קטגוריה:בראשית ג א
והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה יהוה אלהים ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וְהַנָּחָשׁ֙ הָיָ֣ה עָר֔וּם מִכֹּל֙ חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה יְהֹוָ֣ה אֱלֹהִ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הָ֣אִשָּׁ֔ה אַ֚ף כִּֽי־אָמַ֣ר אֱלֹהִ֔ים לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ מִכֹּ֖ל עֵ֥ץ הַגָּֽן׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וְ/הַ/נָּחָשׁ֙ הָיָ֣ה עָר֔וּם מִ/כֹּל֙ חַיַּ֣ת הַ/שָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֑ים וַ/יֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הָ֣/אִשָּׁ֔ה אַ֚ף כִּֽי־אָמַ֣ר אֱלֹהִ֔ים לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ מִ/כֹּ֖ל עֵ֥ץ הַ/גָּֽן׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס: | וְחִוְיָא הֲוָה חֲכִים מִכֹּל חַיַּת בָּרָא דַּעֲבַד יְיָ אֱלֹהִים וַאֲמַר לְאִתְּתָא בְּקוּשְׁטָא אֲמַר יְיָ לָא תֵּיכְלוּן מִכֹּל אִילָן גִּנְּתָא׃ |
ירושלמי (יונתן): | וְחִוְיָא הֲוָה חַכִּים לְבִישׁ מִכָּל חֵיוַת בְּרָא דְעָבַד יְיָ אֱלֹהִים וַאֲמַר לְאִתְּתָא הַקֻשְׁטָא דְאָמַר יְיָ אֱלֹהִים לָא תֵיכְלוּן מִכָּל אִילַן גִינוּנִיתָא: |
רש"י (כל הפרק)
"והנחש היה ערום" - מה ענין זה לכאן היה לו לסמוך ויעש לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם אלא ללמדך מאיזו סבה קפץ הנחש עליהם ראה אותם ערומים ועוסקים בתשמיש לעין כל ונתאוה לה
"ערום מכל" - לפי ערמתו וגדולתו היתה מפלתו ערום מכל ארור מכל (ב"ר)
"אף כי אמר וגו'" - שמא אמר לכם לא תאכלו מכל וגו' ואע"פ שראה אותם אוכלים משאר פירות הרבה עליה דברים כדי שתשיבנו ויבא לדבר באותו העץאבן עזרא (כל הפרק)
והנחש — יש אומרים כי האשה היתה מבינה ויודעת לשון החיות; ויפרשו "ויאמר הנחש", ברמיזה. ואחרים אמרו שהוא שטן. ואיך לא יראו סוף הפרשה, כי איך ילך השטן על גחון? ואיך יאכל עפר? ומה טעם לקללת "הוא ישופך ראש"? ורבים השתבשו לחקור, למה היה קולל הנחש? ואם היתה לו דעת שלמה? או צוּוָה שלא ישיא האשה? ויאמר רב סעדיה גאון: אחר שהתברר לו שאין דבור ודעת כי אם באדם לבדו, נצטרך לומר כי הנחש גם האתון לא דברו, רק מלאך דבר בשבילם. והשיב עליו רב שמואל בן חפני. והנה קם רבי שלמה הספרדי בעל השירים השקולים, וחכם גדול היה, והשיב על רב שמואל.
והישר בעיני, שהם הדברים כמשמעם. והנחש היה מדבר, והיה הולך בקומה זקופה, והשׂם דעת באדם – שם בו. והנה הפסוק העיד כי היה ערום מכל חית השדה, רק לא כאדם. ופירוש ערום, חכם, שיעשה דבריו בערמה. ואל תתמה בעבור היות "ערום" אחרי "ערומים", והם שני טעמים; כי באלה הצחות בלשון, כמו: "בלחי החמור חמור חמורתים" (שופטים טו טז), וכן: "על שלשים עיירים ושלשים עיירים להם" (שופטים י ד). ועוד, אם המלאך דבר על פיו, אין חטא לנחש. וזה המלאך לא יתכן להיות שלוחו של השם, ואין המלאך ממרה פי השם. והשואלים איך מצא הנחש את האשה, איננה שאלה:
וטעם אף כי — יורה כי דבר דברים אחרים, ואמר בסוף: קל וחומר שאמר לכם "לא תאכלו כל פרי עץ", כלל. לא הזכיר הנחש השם הנכבד והנורא, כי לא ידעו. גם האשה הוסיפה על מצות השם: "ולא תגעו בו", וכן הוסיפה אשת מנוח: "עד יום מותו" (שופטים יג ז):רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)
והנחש היה ערום. סמך הנחש אל האשה לפי שהשטן נברא עמה והיא גוף של יצה"ר והיא קלה להתפתות וכן חשבון הנח"ש כחשבון השטן עם המלה.
ובמדרש א"ר שמואל בר נחמני אמרו לו לנחש מפני מה אתה מצוי בין הגדרות אמר להם הוא פרץ גדרו של עולם, ומפני מה אתה מהלך ולשונך שותת אמר להן הוא גרם לי, ומפני מה כל חיה נושכת ואינה ממיתה ואתה נושך וממית כמו שאמר (קהלת י יא) אם ישך הנחש בלוא לחש ואין יתרון לבעל הלשון, אמר להם אפשר אנא עבד כלום ולא מתאמר מן עליתא, ומפני מה אתה נושך באבר אחד וכל האברים מרגישים אמר להם ולי אתם אומרים אמרו לבעל הלשון שהוא כאן והורג ברומי.
אף כי אמר אלהים. תחלת דבורו של נחש היה אף. ודרשו רז"ל ארבעה פתחו באף ואבדו מן העולם ואלו הם: נחש, שר האופים, עדת קרח, והמן. נחש אף כי אמר אלהים, שר האופים (בראשית מ) אף אני בחלומי, עדת קרח (במדבר טז יד) אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש. המן (אסתר ה) אף לא הביאה אסתר.מלבי"ם (כל הפרק)
(א) "והנחש היה ערום" כתב הראב"ע שהדברים כפשוטן, שהנחש קודם הקללה היה הולך על רגליו והיה מדבר, שהלא נאמר בקללתו על גחונך תלך מבואר שתחלה היה לו רגלים, ואמר ועפר תאכל, מבואר שתחלה אכל פירות, ושתחלה היה לו אהבה עם האשה שלכן נתקלל ואיבה אשית, וע"כ לא יהיה מוזר בעיניך מ"ש חז"ל שנתאוה אל האשה, וכן נוכל לאמר שהיה יכול לדבר ג"כ כי נמצאו קצת עופות שמלמדים אותם לדבר, וזה מבואר שכמו שמעלת אדם היה גדול מאד קודם החטא עד להפליא כמ"ש למעלה, כן גם החיה והבהמה היה טבעם מעולה מאשר עתה, שמבואר בכתוב שחיתו ארץ לא טרפו טרף, כי אמר ולחית הארץ את כל ירק עשב לאכלה, לא בשר, מבואר שזה שיטרפו טרף נולד אחר החטא שנשחת טבעם וחל הקללה גם עליהם עם האדם, כמ"ש ארור אתה מכל הבהמה מכלל שגם הבהמה והחיה יתקללו רק הנחש נתארר יותר מכולם, וע"ז אמר הנביא שלעתיד כשיתוקן העולם אריה כבקר יאכל תבן, והשבתי חיה רעה מן הארץ, ואמרו הכל מתרפאים לעת"ל חוץ מנחש, מבואר שכן היה בתחילה ונתקללו ויתרפאו לע"ל. וכבר התבאר אצלנו בפי' ספר משלי, כי הערום אינו חכם, רק הערום הוא הפך הפתי, והוא מי שיוכל לחשוב על דרכיו ולעשות דברים בערמה פעמים לטוב ולפעמים לרע, ויש ערמה גם בהרבה בע"ח כמו השועל ודומיהם וכמו שנראה מערמתם בענין הצידה וכמו שסופר בספורי חכמי הטבע, והגם שלא יצדק עליהם שמות חכמה ובינה ושכל, שזה מיוחד לאדם לבדו, יצדק עליהם פעל ערמה ושם ערום, והנחש היה ערום יותר מכולם, וע"ז אמר אשר עשה ה' אלהים, שכולם היו ערומים מצד שעשאם ה' והיה מעשה ידיו לתפארת, ולכן היה בהם ערמה יותר ממה שהוא עתה, והנחש היה ערום מכולם, ובעת שהעביר ה' לפני האדם כל חית השדה ומסרם לאדם שיהיו תחת רשותו, וראה את הנחש שיוכל להעזר בו לצרכיו היה בייתי שוכן ביחד עם האדם, ובאשר האדם היה עוסק רק בשכלו העיוני היו דבריו אל האשה שעסקה בצרכי הבית בשכל המעשי. ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים, פי' הדבר שהנחש אף שהיה ערום לא היה בעל בחירה רק טבעי במעשיו, כי לא נתנה הבחירה והחפשיות כי אם אל האדם, וידוע שהצווי לא שייך רק אל מי שיש לו בחירה במעשיו, שמ"ש ויצו ה' על האדם וכו' לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות, שזה צווי שמזהיר אותו שאם יאכל ימות הוא מצד שיש לו בחירה וחפשיות לאכול ע"ז צוהו שלא יאכל שאם יאכל ימות, וזה לא הבין (או עשה א"ע כאינו מבין) הנחש שהוא מוכרח במעשיו ואין לו בחירה, ואצלו אין שייך צווי רק אמירה, כמו שאמר אלהים יהי רקיע, יקוו המים, שגזר על הטבע שיהיה כן, כן ראוי שיאמר שלא יאכלו מעץ הגן ואז יהיה כן בטבעם שלא יוכלו לאכול, וז"ש כשואל למה צוה אלהים ולמה אמר כי מות תמות, הלא אף כי אמר אלהים אם היה רק אומר וגוזר שיהיה כן ג"כ לא תאכלו, כי מי יוכל לשנות גזרתו, וע"ז אמר לא תאכלו מכל עץ הגן ר"ל לא מעץ הדעת לבד שממית בטבעו אף מכל עץ הגן שאינם ממיתים אם אמר אלהים לא תוכלו לאכול, כמו שלא יוכל השור לאכול בשר מפני שהוא נגד טבעו, כי גזרת ה' הוא טבע הדברים שאי אפשר לשנותם:
כלי יקר (כל הפרק)
"אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן". יש בענין זה ספק גדול שאם האשה הוסיפה מדעתה ציווי לא תגעו הרי ידעה האמת שלא צוה ה' על הנגיעה ואם כן איך נתפתתה האשה לדברי הבל אלו לומר כשם שאין מיתה בנגיעה כך אין מיתה באכילה, לפום ריהטא נראה לפרש שהאשה לא שמעה הציווי מפי הגבורה כי אם מפי בעלה וז"ש (פסוק טז) ויצו ה' אלהים על האדם לאמר. מהו לאמר, אלא שיאמר גם לאשתו שאכילה זו מסוכנת כי מטעם זה נאמר על האדם ולא נאמר אל האדם אלא על, היינו על אודות שלא להביא את עצמו בסכנה. והאדם ראה בשכלו לעשות סייג ולהוסיף על הציווי לאסור לאשתו אף הנגיעה כדי שלא תבא לידי אכילה, וחוה סברה שאמר לה הכל מפי הגבורה על כן בא לה טעות זה כי מצא לו הנחש להטעותה. ובזה אין אנו צריכין לפרש"י שפירש שלכך לא בא הנחש אל אדם הראשון לפי שהנשים דעתן קלות להתפתות כי בלאו הכי אין זה קושיא שהרי הנחש רצה להוכיח מן הנגיעה שאין מיתה באכילה. ועם אדם הראשון לא היה יכול להוכיח כלום כי אדם ידע האמת שלא צוה ה' על הנגיעה והוא הוסיף מדעתו.
ונראה לפרש עוד, שחוה היתה מסופקת אם כוונת הנחש לטובתם כדי שיהיו כאלהים יודעי טוב ורע. או שמא כוונתו כדי שימות אדם וישא הוא את חוה, ואמר לחוה לפי שנשים דעתן קלות להתפתות וידע שוודאי תתן לבעלה תחילה. על כן אמרה חוה בזאת יבחן דעת הנחש והוסיפה ציווי לא תגעו כדי שיהיה כל המשא ומתן ביניהם בנגיעה, כי בנגיעה אין סברא שתקדים את בעלה כמו באכילה וכאשר דחף הנחש את חוה באילן אז אמרה חוה עתה ידעתי כי הדין עם הנחש כי אם היתה כוונתו כדי שימות האדם אם כן למה דחף אותי ומה ירויח במיתתי אלא ודאי שכדבריו כן הוא להיות כאלהים ועל כן נתנה מקום לדבריו. ועיין למעלה פירוש יקר על סיפור הנחש עם חוה בפסוק עץ עושה פרי למינו.ילקוט שמעוני (כל הפרק)
"ולא יתבוששו" והנחש היה ערום. לא היה צריך לומר אלא "ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם"? להודיעך מאיזה חטא קפץ עליו אותו רשע, מתוך שראה אותם מתעסקין בדרך ארץ נתאוה לה. אמר ר' יעקב: שלא להפסיק בפרשתו של נחש:
והנחש היה ערום. הדא הוא דכתיב: "כי ברוב חכמה רב כעס", לפי גדולתו של נחש היתה מפלתו: ערום מכל, "ארור מכל". דיקרסוס היה, עומד בקומה ורגלים היו לו. אפיקורוס היה. כגמל היה, טובה גדולה חסר העולם, שאלמלא כן היה אדם משלח פרקמטיא בידו והיה הולך ובא.
אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: "מה אדם ותדעהו? אדם להבל דמה". אמר להם: מה שעתה כולכם מקלסין אותי בעליונה, הוא מייחד שמי בתחתונה; ולא עוד, אלא שקורא שמות. וכיון שראו כן, אמרו: אם אין אנו באין בעצה שיחטא לפני בוראו אין אנו יכולין לו. והיה סמאל שר גדול בשמים, וחיות מארבע כנפים ושרפים משש כנפים וסמאל משתים עשרה. מה עשה סמאל? לקח כת שלו וירד, וראה כל הבריות ולא מצא בהם חכם להרע כנחש, שנאמר: והנחש היה ערום, והיתה דמותו כעין גמל, ועלה ורכב עליו; והיתה התורה צועקת: "כעת במרום תמריא", רבון העולמים, "תשחק לסוס ולרוכבו". משל למה הדבר דומה? לאדם שיש בו רוח רעה; כל מעשים שהוא עושה וכל מה שמדבר אינו מדעתו אלא מדעת רוח רעה שיש בו. כך הנחש, כל מעשים שעשה לא דיבר אלא מדעתו של סמאל. משל למה הדבר דומה? למלך שנשא אשה, והשליטה על כל מה שיש לו חוץ מחבית אחת שהיא מלאה עקרבים. בא זקן אצלה שואל חומץ, אמר לה: מה המלך נוהג עמך? אמרה לו: יפה נהג עמי, השליטני על כל מה שיש לו חוץ מן החבית הזו שהיא מלאה עקרבים. אמר לה: והלא קוזמין של המלך הרי הן בחבית זו! אלא הוא מבקש לישא אשה אחרת וליתנם לה. מה עשתה? הושיטה ידה, התחילו מנשכות אותה. כיון שבא בעלה שמע קולה צווחת, אמר לה: שמא באותו חבית נגעת? כך המלך זה האדם, והאשה זו חוה, שואל חומץ זה נחש.
דין דן נחש בינו לבין עצמו: אם הולך אני ואומר לאדם, יודע אני שאינו שומע לי, שהאיש לעולם קשה. אלא הולך אני ואומר לחוה, שאני יודע שהיא שומעת לי, שהנשים נשמעות לכל הבריות. והלך הנחש ונגע באילן, התחיל האילן לצווח: רשע, אל תגע בי, "אל תבואני רגל גאוה". והלך הנחש ואמר לאשה: הרי נגעתי באילן ולא מתי, אף את תגעי ולא תמות. מיד נגעה בו, וראתה מלאך המות בא כנגדה, אמרה: אוי לי, עכשיו אני מתה והקב"ה עושה אשה אחרת ונותנה לאדם. מיד "ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה" וגו' (בראשית ג, ו).
אליהו ז"ל שאל את ר' נהוראי: מפני מה ברא הקב"ה שקצים ורמשים? אמר לו: לצורך נבראו; בשעה שהבריות חוטאים, הקב"ה מביט בהן ואומר: ומה אלו שלא נבראו לצורך הריני מקיימן, אלו שנבראו לצורך על אחת כמה וכמה. אמר ליה: עוד יש בהן צורך; זבוב לצרעה, פשפש לעלוקה, נחש לחפפית, שבלול לחזזית, סממית לעקרב. אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה; יתוש לנחש, זבוב לצרעה וכו':
והנחש היה וגו', מתוקן לפורענות. "הן האדם היה" (בראשית ג, כב), מתוקן למיתה. "וקין היה" (בראשית ד, ב), מתוקן לגלות. "אחד היה אברהם", מתוקן להדריך את כל העולם בתשובה. "ומשה היה", מתוקן לגואל.
אף כי אמר אלהים. ארבעה שפתחו באף ואבדו באף. הנחש, אף כי אמר אלהים. שר האופים, "אף אני בחלומי". עדת קרח, "אף לא אל ארץ זבת חלב". המן, "אף לא הביאה אסתר":
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ג א.
הנחש מתחיל את הפיתוי בהפניית המבט אל מה שחסר
אחת מתחבולות הפיתוי של יצר הרע היא, להפנות את נקודת המבט של האדם אל מה שאין לו ואל מה שנאסר עליו. כך עשה הנחש הקדמוני כשפנה אל חוה:
(בראשית ג א): "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהִים. וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה 'אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן...'"
לגבי מהותו של הנחש, מי היה ואיך דיבר, ראו בפירוש שד"ל: " "נבוכו המפרשים בענין הנחש הזה, ודון יצחק אמר, כי הנחש לא דיבר, אלא האשה ראתה אותו שאכל ולא מת, והתעוררה בעצמה לאכול גם היא; ולפי זה אין מקום להודיע כי הנחש היה ערום, גם אין ראוי שיקולל. ובספר אמונת זורואסטר נמצא כתוב, כי אהרימן, שהוא אל הרע, התחפש בצורת נחש, והסית האדם והאשה הראשונים לחטוא; וקצת מחכמי ישראל חשבו, כי הנהש הקדמוני הוא השטן, ובעל הכמת שלמה (ב' כ"ד) כתב: בקנאת השטן בא מות לעולם; ואחרים אמרו, כי השטן נשתמש בנחש להסית את חוה..." " ( שד"ל ) . ראו גם: הנחש כיצור תבוני שווה ערך לאדם / שמואל, עצור כאן חושבים .
ערמה היא כישרון להטעות ולפתות , ואכן יש אומרים שהנחש בפרשתנו הוא משל ליצר הרע, הנמצא בכל אדם ומפתה אותו לעבור על דבר ה'.
- ויש שפירשו שהמילה "ערום" משמעה "חכם להרע" - " "חכים לביש" " (תרגום יונתן) ; אולם אין זה מתאים ל משמעות השורש ערם בפסוקים אחרים במקרא .
הנחש משתמש בכמה תחבולות של פיתוי, שתיים מהן נזכרות בפסוקנו: "אף כי אמר אלהים ' לא תאכלו מכל עץ הגן'". הנחש מצטט את דבר ה' בצורה מעוותת, שהרי (בראשית ב טז): "וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר 'מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל, וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ..."; בדבריו של הנחש ישנם שני עיוותים:
א. שקר קיצוני הגורם לשקר מתון. הנחש אומר שה' אסר לאכול מכל העצים, בעוד שה' אסר לאכול רק מעץ אחד. הנחש יודע שזה שקר, והוא יודע שהאישה יודעת שזה שקר, אבל השקר הזה מצליח לבלבל אותה: כשהיא עונה לנחש, היא כבר מבולבלת ואינה זוכרת את הציווי המקורי כלשונו, היא עושה "פשרה" בין האמת לבין השקר של הנחש, (בראשית ג ב): "וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ 'מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל, וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן - אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן'". האיסור המקורי התייחס רק לעץ הדעת טוב ורע, אך האישה אמרה שהאיסור כולל את כל "פרי העץ אשר בתוך הגן", הכולל גם את עץ החיים בראשית ב ט; האיסור המקורי התייחס רק לאכילה, אך האישה אמרה שהאיסור כולל גם נגיעה. הבלבול הזה בסופו של דבר גורם לה להפר את הציווי כולו.
ב. שינוי סדר העדיפויות. הנחש מדגיש את האיסור, בעוד שה' התחיל את דבריו דווקא במצוה חיובית - לאכול מכל עץ הגן! רק לאחר מכן בא האיסור המציב גבולות " "הסדר כאן הוא משמעותי... דבר ה' בא אלינו, לא כדי למנוע או להגביל, אלא להיפך, כדי להעצים את כוחות העשיה ולכוונם למקום המדוייק שלהם... וזו בדיוק היתה עצתו הרעה של הנחש, שהפך את היוצרות וצבע את כל העולם בציור של 'אסור' ו'אל תיגע'. ואז מתחיל דיון, מה בדיוק אסור, וכמה אסור, האם רק לאכול או גם לגעת, וכבר בעצם ההשאה [העתקה] הזאת ניצח הנחש... ברגע שהדיון עובר ממקומו המקורי, שהוא מה צריך לעשות, אל מקומו המזוייף, שהוא מה אסור..." " (הרב אייל ורד, "להיות גנן נאמן", עלון השבת של רבני צוהר, פרשת בראשית ה'תש"ע) .
היצר המפתה גורם לאדם להצטער על מה שאין לו ועל מה שאסור לו לעשות, במקום שישמח במה שיש לו ובמה שמותר לו לעשות, וכך גורם לו להיכשל.
מקורות ופירושים נוספים
לפי החלוקה העברית, הפרק היה צריך להתחיל בפסוק הקודם (בראשית ב כה): "ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו": " "זוהי הכותרת לפרשה: האדם ואשתו ערומים. הנחש מפתה את האישה. אדם ואשתו מתחבאים בשמעם את קול ה', כי ערומים הם. וסיום הפרשה: "ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם" "; חלוקת הפרקים שלפנינו היא נוצרית: " "ומדוע הפריד מחלק הפרקים הנוצרי את הפסוק ממקומו הנכון, ושיבץ אותו בסוף פרשת בריאת האישה? התשובה טמונה באחד מיסודות הנצרות: עניין החטא הקדמון, שהוא יסוד מוסד בנצרות. האנושות כולה סובלת מן החטא הקדמון לפי האמונה הנוצרית, ועל כן חטא זה צריך להיות מודגש. פסוק הפתיחה לפרשת הנחש מפריע להדגשת רעיון זה, ועל כן הוא סולק ממקומו, וכך נוצרה פרשה חדשה, בהדגש חדש: לא היות אדם אשתו ערומים, ותקנתם הוא נושא הפרשה, אלא הנחש, המפתה, מעורר החטא הקדמון" " (יהודה אייזנברג, חלוקת הפרקים במקרא ).
הנחש היה מיוחד, וגם עונשו היה מיוחד - הוא היה "ערום מכל חיית השדה", ונענש ב (בראשית ג יד): "אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה...": " "לפי ערמתו וגדולתו היתה מפלתו - ערום מכל, ארור מכל" " (רש"י בשם בראשית רבה) .
מדוע פנה הנחש דווקא אל האישה? אולי משום שהיא לא קיבלה את הציווי ישירות מה' אלא דרך אדם, ולכן היה לו קל יחסית לבלבל אותה בפרשנות שגויה. ראו מדוע לא נזכר שה' אסר גם על האישה לאכול מהעץ? .
המפרשים והמתרגמים נחלקו לגבי משמעות הביטוי אף כי בפסוקנו:
1. יש שפירשו אותו כביטוי של הדגשה: " "בקושטא, ארי אמר יי לא תיכלון מכול אילן גינתא" " (אונקלוס) - "באמת אמר ה' שלא תאכלו מכל עץ הגן"
2. ויש שפירשו אותו כביטוי של תמיהה: " "הַקֻשְׁטָא דְאָמַר יְיָ אֱלֹהִים לָא תֵיכְלוּן מִכָּל אִילַן גִינוּנִיתָא?!" " (יונתן, וכן רש"י ו שד"ל ) - "האמנם אמר ה' שלא תאכלו מכל עץ הגן?!". בכל מקרה המטרה היא דומה - להפנות את תשומת ליבה של האישה למה שאסור במקום למה שמותר, " "ואע"פ שראה אותם אוכלים משאר פירות, הרבה עליה דברים כדי שתשיבנו ויבא לדבר באותו העץ" " ( רש"י ) .
3. ויש שפירשו, שדברי הנחש נקטעו באמצע על-ידי דברי המחאה הנחרצים של האישה, וההמשך שלהם נמצא בהמשך "... לא מות תמותון", ולמעשה, דבריו הם: "אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן - לא מות תמותון"; למרות שה' אמר לכם שלא לאכול מכל העצים, אני יודע שאתם יכולים לאכול ולא תמותו ( שד"ל בשם 'יש אומרים') .
ראו עוד על הביטוי אף כי במקרא .
מאמרים מאתר ויקיטקסט
מאמרים נוספים - באדיבות גוגל
- סוד הנחש : ואחר שהודענוך אלו העקרים דע כי הנחש הקדמוני בתחילת ברייתו של עולם הוא עומד מבחוץ לחומות הקדש כולן דכתי' " והנחש היה ערום מכל חית השדה" ממש, ... ( cache )
- קטעים מפירוש אברבנאל לסיפור האכילה מעץ הדעת : ולזה נאמר בתחלת הספור הזה " והנחש היה ערום מכל חית השדה". ולא היתה ערמתו ידועה והשכל וטענות נצחיות, אבל היה בעלותו בעץ לאכול לשבעה מפריו מה שלא היו עושים שאר ... ( cache )
- מה צורה היתה לנחש בגן עדן? : ראש וראשון לבעלי החיים שאנו פוגשים לאחר השלמת הבריאה הוא הנחש: " והנחש היה ערום מכל חיית השדה אשר עשה ה' אלהים..." (בראשית ג, א). מגמתו הפולמוסית של הכתוב ... ( cache )
- תרומת הספרות המקובלת לפרשנות כתבי הקודש : הירונימוס בדק ומצא שהמקור העברי אומר: " והנחש היה ערום מכל חיית השדה." (בראשית ג, 1). על כך העיר: "לגבי 'חכם' העברית אומרת 'ערום' ג€¦ ... ( cache )
- שיחות בספר הושע : והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה ה' אלהים ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן: לפי חלוקת הפרקים, הפסוק "ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא ... ( cache )
- נחשים, מקדשים, לחשים ונשים : ראש וראשון לבעלי החיים שאנו פוגשים לאחר השלמת הבריאה הוא הנחש: ' והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה ה' אלהים' (בראשית ג א). מגמתו הפולמוסית של הכתוב, ... ( cache )
- נחשים, מקדשים, לחשים ונשים : ראש וראשון לבעלי החיים שאנו פוגשים לאחר השלמת הבריאה הוא הנחש: 'והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה ה' אלהים' (בראשית ג א). מגמתו הפולמוסית של הכתוב, ... ( cache )
- פרשת בראשית : ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים אמר רבי חנינא בן סנסן: ארבעה הן שפתהו באף ונאבדו באף, ואלו הן: נחש ושר האופים ועדת קורח ... ( cache )
- דף קשר מספר 779 - פרשת בראשית - חטא אדם הראשון - אקטואליות / שלומי... : "ויאמר אל האשה אף כי אמר א-לקים לא תאכלו מכל עץ הגן(4)" (ג', א). הנחש עולה בשאלתו על נקודה מאד משמעותית שבמבט ראשוני די מוסתרת מפנינו. ... ( cache )
- והכל בגלל הסקס.... התזה (תכינו את עצמכם- זה ארוך אבל מעניין... : והנחש היה ערום מכל חיות השדה אשר עשה יהוה אלוהים ויאמר אל האשה אף כי אמר אלוהים לא תאכלו מכל עץ הגן: ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל: ומפרי העץ אשר בתוך ... ( cache )
- מדרש הנעלם : ויאמר אל האשה אף כי אמר אלקים, מיד פתח באף. מהכא, דבתחלת דבריו של אדם ניכר מי הוא. כך הוא פתח באף, להודיע מי הוא: נטל סימן זה, אם תקבל, אם לא תקבל. ... ( cache )
תגובות
ועל כך נאמר - "מים גנובים ימתקו".
- -- hagai hoffer, 2009-11-23 00:03:52
שלום אראל,
במאמרי "מידע אנושי" שפרסמתי באתרך, עמדתי על מונח "הנחש" והיגעתי למסקנה זו: לא מדובר בנחש כי-אם בתכונה שלבשה את חוה ולתכונה הזו קראה התורה "נחש". במילים אחרות, וכאשר אומרים "ויאמר הנחש אל חוה" הכוונה היא - ותאמר חווה אל עצמה... היינו אל הצד "הנחשי" שבה... היא דיברה אל עצמה, והתורה תיארה את השיחה העצמית הזו באופן ציורי וכאילו מדובר בעוד ישות שהשתתפה במשחק... את כל זה תמצא בפירוט בפרק מס' 20 של "מידע אנושי" שנמצא באתרך.
אלברט שבות
- -- אלברט שבות, 2009-11-23 17:10:28
תודה, המאמר נמצא כאן: [1]
- -- אראל, 2009-11-24 00:22:47
שלום למלומדים.
אני אדם חילוני שרק לאחרונה התחיל לקרוא ולחקור לעומק את התנ"ך. אני מקווה שאיני חצוף אבל אינני רואה כיצד ניתן לקבל את ההסברים כי הנחש היה "תכונה" של חווה או השטן או כל תירוץ אחר.
שהרי אלוהים מעניש את הנחש בסוף הפרק:
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ: "כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת, אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה. עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ. טו וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ. הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב.
יש לשים לב כי הפסוק הזה מנבא במדויק אלפי שנים (לכל הפחות) של מאבקים בין האדם לנחש, שהרי הנחש הוא אחת החיות המסוכנות לאדם אפילו בימינו בתקופה המודרנית.
מיליוני בני אדם מוכשים בכל שנה ע"י נחשים ומתוכם מתים מאות אלפים. בעבר בטרם החיים בעיר ולפני הרפואה המודרנית הנחש היווה גורם מרכזי למוות בקרב בני אדם.
כמובן שגם האדם בתגובה היה חייב להרוג נחשים רבים ממש כפי שנאמר: איבה בין האדם לנחש לדורות. הנחש מכיש את האדם בעקב והאדם מכה בנחש בראש.
לא יתכן כי תיאור מדויק שכזה לא התייחס ממש לנחש אלא למשהו אחר. אגב הנחש בגלגוליו האבולוציוניים הקודמים היה בעל רגליים.
ההסבר לכך שהנחש מדבר הוא פשוט מאוד לטעמי. הנחש אכל מעץ הדעת ! אנו יודעים בודאות כי אכילה מעץ הדעת מעניקה יכלת אינטליגנטית גבוהה, שהרי ברגע שאדם וחווה אכלו ממנו: וַתִּפָּקַחְנָה, עֵינֵי שְׁנֵיהֶם !
כאשר הנחש אומר לאשה: לֹא-מוֹת, תְּמֻתוּן, הוא אומר לה בעצם: הנה תראי, אני אכלתי מעץ הדעת ולא רק שאני לא מת אלא אני חכם יותר משהיתי.
תגובת האשה היא: וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל. כלומר האשה רואה כי טוב לאכול מהעץ. לא רק שלא מתים אלא האכילה משכילה את מי שאוכל ממנו.
כיצד היא רואה זאת ? היא רואה זאת כי היא מבינה שהנחש אכל מעץ הדעת וזה מה שקרה לו.
השאלה שצריכה להישאל היא מה קרה לנחש שהוא אינו מדבר גם היום והתשובה היא בקללה שאלוהים נתן לנחש:
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶל-הַנָּחָשׁ, כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת, אָרוּר אַתָּה מִכָּל-הַבְּהֵמָה, וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה; עַל-גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ.
הנחש הוא ארור מכל שאר החיות ולכן לא יתכן לתת לו יתרון הישרדותי כה גדול בטבע. קל וחומר שבפרקים קודמים רק האדם קיבל את הברכה למשול בכל בעלי החיים.
העונש של הנחש הוא רגרסיה באבולוציה שבאה לידי ביטוי באיבוד הרגליים (כאמור לנחש הקדמוני אכן היו רגליים) ולכן אין זה מפתיע שתחילת העונש היא ביטול התוספת האינטליגנטית שזכה לה מאכילה מעץ הדעת.
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:הנחש מתחיל את הפיתוי בהפניית המבט אל מה שחסר
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-11-22.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "בראשית ג א"
קטגוריה זו מכילה את 10 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 10 דפים.