עם טעמים:
כִּ֤י לֶ֣קַח ט֭וֹב נָתַ֣תִּי לָכֶ֑ם תּ֝וֹרָתִ֗י אַֽל־תַּעֲזֹֽבוּ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"כי", נגד הקבלה שקבל המוסר מאביו, אמר כי "לקח טוב נתתי לכם", הדבר שלקחתי בקבלה הוא דבר טוב מצד עצמו, ואני נתתיו ומסרתיו לכם, ונגד מה שהתבונן בו מבינתו שזה מיוחס אליו, אמר שגם " תורתי אל תעזובו":
ביאור המילות
"לקח, תורתי". לקח הוא מה שלקח מאחרים בקבלה (למעלה א' ה'), ותורתי כולל גם מה שיורה וילמד מרוח בינתו:
כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו — אם כן יאות לכם שתורתי אל תעזובו. בפרק כל המנחות באות מצה (דף נג:): יבוא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים. טוב – זה משה, שנאמר (שמות ב ב): "ותרא אותו כי טוב הוא". ויקבל טוב – זה התורה, שנאמר: כי לקח טוב. מטוב – זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר (תהלים קמה ט): "טוב ה׳ לכל". לטובים – אלו ישראל, שנאמר (תהלים קכה ד): "היטיבה ה׳ לטובים", עד כאן.
ובפרפראות: טוב לחכמה בחשבון עם תורה אחד הוא, כי תורה בחשבון קטן י״ז, ת׳ ארבעה, וו׳ ששה, ר׳ שנים, ה׳ חמשה חומשי תורה, הרי י״ז, וכן טוב בגימטריא י״ז, מפי ר׳ אברהם ן׳ שושן ז״ל:
