עריכה

דון יצחק אברבנאל

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

והאדם ידע את חוה אשתו וגו'. עד זה ספר תולדות אדם. והשאלות אשר יפלו בפסוקי הפרשה הזאת כפי מה שאפרש הם אלו:

השאלה הא' למה יחס הכתוב לידת קין והבל ושמותיהם לחוה ולא לאדם ואתה רואה שבשאר הראשונים תמיד נתיחסו הבנים לאבותיהם ולא לאמותיהם אבל בקין נאמר ותהר ותלד את קין וכן תוסף ללדת את אחיו את הבל שיחס שניהם אליה ולא לאדם אמנם שת ייוחס אליה ראשונה ותלד בן ותקרא את שמו שת וחזר הכתוב ויחסו לאדם ויולד בדמותו בצלמו וגו':

השאלה הב' למה זה ביאר הכתוב טעם שם קין באמרו קניתי איש את ה' וכן בשת כי שת לי אלהים זרע אחר אבל בהבל לא בארה חוה למה קראתו כן. וכתב הרלב"ג שאולי קראתו כן להיותו קטן בגופו להיות שניהם תאומים ואינו נכון כי אם היה כן שניהם יהיו קטנים ולא האחד מהם בלבד כ"ש שתסתירהו התורה ולא תגלה טעמו מפני זה כי לא היה בקטנותו גנות כלל. וכתב עוד שאולי קראתו כן בעבור שראתה בנבואתה שיהיו הבל ימיו וימות מהרה ולא ידעתי מי שם לחוה אשה נביאה. האם מפני רשעתה זכתה לנבואה:

השאלה הג' למה זה נעש' הבל רועה צאן כי הנה קין היותו עובד אדמה היה מן הראוי כדי שישבע לחם אבל הבל אם לא הותרה להם אכילת הבשר מדוע בחר לרעות צאן ולא יאכל ממנה והנה הכתוב עשה מלאכת הבל יותר נבחרת ממלאכת קין עד שמפני זה עם היות הבל הוא הקטן ספר מלאכתו ראשונה ומלאכת קין באחרונה כמ"ש ויהי הבל רועה צאן וקין היה עובד אדמה:

השאלה הד' למה זה התעוררו קין והבל להביא מנחה לה' והנה אדם כפי פשט הכתוב לא הקריב קרבן וגם שת בנו וחנוך ומתושלח ושאר הראשונים הטובים הישרים בלבותם לא הקריבו קרבן ומאין לו לקין והבל להקריבו כי אם נח הקריב היה להודות לשם ה' על הצלתו:

השאלה הה' למה לא שעה השם אל קין ואל מנחתו כמו ששעה אל הבל ואל מנחתו האם היה מפני שהיתה מנחת הבל מבכורות צאנו ומחלבהן יותר חשובה ממנחת קין שהיה מפרי האדמ' בלבד ואז"ל שהיה זרע פשתן כבר שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים וכן הוא בתורה וסדר הקרבנות יוכיח:

השאלה הו' ממה שאמר הכתוב למה חרה לך ולמה נפלו פניך כי איך יוכיחנו על זה וידוע כי כל מה שיהיה האדם יותר חשוב ונכבד ראוי שיקשה עליו יותר כשלא יקבל מלכו ואלהיו עבודתו כ"ש בקבלו מנחת אחיו הקטן ממנו כי חרפה היא לו. והבושת על זה מעלה גדולה כל העושה מעשה ומתבייש מוחלין לו על כל עונותיו:

השאלה הז' למה הרג קין את הבל כי הנה הוא לא עשה עמו רעה האם בעבור שהביא מנחה הנה קין התחיל להביאה והבל הביא גם הוא ואם בעבור שלא שעה השם אל מנחתו הנה הבל לא היה לו בזה אשמה כי הוא אולי היה רוצה ובוחר שיקבל השם מנחת קין גם כן והיה לו לקין להתרעם מהשם שלא קבל מנחתו לא להרוג את הבל שלא פשע לו:

השאלה הח' במאמר קין גדול עוני מנשא כי אם אמר זה על גודל ענשו לא צדק בדבריו כי הוא בהיותו שופך דם אחיו היה ראוי שגם דמו ישפך ואיך אם כן היה מתרעם מהגלות והנדוד וגם לא משכל מוצאו יהרגהו כי בהיותו רוצח ובמזיד היה חייב מיתה ולמה אם כן התרעם מגודל ענשו ולמה הבטיחו השם ונתן לו אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו ומהו האות ההוא:

השאלה הט' באמרו לכן כל הורג קין שבעתים יוקם וכן אמר למך לנשיו כי שבעתים יוקם קין והוא למה החמיר הקב"ה בעונש ההורג את קין שיוקם שבעתים ולא החמיר כל כך בעונש קין שהרג את הבל ואם אמרנו שפירוש הכתוב כי לשבעה דורות תלקח הנקמה מקין כדברי רש"י והראב"ע יקשה הדבר אם לדברי רש"י שפירש שיעמוד למך מבני בניו ויהרגהו כי הנה למך לא היה שביעי לקין כי אם שש קין חנוך עירד מחויאל מתושאל ולמך. ואם כדברי הראב"ע שהיתה הנקמה שזרעו של קין נמחה במבול יקשה גם כן כי הנה שת נולד שנים רבים אחרי קין והיו ממנו ועד המבול ט' דורות שהם שת אנוש קינן מהללאל ירד חנוך משתלח למך נח ואיך נתקיימה ג"כ הנקמה בדור השביעי:

השאלה הי' בדברי למך לנשיו שאמר עדה וצלה שמען קולי נשי למך האזינה אמרתי כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי. והיא כי מה היה האיש והילד הזה שהרג האם היה קין ותובל קין בנו כדברי המדרש יקשה אמרו לפצעי לחבורתי שמורה שקבל עליו עונש ומצד אחר אמר שיאריך לו השם עד שבעים ושבעה דורות ומהו א"כ פצעו וחבורתו כי כפי אורך הזמן אין לזה עונש כלל. ואם לא הרג שום אדם ובדרך תמיהה היה אומר האם הרגתי איש כמו שיראה שנטה אליו הרמב"ן בפירוש הפסוק הזה מה יהיה אם כן ענין אמרו ולמך שבעים ושבעה כי אם לא הרג לא יהרג בשום זמן. והנני מפרש הפסוקים האלה באופן יותרו השאלות האלה כלם:

ואקדים בפי' הפסוקים האלה להודיעך שהרב המורה יפרש ג"כ ענין קין והבל ושת ע"צ הצורה והרמז כי הוא כתב פ"ל ח"ב וז"ל וממה שצריך שתדעהו ג"כ ותעורר עליו אופני החכמה בקריאת שמות בני אדם קין והבל והיות קין הוא ההורג את הבל בשדה ושהם יחדו אבדו אע"פ שהאריך לרוצח ושלא התקיים מציאות אלא לשת שנאמר כי שת לי אלהים זרע אחר הנה כבר התאמת זה עד כאן אבל הרלב"ג כתב בפירושו לתורה וז"ל וכבר טעו מזה קצת גדולי החכמים המתאחרים ועשו ציורים בענין קין והבל ושת והפסידו בזה דעת התורה כי ראוי שתדע שאין ראוי שיעשה צורה בדברי תורה אם לא במקומו אשר יחוייב בהם ההמנעות כפי הפשט ואם היה השער מסור ביד האנשים הנה תפול התורה בכלל ולא ימשך ממנה התועלת המכוון בה וזה מבואר מאד עד שהאריכות בזה מותר עד כאן ונראה מדבריו שחשב שהרב המור' והנמשכים אחריו ברמז הזה יכחישו השתלשלות הדורות ולכן אמר שתפסד בזה דעת התורה וכן הוא בלא ספק דעת מפרשי המורה כלם. ועם היות שהם לא עשו על זה טענה כלל בעזר הרב הנני טוען בזה ה' טענות להוכיח שענין קין והבל ושת באו ע"צ המשל והרמז ולא היה ולא קרה דבר מזה הספו' ואח"כ אשיב עליהם ואוכיח שפשטי הכתובים אמת ויציב וקיים ושהרב זה דעתו ג"כ עם היות שהוציא מזה הספור למודים ע"ד הרמז והנסתר. הטענה האחת ממה שכתוב אחר תשלום זאת הפרשה זה ספר תולדות אדם וגו' ויחי אדם ק"ל שנה ויולד בדמותו בצלמו ויקרא את שמו שת. ומשם ואילך נמשך השתלשלות הדורות ויראה מזה ששת היה בן אדם הבכור ושקין והבל לא היו בעולם שאם לא כך תפול השאלה למה נזכרה לידת שת שתי פעמים אלא כמ"ש הרב ביצירת אדם שנזכרה שתי פעמים אחת כפי פשוטה ואחת עד"מ. הטענה הב' שאתה תמצא שבתולדות אדם לקין והבל לא זכר הכתוב לכמה שנים הולידם וכן הולדת קין את חנוך וחנוך לעירד ועירד למחויאל ומחויאל את מתושלח ומתושלח את למך שלא נאמר בשום אחד מאלה בכמה שנים הולידו ולא כמה ימים היו ימי חייהם ולא שהולידו בנים ובנות כמו שנאמר כל זה בפרשת זה ספר תולדות אדם באותם הדורות וזה יוכיח שהתולדות שנזכרו בפרשה לא היו תולדות ממש. כאותם שנזכרו בפרש' זה ספר תולדות אדם אבל שבאו התולדו' האלה על צד המשל והרמז. הטענה השלישית שאתה תמצא בפרשת אלה תולדות השמים והארץ ובפרשת והאדם ידע שתמיד נזכר שם אדם בה"א הידיעה וישם שם את האדם אשר יצר. ויקח ה' אלהים את האדם. ויצו ה' אלהים על האדם וכן כלם. אבל מלידת שת והלא' לא נזכר שם אדם בה"א. וידע אדם עוד את חוה אשתו זה ספר תולדות אדם. ויחי אדם. ויהיו ימי אדם מבלי ה"א הידיע'. וזה יוכיח שהפרשיות ההן שנזכר בהן האדם בה"א הידיע' נאמר על האדם הכולל במינו לפי שה"א הידיע' לא תפול על שם הפרטי כמו שזכר הרא"בע. והיו אם כן הספורים ההם משל. אבל בפרשה זה ספר תולדות אדם שדבר הכתוב מאדם הראשון הפרטי כפי פשוטו לא זכרו בה"א הידיע' כלל. הטענ' הד' ממה שמצאנו בדברי הימים כשעזרא ספר השתלשלות הדורות. אמר אדם שת אנוש קנן מהללאל ירד ולא זכר קין והבל והוא המור' שלא היו ולא נבראו אלא למשל היו. כי עם היות שמתו קין והבל בחיי אביהם היה ראוי לזכרם כמו שזכר בני יהוד' ער ואונן ושלה. וכבני אהרן נדב ואביהו אלעזר ואיתמר עם היות שמתו נדב ואביהו. והטענ' הה' היא מדברי רז"ל שאמרו בב"ר (פרשה כ"ג) שביום הששי שנברא אדם ונבנת האש' בהיות' בגן בו ביום הרת' חוה וילד' קין והבל ושלש תאומות שנולדו עמהם שעלו שנים למט' וירדו שבע'. ואיך יתכן שהרת' וילד' חוה את בניה חמש' בכרס אחד כלו בשעא חדא ואם נעש' זה בדרך הפליא' בבריאת אדם מן האדמ' וחוה מן הצלע איך לא זכרתו התור' זה יוכיח שהוא ענין משל כי כמו שדברי חז"ל בעץ החיים ועץ הדעת ודברי הנחש הביאו לרב המור' להכחיש הפשט ולעשות צורה באותו הספור כמו שנזכר למעל' כן דבריהם אלו הביאוהו לומר כן בענין קין והבל. אלה הן הטענות ששערתי לטעון כנגד ספור קין והבל. אבל אין ספק אצלי שהרב המור' לא כן יחשוב ולבבו לא כן ידמה כי אם שפשט הספור הזה היה כמו שנכתב ומלבד אמתת פשוטו עוד ירמוז הספור הזה לענינים מדעיים וזהו שאמר הרב שבאו אופני החכמ' בקריאת שמות בני אדם קין והבל וספור ההריג' והנדוד כי לא יחפוץ הרב מפני זה שלא היו בעולם אבל שהיה ענינם כענין אביהם שיצירתו אמת כמו שנזכר' במלאכת היום הו' אבל ספור ענינו היה משל וסימן לזרעו בני אדם יוצאי חלציו. כן יאמר בענין קין והבל שהי' ענינם ספור' כמו שנכתב ושמלבד זה יש בו רמז וסימן לטבעי בני אדם בכלל. וכן אני משיב על הטענות אשר אני עשיתי. שאחרי שהעיד' התור' האלהית שהיו וקרו הדברים האל' מחוייב הוא שנאמין שכן היו וכן ארעו במציאות. האמנם נזכר' לידת שת שתי פעמים לפי שראשונ' ספר' תורה מה שקרה לבני אדם קין והבל מילדותם ועד יום מותם ולידת שת שנולד אחריהם. ואחר כך לקח לו לבאר השתלשלות הדורות בפרש' עצמה מבלתי ספור אחר והיא פרש' זה ספר תולדות אדם. והתחיל מלידת שת כי ממנו נסתעפו הדורות וכמוהו תמצא בנח שכתוב אחר זה בסוף זה הסדר ונח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם את חם את יפת שנזכר זה בסוף ההשתלשלות ואחר כך כשבא הכתוב לספר מאורעות נח וקורותיו התחיל אלה תולדות נח וגומר ויולד נח שלשה בנים וגומר. וכמו שיתבאר במקומו. וכן ביצחק זכר הכתוב לידתו ומילתו ואח"כ כשבא לספר קורותיו חזר ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. וככה בפרשת ויגש כתיב אלה שמות בני ישראל הבאים מצרים וגומר ובתחלת ואלה שמות כשרצ' לספר גלותם וגאולתם חזר לומר ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימ' וגומר וזו היא תשובת הטענ' הראשונ'. ולשנית אומר שבעבור שקין והבל לא נתקיימו ובני קין וזרעו היו זרע מרעים בנים משחיתים לא האריכ' תורה בספור ימי חייהם ולכמ' שנים הולידו ושאר הענינים שזכר בשאר הדורות בני שת הטובים. וכן תמצא ביצחק ועשו שספר הכתוב שהיה בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה וכמה שנים חי ומיתתו וקבורתו ולא נזכר דבר מזה בעשו לפי שהתור' תרחיב בספורי הצדיקים ולא בפרטי הרשעים. ולטענה השלישית אומר שגם במלאכ' היום הששי בבריאת אדם נזכר בה"א הידיע' שנאמר ויברא אלהים את האדם בצלמו ואינו מהזרות לפי שעם היות אדם שם עצם פרטי לאותו אדם הראשון שהיה התחלת מינו הנה הוא היה גם כן שם המין כמו שכבר ביארתי והוא כענין השמש אצלנו שהוא שם עצם פרטי לאותו כוכב גדול האור והוא גם כן שם מינו עם היות שאין מאותו המין זולתו לכן נאמר ויברא אלהים את האדם והאדם ידע את חוה אשתו והשאר כלם בה"א הידיע' בעבור שקודם שהוליד בנים היה שם אדם שם לאותו עצם פרטי בשם המין גם כן אבל אחרי שנולדו קין והבל לא נזכר עוד שמו כי אם אדם בלא ה"א הידיע' לפי שאחרי שהוליד דומהו במינו נשאר שם אדם שם עצם פרטי לא שם המין ולכן לא נזכר עוד בה"א הידיע' וגם זה מוכיח שלידת קין והבל וקורותיהם היו כפי פשוטו כיון שקודם תולדותם נקרא אביהם בשם מינו האדם להיותו לבדו המין. ואחר שהבנים נולדו לו לא נקרא כי אם בשם פרטי אדם. גם נוכל לומר שבעבור שבפרשת אלה תולדות השמים והארץ ובפרשת והאדם ידע את חוה אשתו היה בספורים ההם פשט ורמז מטבע האדם וכללותו ולכן נזכר שם שמו תמיד בה"א הידיע' האדם להעיר על הרמז הכולל למין כלו. אמנם בפרשת זה ספר תולדות אדם שאין בה רמז כלל והיא כלה כפי פשוטה על אדם הראשון נזכר תמיד בשם אדם ולא בה"א הידיעה. ולטענ' הד' מדברי עזרא מדברי הימים אומר שלרשעת קין ולחסרון הבל לא רצה לזכרם והתחיל השתשלות בדרך ישר אדם שת אנוש וכן תמצא שלא זכר דבר ממלכי ישראל לרשעתם ולא ענין תמר ואמנון ולא ענין בת שבע ואוריה החתי ולא ענין אבשלום עם אביו ולא שאר דברים רעים שלא זכרם עם היות שזכר תולדות יהודה ואהרן למעלתם ולמעלת האבות. ולטענה הה' מדברי חז"ל אומר שכוונו לומר שקין והבל ואחיותיהם כלם היו מטבע חוה אימם נוטים לאכילת עץ הדעת כמוה. ולכן אמרו שנולדו בגן ששם חטאו אבותיהם ולהדמותם במדה הפחותה ההיא אמרו שנולדו כלם בכרס אחד. גם אינו רחוק אצלי שידע את חוה אשתו קודם צאתה מן הגן ושהיא הרתה שם קין והבל תאומים ואחיותיהם כי אינו זר אצל הטבע שתלד האשה ד' או ה' וולדות גם עד שבעה אמרו חכמי הרפואה שהוא אפשר וכ"ש בתחילת הבריאה שהיתה ברכת השם עליהם והם אדם וחוה נבראו כבן עשרים שנה וקומתם וצביונם וכח גדול ורב כיד המלך שבראם. ומפני ישובו של עולם רצה יתברך שתלד חוה בנים ובנות רבים בכרס אחד. כי כמו שהאב נולד מאדמה והאם מהצלע שלא כמנהג הטבעי כן הבנים אשר הולידו פרו וישרצו שלא כדרך טבעי אבל אין ספק אצלי שעם היות הריונם בגן באותו יום הנה לא היתה לדעתם ז"ל לידת' שמה ג"כ כי הית' לידת' חוץ מהגן בארץ אשר גרו בה כשגורשו משם. הנה התבאר מזה כלו שפירש הפרשה הזאת כפי פשוטה הוא דבר דבור על אפניו. ושאין כנגדו ספק ולא טענה ולכן הנני מפרש אותה כפי פשוטה ואלמוד ג"כ מעניניה הדברים המדעיים אשר יורו עליהם בדרך הרמז והסימן כמו שעשיתי בפרשה של מעלה:

והאדם ידע את חוה אשתו וגו'. עד ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו הנה חוה אשת מדינים ובעלה באכלם מעץ הדעת התאוו תאות המשגל ולכן מיד שאכלו ממנו האדם ידע את חוה אשתו ויפה פירש הראב"ע שכאשר ידע אדם שלא היה קיים באיש השתדל להוליד בדומה לקיים מינו וכדי שיתרבו בני אדם בעולם כי לא תהו בראה לשבת יצרה רצה הקב"ה שמאותה ביאה ראשונה שבא אדם על חוה בגן תהר משני תאומים והדעת נותן שמה שאמרו במדרש שנולדו עמהם תאומים הוא האמת שאם לא כן מאין נשאו להם נשים. והנה מצינו תולדות קין ואשה היתה לו בהכרח וכתוב בספרי האומות שתאומות קין שהיתה אשתו היתה שמה קלמ"אנא ותאומות הבל שהיא אשתו היתה שמה בלב"ירא ומדברי יוסיפון הקדמוניות ואולי שהתאומות והבנים האלו נכללו במה שאמר הכתוב בפרשה זה ספר תולדות אדם כשספר תולדות אדם שאמר אחרי שת ויולד בנים ובנות רומז אל קין והבל והתאומות אשר נולדו עמהם כי אדם לא הוליד כ"א ג' בנים וג' בנות קין והבל ושת ותאומותיהם וצדקו א"כ דברי המדרש שעלו שנים למטה וירדו שבעה ולא נאסרו עליהם האחיות מפני ישובו של עולם ובעבור שקין והבל נטו לטבע אמם בהמשכם למותרי התאוות ולידיעת המפורסמות לכן נתיחסו שניהם אל חוה ולא לאדם אביהם כמ"ש ותהר ותלד את קין ותוסף ללדת את אחיו את הבל ואמנם ענין שת איך ייוחס בכתוב לאמו ואיך ייוחס לאביו ג"כ יתבאר אח"ז במקומו והורה בזה השאלה הא'. ובב"ר אמרו והאדם ידע את חוה אשתו לא שמשה בריה קודם אדם הראשון והוא ידע אין כתיב כאן אלא והאדם ידע הודיע לכל דרך ארץ. רצו בזה שאותה ביאה ראשונה שידע אדם את חוה אשתו היתה בהמיית יותר מכל שאר ב"ח. והנה אמרה חוה כשילדה את קין קניתי איש את ה'. וכתב רש"י מב"ר כשברא אותי ואת אישי הוא לבדו בראנו. אבל בזה אנו שותפים עמו. והרמב"ן כתב שאמרה הבן הזה יהיה קנין לה' כאשר נמות ישאר במקומינו לעבדו. ולי נראה שאמרה כן להתפאר שאם בפעם הראשונה האשה נקנית ונעשית מהאיש עצם מעצמיו ובשר מבשרו עתה נעשה האיש קין מן האשה חוה אמו בעזרת האל יתברך ואין מעלה א"כ עוד לזכר על הנקבה באמרו שהאשה יצאה מהאיש כי הנה גם עתה יצא גם האיש מן האשה וזהו קניתי איש את ה' שיחסה אותו לעצמה ולא לאביו. וממה שאמר ותוסף ללדת את אחיו את הבל ולא אמר ותהר עוד ותלד את הבל מורה ששניהם היו מהריון אחד כדבריהם ז"ל אם לא שקין יצא ראשונה ואחריו ילדה את הבל. האמנם למה נקרא שמו הבל מלבד מה שזכרתי שכבר כתבו בזה המפרשים והספקות שיפלו עליו. הנה האומות נשתבשו ואמרו שהיה שמו אבל באל"ף ואמרו שהתורה קראתו כן מפני שאדם וחוה נתאבלו עליו ימים רבים והוא טעות מבואר כי הבל הוא בה"א ולא באל"ף. והנכון בעיני שקין לקת לו אומנות לעבוד את האדמה לפי שלא היה ירא אלהים ולא חשש לקללת ארורה האדמה בעבורך שנאמרה לאדם אביו. גם שראה שהיה הצומח המדרגה הראשונה ממדרגות החיים ואחר שהיה האדם עפר ואל עפר תשוב בחר לנחלה לו עבודת האדמה להיותו נרדף אחר הדברים החמריים והקנינים המדומים ולכן נקרא קין מלשון קנין. אמנם הבל להיותו גדול הלב רודף אחר הכבוד המדומה והשררה נעשה רועה צאן מנהיג ורודה בב"ח שהוא יותר נכבד מהצומח ולכן היה שר וגדול ביניהם ומנהיגם בנאות דשא ירביצם על מי מנוחות ינהלם כרועה הטוב ולזה נקרא הבל כי הכבודות והשררות הבל המה מעשה תעתועים. וכמו שהיו שניהם קין והבל בני חוה ומבטן א' בפעם אחת יצאו כן היו מלאכותיהם מפועל השכל המעשי ומידיעת הטוב והרע אשר התחילה אמם לאכול ממנו. והיה קין הבכור שיצא ראשונה כמו שהצומח יקדם לחי המרגיש והקנינים יקדמו בזמן אל הכבוד לפי שבאמצעותם יהיה האדם נכבד והנה התורה האלהית נתנה טעם אמתי לקריאת שמותיהם במה שאמרה ויהי הבל רועה צאן וקין היה עובד אדמה ופי' הכתוב יהיה כן ויהי שמו של הילד השני הבל בעבור שהיה רועה צאן מתעסק בהנהגה והשררה שכלו הבל ורעות רוח וקין היה זה שמו לא מפני שאמרה אמו קניתי איש את ה' אלא לפי שהיה עובד אדמה ומרבה בקנינים וימשך מזה שהשמות האלה התורה קראתם לפי עניני אומניתיהם ושבא בכתוב טעם שם הבל כמו שבא טעם שם קין והותרה בזה השאלה הב' שלא אמרה קניתי איש את ה' לתת טעם לשם קין כי אם לבאר כבודה ומעלתה שיצא ממנה איש ושמות קין והבל נזכרו באמרו ויהי הבל רועה צאן והותרה ג"כ השאלה הג' שהוא מדוע בחר הבל במרעה צאן בהיות אכילת הבשר בלתי מותרת להם שהנה היה זה להיות התעסקותו בחי המרגיש שהיא מדרגה נכבדת מהצומחת גם שהיה הבל מתפרנס בחמאה וחלב מהגבינה מהצאן מהצמר מהעור למלבושו להיותו נכבד מכל בית אביו. והנה הביא קין ג"כ מנחה לה' לא להודות לו על הצלחתם באומנותם אלא לפי שנתחדשה ביניהם קטטה שהיה קין אומר שמלאכתו ואומנותו היתה יותר טובה ונרצית לפניו יתברך להיותו עובד אדמה נותן לחם לכל בשר שכל זולתו יצטרך אליו והוא לא יצטרך אליהם והיא מעלה גדולה. גם שהיו בעבודתו מינים רבים מהפירות וירק עשב שהוא ערבות רב ומלבד זה היה ג"כ מפרי האדמה מוציא הפשתן שבו יכסה האדם ערומיו ולרמוז לזה אז"ל שזרע פשתן הקריב. גם שהיו הקנינים דברים הכרחיים לחיות האדם והחיות הכרחי להשגת שלמותו ולא היתה כן מלאכת הבל כי היא כלה בדברים מדומים את כל אלה ישא רוח. והבל היה אומר להפך זה שאומנותו יותר נכבדת מאומנות קין אם מפאת הנושא שהוא החי המרגיש ומלאכת קין היה צומח. כ"ש שהאדמה נתקללה בעבור אדם וקוץ ודרדר תצמיח אבל לא נתקלל מרעה הצאן ולכן הביא מבכורות צאנו ומחלביהן להגיד על שלמותם וברכתם עם שהיה בהם דברים טובים למאכל מלבד הבשר ר"ל חמאה וחלב ומגז כבשיו יתחמם. ומלבד זה היה ענין ההנהגה והכבוד טוב בעצמו עד שנקרא הקב"ה רועה ישראל והאבות הקדושים ודוד המלך כלם היו עתידין להיות רועי צאן ולא יקרא אחד מהם עובד אדמה ולהיות הקטטה הזאת ביניהם איש איש על מלאכתו אמרו ירא ה' וישפוט. ולכן הביא כל אחד מהם מנחה לה' מפרי אמונתו כדי שידע השם את אשר לו ואת הקדוש יקרוב אליו בשלחו אש מן השמים על המנחה היותר נרצית אצלו או בתתו ברכה מופלגת בדבר הנרצה כמו שכתב הרלב"ג. הנה התבאר מזה טעם המנחה הזאת והיתרה השאלה הד'. וזכר הכתוב ששעה הקב"ה אל הבל ואל קין ואל מנחתו לא שעה והיה זה אם שירד אש מלפני ה' ותאכל את המנחה כמו שהיה בקרבן נח ובשמיני למלואים ובחנוכת המזבח שעשה שלמה שהוא האות העצמי המורה על הרצון האלהי או ששעה הקב"ה אל הבל שנתן ברכה בפרי הבטן ואל קין ואל מנחתו לא שעה שלא נתנו השמים טלם והארץ לא נתנה יבולה ולא היה זה להיות מנחת הבל טובה ממנחת קין אלא שראה יתברך שהיתה כוונתו של הבל לרדוף אחר המעלה וההשכל יען ההנהגה והכבוד הוא מצרן וסמוך לשכל גם שהכבוד מונע את האדם מכל מדה פחותה ולכן היה הבל נכבד מטבעו שר ושופט על מלאכתו ומנהיג אותו. אבל קין היה עובד אדמה טבעו נוטה אל החמרי אשר קלל השם מבקש המלאכות ודברים מקריים כאלו נעשה בעצמו עבד לאדמה ולקנינים הבהמיים ולא מושל עליהם. גם שהקנינים מבלי הכבוד הם סבת כל פחיתות כי המבקש ההון ולא יחוש אל הכבוד יבא לידי גנבה והגזל ושאר המדות הפחותות הנה אם כן היתה מעלת קין על הבל מבוארת אם מפאת נושא מלאכותיהם ואם בהתעסק קין בדברים המלאכותיים שכל היום יחרוש החורש לזרוע יפתח וישדד אדמתו והבל היה מנהיג הדברים כפי הטבע מבלי מלאכה מעשית. קין היה נבהל להון מבלי הבטה אל הכבוד והבל בורח מכל פחיתות ומבקש כל מעלה ולכן וישע ה' אל הבל שפנה והשגיח בתכונתו הנכבדת שהיה בן חורים מעולה בכל דרכיו ואל מנחתו שהיתה מהחי המרגיש נולד כפי טבעו מבלי מלאכה כלל. ואל קין כפי רוע תכונתו ואל מנחתו שהיא עבודה מלאכותיית לא שעה והותרה בזה השאלה הה'. וספר הכתוב שחרה לקין ונפלו פניו ר"ל שחרה לו על היות אומנות אחיו הקטן טובה מאומנתו כאלו היה שר ושופט ומושל לפני השם וקין כעבד נרצע לפניו ונפלו פניו מאשר פרסם הקב"ה רוע תכונתו כאלו הוא חמור גרם לעבוד ולמשא והבל חשבו כמלך בגדוד. והקב"ה הוכיחו עליו באמרו למה חרה לך ולמה נפלו פניך הלא אם תיטיב שאת כלומר למה חרה לך על משפטי ולמה נפלו פניך כמתבייש ומתקנא באחיך כי הנה הרשות והיכולת בידיך להתגדל עליו במעלה ושלמות אם תטיב את לבבך בהשלמת נפשך ולא תהיה כל היום עובד אדמה והוא אמרו הלא אם תיטיב שאת כאלו אמר אם תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלהיך יהיה לך יתר שאת ויתר עז על הבל אחיך ובזה הודיעו שגם הבל לא היה שלם כראוי כי לא היה נמשך לחיים השכליים העיוניים אלא לחיים המדיניים המפורסמים ואם לא תיטיב תהיה מדרגתך שפלה לא בלבד אצל הבל אחיך ובערכו כי גם שלא יהיה בעולם אדם אחר זולתיך יהיה לפתחך החטאת רובץ והוא החסרון והדופי שידבק בך שהוא מפעל היצר הרע אשר הוא בקרב האדם ועליו אמר ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו כי החומר יסית את האדם לחטא אבל הוא כפי שכלו יוכל למשול עליו אם ירצה. הנה התבאר שתוכחת השם לקין היה כדי שיטיב דרכיו וישלים נפשו והותרה בזה השאלה הו'. והרלב"ג פי' נמשך לשטתו הלא אם תטיב שאת שישאו הצמחים פרים והארץ תתן יבולה ופי' הראב"ע ואליך תשוקתו למה חרה לך שקבלתי מנחת הבל והוא אחיך סר למשמעתיך ואליך תשוקתו ואתה אם תרצה אהבתו תמשול בו כמו שימשול האח הגדול באחיו הקטן ממנו. והנה התעורר קין להרוג להבל לפי שבעבור שהיה קטן ממנו היה ראוי שיהיה נכנע אליו לא ימשול בו וכאשר ראה שבחר לו אומנות שררה והנהגה בלבו אמר המלוך תמלוך עלי אם משול תמשול בי גם שחשב שיהיה ישוב העולם ג"כ ממנו והוא ימשול בו וזרעו בזרעו תמיד וכדי להסיר עלו מעל צואריו גם כדי שישאר זרעו יורש כל הארץ ולא אדם מזרע הבל הרגו. והנה חשב קין אם כל דברי השם שאמר לו שכל הימים אשר הבל חי על האדמה יתגבר עליו וימשול בו כי ה' הדפו בששעה אל מנחת הבל. ושכאשר יהרגהו ישאר קין לבדו מושל בכל הארץ ואז ישא השם פניו אליו בהכרח כיון שאיש אחד אין בארץ לעבוד עבודתו. והחבר אמר למלך הכוזר שעל ארץ ישראל נפלה הקטטה בין קין והבל מי יירשנה ומי מהם ישאר במקום אביו לסגולה להדבק בענין האלהי ויהיה זולתו הקליפה וגם זה מסכים בצד מה למה שביארתי. וכתב יוסיפון שהיה הבל בן מאה שנה כשנהרג זהו פי' הפסוקים האלה לדעתו. ורבינו נסים כתב שקין להיותו סכל מאד בדרכי השם כמו שהורה עליו מה שהשיבו לא ידעתי השומר אחי אנכי חשב מצד סכלותו שמה שלא שעה אל מנחתו לא היה מצד עונו וחסרונו אבל היה בסבת הבל כי הנה ארכו הימים כל א' באמונתו ולא נתעורר הבל להקריב קרבן כי אם אחר שראה את קין מביא מנחתו שאז נתעורר גם הוא להביאה ושעשה זה להבאישו בעיני השם ולהתנשא עליו עם היותו קטון ממנו ושלכן הביא ממבחר צאנו ומחלביהם לבעבור לא תהיה מנחת קין נערבת כשתוקש אל מנחתו ולזה נאמר ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי שפירושו שנה כדברי הראב"ע. והודיע בזה שלסוף שנה תמימה אחר התעסק קין בעבודת האדמה הביא מפרי האדמה מנחה להשם. ולא נתעורר כל השנה ההיא הבל להביא מנחתו אלא כשראה שהובאה מנחת קין וכאשר ידע כמותה ואיכותה הביא גם הוא מנחתו גדולה וטובה ממנה כדי להקטינה ולהפחית מדרגתה לפני השם. ויורה על זה גם כן אמרו והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו כלומר שנתעורר על מה שעשה קין ולזה ויחר לקין מאד כי חרה אפו על אחיו בחשבו שכבר היתה מנחתו מקובלת ורצויה אם לא שבאה מנחת הבל היותר חשובה סמוכה אליה. ולכן הוכיחו השם למה חרה לך ר"ל בחשבך שהבל הוא הגורם ולמה נפלו פניך ע"צ הקנאה שאין הענין כאשר דמית שהנה אם תיטיב מצד עצמך תשא פניך ולא תבוש אז תתנשא במעלה ולא יוכל אחר לפגום מעשיך כמו שחשבת על הבל. אבל אם לא תיטיב שלא תהיה פעולתך טובה מצד עצמה לפתח חטאת רובץ ר"ל חסרונך לא יפרד ממך ואינך צריך לאחר שיפרסם חסרונך כי יצרך ישחיתך ועל היצר שהוא פועל החטאת אמר ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו. והכוונה כלה שלא היה הבל ומנחתו סבה לשלא קובלה מנחתו של קין אלא שהיא בעצמה לא היתה ראויה ולא הגונה להתקבל. ועם שהודיעו הש"י כל זה הנה לא שככה חמתו של קין והוא אמרו ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה והאמירה הוא שהמשיכו בדברים להרחיקו מפני אביו או שאמר לכה נצא השדה. וגם נכון הוא שאמר לו כל מה שהוכיחו השם כדי שיחשוב הבל שסרה כבר עברתו ממנו וכן היה כי לא נשמר וכאשר מצאו בשדה יחידי מבלי אביו הרגו זהו דרך הרב הזה בפי' הפסוקים האלה והוא יפה אף נעים והותרה בכל א' מהדרכים האלה השאלה הז':