מ"ג דברים ו ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג דברים · ו · ז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְשִׁנַּנְתָּ֣ם לְבָנֶ֔יךָ וְדִבַּרְתָּ֖ בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשׇׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וּתְתַנֵּינוּן לִבְנָךְ וּתְמַלֵּיל בְּהוֹן בְּמִתְּבָךְ בְּבֵיתָךְ וּבִמְהָכָךְ בְּאוֹרְחָא וּבְמִשְׁכְּבָךְ וּבִמְקִימָךְ׃
ירושלמי (יונתן):
וְתִגְמְרִינוּן לִבְנָךְ וְתֶהֶוְיַין הַנְיַין בְּהוֹן בְּמוֹתְבֵיכוֹן בְּבָתֵּיכוֹן בִּזְמַן מֵיעַסוּקְכוֹן בְּחִיתוּנְכוֹן וּבְמֵיהֲכוֹן בְּאוֹרְחֲכוֹן וּבְפַנְיָא סְמִיךְ לְמִשְׁכָּבֵיכוֹן וּבְצַפְרָא סְמִיךְ לְמִקְמֵיכוֹן:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ושננתם" - (שם) לשון חדוד הוא שיהיו מחודדים בפיך שאם ישאלך אדם דבר לא תהא צריך לגמגם בו אלא אמור לו מיד

"לבניך" - אלו התלמידים מצינו בכל מקום שהתלמידי' קרוים בנים שנא' (דברים יד) בנים אתם לה' אלהיכם ואומר (מלכים ב ב) בני הנביאים אשר בבית אל וכן בחזקיהו שלמד תורה לכל ישראל וקראם בנים שנ' (ד"ה ב כט) בני עתה אל תשלו וכשם שהתלמידים קרוים בנים שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם כך הרב קרוי אב שנאמר (מלכים ב כ) אבי אבי רכב ישראל וגו'

"ודברת בם" - (ספרי) שלא יהא עיקר דבורך אלא בם עשם עיקר ואל תעשם טפל

"ובשכבך" - (שם) יכול אפילו שכב בחצי היום ת"ל ובקומך יכול אפילו עמד בחצי הלילה ת"ל בשבתך בביתך ובלכתך בדרך דרך ארץ דברה תורה זמן שכיבה וזמן קימה 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וְשִׁנַּנְתָּם – לְשׁוֹן חִדּוּד הוּא, שֶׁיִּהְיוּ מְחֻדָּדִים בְּפִיךָ; שֶׁאִם יִשְׁאָלְךָ אָדָם דָּבָר – לֹא תְּהֵא צָרִיךְ לְגַמְגֵּם בּוֹ, אֶלָּא אֱמֹר לוֹ מִיָּד (ספרי לד; קידושין ל' ע"א).
לְבָנֶיךָ – אֵלּוּ הַתַּלְמִידִים. מָצִינוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהַתַּלְמִידִים קְרוּייִם בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם" (דברים יד,א), וְאוֹמֵר: "בְּנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בֵּית אֵל" (מל"ב ב,ג); וְכֵן בְּחִזְקִיָּהוּ שֶׁלִּמֵּד תּוֹרָה לְכָל יִשְׂרָאֵל, וּקְרָאָם בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּנַי עַתָּה אַל תִּשָּׁלוּ" (דה"ב כט,יא). וּכְשֵׁם שֶׁהַתַּלְמִידִים קְרוּיִים בָּנִים, כָּךְ הָרַב קָרוּי אָב, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל" וְגוֹמֵר (מל"ב ב,יב; ספרי שם).
וְדִבַּרְתָּ בָּם – שֶׁלֹּא יְהֵא עִקַּר דִּבּוּרְךָ אֶלָּא בָּם; עֲשֵׂם עִקָּר, וְאַל תַּעֲשֵׂם טָפֵל (ספרי שם).
וּבְשָׁכְבְּךָ – יָכוֹל אֲפִלּוּ שָׁכַב בַּחֲצִי הַיּוֹם? תַּלְמוּד לוֹמַר וּבְקוּמֶךָ, יָכוֹל אֲפִלּוּ עָמַד בַּחֲצִי הַלַּיְלָה? תַּלְמוּד לוֹמַר בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ; דֶּרֶךְ אֶרֶץ דִּבְּרָה תּוֹרָה, זְמַן שְׁכִיבָה וּזְמַן קִימָה (ספרי שם).

רשב"ם

לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ושננתם: לשון חדוד לפרשם היטב כמו אשר שננו כחרב לשונם:

רמב"ן

לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ושננתם לבניך" - גם אלה מצות מבוארות נרמזו כבר כי מאחר שצוה במצות חקת עולם לדורותיכם ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם (שמות לא יז) זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך (בראשית יז י) הנה אנחנו מצווים שידעו בנינו המצות ואיך ידעו אותם אם לא נלמדם וכן וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך כבר נאמר (שמות יג ט) ובאר בכאן "וקשרתם" שיהיו מונחים בקשירה וירמוז גם כן לקשר של תפילין שקבלו רבותינו הלכה למשה מסיני (מנחות לה) והוסיף בכאן מצות המזוזה וכתבתם על מזזות ביתך ובשעריך שלא נזכרה ואולי גם זו מבוארת נרמזה שם במצות ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך וטעם "ובשעריך" ובמזוזות שאר שעריך כגון שערי הערים והמדינות כמו באחד שעריך (להלן טו ז)

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ושננתם לבניך. שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך, לשון חדוד הוא כמו (משלי כה) וחץ שנון, והכוונה לומר שאם ישאלך אדם דבר אמור לו מיד ואל תגמגם.

ודברת בם. שיהא עיקר דבורך בם, עשם עקר ואל תעשם טפל. בם ולא בדברים אחרים, בם ולא בתפלה, כך דרשו רז"ל. ובאור זה כי דברי תורה בקול רם, לפי שהתורה צריכה קול, שנתנה בקול, שנאמר (שמות יט) ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים, ולא בתפלה בקול אלא בלחש.

ובמסכת חולין (תהלים נח) האמנם אלם צדק תדברון, מה אומנותו של אדם בעולם הזה, יעשה עצמו כאלם, יכול אף לדברי תורה כן, תלמוד לומר צדק תדברון. וכן אמר שלמה ע"ה (משלי ג) אל ילוזו מעיניך, כיון שאתה רואה שהן מדות שבהן נברא העולם, והשני (שם ד) אל יליזו, בא לומר אל יליזו אותם עסקים וטרדות מעיניך, ולכך אמר שמרם בתוך לבבך.

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ושננתם לבניך" תלמד אותם בשנון וחריפות מופתים שכליים: " ודברת בם" כי בזאת ההתמדה תזכרם תמיד:

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ושננתם", ונגד הדבור תלמדם לבניך וגם ודברת בם אתה בכל מיני המעמדות שתהיה בין בשבתך בביתך וכו' וכמ"ש (משלי ו') בהתהלכך תנחה אותך, בשכבך וגו' והקיצות וגו':

מדרש ספרי

לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ושננתם לבניך. שיהו מסודרים לתוך פיך, שכשאדם שואל שואלך דבר - אל תגמגם בם, אלא אמור לו מיד. וכן הוא אומר משלי ז "אמור לחכמה אחותי את, ומודע לבינה תקרא" ואומר "קשרם על אצבעותיך, ענדם על לוח לבך" ואומר תהלים מה "חציך שנונים". מה שכר יש לך לזה? "עמים תחתיך יפלו בלב אויבי המלך". ואומר תהלים קכז "כחצים ביד גבור כן בני הנעורים". ואומר "אשרי הגבר אשר מלא אשפתו מהם, לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער."

ד"א ושננתם לבניך - אלו בשנון ואין "קדש לי כל בכור", "והיה כי יביאך" בשנון. שהיה בדין: ומה אם "ויאמר", שאינו בקשירה, הרי הוא בשנון - "קדש לי כל בכור", "והיה כי יביאך", שישנן בקשירה - אינו דין שישנן בשנון?! ת"ל "ושננתם לבניך": אלו בשנון, ואין "קדש לי כל בכור", "והיה כי יביאך" בשנון.

ועדין אני אומר: "ויאמר", שקדמוה מצות אחרות, הרי הם בשנון - י' הדברות, שלא קדמום מצות אחרות, אינו דין שיהו בשנון!? אמרת ק"ו: ומה אם "קדש לי כל בכור", "והיה כי יביאך", שהן בקשירה - אינן בשנון; עשרת הדברות שאינן בקשירה, אינו דין שלא יהו בשנון?! ת"ל "ושננתם לבניך". הרי "ויאמר" יוכיח לעשרת הדברות, שאע"פ שאין בקשירה - שיהו בשנון! ת"ל "ושננתם לבניך": אלו בשנון ואין עשרת הדברות בשנון:

לבניך - אלו תלמידיך. וכן אתה מוצא בכל מקום, שהתלמידים קרויים בנים, שנאמר "בנים אתם לה' אלהיכם", ואומר מלכים ב ב "ויצאו בני הנביאים", וכי בני הנביאים היו? והלא תלמידים היו! - אלא מכאן לתלמידים שהם קרוים בנים.

וכן אתה מוצא בחזקיהו מלך יהודה, שלימד כל התורה כולה לישראל, וקראם בנים, שנאמר דברי הימים ב כט "בני עתה אל תשולו". וכשם שהתלמידים קרוים בנים - כך הרב קרוי אב, שנאמר מלכים ב ב "ואלישע רואה, והוא מצעק: אבי אבי רכב ישראל ופרשיו! ולא ראהו עוד". ואומר מלכים ב יג "ואלישע חלה את חוליו אשר ימות בו, ויבוא אליו מלך ישראל, ויבך ויפל על פניו, ויאמר אבי אבי".

ודברת בם. עשם עיקר ואל תעשם טפילה, שלא יהיה משאך ומתנך אלא עליהם, שלא תערב בהם דברים. שלא תאמר "למדתי חכמת ישראל - אלך ואלמוד חכמת אומות העולם" - ת"ל ויקרא יח "ושמרתם את מצותי ללכת בהם", ולא ליפטר מתוכם. וכן הוא אומר משלי ה "יהיו לך לבדך, ואין לזרים אתך":

בשבתך בביתך ובלכתך בדרך. משלי ו "בהתהלכך תנחה אותך, ובשכבך תשמר עליו, והקיצות היא תשיחך."

בהתהלכך תנחה אותך - בעולם הזה. בשכבך תשמר עליך - בשעת מיתה. והקיצות - לימות המשיח. היא תשיחך - לעולם הבא.

ובשכבך. יכול אפילו שכב בחצי היום? ת"ל בשבתך בביתך ובלכתך בדרך: דרך ארץ דברה תורה, כלשון בני אדם.

וכבר היה ר' ישמעאל דורש ורבי אלעזר בן עזריה זוקף, הגיע זמן קרית שמע - נזקף ר' ישמעאל והטה ר' אלעזר בן עזריה; ואמר לו ר' ישמעאל: מה זה, אלעזר? אמר לו: ישמעאל אחי, משל לאחד שאומרים לו "מפני מה זקנך מגודל"? והוא אומר להם "יהיה כנגד המשחיתים"!

אמר לו: אתה היטית כדברי בית שמאי, ואני נזקפתי כדברי בית הלל. ד"א שלא יקבע הדבר חובה.

שבית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבקר יעמדו, שנאמר ובשכבך ובקומך.

ובית הלל אומרים: כל אדם קורים כדרכם, שנאמר ובלכתך בדרך. אם כן, למה נאמר בשכבך ובקומך? - אלא בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שדרך בני אדם עומדים:

בעל הטורים

לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ובקומך. תגין על הקו"ף לומר כשיעמוד בבוקר יתפלל ק' ברכות וינצל מצ"ח קללות ועוד שתים גם כל חלי וכל מכה:

<< · מ"ג דברים · ו · ז · >>