רש"י מנוקד על המקרא/ספר בראשית/יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(א) אֲנִי אֵל שַׁדַּי – אֲנִי הוּא שֶיֵּשׁ דַּי בֶּאֱלֹהוּתִי לְכָל בְּרִיָּה, לְפִיכָךְ "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי" וְאֶהְיֶה לְךָ לֶאֱלוֹהַּ וּלְפַטְרוֹן. וְכֵן כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא בַמִּקְרָא, פֵּרוּשׁוֹ כָּךְ: "דַּי שֶׁלּוֹ", וְהַכֹּל לְפִי הָעִנְיָן (בראשית רבה מו,ג).
הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי – כְּתַרְגּוּמוֹ: "פְּלַח קֳדָמַי", הִדָּבֵק בַּעֲבוֹדָתִי.
וֶהְיֵה תָמִים – אַף זֶה צִוּוּי אַחַר צִוּוּי: הֱיֵה שָׁלֵם בְּכָל נִסְיוֹנוֹתַי. וּלְפִי מִדְרָשׁוֹ: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי" בְּמִצְוַת מִילָה, וּבַדָּבָר הַזֶּה תִּהְיֶה תָמִים, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָעָרְלָה בְךָ אַתָּה בַּעַל מוּם לְפָנַי (בראשית רבה מו,ג). דָּבָר אַחֵר: "וֶהְיֵה תָמִים" – עַכְשָׁו אַתָּה חָסֵר חֲמִשָּׁה אֵבָרִים: שְׁתֵּי עֵינַיִם, שְׁתֵּי אָזְנַיִם, וְרֹאשׁ הַגְּוִיָּה. מוֹסִיף אֲנִי אוֹת עַל שִׁמְךָ וְיִהְיוּ מִנְיַן אוֹתִיּוֹתֶיךָ מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה כְּמִנְיַן אֵיבָרֶיךָ (נדרים ל"ב ע"ב).

(ב) וְאֶתְּנָה בְרִיתִי – בְּרִית שֶׁל אַהֲבָה, וּבְרִית הָאָרֶץ לְהוֹרִישָׁה לְךָ עַל יְדֵי מִצְוָה זוֹ.

(ג) וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו – מִמּוֹרָא הַשְּׁכִינָה: שֶׁעַד שֶׁלֹּא מָל לֹא הָיָה בוֹ כֹחַ לַעֲמוֹד וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ נִצֶּבֶת עָלָיו. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר בְּבִלְעָם (במדבר כד,ד): "נוֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם". בִּבְרַיְיתָא דְּרַבִּי אֶלִיעֶזֶר (פדר"א כ"ט).

(ה) כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם – לְשׁוֹן נוֹטָרִיקוֹן שֶׁל שְׁמוֹ (בראשית רבה מו,ז). וְרֵי"שׁ שֶׁהָיְתָה בוֹ בַּתְּחִלָּה, שֶׁלֹּא הָיָה אָב אֶלָּא לַאֲרָם שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ (ברכות י"ג ע"א), וְעַכְשָׁיו אָב לְכָל הָעוֹלָם – לֹא זָזָה מִמְּקוֹמָהּ. שֶׁאַף יוֹ"ד שֶׁל "שָׂרַי" נִתְרַעֲמָה עַל הַשְּׁכִינָה עַד שֶׁהוֹסִיפָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יג,טז): "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ" (בראשית רבה מז א; סנהדרין ק"ז ע"א).

(ו) וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם – יִשְׂרָאֵל וֶאֱדוֹם. שֶׁהֲרֵי יִשְׁמָעֵאל כְּבָר הָיָה לוֹ, וְלֹא הָיָה מְבַשְּׂרוֹ עָלָיו.

(ז) וַהֲקִמוֹתִי אֶת בְּרִיתִי – וּמַה הִיא הַבְּרִית? "לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים".

(ח) לַאֲחֻזַּת עוֹלָם – וְשָׁם אֶהֱיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים (בראשית רבה מו,ט). אֲבָל בֶּן יִשְׂרָאֵל הַדָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ (כתובות ק"י ע"ב).

(ט) וְאַתָּה – וָא"ו זוֹ מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן: "אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ" (לעיל פסוק ד), וְאַתָּה הֱוֵי זָהִיר לְשָׁמְרוֹ. וּמַה הִיא שְׁמִירָתוֹ? "זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ... הִמּוֹל לָכֶם..." (פסוק הבא).

(י) בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם... – אוֹתָם שֶׁל עַכְשָׁיו.
וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ – הָעֲתִידִין לְהִוָּלֵד אַחֲרֶיךָ.
הִמּוֹל – כְּמוֹ "לְהִמּוֹל". כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר "עֲשׂוֹת" כְּמוֹ "לַעֲשׂוֹת".

(יא) וּנְמַלְתֶּם – כְּמוֹ "וּמַלְתֶּם", וְהַנּוּ"ן בּוֹ יְתֵירָה לַיְסוֹד הַנּוֹפֵל לִפְרָקִים, כְּמוֹ נוּ"ן שֶׁל "נוֹשֵׁךְ" וְנוּ"ן שֶׁל "נוֹשֵׂא". "וּנְמַלְתֶּם" כְּמוֹ "וּנְשָֹאתֶם" (להלן מה,יט), אֲבָל "יִמּוֹל" לְשׁוֹן יִפָּעֵל, כְּמוֹ "יֵעָשֶׂה", "יֵאָכֵל".

(יב) יְלִיד בָּיִת – שֶׁיְּלָדַתּוּ הַשִּׁפְחָה בַּבַּיִת.
וּמִקְנַת כֶּסֶף – שֶׁקְּנָאוֹ מִשֶּׁנּוֹלַד.

(יג) הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ – כַּאן כָּפַל עָלָיו. וְלֹא אָמַר לִשְׁמוֹנָה יָמִים, לְלַמֶּדְךָ שֶׁיֵּשׁ יְלִיד בַּיִת נִמּוֹל לְאֶחַָד, כְּמוֹ שֶׁמְּפוֹרָשׁ בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (קל"ה ע"ב).[1]

(יד) וְעָרֵל זָכָר – כַּאן לִמֵּד שֶׁהַמִּילָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁהוּא נִכָּר בֵּין זָכָר לִנְקֵבָה (שבת ק"ח ע"א).
אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל – מִשֶּׁיַּגִּיעַ לִכְלַל עוֹנָשִׁין "וְנִכְרְתָה". אֲבָל אָבִיו אֵין עָנוּשׁ עָלָיו כָּרֵת, אֲבָל עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה.
וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ – הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּמֵת קוֹדֶם זְמַנּוֹ.

(טו) לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי – דְּמַשְׁמַע "שָׂרַי", לִי וְלֹא לַאֲחֵרִים. "כִּי שָׂרָה" סְתָם "שְׁמָהּ", שֶׁתְּהֵא שָׂרָה עַל כֹּל (ברכות י"ג ע"א).

(טז) וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ – וּמַה הִיא הַבְּרָכָה? שֶׁחָזְרָה לְנַעֲרוּתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (להלן יח,יב): "הָיְתָה לִי עֶדְנָה" (בראשית רבה מז,ב).
וּבֵרַכְתִּיהָ – בַּהֲנָקַת שָׁדַיִם, כְּשֶׁנִּצְרְכָה לְכָךְ בְּיוֹם מִשְׁתֶּה שֶׁל יִצְחָק. שֶׁהָיוּ מְרַנְּנִים עֲלֵיהֶם שֶׁהֵבִיאוּ אֲסוּפִי מִן הַשּׁוּק וְאוֹמְרִים "בְּנֵנוּ הוּא". וְהֵבִיאָה כָל אַחַת בְּנָהּ עִמָּהּ וּמֵנִקְתָהּ לֹא הֵבִיאָה, וְהִיא הֵנִיקָה אֶת כֻּלָּם. הוּא שֶׁנֶּאֱמַר (להלן כא,ז): "הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה". בְּרֵאשִׁית רַבָּה רְמָזוֹ בְּמִקְצָת (נג,ט).

