מדרש משלי (בובר) יט א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מדרש משלי (בובר) · יט א · >>

תמן תנינן: משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חודש. רבי אליעזר שאל את רבי יהושע, אמר לו: מה יעשה אדם ויינצל מדינה של גיהנם? אמר לו: יילך ויתעסק במעשים טובים. אמר לו: אם כן, אף אומות העולם יעשו מצוות ומעשים טובים, יכול ייפטרו מדינה של גיהנם? אמר לו: בני, לא דיברה תורה במתים אלא בחיים. אמר לו רבי אליעזר: אני אומר לך טעם ממה שלימדתני. אמר לו: אמור, אמר לו: פעם אחת שמעתי אותך, שהיית דורש בבית המדרש ואומר:

(משלי יט א): "טוב רש הולך בתומו, מעיקש שפתיו והוא כסיל" - כל מי שהולך בתומו בעולם הזה לפני בוראו, עתיד להינצל מדינה של גיהנם לעתיד לבוא:

  • שכן מצינו בנוח, שהלך בתומו ונקרא צדיק, שנאמר (בראשית ו ט): "נוח איש צדיק תמים",
  • וכן מצינו באברהם, שהלך בתום ונקרא תם, שנאמר (בראשית יז א): "התהלך לפניי והיה תמים", וזכה לקנות שמיים וארץ, שנאמר (בראשית יד יט): "ברוך אברם לאל עליון קונה שמיים וארץ": שמים - שזכו בניו לנחול את התורה שניתנה מן השמיים, וארץ - שזכו בניו לפרות ולרבות כעפר הארץ. וכל כך למה? בשביל תמימות שהיתה בו.


וכן את מוצא, שכל מי שמשלים ללכת בתום, הקב"ה מזמן לו חלק כמותו:

  • שכן מצינו באברהם, שמתוך שהלך בתום נזדמנה לו שרה,
  • וכן ביצחק, שהלך בתום, נזדמנה לו רבקה,
  • וכן ביעקב, שהלך בתום, נזדמנה לו רחל ולאה בלהה וזלפה,

כולם משפחה אחת, ונחלה אחת, ועליהם מפרש שלמה בחכמתו:

(משלי יט יד): "בית והון נחלת אבות, ומה' אשה משכלת"


וכל כך למה? בשביל הצדקה שהם עושין עם העניים בתום, והעלה עליהם הקב"ה כאילו הם עושים עמו צדקה, שנאמר:

(משלי יט יז): "מלוה ה' חונן דל" - אמר הקב"ה: הלויני צדקה בעולם הזה, "וגמולו ישלם לו" - ואני אשלם לך שכר לעולם הבא.

אמר רבי ישמעאל: כך היא דרכה של תורה: פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל, ואם עשית כן - אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. ואל תתאוה לשולחן של מלכים, ששולחנך גדול משולחנם, וכתרך גדול מכתרם, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך, שנאמר "וגמולו ישלם לו".


<< · מדרש משלי (בובר) · יט א · >>