ספרי על דברים ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


<< · ספרי על דברים · ו · >>

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד - למה נאמר? לפי שנא' דבר אל בני ישראל, דבר אל בני אברהם יצחק ויעקב לא נאמר, אלא דבר אל בני ישראל. זכה יעקב אבינו שיאמר דבור לבניו. לפי שהיה יעקב מפחד כל ימיו ואומר אוי לי, שמא תצא ממני פסולת כדרך שיצא מאבותי: אברהם יצא ממנו ישמעאל, יצחק יצא ממנו עשו אחי, ישמעאל עבד ע"ז, שנ' בראשית כא ותרא שרה בן הגר המצרית - שעבד ע"ז, דברי ר' עקיבא. ר' שמעון בן יוחאי אומר: ד' דברים היה רבי עקיבא דורשם, ואין אני דורשן כמותו, ודברי נראים מדבריו: הרי הוא אומר ותרא שרה את בן הגר המצרית - שעבד ע"ז, ואני אומר: לא לענין הזו צריך, אלא לענין שררות. וכשבאו לחלק, היה ישמעאל אומר: לא אני נוטל שני חלקים, שאני בכור? לכן שרה אמרה: גרש את בן האמה הזאת ואת בנה. ודברי אני רואה מדבריו.

כיוצא בו את אומר במדבר יא הצאן והבקר ישחט להם ומצא להם, אם כל דגי הים יאסף להם... דברי רבי עקיבא. ואני אומר: אפילו מכניס להם כל צאן ובקר שבעולם - סופם לדון אחריך. השיבתו רוח הקודש במדבר יא עתה תראה היקרך דברי אם לא, ודברי אני רואה מדבריו.

כיוצא בו אתה אומר יחזקאל לג בן אדם, יושבי החרבות האלה על אדמת ישראל לאמר, אחד היה אברהם ויירש את הארץ, ואנחנו רבים לא ניתנה הארץ למורשה. והלא דברים ק"ו: ומה אברהם שלא עבד אלא אלוה אחד - ירש את הארץ, אנו, שעובדים אלהות הרבה - אינו דין שנירש את הארץ? ואני אומר: ומה אברהם, שלא נצטווה אלא מצוה אחת, ירש את הארץ - אנו, שנצטוינו מצות הרבה, אינו דין שנירש את הארץ? ומה נביא משיבם: על כן יחזקאל כה אמר ה' על הדם תאכלו ועיניכם תשאו אל גילוליכם, והדם תשפכו עמדתם על דרכיכם ועשיתם תועבה, ואיש את רעהו טמא, ורואה אני את דברי מדברי ר' עקיבא.

כיוצא בו אתה אומר זכריה ח כה אמר ה' צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיו לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים. צום הרביעי - זה י"ז בתמוז, שבו הובקע העיר; ולמה נקרא שמו רביעי? שהוא חודש רביעי. צום החמישי - זה תשעה באב, שבו חרב בית המקדש בראשונה ובשנייה, ולמה נקרא שמו חמישי? שהוא חודש חמישי. צום השביעי - זה ג' בתשרי, שבו נהרג גדליה בן אחיקם, ומי הרגו? ישמעאל בן נתניה, ללמדך שקשה מיתתם של צדיקים לפני הקב"ה כחורבן בין המקדש. צום העשירי - זה י' בטבת, שבו סמך מלך בבל על ירושלים, שנ' יחזקאל כד ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחודש העשירי, בי' לחודש, לאמר בן אדם כתב לך את עצם היום הזה, סמך מלך בבל על ירושלם; ואני אומר: צום העשירי הוא צום החמישי, אלא שביהודה מתענים על המעשה, ובגליל על השמועה; שנאמר יחזקאל לג ויהי בשתים עשרה שנה בעשירי בחמשה לחודש לגלותינו, בא אלי הפליט וגו', ושמעו ועשו יום שמועה כיום שריפה. ודברי אני רואה מדבריו.

אברהם יצא ממנו ישמעאל, יצחק יצא ממנו עשו, אבל אני - לא תצא ממני פסולת כדרך שיצאו מאבותי, וכן הוא אומר בראשית כח וידר יעקב נדר לאמר. עלת על לב שהיה יעקב אבינו אומר אם יהיה אלהים עמדי וגו' ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים? מכל מקום! מה ת"ל והיה ה' לי לאלהים? שיחול שמו עלי, שלא תצא ממני פסולת מתחלה עד סוף.

וכן הוא אומר בראשית לה ויהי בשכן ישראל וגו', כיון ששמע יעקב כן - נזדעזע, ואומר אוי לי שאירע לי פסולת בבני, עד שנתבשר מפי המקום שחזר ראובן בתשובה, שנא' בראשית לה ויהיו בני יעקב שנים עשר. והלא בידוע ששנים עשר הם! אלא שנתבשר מפי הקב"ה שעשה ראובן תשובה. ללמדך שהיה ראובן מתענה כל ימיו על אותו מעשה, עד שבא משה וקיבלו בתשובה, שנא' דברים לג יחי ראובן ואל ימות.

וכן אתה מוצא, כשנפטר יעקב אבינו מן העולם קרא להם לבניו, והוכיחן כל אחד ואחד בפני עצמו, וחזר וקרא אותם כולם כאחד. אמר להם: שמא יש לכם בלבכם מחלוקת על מי שאמר והיה העולם? אמרו לו: שמענו, כשם שאין בלבך מחלוקת - כך אין בלבנו מחלוקת על מי שאמר והיה העולם, אלא ה' אלהינו ה' אחד. על זה הוא אומר בראשית מז וישתחו ישראל על ראש המטה. וכי על ראש המטה השתחוה? אלא שהודה ושיבח שלא יצא ממנו פסולת. ויש אומרים: וישתחו ישראל על ראש המטה, שעשה ראובן תשובה,

ד"א שאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמר לו הקב"ה ליעקב, הרי שהיית מתאוה כל ימיך שיהו בניך משכימים ומעריבים וקורים קריאת שמע. מכאן אמרו הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא:

ה' אלהינו - למה נאמר? והלא כבר נאמר ה' אחד, ומה ת"ל אלהינו - עלינו הוחל שמו ביותר. כיוצא בו אתה אומר שמות כג שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' אלהי ישראל, ומה אני צריך? והלא כבר נאמר את פני האדון ה', אלהי ישראל - על ישראל הוחל שמו ביותר.

כיוצא בדבר אתה אומר תהלים נ שמעה עמי ואדברה, ישראל ואעידה בך, אלהים אלהיך אנכי - הוחל שמו עליך ביותר.

ד"א ה' אלהינו ה' אחד - על כל באי העולם. ה' אלהינו - בעולם הזה. ה' אחד - לעולם הבא. וכן הוא אומר זכריה יד והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד:

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואהבת את ה' אלהיך. עשה מאהבה! הפריש הכתוב בין העושה מאהבה לעושה מיראה: מאהבה - שכרו כפול ומכופל. לפי שהוא אומר דברים ו "את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד", יש לך אדם, כשהוא מתיירא מחברו - כשהוא מטריחו, מניחו והולך לו. אלא אתה עושה מאהבה, שאין לך אהבה במקום יראה ויראה במקום אהבה אלא במדת הקב"ה בלבד.

ד"א ואהבת את ה' אלהיך - אהבהו על כל הבריות כאברהם אביך. כענין שנא' בראשית יב "ואת הנפש אשר עשו בחרן", והלא אם מתכנסים כל באי העולם לבראות יתוש אחד ולהכניס בו נשמה - אינן יכולים לבראותו, ומה ת"ל "ואת הנפש אשר עשו בחרן"? אלא מלמד שהיה אברהם אבינו מגיירם ומכניסן תחת כנפי השכינה:

בכל לבבך. (ברכות נד ב) בשני יצריך: ביצר טוב ויצר רע.

