המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"ושם האיש". האיש היה מפורסם לרוע מצד שמו "נבל", אבל אשתו היתה נודעת לשבח. וספר כי כשמם כן היו מעשיהם, האשה היתה שלמה בין במעלות הנפשיות "טובת שכל", ובין במעלת הגוף "ויפת תאר". "והאיש" היה "קשה", בטבעו. "ורע מעללים", בתכונותיו המוסריים (שזה גדר שם מעלל על פעולה יוצאת מתכונה מוסריית, כמ"ש בכ"מ).
והנה מי שהוא קשה בטבעו ואינו רע מעללים, יעשה לפעמים טוב מצד המוסר והצדק. ומי שהוא רע מעללים ואינו קשה בטבעו, יעשה לפעמים טוב וצדק מצד התפעלות טבעי,
כמו מצד הרחמים על הדרך, או מצד היראה, כמו שהיה ראוי פה שיתירא נבל מדוד, או שירחם על הנערים. אבל מצד שהיה קשה הטבע ורע המעלל, לא היתה בו תקוה. והטעם
שדוד בטח בו לשלוח אליו, אומר, א] "והוא כלבי", מצד היותו ממשפחת כלב מיהודה שהם שבטו של דוד:
