ביאור:בראשית ב ז

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ב ז.

וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה.

-- בראשית ב, ז

וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם[עריכה]

עָפָר מִן הָאֲדָמָה[עריכה]

לא סביר שאלוהים לקח בוץ מהאדמה, ועשה בובה מבוץ, פסל, ונשף בפסל רוח חיים.
הדמוי הזה הוא כמו התאורים של כל האגדות של עמים אחרים. כיוון שניתן לראות בסיפור ידע מדעי עמוק ביותר, סביר שאלוהים התחיל מDNA כפי שכל החיים ביקום מתפתחים, ולזה הוא נוסיף מנרלים ומים (אדמה), כשם שהעובר מקבל מאימו, וכך התפתח האדם הראשון. כמובן כשאדם מת, גופתו מתפוררת ונרקבת כאילו שזה אדמה ומים. אלוהים בחר DNA ראשוני ולזה הוא הוסיף גנים מיוחדים שאפשרו לבני האדם הראשונים לחיות שנים רבות, כדי שיהיה להם זמן ללמוד וללמד. בדור המבול אלוהים הרג את כל נושאי הגנים האלה, אנשים וטף, כי בני האדם מצאו איך לשמר את הגנים וכך הם חמסו את אלוהים.

וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם[עריכה]

אלוהים יצר את האדם על כדור הארץ. ביקום אלוהים ברא את האדם כצלמו.

האם יצר זה זהה לברא?
האם האדם שנוצר ביקום זהה לאדם שנוצר על כדור הארץ וגם הוא בצלם אלוהים?

בסיפור בריאת היקום בפרק א המילה "אדמה" לא קשורה ביצירת צמחים, חיות או אדם. האדמה היא רק החומר שמספק לחיים מזון לצמוח ולגדול. על בריאת האדם נאמר: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (ביאור:בראשית א כז), בלי התוספת של השימוש באדמה.

ייתכן שאלוהים יצר את האדם מקוף-אדם מקומי, בתוספת של גנים מיוחדים של המלאכים שלו. הגנים הנוספים גרמו שאדם יחיה זמן רב כדי ללמוד וללמד, וכדי שתהיה לו יכולת חשיבה ודיבור. נראה שכך היה כי האדם נושא תכונות רבות של אלימות, שאיפה לכוח ושלטון, וחיי חברה דומים ביותר להתנהגות של קופי-אדם. מהעובדה שהמלאכים של אלוהים שכבו עם בנות האדם, ואפילו נולדו להם ילדים (ביאור:בראשית ה ד), ותגובת אלוהים למעשיהם של המלאכים, ניתן להבין שהם נראו כמו בני האדם וגם להם היו תכונות רעות כמו לבני אדם.

מהעובדה שאלוהים לא חזר ואמר שהאדם הזה הוא גם הוא בצלם אלוהים, ולא ציין "כִּי טוֹב" בבריאת האדם על כדור הארץ, ניתן להבין שיש ריחוק מסוים מאלוהים לחיה שנקראת אדם בכדור הארץ. אנחנו רוצים להיות בצלם אלוהים, לפחות בתכונות נפשיות, ויש לזה חשיבות על ההתנהגות שלנו בחברה, אולם השאלה היא האם זה אמת.

וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים[עריכה]

הכנסת נשמת החיים התחילה כבר בתא המופרה הראשון. הרצון של התא לגדול ולהתחלק, הוא בסיס החיים. את זה ברא אלוהים כאשר הDNA הראה יציבות ורצון הכפלה. אולם אין לתא המתחלק נקודה מדויקת בו נשמת חייו מתחילה.

כשתינוק יוצא מהרחם הוא עובר תהליך בו הגוף מתחיל לנשום בראות שלו ומפסיק את השימוש בחבל הטבור לאספקת חמצן. זה הרגע של הנשימה הראשונה, שמתבצעת עם שיעול ובכי חזק. כל המשתתפים כל כך שמחים לשמוע את צעקת החיים הראשונה, לפחות זה עבר בשלום.

הכנסת הנשימה הראשונה, מראה לנו שאלוהים גידל אותנו בתנאי מעבדה מתא מופרה לוולד, בגן החממה שהוא יצר.

האם נס מתרחש “מעל הטבע“?[עריכה]

במאמרו |האם נס מתרחש “מעל הטבע“? פייר ברזילאי, מסכם את החשיבה על ניסים (04/06/2015 ,NATURE'S INFINITE WISDOM), ומביא דוגמאות שאלוהים לא שובר את חוקי הטבע, ובעתיד, כשנלמד, נבין איך הוא עשה את הדברים שנראים לנו כנס. ניתן להבין שגם יצירת האדם, ואחר כך האישה לא היו נס, אלא יצירה בדרך הטבע עם ידע נשגב.

וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה[עריכה]

ובסוף התהליך המהולל הזה של בריאת האדם: אדם מדבר ובונה, חושב ומתקן, מתאמץ להשתפר ולהצליח - ובכל זאת אלוהים מודיע לו 'אתה חיה'. אתה חיה ככל החיות, זהה בהרבה מובנים לחיות. כאשר אנו בוחנים חיה והתנהגותה החברותית, אנו בהחלט מבינים את החשיבה שלה - לברוח, להתקיף, לאים, לשמוח, כפי שכתב קהלת: "כִּי מִקְרֶה בְנֵי הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה, וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם, כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה, וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל, וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן" (קהלת ג יט).