ד"א בכל לבבך שלא יהיה לבך חלוק על המקום:

ובכל נפשך. אפילו הוא נוטל את נפשך. וכן הוא אומר תהלים מד "כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה". רבי שמעון בן מנסיא אומר: וכי אפשר לו לאדם ליהרג בכל יום? שמעון בן עזאי אומר: בכל נפשך - אוהבהו עד מיצוי הנפש.

רבי אליעזר בן יעקב אומר: ברכות סא א אם נאמר בכל נפשך, למה נאמר בכל מאדך? ואם נאמר בכל מאדך, למה נאמר בכל נפשך? - יש לך שגופו חביב עליו מממונו, לכך נאמר "בכל נפשך"; ויש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו, לכך נאמר "בכל מאודך".

רבי יעקב אומר אם נאמר "בכל נפשך" - ק"ו "בכל מאדך"!

ברכות נד ב בכל מדה ומדה שהוא מודד לך, בין במדת הטוב בין במדת הפורענות. וכן דוד הוא אומר תהלים קטז "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא". וכן איוב הוא אומר איוב א "ה' נתן וה' לקח יהיה שם ה' מבורך". ק"ו על מדת הפורענות! מה אשתו אומרת לו? "עודך מחזיק בתומתך? ברך אלהים ומת!". אמר לה "כדבר אחת הנבלות תדברי: גם את הטוב נקבל מאת האלהים, ואת הרע לא נקבל?" אנשי דור המבול היו כעורים בטובה, וכשבאתה עליהם פורענות - קבלוה בעל כרחם. והלא דברים ק"ו: ומה אם מי שהוא כעור בטובה - נאה בפורענות, כ"ש מי שהוא נאה בטובה - נאה בפורענות.

ועוד, יהא אדם שמח בייסורים יותר מן הטובה, שאלו אדם בטובה כל ימיו - אין נמחל לו עון שבידו. ובמה נמחל לו? ביסורים נמחל לו!

ר' אליעזר בן יעקב אומר: הרי הוא אומר משלי ג "את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה". מי גרם לבן שירצה לאב? הוי אומר אלו יסורים.

רבי מאיר אומר: הרי הוא אומר דברים ח וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מייסרך. אתה ולבך יודעים המעשים שעשית - והייסורים שהבאתי עליך, שלא כנגד מעשיך שעשית הבאתי לך.

ר' יוסי בר' יהודה אומר: חביבים ייסורים לפני המקום, שכבודו של מקום חל על מי שייסורים באים עליו, שנא' "ה' אלהיך מייסרך".

ר' נתן בר' יוסף אומר: כשם שהברית כרותה לארץ - כך ברית כרותה לייסורים, שנא' "ה' אלהיך מייסרך" ואומר (שם) "כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ורחבה".

ר' שמעון בן יוחאי אומר: חביבים יסורים, ששלש מתנות נתן הקב"ה להם לישראל, שאומות העולם מתאוים להן - ולא נתנוהו לישראל אלא על ידי ייסורים. ואלו הם: תורה וארץ ישראל והעולם הבא.

תורה מנין? שנאמר משלי א "לדעת חכמה ומוסר" ואומר תהלים צד "אשרי הגבר אשר תייסרנו יה ומתורתך תלמדנו".

ארץ ישראל מנין? "ה' אלהיך מייסרך", ואומר "ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים, עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר".

העולם הבא מנין? שנא' משלי ו "כי נר מצוה ותורה אור, ודרך חיים תוכחות מוסר". איזהו דרך שמביא אור לעולם הבא? הוי אומר זה ייסורים.

ר' נחמיה אומר: חביבים יסורים, שכשם שקרבנות מרצים - כך ייסורים מרצים. בקרבנות הוא אומר ויקרא א "ונרצה לו לכפר עליו", ביסורין הוא אומר ויקרא כו "והם ירצו את עונם". ועוד, שהיסורים מרצים יותר מהקרבנות, שהקרבנות - בממונו, וייסורים - בגוף; וכן הוא אומר איוב ב "עור בעד עור, וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו".

וכבר היה ר' אליעזר חולה, ונכנסו ר' טרפון ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא לבקרו.

נענה ר' טרפון ואמר: רבי, חביב אתה לישראל יותר מגלגל חמה, שגלגל חמה מאיר בעולם הזה ואתה מאיר לעולם הזה ולעולם הבא.

נענה ר' יהושע ואמר: ר', חביב אתה לישראל בעולם הזה ובעולם הבא.

א"ל ר' אלעזר בן עזריה: לר' חביב אתה לישראל מאב ואם, שאב ואם מביאים את האדם לעולם הזה ואתה מביא אותנו לעולם הזה ולעולם הבא.

נענה ר' עקיבא ואמר: ר', חביבים יסורים.

ואמר להם רבי אליעזר לתלמידו: סמכוני, ישב לו רבי אליעזר, אמר לו: אמור, עקיבא!

אמר לו: הרי הוא אומר מלכים ב כא "בן י"ב שנה מנשה במלכו ונ"ה שנה מלך בירושלם" ואומר משלי כה "גם אלה משלי שלמה, אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה". וכי עלתה על דעתך שחזקיהו לימד תורה לישראל, ולמנשה בנו לא למד תורה? - אלא כל תלמוד שלימדו, וכל עמל שעמל בו - לא הועיל לו, אלא ייסורים. שנאמר דברי הימים ב לב "וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו. ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור, וילכוד את מנשה בחוחים ויאסרוהו בנחושתים, ויוליכוהו בבלה. וכהצר לו חלה פני ה' אלהיו, ויכנע מאד מלפני אלהי אבותיו, ויפן אליו ויעתר לו, וישיבהו לירושלם למלכותו" - חביבים ייסורים!

רבי מאיר אומר: הרי הוא אומר "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך" אוהבהו בכל לבבך כאברהם אבינו, כענין שנא' בראשית יח "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו", לכך נאמר "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך".

"ובכל נפשך" - כיצחק, שעקד עצמו על גבי המזבח.

"ובכל מאדך" - הוי מודה לו כיעקב, כענין שנאמר בראשית לב "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך, כי במקלי עברתי את הירדן הזה, ועתה הייתי לב' מחנות".

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך. למה נאמר? לפי שהוא אומר "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך", איני יודע: באיזה צד אוהבים את הקב"ה? ת"ל "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך".

והיו הדברים האלה על לבבך - שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה ומדבק בדרכיו:

אשר אנכי מצוך היום. שלא יהו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופנה, כחדשה, שהכל רצים לקראתה:

על לבבך. מכאן היה ר' יאשיה אומר: צריך להשביע את יצרו, שכך אתה מוצא בכל הצדיקים, שהשביעו את יצרם:

באברהם הוא אומר בראשית יד "הרימותי ידי לאל עליון, קונה שמים וארץ, אם מחוט ועד שרוך נעל, אם אקח מכל אשר לך".

בבועז הוא אומר רות ג "וגאלתיך אנכי, חי ה', שכבי עד הבוקר".

בדוד הוא אומר שמואל א כו "ויאמר חי ה', כי אם ה' יגפנו, או יומו יבוא ומת, או במלחמה ירד ונספה".

באלישע הוא אומר מלכים ב ה "חי ה', כי אם רצתי אחריו ולקחתי מאתי מאומה":

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ושננתם לבניך. שיהו מסודרים לתוך פיך, שכשאדם שואל שואלך דבר - אל תגמגם בם, אלא אמור לו מיד. וכן הוא אומר משלי ז "אמור לחכמה אחותי את, ומודע לבינה תקרא" ואומר "קשרם על אצבעותיך, ענדם על לוח לבך" ואומר תהלים מה "חציך שנונים". מה שכר יש לך לזה? "עמים תחתיך יפלו בלב אויבי המלך". ואומר תהלים קכז "כחצים ביד גבור כן בני הנעורים". ואומר "אשרי הגבר אשר מלא אשפתו מהם, לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער."

ד"א ושננתם לבניך - אלו בשנון ואין "קדש לי כל בכור", "והיה כי יביאך" בשנון. שהיה בדין: ומה אם "ויאמר", שאינו בקשירה, הרי הוא בשנון - "קדש לי כל בכור", "והיה כי יביאך", שישנן בקשירה - אינו דין שישנן בשנון?! ת"ל "ושננתם לבניך": אלו בשנון, ואין "קדש לי כל בכור", "והיה כי יביאך" בשנון.

ועדין אני אומר: "ויאמר", שקדמוה מצות אחרות, הרי הם בשנון - י' הדברות, שלא קדמום מצות אחרות, אינו דין שיהו בשנון!? אמרת ק"ו: ומה אם "קדש לי כל בכור", "והיה כי יביאך", שהן בקשירה - אינן בשנון; עשרת הדברות שאינן בקשירה, אינו דין שלא יהו בשנון?! ת"ל "ושננתם לבניך". הרי "ויאמר" יוכיח לעשרת הדברות, שאע"פ שאין בקשירה - שיהו בשנון! ת"ל "ושננתם לבניך": אלו בשנון ואין עשרת הדברות בשנון:

לבניך - אלו תלמידיך. וכן אתה מוצא בכל מקום, שהתלמידים קרויים בנים, שנאמר "בנים אתם לה' אלהיכם", ואומר מלכים ב ב "ויצאו בני הנביאים", וכי בני הנביאים היו? והלא תלמידים היו! - אלא מכאן לתלמידים שהם קרוים בנים.

וכן אתה מוצא בחזקיהו מלך יהודה, שלימד כל התורה כולה לישראל, וקראם בנים, שנאמר דברי הימים ב כט "בני עתה אל תשולו". וכשם שהתלמידים קרוים בנים - כך הרב קרוי אב, שנאמר מלכים ב ב "ואלישע רואה, והוא מצעק: אבי אבי רכב ישראל ופרשיו! ולא ראהו עוד". ואומר מלכים ב יג "ואלישע חלה את חוליו אשר ימות בו, ויבוא אליו מלך ישראל, ויבך ויפל על פניו, ויאמר אבי אבי".

ודברת בם. עשם עיקר ואל תעשם טפילה, שלא יהיה משאך ומתנך אלא עליהם, שלא תערב בהם דברים. שלא תאמר "למדתי חכמת ישראל - אלך ואלמוד חכמת אומות העולם" - ת"ל ויקרא יח "ושמרתם את מצותי ללכת בהם", ולא ליפטר מתוכם. וכן הוא אומר משלי ה "יהיו לך לבדך, ואין לזרים אתך":

בשבתך בביתך ובלכתך בדרך. משלי ו "בהתהלכך תנחה אותך, ובשכבך תשמר עליו, והקיצות היא תשיחך."

בהתהלכך תנחה אותך - בעולם הזה. בשכבך תשמר עליך - בשעת מיתה. והקיצות - לימות המשיח. היא תשיחך - לעולם הבא.

ובשכבך. יכול אפילו שכב בחצי היום? ת"ל בשבתך בביתך ובלכתך בדרך: דרך ארץ דברה תורה, כלשון בני אדם.

וכבר היה ר' ישמעאל דורש ורבי אלעזר בן עזריה זוקף, הגיע זמן קרית שמע - נזקף ר' ישמעאל והטה ר' אלעזר בן עזריה; ואמר לו ר' ישמעאל: מה זה, אלעזר? אמר לו: ישמעאל אחי, משל לאחד שאומרים לו "מפני מה זקנך מגודל"? והוא אומר להם "יהיה כנגד המשחיתים"!

אמר לו: אתה היטית כדברי בית שמאי, ואני נזקפתי כדברי בית הלל. ד"א שלא יקבע הדבר חובה.

שבית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבקר יעמדו, שנאמר ובשכבך ובקומך.

ובית הלל אומרים: כל אדם קורים כדרכם, שנאמר ובלכתך בדרך. אם כן, למה נאמר בשכבך ובקומך? - אלא בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שדרך בני אדם עומדים:

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

וקשרתם. אלו בקשירה, ואין "ויאמר" בקשירה. שהיה בדין: ומה אם "קדש לי", "והיה כי יביאך", שאינו בשנון, הרי הם בקשירה - "ויאמר", שהוא בשנון, אינו דין שיהא בקשירה? - ת"ל "וקשרתם": אלו בקשירה ואין ויאמר בקשירה.

