ח סי' רטז סעיף ה: