ביאור:בראשית ב ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש




בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ב ו.

וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
-- בראשית ב, ו

וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה[עריכה]

וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ[עריכה]

התאור ממשיך, כאילו שבני האדם באמת צפו בתהליך.
איך יכול להיות שעורכי התורה ידעו שהיתה תקופה שהארץ היתה חמה ולא היו צמחים. אחר כך הגיעו מטאורים של קרח, המים נמסו ועלו כאדים בחום השמש, וכך נוצרו עננים שהרידו גשם להשקות את הארץ.

היה צפוי שאנשים יחשבו שהארץ היתה קיימת תמיד, צמחים היו תמיד, חיות היו תמיד, הכל נוצר ביחד. והנה אנו רואים את האמת, ובלתי אפשרי שהאנשים שכתבו את התורה ידעו את כל זה, אלא אם אלוהים אמר להם.

וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה[עריכה]

ניתן לראות את האדמה השטוחה של הכדור המתקרר מכוסה באגמים קטנים, מים רותחים או חמים, מעלים אדים או גייזר כמו בילוסטון (YELLOWSTONE).
נוצרים נחלים קטנים שמעבירים מים מהאגמים הקטנים לאגמים גדולים במקומות נמוכים.
ואחרי פגיעת הירח בכדור הארץ, היבשות מתחילות לנוע למלא את החור באוקינוס השקט, והמים מתנקזים לימים, הרים נדחפים כלפי מעלה, נחלים חורצים את האדמה.

וכל זה עוד לפני שצמחים גדלו.