ועדין אני אומר: והרי "קדש לי", "והיה כי יביאך", שקידמו מצות אחרות, הרי הם בקשירה - עשרת הדברות, שלא קידמום מצות אחרות, אינו דין שיהו בקשירה!? אמרת ק"ו: אם "ויאמר", שהוא בשנון, אינו בקשירה - עשרת הדברות, שאינן בשנון, אינו דין שלא יהיו בקשירה? - והרי "קדש לי", "והיה כי יביאך" יוכיח, שאינן בשנון והרי הם בקשירה, יכול י' הדברות, שאע"פ שאינן בשנון, יהו בקשירה? - ת"ל "וקשרתם": אלו בקשירה, ואין י' הדברות בקשירה.

וקשרתם לאות על ידך - כרך אחד של ארבע טוטפות. שהיה בדין, הואיל ואמרה תורה תן תפילין ביד, ותן תפילין בראש; מה בראש ארבע טוטפות - אף ביד ארבע טוטפות! - ת"ל "וקשרתם לאות על ידך", כרך אחד של ארבע טוטפות.

טוטפות - הרי ארבע. או נעשה ארבע כיסים של ארבע טוטפות? ת"ל "וקשרתם לאות על ידך", כיס אחד של ד' טוטפות:

על ידך - בגובה שביד. אתה אומר בגובה של יד, או אינו אלא על ידך, כמשמעו? - והדין נותן: הואיל ואמרה תורה תן תפילין ביד, ותן תפילין בראש; מה תפילין שבראש - בגובה שבראש, אף תפילין שביד - בגובה שביד.

ר' אליעזר אומר: על ידך - בגובה של יד. אתה אומר בגובה של יד, או אינו אלא על יד ממש? - ת"ל "והיו לך לאות על ידך", לך לאות, ולא לאחרים לאות.

ר' יצחק אומר: על ידך - בגובה של יד. אתה אומר בגובה של יד, או אינו אלא על יד כמשמעו? - ת"ל "והיו הדברים האלה על לבבך", דבר שכנגד לבך, ואיזה? זה גובה שביד.

ד"א: על ידך - זה שמאל. אתה אומר זה שמאל, או אינו אלא ימין? אעפ"י שאין ראיה לדבר, זכר לדבר: שופטים ה "ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים, והלמה סיסרא מחקה ראשו, ומחצה וחלפה רקתו", הא למדת שאין יד האמורה בכל מקום אלא שמאל.

ר' נתן אומר: וקשרתם - וכתבתם, מה כתיבה בימין - אף קשירה בימין.

ר' יוסי אומר: מצינו שאף ימין קרויה יד, שנאמר בראשית מח "וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו על ראש אפרים וירע בעיניו, ויתמוך יד אביו להסיר אותה מעל ראש אפרים על ראש מנשה". א"כ מה ת"ל ידך? להביא הגדם, שיהא נותן בימין.

וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך. כל זמן של יד ביד - תן של ראש בראש. מכאן אמרו: כשנותן תפילין - נותן של יד תחילה, ואח"כ של ראש. וכשהוא חולץ - חולץ את של ראש תחילה, ואח"כ חולץ של יד:

בין עיניך. בגובה של ראש. או אינו אלא בין עיניך כמשמעו? והדין נותן: הואיל ואמרה תורה תן תפילין ביד, ותן תפילין בראש; מה ביד מקום שהוא ראוי ליטמא בנגע אחד, אף בראש מקום שהוא ראוי ליטמא בנגע אחד:

