פסיקתא דרב כהנא טו ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



ז.    [ עריכה ]

א"ר אבא בר כהנא: לא עמדו פילוסופים באומות העולם, כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי.

נכנסו או"ה אצל אבנימוס הגרדי, אמרו לו יכולין אנו להזדווג לאומה הזאת, אמר להם לכו וחזרו על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות שלהן, אם מצאתם שם תינוקות מצפצפין בקולן אין אתם יכולין להזדווג להון, ואם לאו אתם יכולין להזדווג להם שכן הבטיחן אביהם, (בראשית כז, כב): "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב" כל זמן שקולו של יעקב מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, אין ( בראשית כז, כב): "הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו".

ושמואל אמר (דניאל ח, יב): "וְצָבָא תִּנָּתֵן עַל הַתָּמִיד בְּפָשַׁע", בפשעה של תורה כל זמן שישראל משליכין דברי תורה בארץ מלכות הרשעה גוזרת ומצלחת, ומה טעם "וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה וְעָשְׂתָה וְהִצְלִיחָה", ואין אמת אלא תורה, כד"א (משלי כג, כג): "אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר חָכְמָה וּמוּסָר וּבִינָה".

א"ר יהודה בן פזי (הושע ח, ג): "זָנַח יִשְׂרָאֵל טוֹב אוֹיֵב יִרְדְּפוֹ" ואין טוב אלא תורה, שנאמר (משלי ד, ב): "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ".

וכה"א (ישעיהו ה, כד): "לָכֵן כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ וגו'" וכי יש קש אוכל אש, והלא דרכה של אש לאכול הקש, ואת אומר "לָכֵן כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ"?

אלא זה ביתו של עשו הרשע שהוא כקש, דכתיב (עובדיה א, יח): "וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ".

"לְשׁוֹן אֵשׁ", זה ביתו של יעקב שהוא משול כאש, דכתיב (עובדיה א, יח): "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ".

"וַחֲשַׁשׁ לֶהָבָה יִרְפֶּה", זה ביתו של יוסף שהוא משול כלהבה, דכתיב (עובדיה א, יח): "וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה"

"שָׁרְשָׁם כַּמָּק יִהְיֶה" אלו האבות שהן שרשיהן של ישראל.

"וּפִרְחָם כָּאָבָק יַעֲלֶה" אלו השבטים שהן פרחיהן של ישראל.

מפני מה, "כִּי מָאֲסוּ אֵת תּוֹרַת יְהוָה צְבָאוֹת".

א"ר יודן "כִּי מָאֲסוּ אֵת תּוֹרַת יְהוָה צְבָאוֹת", זה תורה שבכתב, "וְאֵת אִמְרַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נִאֵצוּ" זו תורה שבעל פה.