בראשית רבה נג ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ט.    [ עריכה ]

ט ותאמר מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה ר' פנחס משום רבי חלקיה מי אמר מי דבר אין כתיב כאן אלא מי מלל רמזו שהוא מוליד למאה שנה מנין מל"ל ר' פנחס אמר קומתו של אברהם אבינו היתה יבשה ונעשה מלילות היניקה בנים שרה היניקה בן אין כתיב כאן אמנו שרה היתה צנועה יותר מדאי אמר לה אבינו אברהם אין זו שעת הצניעות אלא גלי את דדיך כדי שידעו הכל שהתחיל הקדוש ברוך הוא לעשות נסים גלתה את דדיה והיו נובעות חלב כשני מעינות והיו מטרוניות באות ומניקות את בניהם ממנה והיו אומרות אין אנו כדי להניק את בנינו מחלבה של צדקת רבנן ורבי אחא רבנן אמרי כל מי שבא לשם שמים נעשה ירא שמים רבי אחא אמר אף מי שלא בא לשם שמים ניתן לו ממשלה בעוה"ז כיון שהפליגו עצמן בסיני ולא קבלו את התורה נטלה מהם אותה הממשלה: