תרגום

הלידה הראשונה

קין הוא הילד הראשון שנולד לאב ואם, ואמרתה של חוה " קניתי איש את ה' " היא אופיינית לכל לידה. ניתן לפרש אותה בכמה דרכים:

1. קניתי = רכשתי, מלשון קניה ומכירה; את = מאת: " "קניתי גוברא מן קודם ה'" " (אונקלוס) - כל הנשמות שייכות לה'. כדי להוריד נשמה חדשה לעולם, צריך "לקנות" אותה מלפני ה'. האישה קונה נשמה מה' במאמץ שהיא עושה בהריון ובלידה. 

בפרשה הקודמת נאמר לאיש, (בראשית ג יז): "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ... בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם"; האיש זוכה בקניינים בכך שהוא עובד את האדמה בעצב ובמאמץ רב. באותה פרשה נאמר לאשה, (בראשית ג טז): "אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ, בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים, וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ"; האישה זוכה בקניניים בכך שהיא הרה ויולדת בעצב ובמאמץ רב.

2. קניתי = יצרתי, כמו "קונה שמים וארץ"; את = עִם: " "קין - על שם קניתי. את ה' - כמו עם ה'. כשברא אותי ואת אישי, לבדו בראנו; אבל בזה, שותפים אנו עמו" " ( רש"י ) . כשאיש ואשה יוצרים ילד, הם נעשים שותפים לה' במעשה הבריאה: " "שלושה שותפין הן באדם - הקב"ה ואביו ואמו" " (בבלי נידה לא) . חוה מבטאת מצד אחד שמחה על כך שהיא שותפה לה' ביצירת הוולד, ומצד שני הכרה בכך שה' שותף שלה: " "קניתי איש את ה' : בעזרת ה' ובחסדו" " ( שד"ל ) . " "האישה הראשונה, באושרה על לידת בנה הראשון, מתגאה בכוח היצירה שבה, הנדמה בעיניה קרוב לכוח היצירה של הבורא. ה' יצר את האיש הראשון, ואני יצרתי את האיש השני. קניתי איש את ה': אני עומדת איתו בשורת היוצרים" " (קאסוטו) . יש כאן גם ראיה למעמדה הגבוה של האישה במקרא - כשותפה לה' במעשה היצירה (אמנון שפירא, דמוקרטיה ראשונית במקרא ) .

3. קניתי = הקניתי, הקדשתי; את = אל: " "הבן הזה יהיה לי קנין לה', כי כאשר נמות - יהיה במקומנו לעבוד את בוראו. וכן דעת אונקלוס, שאמר קדם ה' , וכמהו "והראה את הכהן" (ויקרא יג מט), לכהן; "ויגש דוד את העם" (שמואל א ל כא) אל העם. או יהיה את ה' כמו "ויתהלך חנוך את האלהים" (להלן ה כב), "את האלהים התהלך נח" (להלן ו ט)" " ( רמב"ן ) .

בסיפור הבריאה בפרק א נזכר רק שם אלהים , בסיפור גן העדן בפרקים ב-ג נזכר שם ה' אלהים , ובפסוק שלנו מופיע בפעם הראשונה שם הויה בנפרד. לפי חלק מהמפרשים, שם אלהים מייצג את חוקי הטבע, ושם הויה מייצג את ההשגחה הפרטית על האדם. בפרק א מתוארת בריאת חוקי הטבע, בפרקים ב-ג מתוארת התקופה שבה האדם חי בהרמוניה עם הטבע, וכאן - לאחר הגירוש מגן עדן - האדם חי בנפרד מהטבע, והשגחת ה' מתבטאת לראשונה בכוח שה' נותן לאשה ליצור חיים חדשים (ראו גם מלבי"ם, דעת מקרא) . לפי תורת החסידות, שם אלהים מייצג את תכונת הקבלה, ושם הויה מייצג את תכונת ההשפעה. בפרק א מתוארת בריאת העולם הטבעי, שהוא בעיקרו מקבל; בפרקים ב-ג " "ישנו שלב ביניים, בו מידת ההשפעה מעורבת במידת הקבלה, האינסוף בתוך הסוף, ורק עם לידתו של האדם הראשון נפרדת באופן סופי מידת שם הויה ממידת אלהים, והעולם כולו עובר לאופן אחר של הנהגת המציאות. נמצא שבמעשה האנושי הקרוב ביותר לבריאה מנכס האדם לעצמו לראשונה חלקים מן הבריאה..." " (אהרן אריאל לביא, "פנים בפנים", בתוך "על הכלכלה ועל המחיה" עמ' 117-124) .

וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי טוֹב וָרָע

רוב הדברים הטובים והרעים בחיי בני אדם באים מבן/בת זוגם ומשפחתם (שבטם ועמם). את הדעת הזאת אלוהים הכין לאדם ואשתו, ואת זה הם למדו מיד כאשר שניהם אכלו מהעץ וגילו את אהבתם אחד לשני. ואמת טען הנחש: "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" (ביאור:בראשית ג ה), ואכן, אחרי האכילה וגילוי האהבה, אדם ואשתו זכו בכוח אלוהי. כאלוהים גם הם יכולים ליצור בני אדם, כפי שאלוהים יצר את האדם (ביאור:בראשית ב ז) ובנה את האישה (ביאור:בראשית ב כב).

חווה מודעת ליכולת האלוהית שהיא קיבלה, ולכן היא אומרת: "קָנִיתִי אִישׁ אֶת יְהוָה", יצרתי איש כמו אלוהים (הסבר 2 לע"ל).