קטגוריה:בראשית יז י

"בְּרִיתִי" - ברית, חוזה, הסכם, התחייבות הדדית.

אדוני העמיד את אברהם במספר נסיונות:

1. נסיון ראשון: המסע לכנען – "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ ומִּמּוֹלַדְתְּךָ ומִּבֵּית אָבִיךָ, אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית יב א). בתמורה אלוהים הבטיח לאברהם שזרעו יתקיים לעד "וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה" (בראשית יב א).
2. נסיון שני: שמירת הברית - "זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר", ובתמורה אלוהים הבטיח לו "וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן, לַאֲחֻזַּת, עוֹלָם; וְהָיִיתִי לָהֶם, לֵאלֹהִים" (בראשית יז ח) וגם "וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ, וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן" (בראשית יז טז).
3. נסיון שלישי: עקדת יצחק - "וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק, וְלֶךְ לְךָ, אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה" (ביאור:בראשית כב ב), ובתמורה אלוהים ברך אותו ואת יצחק (בעקיפין) "כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל, אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם; וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ, אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו" (בראשית כב יז).

כלומר, אם אברהם לא היה מבצע את ברית המילה כפי שאדוני פקד עליו, יצחק לא היה נולד והברכה לא היתה מתקיימת.
זה היה ההסכם: אברהם וזרעו יקיימו את מצוות המילה – ואלוהים ימשיך בברכתו.

תינוק בן 8 ימים לא מקיים ברית. הוא לא מבין דבר!

האם והאב, במידה שווה, מקיימים את הברית כאשר הם ממלאים את פקודת אדוני לאברהם:

1. לפרות ולרבות, כדבריו: "וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד" (בראשית יז ו), כי ללא קיום המצווה הזו לא יהיה את מי למול ולא יהיה עם לאדוני.
2. לאחר מכן ההורים מקיימים את מצות המילה בבניהם, ככתוב: "הִמּוֹל לָכֶם, כָּל זָכָר". פעולת המילה היא המצווה, ואלו הם ההורים שמבצעים אותה, לא התינוק.

התנאי הזה מתקיים לדורות. זהו ניסיון שעל כל אם ואב לעמוד בו אם ברצונם להצטרף לברית. אלה שמוותרים ושוכחים, יאבדו וישכחו. אך כמובן שהאנשים שיחזרו לברית, יתקבלו בשמחה.

בתהליך המילה מסירים את העורלה.
"עֲרַל" - שאינו יכול, מנוע, שאינו מסוגל (לדבר), ככתוב: "וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם" (שמות ו יב, "כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי" (שמות ד י). כלומר, העורלה, כשמה, פוגעת ביכולת הרביה.
רש"י מסביר שהעורלה, כשמה, היא כיסוי ואוטם, ככתוב "וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד" (דברים י טז)

העורלה התפתחה בצורה יחודית אצל בני האדם בהשואה לשאר קופי אדם.[.^[1] רוב הזמן העורלה משמשת ככיסוי מגן עדיין, אולם יש לה גם תפקיד בהגבלת יכולת הפרשת הזרע בגברים צעירים^[2] ומבוגרים^[3] (בעיות זקפה, ED Erection Dysfunction). בזמן המגע, העורלה מתגלגלת לאחור או נשארת במקומה וכך היא הופכת לטבעת מהדקת על ראש הפין הגדול והמתנפח או מאוחריו על הפין המתנפח ואוטמת או מקטינה את כמות הזרע הנפלט ומהירות הזרימה.(ראה פימוזיס)לגברים בריאים וחזקים אין בעיה להתגבר על העורלה ואף היא מקילה על החדירה ומוסיפה רגישות, אולם עם ההזדקנות העורלה מאבדת את גמישותה, ובזמן המגע, העורלה מתגלגלת לאחור או נשארת במקומה וכך היא הופכת לטבעת מהדקת על ראש הפין הגדול והמתנפח ומקטינה את כמות הזרע הנפלט ואת מהירות הזרימה (ראה פימוזיס).

בתקופות קדומות, הגברים החזקים יצאו לציד ממושך, והנשים נשארו במחנה עם גברים זקנים לשמירה. הערלה הפריעה לזקנים הללו להפרות את הנשים ושיפרה את הסיכויים שמנהיגי הקבוצה, החסונים בעלי כוח גברא, זכו להביא את הדור הבא.^[4]

אלוהים הורה לאברהם לקיים את המילה כדי לעזור לו להביא בן בזקנותו.^[5] המילה מתאימה לחברה מפותחת, בה הזקנים יכולים לתרום מחוכמתם וניסיונם לגידול דור שלא נוטה לכוח ואלימות, אלא לשיתוף פעולה וחוכמה. וזהו העם שאלוהים בחר ליצור ולהעניק לו את בריתו.

לא רק בני ישראל מלו את ילדיהם. ירמיהו ציין שהמצרים, אנשי מואב, עמון, אדום ושבטי המדבר נהגו למול, ראו מ"ג ירמיהו ט כד ו-כה.