עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֲשֶׁ֤ר חִצָּיו֙ שְׁנוּנִ֔ים וְכׇל־קַשְּׁתֹתָ֖יו דְּרֻכ֑וֹת פַּרְס֤וֹת סוּסָיו֙ כַּצַּ֣ר נֶחְשָׁ֔בוּ וְגַלְגִּלָּ֖יו כַּסּוּפָֽה׃
"אשר", מוסיף והולך בציור מהירת ההליכה שאף לא יצטרך לעכב עד שילטוש החצים, כי יהיו "שנונים" מכבר ערוכים למלחמה, ואף גם לא יצטרך לדרוך הקשת במלחמה כי "קשתותיו דרוכות" מעצמן, וכ"ז משל מליציי איך יצליח האויב דרכו ולא יצטרך להתעכב עד שיחפו פרסות סוסיו בברזל, "כי פרסות סוסיו נחשבו כצר", כצורי החלמיש עד שלא יזוקו מן הסלעים ולא יצטרכו חיפוי, ולא זאת לבד אלא כי לא יצטרכו לסוסים כלל למשוך המרכבות, כי "גלגליו" ואופני מרכבותיו יהיו "כסופה", והם בעצמם ישאו המרכבות באויר, וכ"ז ציור איך יתקיים מ"ש ימהר יחישה מעשהו. מעתה מתחיל לצייר גבורת האויב ואכזרותו:
ביאור המילות
"אשר". בא לאמת הענין, כמו אשר שמעתי בקול ה' (ש"א טו):
