ביאור:בראשית ג כג
בראשית ג כג: "וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן, לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ג כג.
וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן
[עריכה]וַיְשַׁלְּחֵהוּ
[עריכה]וַיְשַׁלְּחֵהוּ - להעביר, לשחרר, לפנות, לסלק, לזרוק, ככתוב: "וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה" (בראשית ח ח).
לשלח זאת מילה עדינה יותר למילה לגרש, כפי שנכתב בפסוק הבא: "וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם" (ביאור:בראשית ג כד).
בפעולה 'לשלח' קיימת האפשרות לשוב חזרה, כפי שעשתה היונה. אולם כאן לא נראה שאלוהים התכוון לקחת אותם חזרה לגן עדן. הם גמרו ללמוד.
ניתן להבין שלאלוהים היו רגשות מעורבים: הוא גם שלח וגם גרש.
- אין ספק שאלוהים לא היה יכול להשאיר את אדם וחווה בגן עדן לתמיד, אם הם היו מקיימים את פקודתו ולא אוכלים מהפרי עד היום.
- אין ספק שאלוהים לא התכוון שהם ישארו בגן עדן אחרי שהם אכלו מפרי עץ הדעת.
- אין ספק שאלוהים לא התכוון להרוג אותם ולעשות אדם חדש.
- מטרתו של אלוהים היה ללמד אותם דעת טוב ורע, ואז לשחרר אותם לעולם.
וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן, לַעֲבֹד
[עריכה]הכתוב מופיע ביחיד זכר.
גם סיבת השליחה היא רק העונש שקיבל האדם.
מכאן נובע שהאישה, שלא חטאה (ביאור:בראשית ג יג), לא גורשה מגן עדן. ואם היא יצאה זה רק מרצונה להיות עם האדם.
קבלת הדין
[עריכה]אלוהים היה חייב לסלק אותם מגן עדן.
- אם אלוהים לא היה מטיל עליהם איסור, הם לא היו מפרים את פקודת אלוהים, והיה קשה לאלוהים לזרוק אותם מגן עדן.
- אלוהים לא היה יכול להסביר להם שהם יוצאו מגן עדן כאשר הוא יחליט שהם למדו מספיק. אז הם לא היו מתאמצים ללמוד.
- אלוהים לא היה יכול להוציא אותם במפתיע, כי אז הם היו בוכים ליד השער ומסרבים ללכת לעבוד את האדמה.
- אם אלוהים היה מודיע מראש שהם יגורשו, בלי להזכיר את המוות, הנחש לא היה יכול לפתות את האישה ולהגיד לא 'לא תגורשון'.
לכן אלוהים הטיל את האיסור, ואיים בעונש מוות, בידיעה שהם יעברו עליו, ואז הוא יקל בעונשם ורק יגרש אותם, וכך הם ישמחו שהם לא מתים ויתרחקו מגן עדן, פן אלוהים ישנה את דעתו ויזכר בעונש שמגיע להם. לאחר שהם יצאו, אלוהים הציב את "הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים" (ביאור:בראשית ג כד) כדי למנוע מהם לשוב.
לַעֲבֹד - ביחיד
[עריכה]בפסוק הזה אלוהים מדבר רק לאדם, ביחיד: "וַיְשַׁלְּחֵהוּ", "לַעֲבֹד", "לֻקַּח". גם במשפט הבא נאמר: "וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם" (ביאור:בראשית ג כד), האישה אינה מוזכרת.
נוצרת האפשרות שהאישה לא גורשה מגן עדן, היא רק הוענשה כפי שאלוהים אמר.
סביר שהאישה לא נשארה בגן עדן, הן נולדו להם ילדים ככתוב: "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ, וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן" (בראשית ד א).
ניתן להבין שדברי אלוהים ביחיד כללו גם את האישה כחלק מאדם. הם הפכו ליחידה אחת, עובדים ביחד כיכולתם, ושבים לאדמה בסוף חייהם.