(יז) וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק – זֶה תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס לְשׁוֹן שִׂמְחָה: "וַחְדִּי", וְשֶׁל שָׂרָה (להלן יח,יב) לְשׁוֹן מָחוֹךְ ("וְחַיֵּיכַת"). לָמַדְתָּ שֶׁאַבְרָהָם הֶאֱמִין וְשָׂמַח, וְשָׂרָה לֹא הֶאֱמִינָה וְלִגְלְגָה, וְזֶהוּ שֶׁהִקְפִּיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל שָׂרָה (להלן יח יג) וְלֹא הִקְפִּיד עַל אַבְרָהָם.
הַלְּבֶן – יֵשׁ תְּמִיהוֹת שֶׁהֵן קַיָּמוֹת, כְּמוֹ "הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי" (שמ"א ב,כז), "הֲרוֹאֶה אַתָּה" (שמ"ב טו,כז). אַף זוֹ הִיא קַיֶּמֶת, וְכָךְ אָמַר בְּלִבּוֹ: הֲנַעֲשֶׂה חֶסֶד זֶה לְאַחֵר, מַה שֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לִי?
וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה – הָיְתָה כְדַאי לֵילֵד. וְאַף עַל פִּי שֶׁדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מוֹלִידִין בְּנֵי חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, בִּימֵי אַבְרָהָם נִתְמַעֲטוּ הַשָּׁנִים כְּבָר, וּבָא תַּשּׁוּת כֹּחַ לָעוֹלָם. צֵא וּלְמַד מֵעֲשָׂרָה דּוֹרוֹת שֶׁמִּנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, שֶׁמִּהֲרוּ תוֹלְדוֹתֵיהֶן בְּנֵי שִׁשִּׁים וּבְנֵי שִׁבְעִים.

(יח) לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה – הַלְוַאי שֶׁיִּחְיֶה יִשְׁמָעֵאל, אֵינִי כְּדַאי לְקַבֵּל מַתַּן שָׂכָר כָּזֶה (בראשית רבה מז,ד).
יִחְיֶה לְפָנֶיךָ – יִחְיֶה בְיִרְאָתְךָ, כְּמוֹ "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי" (לעיל פסוק א), "פְּלַח קֳדָמַי" (אונקלוס).

(יט) אֲבָל – לְשׁוֹן אֲמִתַּת דְּבָרִים (אונקלוס: "בְּקוּשְׁטָא"). וְכֵן: "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ" (להלן מב,כא), "אֲבָל בֵּן אֵין לָהּ" (מל"ב ד,יד).
וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק – עַל שֵׁם הַצְּחוֹק. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: עַל שֵׁם עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת, וְתִשְׁעִים שָׁנָה שֶׁל שָׂרָה, וּשְׁמוֹנָה יָמִים שֶׁנִּמּוֹל, וּמֵאָה שָׁנָה שֶׁל אַבְרָהָם (בראשית רבה נג,ז).
וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ – לָמָּה נֶאֱמַר? וַהֲרֵי כְּבָר כְּתִיב "וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמוֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ..." (לעיל פסוק ט)? אֶלָּא לְפִי שֶׁאוֹמֵר "וַהֲקִימוֹתִי..." (לעיל פסוק ז), יָכוֹל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה בִּכְלַל הַקִּיּוּם? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ" – וְלֹא עִם אֲחֵרִים. "וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק" (להלן פסוק כא), לָמָּה נֶאֱמַר? אֶלָּא לִמֵּד שֶׁהָיָה קָדוֹשׁ מִבֶּטֶן (שבת קל"ז ע"ב). דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי אַבָּא: מִכַּאן אַתָּה לָמֵד קַל וָחֹמֶר בֶּן הַגְּבִירָה מִבֶּן הָאָמָה. כְּתִיב "הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אוֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אוֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אוֹתוֹ" (להלן פסוק כ), זֶה יִשְׁמָעֵאל, וְקַל וָחֹמֶר "וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק" (בראשית רבה מז,ה).
אֶת בְּרִיתִי – בְּרִית הַמִּילָה תְּהֵא מְסוּרָה לְזַרְעוֹ שֶׁל יִצְחָק.

