משנה תמורה ה ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת תמורה · פרק ה · משנה ב | >>
ילדה שני זכרים, אחד מהן יקרב עולה, והשני ימכר לחייבי עולה, ודמיו חולין.
ילדה שתי נקבות, אחת מהן תקרב שלמים, והשניה תמכר לחייבי שלמים, ודמיה חולין.
ילדה טומטום ואנדרוגינוסז, רבן שמעון בן גמליאל אומר, אין קדושה חלה עליהןח.
יָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים,
- אֶחָד מֵהֶן יִקְרַב עוֹלָה;
- וְהַשֵּׁנִי יִמָּכֵר לְחַיָּבֵי עוֹלָה,
- וְדָמָיו חֻלִּין.
- יָלְדָה שְׁתֵּי נְקֵבוֹת,
- אַחַת מֵהֶן תִּקְרַב שְׁלָמִים;
- וְהַשְּׁנִיָּה תִּמָּכֵר לְחַיָּבֵי שְׁלָמִים,
- וְדָמֶיהָ חֻלִּין.
- יָלְדָה טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס,
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- אֵין קְדֻשָּׁה חָלָה עֲלֵיהֶן:
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
ילדה שני זכרים
- אחד מהן - יקרב עולה,
- והשני - ימכר לחייבי עולה, ודמיו חולין.
- ילדה שתי נקבות -
- אחת מהן - תקרב שלמים,
- והשניה - תמכר לחייבי שלמים, ודמיה חולין.
- ילדה טומטום, ואנדרוגינוס -
- רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין הקדושה חלה עליהן.
מה שאמר על בהמת חולין, כשאמר עליהן מה שבמעיה של זו אם זכר עולה וכו', ולפיכך דמיו חולין, לפי שדיבר תחילה על המבכרת, אחר כן על בהמת קדשים, אחר כן על בהמת חולין.
ומה שאמר טומטום ואנדרוגינוס - על בהמת קדשים.
חוזרת המחלוקת, שרבן שמעון בן גמליאל אומר ולד קדשים משעה שיולד תקדש לפיכך אם היה טומטום ואנדרוגינוס שאין ראוי להקרבה אין קדושה חלה עליו.
וחכמים אומרים, ולד קדשים בקדושתה דאמיה קאי, ולפיכך יהיה ולדה קדוש.
ולעניין זה, הלכה כחכמים:
ילדה שני זכרים - בבהמת חולין מיירי ו. דאי בבהמת קדשים, היאך דאקדישה עולה להוי עולה, ואידך קאי בקדושתה דאמיה. אלא ודאי בבהמת חולין, ולפיכך האי דלא קדיש דמיו חולין. ומיהו על שניהם חלה קדושת עולה, דהא אמר אם זכר עולה, ומשום דאיהו לא נדר אלא חדא, הלכך יקרב האחד לנדרו והשני ימכר לצרכי עולה ודמיו חולין:
אין קדושה חלה עליהן - דולדות קדשים בהוייתן הן קדושים ולא ממעי אמן, וכיון דהנך ביציאתן מן הרחם אינן ראויין להקרבה, לא קדשי. וחכמים פליגי על רבן שמעון בן גמליאל וסברי דולדות קדשים בקדושת אמן קיימי ט. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:
ילדה שני זכרים כו'. כתב הר"ב בבהמת חולין מיירי וכו'. גמ'. וכתבו התוס' [ד"ה כיצד] דה"מ לאוקמי *מציעתא נמי בבהמת חולין אלא דבעי לאוקמא אכיצד מערימין אע"ג דהשתא רישא במבכרת דתולין ומציעתא בקדשים וסיפא בחולין. ע"כ. ועיין לקמן:
ילדה טומטום ואנדרוגינוס כו'. על בהמת קדשים חוזר. הרמב"ם. ולא רצה להפסיק במחלוקת. לכך לא שנאו לעיל:
אין קדושה חלה עליהן. מסקי התום' דלמאי דמפרשי בסוף פ"ו דבכורות. דטומטום ספיקא. י"ל דה"נ קדושה חלה על טומטום. והא דאמר אין קדושה [חלה] . היינו קדושת הפה. דאין דעתו כי אם לזכר ודאי ולנקבה ודאית. כדאיתא במשנה ב' פ"ט דב"ב ועמ"ש שם. ומ"ש הר"ב דחכמים פליגי כו'. וסברי דולדות. בקדושת אמן קיימי. דהכי מסיים בברייתא דלעיל אבל מקדיש בבטן. יכול אף ולדי כל הקדשים ת"ל אך בכור אך חלק. ש"מ דס"ל ולדי קדשים ממעי אמן הם קדושים [*ועמ"ש בפ"ז משנה א' [ד"ה] ולדן כו']. ומ"ש ואין הלכה כרשב"ג עיין מ"ש בפ'"ח דעירובין [משנה ז'] .
(ו) (על הברטנורא) והוה מצי לאוקמי מציעתא נמי בבהמת חולין, אלא דבעי לאוקמי אכיצד מערימין. אע"ג דהשתא רישא במבכרת דחולין ומציעתא בקדשים וסיפא בחולין. תוס':
(ז) (על המשנה) טומטום כו'. על בהמת קדשים חוזר. הר"מ. ולא רצה להפסיק במחלוקת, לכן לא שנאו לעיל:
(ח) (על המשנה) אין כו'. ולמאן דמפרש בסוף פרק ו' דבכורות דטומטום ספיקא. י"ל דהכא נמי קדושה חלה על טומטום. והא דאמר אין כ, י', היינו קדושת הפה, דאין דעתו כי אם לזכר ודאי ולנקבה ודאית:
(ט) (על הברטנורא) והכי סיים בגמרא שם, יכול אף ולדי כל הקדשים, ת"ל' אך בכור, אך חלק שמע מינה דסבירא ליה ולדי קדשים ממעי אמן הם קדושים:
והשנייה תמכר לחייבי שלמים: ודמיה חולין כך צ"ל:
ילדה טומטום וכו': ר"פ מי שמת ותוספות פ' המזבח מקדש (זבחים דף פ"ד) ודפ' יוצא דופן (נדה דף מ"א:)
רשבג"א אין קדושה: חלה עליהם. ואפילו אמציעתא נמי קאי דהוי ולדות קדשים ואפילו קדושת אמן אינה חלה עליהם דהא סתם קדושה קאמר דסבר ולדות קדשים בהויתם הם קדושים דאי ס"ד ממעי אמן אמאי אין קדושה חלה עליהן הא תפסתינהו קדושתא דאימייהו משעת התחלת יצירתם כל פורתא ופורתא קדיש אלא ש"מ ולדי קדשים בהוייתם הם קדושים וכולה מתניתין רשב"ג היא כן פירש רש"י ז"ל סוגיית הגמרא וגם הר"י ז"ל בגליון וז"ל והה"נ דמרישא דאם נקבה שמעינן דבהוייתם הם קדושים כדפירש הקונטרס ע"כ. וכן פירשו ג"כ תוספות המוגהים. ופשוט הוא דה"ה דקאי נמי אריש פירקין גבי בכור דמיירי בבהמת חולין וכמו שכתב הרב נמוקי יוסף ז"ל שהעתקתיו ר"פ מי שמת. ואיתה בתוספות פ' בתרא דזבחים דף קי"ד ודפרק על אלו מומין (בכורות דף מ"ב:)פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יכין
ודמיו חולין: הך בבא ע"כ מיירי שהתנה כן על חולין מעוברת. דאי בקדשים, הרי לא חל קדושת עולה רק על זכר א', והב' נשאר בקדושת אמו, ואם האם חטאת, ב' הולדות ימותו, דהרי נתערב עולה בחטאת המתה, משום דבדאורייתא אין ברירה [עי' מ"ש לקמן פ"ו מ"ו.]. אלא מיירי בחולין מעוברת, ולהכי לעניין איסור, אמרינן אין ברירה בדאורייתא, ושניהן עולה. אבל לעניין ממונא, הרי רק א' נדר, להכי דמי השני חולין:
אין קדושה חלה עליהן: הך בבא שוב לא מיירי בחולין מעוברת, דפשיטא דלא חל עליה שום קדושה, דאפילו למאי דקיי"ל דעכ"פ טומטם ספיקא הוה [כספ"ו דבכורות]. היינו לעניין קדושה הבאה מאליה, כקדושת בכור דקמא שמיא גליא. משא"כ הכא קדושה לא נחית לבהמה רק מדעת המקדיש, והרי לא התנה רק על זכר או נקיבה וודאין. רק מיירי בהתנה כן על קדשים מעוברת. [והא דלא נקט הן בבא לעיל גבי קדשים מעוברת. ה"ט מדלא רצה להפסיק בפלוגתא בין הבבות]. ורשב"ג ס"ל דטומטם בריה בפ"ע הוא, והו"ל כבעל מום, וס"ל נמי וולדות קדשים בהווייתן כשיצא מרחם נקדשין, להכי הו"ל כהוקדם מומן להקדשן, ואין קדושת אם חל עליהן. ומה"ט גם קדושת פה לא חל עליהן, דבריה בפ"ע הם, והו"ל כבעל מום מעיקרא. אבל אי הוה ס"ל טומטם ספיקא הוה, עכ"פ היה קדש בקדושת האם:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת