ביאור:בראשית ג כב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית ג כב: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים: הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע, וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ג כב.


וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם[עריכה]

עֵץ הַחַיִּים[עריכה]

אלוהים עשה בתוך הגן שני עצים מיוחדים: וַיַּצְמַח יְהוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל, וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע" (בראשית ב ט).
אלוהים אסר על האדם לאכול מעץ הדעת טוב ורע, ככתוב: "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ" (בראשית ב יז), אולם לא אסר על אדם לאכול מעץ החיים. למעשה אלוהים לא גילה לאדם שיש כזה עץ, וכאילו הוא החביא אותו בין כל שאר העצים.

לא ברור למה אלוהים יצר את עץ החיים. אין ספק שהעץ לא סיפק חיים לאלוהים. לבטח היתה סיבה לאלוהים, ואולי המלאכים היו זקוקים לאכול ממנו כדי לחיות זמן רב. כידוע כל בעלי החיים מתים מזקנה, אחרי מספר מוגבל של חלוקות, התאים מפסיקים להתחלק והגוף מת. התופעה הזאת לא מופיעה בצמחים, לדוגמא: ניתן לקטוע ענף של גפן ולהרכיב אותו ללא הגבלה. אפשרי שעץ החיים תיקן את מבנה התאים של בני האדם וכך העניק לתאים יכולת חלוקה לתקופה נוספת.

לא נראה שאכילה חד פעמית תספיק לעד, כי אז לא היה תפקיד לעץ לאחר שכל המלאכים אכלו ממנו, ואלוהים היה יכול לגדוע אותו ולשמור זרעים לעתיד, במידה והוא יצטרך להאכיל את מלאכיו מהעץ.

למה אלוהים לא אסר על אכילה מעץ החיים?[עריכה]

איום של עונש מוות לאוכל מעץ החיים נשמע מצחיק.
אלוהים רצה ליצור את הרושם שהעץ הוא עץ רעל, אבל עץ החיים לא יכול להמית, והאוכל לעולם לא ימות מות טבעי.
נראה שכדי לחיות חיים ארוכים, אדם צריך לא להזדקן. כל עוד הגוף צעיר והתאים מתחלקים ומתקנים את עצמם, אדם ישאר חי. כאשר ההגנה נפגעת, ותאים חדלים לתקן פגמים, אדם מזדקן ומת.
סביר שאפילו האוכל מהעץ יכול למות מטביעה במבול, מטר של אש וגופרית, או באלימות. לא ברור אם מגפה תהרוג אדם שאכל מהעץ, אבל הרבה מחלות של ניוון הגוף סביר שימיתו אותו.

לאחר שאלוהים העדיף לשמור את תכונות עץ החיים בסוד מאדם, וציווה: "מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל" (ביאור:בראשית ב טז), עכשו הוא לא היה יכול לשנות את פקודתו וכך להוכיח שחוקי אלוהים אינם קבועים בצורה מוחלטת. לכן אלוהים העדיף לגרש את אדם ואשתו בלי להסביר להם את סיבת הגרוש.

וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח[עריכה]

משונה שזה היה הפתרון היחיד של אלוהים - לגרש את האדם מגן עדן.
אלוהים היה יכול להקיף את העץ בחומה, או להציב את הכרובים ליד העץ כדי לשמור עליו.
סביר שאדם ואשתו בגרו מספיק, והיו מסוגלים לעבוד למחיתם, ולכן הגיע זמנם לעזוב, בלי קשר לעובדה שהם אכלו מעץ הדעת, ושהם עלולים לאכול מעץ החיים.

ניתן לראות שאלוהים מודע שלאדם ואשתו יש חופש בחירה, והם עלולים לקחת מהעץ אפילו אם הוא יאסור עליהם, הן הם לא חששו למות מאכילת עץ הדעת.

וָחַי לְעֹלָם[עריכה]

חלק גדול של בעיות נפתר פשוט במוות, במוקדם או במאוחר - כפי שנאמר: 'כל הבעיות נפתרות בסוף'.
אם בני האדם יחיו לעד, אלוהים לא יוכל להשתמש בזקנה טבעית כדי לגמור את החיים, ויצטרך להפעיל אלימות כדי להרוג אנשים, כפי שקרה במבול.

יש אנשים שתפקידם נגמר הרבה לפני מותם. לפי סיפורי האבות רואים שאלוהים החליט שאברהם גמר את תפקידו בעקדת יצחק. אלוהים הורה לאברהם להעלות את יצחק עליו, אברהם עשה זאת וכך בעלותו על יצחק פקעה, ויצחק עבר לרשותו של אלוהים. אלוהם אסר על אברהם לעשות ליצחק מאומה, וכך נגמר תפקידו של אברהם בחינוכו של יצחק ומערבותו בעם ישראל. אברהם רק שלח את העבד לבחור אישה ליצחק, קבר את שרה, חילק את רכושו ומת. כך גם קרה ליצחק כאשר יעקב עזב לחרן.

חיי עולם מפריעים לדור הצעיר להתבגר, לרכוש דעת של טוב ורע, לפתח דברים חדשים, לקחת בעלות, ולהתחדש עם הטבע והטכנולוגיה. חיי עולם זה קפאון מסוכן. אולי זה טוב למלאכים.

הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע[עריכה]

משונה שאלוהים אומר שעכשו אנחנו יודעי טוב ורע כמו מלאכיו. אם זה כל מה שהמלאכים יודעים אז זה חלש מאוד.
גם מלאכיו עשו את הרע בעיניו כאשר הם באו לבנות האדם (ביאור:בראשית ו ב), כך שלדעת טוב ורע, לא מחייב שהאדם יעשה את הטוב.