(כ) שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִים – כַּעֲנָנִים יִכְלוּ. כְּמוֹ (משלי כה,יד): "נְשִׂיאִים וְרוּחַ" (בראשית רבה מז,ה).

(כב) מֵעַל אַבְרָהָם – לָשׁוֹן נְקִיָּה הוּא כְּלַפֵּי שְׁכִינָה. וְלִמְּדָנוּ שֶׁהַצַּדִּיקִים מֶרְכַּבְתּוֹ שֶׁל מָקוֹם (בראשית רבה מז ו).

(כג) בְּעֶצֶם הַיּוֹם – בּוֹ בַיּוֹם שֶׁנִּצְטַוֶּוה, בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה. לֹא נִתְיָרֵא לֹא מִן הַגּוֹיִם וְלֹא מִן הַלֵּצָנִים, וְשֶׁלֹּא יִהְיוּ אוֹיְבָיו וּבְנֵי דוֹרוֹ אוֹמְרִים: אִלּוּ רְאִינוּהוּ לֹא הִנַּחְנוּהוּ לָמוּל וּלְקַיֵּם מִצְוָתוֹ שֶׁל מָקוֹם (בראשית רבה מז,ט).
וַיָּמָל – לְשׁוֹן וַיִּפְעַל.

(כד) בְּהִמֹּלוֹ – בְּהִפָּעֲלוֹ, כְּמוֹ "בְּהִבָּרְאָם" (לעיל ב,ד). [נָטַל אַבְרָהָם סַכִּין וְאָחַז בְּעָרְלָתוֹ, וְרָצָה לַחְתּוֹךְ, וְהָיָה מִתְיָרֵא שֶׁהָיָה זָקֵן. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? שָׁלַח יָדוֹ וְאָחַז עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (נחמיה ט,ח): "וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית" – "לוֹ" לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא "עִמּוֹ" (מט,ב).]

(כה) בְּהִמֹּלוֹ אֵת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ – בְּאַבְרָהָם לֹא נֶאֱמַר "אֵת", לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה חָסֵר אֶלָּא חִתּוּךְ בָּשָׂר, שֶׁכְּבָר נִתְמַעֵךְ עַל יְדֵי תַּשְׁמִישׁ. אֲבָל יִשְׁמָעֵאל שֶׁהָיָה יֶלֶד הוּזְקַק לַחֲתּוֹךְ עָרְלָה וְלִפְרוֹעַ הַמִּילָה, לְכָךְ נֶאֱמַר בּוֹ "אֵת" (בראשית רבה מז,ח).

(כו) בְּעֶצֶם הַיּוֹם – שֶׁמָּלְאוּ לְאַבְרָהָם תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה, וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים, "נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ".

הערות[עריכה]

  1. ^ לשון הגמרא במסכת שבת: כתנאי: יש יליד בית שנימול לאחד, ויש יליד בית שנימול לשמונה. יש מקנת כסף שנימול לאחד, ויש מקנת כסף שנימול לשמונה. "יש מקנת כסף שנימול לאחד, ויש מקנת כסף שנימול לשמונה", כיצד? לקח שפחה מעוברת ואחר כך ילדה – זהו מקנת כסף הנימול לשמונה. לקח שפחה וולדה עמה – זו היא מקנת כסף שנימול לאחד. "ויש יליד בית שנימול לשמונה", כיצד? לקח שפחה ונתעברה אצלו וילדה – זהו יליד בית הנימול לשמונה. רב חמא אומר: ילדה ואחר כך הטבילה – זהו יליד בית שנימול לאחד. הטבילה ואחר כך ילדה – זהו יליד בית הנימול לשמונה.