ביאור:בראשית ב כב

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ב כב.

וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם.

-- בראשית ב, כב

וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע[עריכה]

אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם[עריכה]

יש כלל מקובל: "דיברה תורה כלשון בני אדם", כלומר הכתוב נועד לאנשים פשוטים בלי לסבך אותם.
אין ספק שאלוהים לא היה יכול להסביר לעורכי התורה שבכל תא יש DNA מפותל כפול, והקוד הזה שולט על הווצרות העובר לאדם. אלוהים לא היה יכול להסביר שיש כרומוזום אחד מיוחד שנקרא X ואחר שנקרא Y. הגבר מיצר זרעים שהם הפרדה באמצע של כל הזוגות של הכרמוזומים שלו, וכך, בצורה דומה האישה מיצרת ביציות. ביצה של אישה תמיד מכילה רק X כרומוזום, כי לאישה יש שני X ואין לה Y. כדי ליצור תא מופרה זרע מהגבר חודר לביצת האישה. זרע של גבר יכול להכיל X או Y. כך התא שיווצר יהיה או XX (אישה) או XY (גבר).

לפי התאור הזה, לגבר יש XY, ולכן בטיפול גנטי מתאים אפשר להעביר שני זרעים של גבר, אחד שמכיל X ושני שמכיל X, ולשתול את זה ביחד עם מיטוכונדריה של הגבר, בתוך ביצה של חיה אחרת, שהחומר הגנטי המקורי הוסר ממנה, ולשתול את הביצה בחיה ולגדל נקבת-אדם.

מגבר אפשר לעשות אישה, אבל מאישה אי אפשר לעשות גבר - כי אין לה Y!

אם היום יצטרכו לעשות דבר דומה, אפשר או לקחת מיטוכונדריה וזרעים מהגבר, או לקחת מח עצמות (מצלע לדוגמא) ולהשתמש בו כבסיס ליצור את התא הראשוני.

וַיִּבֶן יְהוָה[עריכה]

אלוהים היה יכול ליצור אישה חדשה כשם שהוא יצר את אדם. אולם סביר שאלוהים השתמש בגנים מקומיים, והשתיל מספר גנים מיוחדים שהעניקו חיים ארוכים לבני האדם, וייתכן שגם חוכמה ויכולת דיבור. במידה ואלוהים היה יוצר אישה חדשה מהגנים המקומיים, ומוסיף את הגנים המיוחדים, סביר שלא היה יוצאת נקבה בדיוק כמו אדם ואז שניהם היו מרוחקים יותר מדי מבחינה גנטית ולא היה להם ילדים. לפי הכתוב, מלאכי אלוהים, שנשאו גנים מיוחדים, שכבו עם בנות האדם ונולדו להם "הַנְּפִלִים" (בראשית ו ד). הדבר הזה הרגיז את אלוהים שהמלאכים מפזרים את הגנים שלו בבני האדם, כדברי אלוהים: "לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם, הוּא בָשָׂר" (בראשית ו ג). אולם הנפילים האלה לא יכלו להביא ילדים כמותם בגלל המרחק הגנטי מבני אדם ומהמלאכים, וכך הנפילים האלה גם הם מתו במבול.

אלוהים בחוכמתו העדיף לקחת מח עצם, ורק להסיר את הY, ולהוסיף לו כרומוזום X. בצורה זאת אדם ואשתו היו למעשה תאומים זהים עם סט של כרומוזומים זהה, ולא תהיה סכנה שזרע אחד יכיל שגיאות והאישה תצא פגומה. וגם לא תהיה בעיה שהם לא יוכלו ליצור ילדים בגלל ריחוק גנטי.

וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע[עריכה]

אין ספק שאלוהים לא מתח את עצם-הצלע, ועיבד אותה לאישה עם שרירים, צינורות דם, עצבים ..., ונפח בה רוח חיים. פתרון כזה הוא חסר הגיון כאשר יש דרך פשוטה יותר. סביר שאלוהים הוציא מספר תאי מח העצם, העביר X כרומוזומים מתא לתא, אירגן שבכולם יהיו XX, ואז שתל אותם בחיה מתאימה. וכך נולדה לפחות תינוקת אישה אחת.

סביר שאדם התעורר תוך מספר שעות מההרדמה שלו, לאחר הניתוח של הסרת קטע של הצלע. אולם ייתכן שהוא ישן עשרים שנה, כדי שהוא לא יראה וידע איך אלוהים גידל את התינוקת לאישה. ייתכן שאלוהים יצר יותר מתינוקת אחת, ובחר את האישה המתאימה לאדם והאישה הסכימה לבחירתה. סביר שאלוהים הסביר לאדם שהאישה נוצרה מחתיכת הצלע שהוא לקח ממנו בזמן ההרדמה, ולכן אדם קורא לה בשם: "זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי, לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה זֹּאת" (ביאור:בראשית ב כג).

וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם[עריכה]

לאחר שהתינוקת נולדה, אלוהים גידל אותה מספר שנים. לאלוהים הזמן נראה קצר, כך נראה מהסיפור שהתינוקת גדלה לבגרות בזמן אפס. סביר שזה לא נכון. כאשר הגיע הזמן המתאים, לדעתו, אלוהים הציג את האישה לאדם. סביר שאדם כבר ראה מה חיות עושות, וסביר שהוא חיכה שאשתו תתבגר.

לפי הכתוב: "וַיְחִי אָדָם, שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ; וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ, שֵׁת" (בראשית ה ג). שת נולד לאחר מות הבל (ביאור:בראשית ד כה), וסביר שהבל היה מעל גיל 20 במותו. כך נראה שאדם היה בגיל 110 שנים כאשר ילדו הראשון נולד מחווה. לא נאמר בת כמה היא היתה.

לפי הכתוב שת, הילד של אדם וחוה, היה "בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ" של אדם, הן אביו ואימו היו תאומים זהים, כך שיש סיכוי גבוה שהוא יהיה דומה להם, אבל לא יהיה זהה בגלל הגנים הרצסיבים.

וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם[עריכה]

כשם שנאמר על החיות: "וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם" (ביאור:בראשית ב יט), כך אלוהים מביא את האישה (היחידה) לפני האדם. אלוהים השאיר לאדם את הזכות לסרב כשם שהוא סרב לחיות. אדם בחר באישה ודבק בה, כי היא היתה 'בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ', אולם לא ברור מה היה קורה אם אדם היה מסרב. האם אלוהים היה כופה עליו, או מביא אישה אחרת.

לא נאמר שאלוהים שאל את האישה האם היא רוצה להיות אשתו של אדם. רק בהמשך לבן מיסד את החובה לקבל אישור מהאישה, ככתוב: "נִקְרָא לַנַּעֲרָ, וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ" (ביאור:בראשית כד נז). ייתכן שאלוהים הראה לה את אדם בשנתו, והיא רצתה להיות עימו. ייתכן שהאישה היתה עדיין צעירה מאוד והיא התרגלה לחיות עם אדם, ולא כמו אדם שגודל על ידי המלאכים, ורצה בת זוג כמוהם.

לא בטוח שאדם ואשתו דבקו לבשר אחד כאשר אלוהים הביא אותה לאדם (ביאור:בראשית ב כג). המשפט "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" לא שייך לסיפור הן לאדם ואשתו לא היו הורים לעזוב. נראה שאדם ואשתו לא דבקו אחד בשני, כפי שרואים בהמשך שהאישה מסתובבת ומסתכלת על עץ הדעת לבדה, ומחליטה לאכול מהעץ בלי להתיעץ עם אדם ובלי שהוא יביע דעה על דברי הנחש. רק כאשר האישה העניקה לאדם את הפרי החמוד, תאוה לעיינים, כסימן לאהבתה ורצונה להנות איתו ביחד, רק אז הוא ראה אותה וחשק בה, ולכן הם עשו ביחד חגורות עלים.