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

וכתבתם - כתב שלם. מכאן אמרו: כתב לאלפים עיינים - ולעיינים אלפים, לביתים כפים - ולכפים ביתים, לגמלים צדקים - ולצדקים גמלים, לדלתים רישים - ולרישים דלתין, להיהין חיתים - ולחיתים היהין, לווים יודים - וליודים ווין, לזיינין נונים - ולנונים זיינים, לטיתים פיפים - ולפיפים טיתים, ולכפופים פשוטים - ולפשוטים כפופים, למימים סמכים - ולסמכים מימים, לסתומים פתוחים - ולפתוחים סתומים, פרשה סתומה פתוחה - פתוחה סתומה, כתבה שלא כדין, או שכתבה כשירה - או שירה שכתבה כיוצא בה, או שכתבה בה את האזכרות בזהב - הרי אלו יגניזו:

וכתבתם. שומע אני, על גבי אבנים - הרי אתה דן: נאמר כאן "כתב", ונאמר להלן דברים כז "כתב", מה להלן על גבי אבנים - אף כאן על גבי אבנים! - או כלך לדרך זו: נאמר כאן "כתב" ונאמר להלן דברים כד "כתב", מה להלן על הספר ובדיו - אף כאן בספר ובדיו!

אף אתה דן בלשון הזה, ואני אדון בלשון שבית דין חולק: נאמר כאן "כתב" ונאמר להלן "כתב", מה כתב האמור להלן על גבי אבנים - אף כאן על גבי אבנים! אמרת הפרש - אלמוד דבר מדבר, ואדון דבר מדבר: אלמוד דבר שהוא נוהג לדורות מדבר שהוא נוהג לדורות, ואין דנים דבר שהוא נוהג לדורות מדבר שהוא נוהג אלא לשעה!

נאמר כאן "כתב" ונאמר להלן "כתב", מה כתב האמור להלן על הספר ובדיו - אף כתב האמור כאן על הספר ובדיו! ואע"פ שאין ראיה לדבר - זכר לדבר: ירמיהו לו "ויאמר להם ברוך: מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה, ואני כותב על הספר בדיו".

על מזוזות ביתך ובשעריך. שומע אני שתי מזוזות ביתך. ת"ל בשנייה מזוזות. ריבוי אחר ריבוי - למעט, דברי רבי ישמעאל.

ור' יצחק אומר: אינו צריך: הרי הוא אומר שמות יב "ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף", זה בנה אב, בכל מקום שנאמר "מזוזות" הרי אין בכלל שתים, עד שיפרוט לך הכתוב "שתי מזוזות".

מזוזות ביתך. על ימין, ובכניסה. או אינו אלא על ימין ביציאה? - ת"ל "על מזוזות ביתך" על ביאתך, של ימין בכניסה:

ובשעריך. שומע אני שערי בתים, והלולים, והרפת, ומתבן, ובית התבן, ובית הבקר, ובית האוצרות, ובית העצים, ואוצרות יין, ואוצרות שמן, ואוצרות תבואה במשמע - ת"ל "ביתך". מה ביתך, מקום כבוד ובית דירה במשמע.

שומע אני אפילו שערי בלקאות, ובמסיאות ומרחצאות במשמע - ת"ל "ביתך". מה ביתך, מקום כבוד ובית דירה - אף שערי בית כבוד ובית דירה.

שומע אני אפילו שערי בית המקדש במשמע - ת"ל "ביתך" מה ביתך, חול - אף שעריך חול. מכאן אמרו: הלשכות שהם פתוחות לקודש - תוכן קדש, פתוחות לחול - תוכן חול.

חביבים ישראל, שסיבבן הקב"ה במצות: תפילין בראש ותפילין בזרוע. מזוזה בפתחיהם. ציצית על ד' כנפות כסותך. ועליה אמר דוד תהלים קיט "שבע ביום הללתיך". נכנס למרחץ, וראה את עצמו ערום! אמר: אוי לי, שאני ערום מן המצות! - נסתכל דוד במילה, והתחיל עליה סודר שבח, שנאמר תהלים ו "למנצח על השמינית מזמור לדוד".

משל למלך בשר ודם, שאמר לאשתו: הוי מתקשטי בכל תכשיטיך, כדי שתהא רצויה לי! - כך אמר להם הקב"ה לישראל: הוו מצויינים במצות, כדי שתהיו רצוים לי. וכך הוא אומר שיר השירים ו "יפה את רעיתי כתרצה", יפה את שאת רצויה לי: