ביאור:משלי ד יז
משלי ד יז: "כִּי לָחֲמוּ לֶחֶם רֶשַׁע, וְיֵין חֲמָסִים יִשְׁתּוּ."
תרגום מצודות: כי לחמו לחם רשע (הבא מִגֶּזֶל), ויין חמסים (הבא מחמס) ישתו.
תרגום ויקיטקסט: כי הם מכורים לרשע - הם אוכלים את הרשע כמו לחם, ושותים את החמס כמו יין - מחשבות-הרשע משחררות לגופם חומרים רעילים;
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ד יז.
דקויות[עריכה]
מה זה לֶחֶם רֶשַע?[עריכה]
1. הרשעים, הרוצים להרע ולהכשיל את הזולת, אוכלים את הרשע כמו שאוכלים לחם; במקום לאכול לחם מזין ובריא, הם "אוכלים" מחשבות של רֶשַע המרעילות את נפשם, מחשבות אשר חומסות = משחיתות ומקלקלות את בריאותם.
2. הרשעים אוכלים לחם שבא ממעשי רשע = פגיעה בזולת, מרמה וגזל (מצודות); והמסקנה היא שצריך להיזהר מלרדוף אחרי אכילה ושתיה, כדי שלא להגיע למעשי רשע: " "ומי שהרגיל את עצמו להתמיד באכילה ובשתות, ולא יכול להשיגם בהיתר, ייקח אותם ממקום שיהיו, כמו שאמר כי לחמו לחם רשע ויין חמסים ישתו"" (האמונות והדעות י ה ב).
3. וייתכן שהכוונה למאכלים שהם עצמם רשעים - מאכלים המזיקים לגוף והורסים אותו; והפסוק בא להזהיר את האדם שלא ישמע בקולם של המפרסמים הרשעים, המסיתים אותו לאכול "לחם רשע" ולשתות "יין חמסים".
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/04-17