פרקי דרבי אליעזר פרק כט
<< · פרקי דרבי אליעזר · פרק כט · >>
נסיון השמיני, (בראשית יז, א): "וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים [שָׁנָה] וְתֵשַׁע שָׁנִים", אמר לו הקב"ה (שם) "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים". אמר לו עד עכשו לא היית תמים, אלא מול בשר ערלתך מעליך, והתהלך לפני והיה תמים. שהערלה טמאה היא מכל הטומאות, שנאמר (ישעיה נב, א): "לֹא יוֹסִיף יָבֹא בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא". שהערלה מום מכל מומים. מול בשר ערלתך והיה תמים.
רבן גמליאל אומר, שלח וקרא לשם בן נח ומל את בשר ערלתו ובשר ערלת ישמעאל בנו, שנאמר (בראשית יז, כו): "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ". מה הוא בעצם היום הזה, בגבורת השמש בחצי היום. ולא עוד, אתיא "עצם" מ"עצם" מיום הכפורים, מה להלן (ויקרא כג, כח): "כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפּוּרִים הוּא", שביום הכפורים נמול אברהם, ובכל שנה ושנה הקב"ה רואה דם הברית של מילה של אברהם אבינו, ומכפר על כל עונותינו, שנאמר (ויקרא טז, ל): "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם".
ובאותו מקום שנמול אברהם ונשאר דמו, שם נבנה המזבח, ולכך נאמר (ויקרא ד, כה): "וְאֶת כָּל דָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ", (יחזקאל טז, ו): "וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי".
רבי חנינא בן דוסא אומר, כל הנמולים ביום השלישי כאב להם, שנאמ' (בראשית לד, כה): "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים". ולכך שנו חכמים, מרחיצי' את הקטן (ביום) בשלישי שלו שחל להיות בשבת, וכל צרכי מילה עושין בשבת.
(שמות יב, מח): "וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ". ולא יגע במקדש, הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר. רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר, ביום שנמול אברהם אבינו ביום השלישי, כאב היה לו מאד כדי לנסותו, מה עשה הקב"ה, נקב חור אחד בגיהנם, והרתיח את היום כיומן של רשעים, ויצא וישב לו בפתח האהל לרוח היום, שנאמ' (בראשית יח, א): "וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם". אמר הקב"ה למלאכי השרת, בואו ונבקר את החולה, שמדת גמילות חסדים גדולה לפני, מיד ירדו המלאכים ובקרו את אברהם. בוא וראה כחה של מילה, שעד שלא נימול אברהם היה נופל (על פניו), ואח"כ אני מדבר עמו, שנאמר (בראשית יז, יז): "וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו". עכשו שנמול הוא יושב ואני עומד, שנאמר והוא יושב פתח האהל וגו'. וכתיב וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו.
רבי זעירא אומר חמש ערלות בעולם, ארבע באדם ואחת באילן, ארבע באדם מנין, ערלת האזן שנ' הנה ערלה אזנם. ערלת שפתים שנאמר ואני ערל שפתים. ערלת הלב שנאמר ומלתם את ערלת ללבכם. ערלת בשר מנין וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו. ואומר כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב וערלת הלב אינה מנחת לעשות רצון בוראו, ולעתיד לבא הקב"ה מסיר את ערלת הלב מעליהן, ואינן מקשין את ערפם לפני בוראם, שנ' והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. ואומר ונמלתם את ערלת בשרכם. אחת באילן, (מנין), שנ' כי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו.
רבי זריקא אומר אין עץ האמור כאן אלא עץ הגפן, אם אינן כורתין עץ ערלתו, כל הפירות שהוא עושה עוללות קטופין ולא טובים למראה ונפסל יינו על גבי המזבח, ואם כורתין עץ ערלתו, כל פירות שהוא עושה טובים למראה, ונבחר יינם להקריב על גבי המזבח, כך אבינו אברהם עד שלא נימול, הפרי שעשה לא היה טוב במעשיו ונפסל מעל גבי המזבח, וכשנמול הפרי שעשה היה טוב במעשיו ונבחר להקריב על גבי המזבח כיין נסך, שנ' ויין לנסך וכו'.
רבי יוחנן אומר כל הגוים הבאים בישראל נמולים בטובתם וברצונם וביראת שמים הם נמולי', ואף על פי כן אין מאמיני' בגוים עד שבעה דורות שלא ישובו המים למוצאיהם, אבל עבדים נמולי' שלא בטובתם ושלא ברצונם, ואין אמונה בעבדים, כך כל עבדי' שנמולו עם אברהם אבינו לא נתקיימו לא הם ולא זרעם בישראל, ומנין שמלן, שנאמר וכל אנשי ביתו יליד בית נמולו. ולמה מלן, בשביל הטהרה שלא יטמאו את אדניהם במאכליהם ובמשתיהם, שכל מי שאוכל עם הערל כאלו אוכל עם הכלב, מה הכלב שלא נמול כך הערל שלא נמול, וכל הנוגע בערל כנוגע במת. וכל הרוחץ עמו כרוחץ עם המצורע שהם בחייהם כמתים, ובמותם כנבלת השדה ואין תפלתן נכנסת לפני הקב"ה, ועליהם הוא אומר לא המתים יהללו יה. אבל ישראל שהן נמולין תפלתן נכנסת לפני הקב"ה, ועליהם הוא ואמר ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה.
ר' אמר יצחק מל את יעקב, ועשו מאס במילה כשם שמאס את הבכורה, שנאמר ויבז עשו את הבכורה. ויעקב דבק בברית מילה ומל את בניו ואת בני בניו, ומנין שהיו בני יעקב נימולין, שנאמר אך בזאת יאתו לנו האנשים וגו'. מכאן אתה למד שבני יעקב היו נמולין ומלו לבניהם והנחילום לחוק עולם עד שעמד פרעה וגזר עליהם גזירות קשות ומנע מהם ברית מילה. וביום שיצאו ישראל ממצרים נמולו כלם מגדול ועד קטן, שנא' כי מלים היו כל העם היוצאים וגו'. והיו לוקחים דם מילה ודם פסח, והיו נותנין על משקוף בתיהן, וכשעבר הקב"ה לנגוף את מצרים וראה דם הברית ודם הפסח, נתמלא רחמים על ישראל שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי. אמר רבי אלעזר וכי מה ראה הכתוב לומר שני פעמים בדמיך חיי, אלא אמר הקב"ה בזכות דם ברית מילה ודם פסח גאלתי אתכם ממצרים, ובזכותם אתם עתידין ליגאל בסוף מלכות רביעית, לכך נאמר ב' פעמים בדמיך חיי.
רבי ישמעאל אומר לא עכב אברהם מכל אשר צוהו, וכשנולד יצחק בו שונה ימי' הגישו למילה, שנאמר וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים. והגישו למנחה על גבי המזבח, ועשה שמחה ומשתה. מכאן אמרו חכמים חייב אדם לעשות שמחה ומשתה באותו היום שזכה למול את בנו כאברהם אבינו שנאמר ויעשה אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק. שלשה ענויין הן, ענוי הצום וענוי בית האסורין וענוי הדרך. ענוי הצום מניין, שנ' עניתי בצום נפשי. ענוי בית האסורים מניין, שנ' ענו בכבל רגלו. ענוי הדרך מניין, שנ' ענה בדרך כחי. ומענוי הדרך לא מלו בני ישראל, כי לא מלו אותם בדרך.
רבי ישמעאל אומר וכי ערלי' שמעו קולו של הקב"ה על הר סיני, ונתן להם את התורה, אלא חס ושלום נמולין היו אלא שלא היה להם פריעה, וכל מי שמל ולא פרע את המילה כאלו לא מל, וכשבאו ישראל לארץ ישראל, אמ' הקב"ה ליהושע, אי אתה יודע שאין ישראל נמולין כתקנן, חזור ומול אותם פעם שניה, שנאמר מול את בני ישראל שנית. וקבץ כל הערלות עד שעשה אותם כגבעה, שנאמר וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות. והיו ישראל לוקחין את הערלה ואת הדם ומכסין אותן בעפר המדבר, וכשבא בלעם הקוסם ראה את כל המדבר מלא מערלתן של ישראל, אמ' מי יוכל לעמוד בזכות ברית דם מילה, שהוא מכוסה בעפר (הארץ), שנ' מי מנה עפר יעקב. מכאן חכמים, מכסין את הערלה ואת הדם בעפר הארץ, שנ' והיה זרעך כעפר הארץ. וכך היו ישראל נהוגין למול עד שנחלקו לשני ממלכות, ומלכות אפרי' מנעו מהם את המילה, ועמד אליהו זכור לטוב וקנא קנאה גדולה, ונשבע על השמים שלא להוריד טל ומטר על הארץ, ושמעה איזבל ובקשה להרוג אותו, עמד אליהו והיה מתפלל לפני הקב"ה, אמר לו הקב"ה, (אליהו) טוב אתה מאבותיך, עשו בקש את יעקב להרגו, שנאמר יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי. וברח מלפניו ונמלט, שנאמר ויברח יעקב שדה ארם. פרעה בקש להרוג את משה, וברח מלפניו ונמלט, שנאמר ויברח משה מפני פרעה. שאול בקש להרוג את דוד, וברח מלפניו ונמלט, שנאמר ודוד ברח וימלט. ללמדך שכל מי שהוא בורח נמלט. עמד אליהו וברח מארץ ישראל ונמלט, שנאמר ויקם ויאכל וישתה. (ושם) נגלה עליו הקב"ה ואמר לו, מה לך פה אליהו קנא קנאתי. אמר לו הקב"ה, לעולם אתה מקנא. קנאת בשטים על גלוי עריות, שנ' פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. וכאן אתה מקנא, חייך שאין ישראל עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך, מכאן התקינו חכמים שיהיו עושין מושב כבוד למלאך הברית, (שנקרא אליהו ז"ל מלאך הברית), שנ' ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא וגו'. אלהי ישראל יחיש ויביא בחיינו משיח לנחמנו ויחדש לבבנו, שנא' והשיב לב אבות על בנים.
פירושים
[עריכה]בעצם בגבורת השמש בחצי היום ולע"א אתיא עצם מעצם מיוה"כ. עי' מ"ש הרב אמר יוסף בליקוטים בזה ובמ"ש מוה"ר ולא עוד אלא דפ"ה ע"א על ההיא דספרי דדריש בג' מקומות ולא הביאו מזה לומר ד' ע"ש. ועיין בספר שמו אברהם ערך מילה אות כ"ד.
אמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת בואו ונבקר את החולה. מה שהבאתי בקונטרסי חלקם בחיים דרוש א' למילה מהרב אדוני אבי ז"ל, כן ראיתי בספר צור יעקב, ועתה רואה אנכי דדבר זה יוצא מפי כה"ג בספר ולא עוד אלא במאמר זה.
עד ז' דורות שלא ישובו המים. בסנהדרין דצ"ד [ע"א] איתא גיורא עד עשרה דרי לא תבזה ארמאה באפיה. ומ"ש ואין תפלתן נכנסת לפני הקדוש ברוך הוא. היינו טעמא כמו שפירש הרב עיר גבורים סדר ואתחנן דאיכא משום לא תחנם ע"ש הקדמה מפוארה בזה. אלא דעל זה תקשי משלמה איך ביקש מה' יתברך וגם אל הנכרי וכו', ועדיפא מישראל דבין ראוי בין שאינו ראוי, והתשובה לזה פשוטה דהיא הנותנת משום קידוש השם בבית המקדש ומשום קידוש השם הותר לא תחנם וגם דיתרבו גרים, וכל כי האי שרי דלא גרע מהחילוקי דינים שנאמרו להיתרא בזה ודוק.
ג' ענויים הם צום, בית האסורין, דרך. הא דלא חשיב יושב בחמה כדאיתא ביומא, דהכא מקראי מפקי להו. ועינוי ויענונו זו פרישות דרך ארץ הו"ל בכלל עינוי צום, דבכל מידי דמונע הנאת גוף הנגוף נקרא שם צום.
מי יוכל לעמוד בזכות דם המילה שהוא מכוסה בעפר מכאן אמרו חכמים. פירש מוה"ר הכהן הגדול בספר ולא עוד אלא עם מ"ש חכמי הטבעים דכל אבר או בשר הפורש מן החי אם יגע בארץ הוא סכנה שימות האדם, ובראות בלעם דביקותם בה' דמוסרין עצמן למיתה מי יוכל לעמוד עם אלו זת"ד. ולפי זה אתי שפיר מ"ש במזמור מ"ד כי עליך הורגנו כל היום זו מילה, והחידוש דנחשבנו כצאן טבחה דטבח וכרת הערלה ואנו נכנסים בסכנה מצד הכיסוי בעפר, ור"ת עלי"ך ע'פר ל'מילה י'היה כ'יסוי. וכבר הזכרתי מזה שכתבו חכמי הטבע בקונטרס עיני כל חי בסנהדרין דח"ן ע"ב ובסה"ק זכירה לחיים ח"ב סדר טהרה פט"ז.