פר אחד/כט
פרק כ"ט
[עריכה]בעצם בגבורת השמש בחצי היום ולע"א אתיא עצם מעצם מיוה"כ. עי' מ"ש הרב אמר יוסף בליקוטים בזה ובמ"ש מוה"ר ולא עוד אלא דפ"ה ע"א על ההיא דספרי דדריש בג' מקומות ולא הביאו מזה לומר ד' ע"ש. ועיין בספר שמו אברהם ערך מילה אות כ"ד.
אמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת בואו ונבקר את החולה. מה שהבאתי בקונטרסי חלקם בחיים דרוש א' למילה מהרב אדוני אבי ז"ל, כן ראיתי בספר צור יעקב, ועתה רואה אנכי דדבר זה יוצא מפי כה"ג בספר ולא עוד אלא במאמר זה.
עד ז' דורות שלא ישובו המים. בסנהדרין דצ"ד [ע"א] איתא גיורא עד עשרה דרי לא תבזה ארמאה באפיה. ומ"ש ואין תפלתן נכנסת לפני הקדוש ברוך הוא. היינו טעמא כמו שפירש הרב עיר גבורים סדר ואתחנן דאיכא משום לא תחנם ע"ש הקדמה מפוארה בזה. אלא דעל זה תקשי משלמה איך ביקש מה' יתברך וגם אל הנכרי וכו', ועדיפא מישראל דבין ראוי בין שאינו ראוי, והתשובה לזה פשוטה דהיא הנותנת משום קידוש השם בבית המקדש ומשום קידוש השם הותר לא תחנם וגם דיתרבו גרים, וכל כי האי שרי דלא גרע מהחילוקי דינים שנאמרו להיתרא בזה ודוק.
ג' ענויים הם צום, בית האסורין, דרך. הא דלא חשיב יושב בחמה כדאיתא ביומא, דהכא מקראי מפקי להו. ועינוי ויענונו זו פרישות דרך ארץ הו"ל בכלל עינוי צום, דבכל מידי דמונע הנאת גוף הנגוף נקרא שם צום.
מי יוכל לעמוד בזכות דם המילה שהוא מכוסה בעפר מכאן אמרו חכמים. פירש מוה"ר הכהן הגדול בספר ולא עוד אלא עם מ"ש חכמי הטבעים דכל אבר או בשר הפורש מן החי אם יגע בארץ הוא סכנה שימות האדם, ובראות בלעם דביקותם בה' דמוסרין עצמן למיתה מי יוכל לעמוד עם אלו זת"ד. ולפי זה אתי שפיר מ"ש במזמור מ"ד כי עליך הורגנו כל היום זו מילה, והחידוש דנחשבנו כצאן טבחה דטבח וכרת הערלה ואנו נכנסים בסכנה מצד הכיסוי בעפר, ור"ת עלי"ך ע'פר ל'מילה י'היה כ'יסוי. וכבר הזכרתי מזה שכתבו חכמי הטבע בקונטרס עיני כל חי בסנהדרין דח"ן ע"ב ובסה"ק זכירה לחיים ח"ב סדר טהרה פט"ז.