ביאור:בראשית יז יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית יז יט: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו."



אֲבָל[עריכה]

אלוהים הבטיח הבטחות גדולות:

לאברהם "וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד, וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם; וּמְלָכִים, מִמְּךָ יֵצֵאוּ" (בראשית יז ו).
לשרה "וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם, מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ" (בראשית יז טז).

אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן[עריכה]

"אֲבָל" היא מילת ויכוח, הסתייגות, היא מציינת סתירה לנאמר לפני כן. אלוהים מבטיח ששרה תלד, ואברהם לא מאמין לו ומנסה לשמור על בכורו ישמעאל, "וְאִם שָׂרָה, הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד...לו יִּשְׁמָעֵאל, יִחְיֶה לְפָנֶיךָ" (בראשית יז-יח).

אלוהים יכול לגרום לאישה בת תשעים ללדת, אבל הוא לא יכול לשנות את מחשבותיו של אברהם. כל שהוא יכול לעשות זה להסביר, לעשות ניסים ולקוות שמילותיו ישכנעו את האנשים להמשיך בדרכו ולקיים את הברית, "לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים, ולְּזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ" (ביאור:בראשית יז ז). המילה מבטאת את גבול יכולתו של אדוני. אדוני יכול להעניש את אנשי סדום, להרוג את קורח ועדתו "הִבָּדְלו,ּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹאּת; ואֲַכַלֶּה אֹתָם, כְּרָגַע" (במדבר טז כא), אולם הוא לא יכול לשנות את מחשבותיהם של אנשי סדום, קורח ועדתו, או לחילופין, של אברהם.

"נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן" – הבן ייוולד משרה בין אם תרצה או לא. "וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק" – הילד ייקרא יצחק בין אם תרצה או לא. "והֲַקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ" – הברית תהיה רק עם יצחק – בין אם תרצה או לא. לכן בחיי שרה ואחרי מותה לא יתאפשר יורש נוסף מלבד יצחק. מכאן אברהם היה חייב להבין שאלוהים לא יהרוג את יצחק לפני שנולדו ליצחק ילדים.

וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו[עריכה]

יצחק יהיה בעל הברית של אלוהים. הכבוד יינתן ליצחק בזכות עצמו ולא בזכות אביו, וכך הברכה תימשך דרך יצחק וזרעו עד עולם.

למה רק "לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו"?[עריכה]

אלוהים חוזר ומגביל את הברכה לזרעו של אברהם ואת שטח המחייה לארץ כנען בלבד, "וְנָתַתִּי לְךָ ולְּזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן, לַאֲחֻזַתּ, עוֹלָם" (ביאור:בראשית יז ח). בנוסף אלוהים הבטיח שזרעו של אברהם יהיה רב ככוכבים, "וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם" (ביאור:בראשית כב יז). אם-כן, כיצד יחיו כולם בארץ כנען הקטנה?

אלוהים רצה להיות האל הבלעדי של אברהם וזרעו, ככתוב "לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים, ולְּזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ" (ביאור:בראשית יז ז). אלוהים בדבריו רצה להפריד ולהגביל את אברהם וזרעו משאר אומות העולם. סביר להניח שאלוהים התכוון להפוך את בני ישראל לעם מאוחד ומגובש כמשפחה ושהוא יהיה להם לאלוהים. אולם כוונתו של אלוהים לא היתה לצמצם את עצמו לעם אחד קטן בלבד בכנען. כוונתו היתה שכל אומות העולם ילמדו מאברהם וזרעו וגם הם יקבלו את אלוהים. ואכן כך באמת קרה במקרה של הנצרות והאיסלם, אולם מנהיגי היהדות הרבנית, כמנהגם, לקחו את דברי אדוני והחמירו והקפידו על טוהר הזרע. הם דחו זרים והתנכרו להם. הם המציאו חוקים קשים ומחמירים נגד התגיירות, ובעזות מצח הם מקשים על התפוצות המבודדות ששרדו מלשוב לחיק היהדות.