פרדס רמונים כג ד

<< · פרדס רמונים · כג · ד · >>

פרק רביעי:

דבור הוא השכינה, מלכות. ונקראת כן מטעם כי הת"ת נקרא קול והמלכות דבור. כמו שהדבור הוא חילוק הקולות תנועות ההברה, כן המלכות גילוי התפארת ומראה בתנועותיו. ונקראת כן מצד הגבורה כי כל דיבור לשון קושי. ולא מפני זה נשלול שלא ימצא בשאר המדרגות כדפי' בזוהר פ' לך (דף פו, עב) וז"ל: אמר רבי אלעזר הא אתערנא ויגד וידבר ויאמר כלהו לטעמייהו אתפרשן. וידבר איהו באתגליא דרגא דלבר דלאו איהו דרגא פנימאה כאינון דרגין עלאין ודא איהו דובר צדק. ויגד איהו רמז לדרגא פנימאה עלאה דשלטא על דבור ודא איהו מגיד משרים. מאן משרים דא דרגא עילאה דיעקב שארי ביה הה"ד אתה כוננת מישרים ובג"כ מגיד כתיב ולא דובר. אמר רבי יצחק והא כתיב ויגד לכם את בריתו א"ל הכי הוא ודאי איהו דרגא דשלטא על תתאה דאיהו דובר צדק וכלא בה לאסתכלא איכא. ת"ח דאע"ג דדבור איהו תתאה לא תימא דלאו איהו עלאה אלא ודאי מלייא איהו מכלא ודרגא עלאה איהו וסימנך כי לא דבר רק הוא מכם עכ"ל.

והכונה כי ר' אלעזר פי' כי מלת ויגד וידבר ויאמר הם מדרגות חלוקות. כי ויגד הוא מצד החכמה וכאשר יתבאר בערך הגדה. ויאמר מלכות מצד הת"ת כדפי' בערכו. וידבר במלכות בעצמה. ומפני כך לא אמר הכתוב דובר צדק ומשרים מגיד צדק ומשרים, אלא דובר צדק מגיד מישרים כי צדק שהיא המלכות נקט לישנא דדיבור שהיא צודק בה ובמישרים שהוא הת"ת נקט לישנא דהגדה שהוא לשון צודק במאציל המישרים ובזה נתבאר דברי רבי אלעזר.

ומפני שרבי אלעזר אמר כי מגיד לא ימצא אלא לגבי מישרים ולא היה אפשר לומר מגיד צדק ומישרים שאינו צודק לשון הגדה במלכות לכן הקשה עליו מפסוק ויגד לכם את בריתו. ואין ספק שלא נעלם ממנו שברית אפשר היותו ביסוד כדפי' בערכו ועכ"ז הוקשה שהרי אין הגדה במקום שיחס לנו רבי אלעזר ותירץ ר"א כי מאחר שהוא למעלה ממלכות אפשר שיתייחס ביסוד. וברית זה הוא מדרגה עליונה מצדק ולכן יצדק עליו מגיד, אבל בצדק לא ימצא בשום אופן ולכן לא אמר מגיד צדק ומישרים. וכדי להשמר מקושיא אמר כי עם היות שנייחס להם המקומות האלה לא מפני זה נכחיש על דרך הרחוק שימצא בזולת מקומתם.

וז"ש וכלא בהו לאסתכלא איכא, פירוש צריך העיון בהם כי פעמים ימצא חוץ למקומותם לסבות ידועות בענין הבחינות והמציאיות. וז"ש ת"ח אע"ג דדבור איהו תתאה לא תימא וגו', כי גם פעמים ימצא מתייחס במדרגות עליונות. והטעם שירצה לעולם במלכות אבל [לפעמים הכונה] במדרגה עליונה המתגלה במלכות.

וזהו שאמר אלא ודאי מליא איהו מכלא, כי המדה הזאת המתייחס אל הדבור היא מדה שבה מתראות כל המדות ולכן על ידה יתייחס גם להמדות העליונות וסמניך כי לא דבר רק הוא. פי' אין מלת הדבו"ר רק ממדת הו"א שהוא הת"ת. ע"כ פי' המאמר ומתוכו מתבאר כי עקר הדבור במלכות ויתיחס גם אל המדות העליונות בריחוק ועל ידי המלכות:

דבר היא המלכות וזהו גבורי כח עושי דברו (תהלים קג, כ) ופירוש בזהר (בלק דף, קצא) דמתקנין ליה להאי דבר וכו'. וכן על דברתי מלכי צדק (שם קי, ד) שהיא השכינה [יח] וקראה דברתי כי היא היתה מדתו של דוד. ורבי משה פי' כי גם כן נקראת דבר כמו לפניו ילך דבר וכו' (חבקוק ג, ה) כי היא יד ה' הויה (שמות ט, ג) ודאי. ואמר כי יש אומרים שהדבר בא מיסוד כי הדבר ערוב האויר וכן היסוד אינו פשוט ברחמיו, כי הוא קיבוץ כל הספי' כנודע (וחו לומר, כן.):

דברים פירש בזוהר (וירא, דקמט) כי המלכות נקראת ג"כ דברים [יט] ואפשר שנקרא כן בהצטרפות אליה שבעה נערותיה כי כל אחד מהם נקרא דבר ויחודם דברים. ולראיה משם כי קרא לקליפ' אחר הדברים שהוא אחר לדברים [ס] והיינו ודאי אחור לכל [כא] הנערות כמבואר בשערי היכלי התמורות ושער התמורות:

דבש היא מצד שמאל בכח הגבורה ולכן גוונו אדום. ואם הוא מתוק על כל זה עליו נאמר (משלי כה, טז) דבש מצאת אכול דיך. וכן נתבאר בתיקונים (תקונאיט) וז"ל וטעמו כצפיחת בדבש מסטרא דשמאלא עכ"ל ועל כן נאמר (שמות טז, לא) כי כל שאור וכל דבש כי הדבש קרוב לשאור היא אלא ששאור הוא בשמאל מכל וכל בסוד הקליפ' והדבש בסוד תוקף הדין. ובזוהר פרשת ויחי (דרמ,) פי' שהמלכות תורה שבעל פה נקרא דבש והכל ענין אחד כי היא מצד שמאל נקרא דבש:

ד"ו פרצופין הם בת"ת ומלכות כי שניהם נאצלים כאחד כענין אדם וחוה שהיו ד"ו פרצופין. וענין זה כתבתי בארוכה בשער מיעוט הירח. אמנם נקראים כך בהיותה באותו המציאיות הנעלם שהיו קודם נסירה כאשר יתבאר שם:

דוד נאמן פירש בזוהר (בלק דף, קפט) כי צדיק נקרא דוד נאמן וכן פירש שם בתיבת הולך לדוד"י למישרים (שה"ש ז, י). ואפשר שנקרא כן מטעם כי הוא דוד המלכות כי הוא סוד סמיכות גאולה לתפלה. ובזוהר פרשת ויקרא (דף, ד) אמר כי הת"ת והמלכות נקראים דודים ובארנו בארוכה בשער מהות וההנהגה ולפי זה יקרא היסוד דוד שהוא המיחד שני דודים שעל ידו יחוד הת"ת והמלכות כנודע.

ובפ' שמיני (דף לט, עב) פי' כי דוד סתם הוא הגבורה וכן פי' בשיר השירים. ואפשר הטעם כי החבה והאהבה מתעוררות ע"י אש הגבורה ומטעם זה נקרא הגבורה דוד. ונמצא לפי זה כי הם ג' ענינים דוד נאמן ביסוד, ודודים ת"ת ומלכות, ודוד הגבורה. ואפשר היותו ביסוד מצד הגבורה:

דוד נקראת המלכות מטעם כי דוד מצד המלכות נעשה מרכבה למדה הזאת וכן נמצא שתקן אותה בהיותו משחר אותה בשירותיו וזמירותיו כי בה תלוים כל הלוליו כנודע. ואמנם היא היתה מדתו מצד ההוד ולכן [דוד עה"כ] עולה כמנין הוד וכן נתבאר בר"מ (ויקרא דף, ד.) כי מדתו של דוד מדת הוד. ושם מצוקות הקליפות ולכן היה מתגרה במתקוממים. ומצד ההוד נקרא דוד:

דור פירוש הת"ת והיסוד. מצד היסוד הם שש קצוות ובת"ת שהוא נכלל יותר מפני רוב אורו עולים לששים. וזהו כל הנפש הבאה ליעקב [וגו'] ששים ושש (בראשית מו, כו), כי ששים מצד התפארת ושש מצד היסוד. ובעלותו אל הא [כב] יהיה ס' אלף. ובעלותו יותר אל כתר עליון [כג] יהיה ששים רבוא. כ"פ הרשב"י ע"ה בתיקונים (תקונאסט). וכל הדורות הללו מתגלגלים במלכות כי היא גלגול הכל. וזהו דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת (קהלת, א). נמצאת למד כי התפארת והיסוד כל אחד מהם נקרא דור. וזהו דור לדור ישבח מעשיך (תהלים, קמה) כי מעשה הוא המלכות ומדור לדור משפיעים בה כי זה כוונת שבח בכל מקום כאשר יתבאר בעזרת השם. אמנם יש מי שפירש דור הבינה בסוד היובל שהוא דרור לכל יושביה כי היא מקום החירות, ודור שני היא המלכות בסוד שני ההי"ן כי שתיהן שוות:

דיו היא הבינה ופירוש כמו שהדיו שחור ונעלם כך עולם הבא בינה נעלם ואין עולם הבא מושג אלא על ידי שמשחיר אדם עצמו בעולם הזה. והוא אחד מצרופי היו"ד שהיא בחכמה והדברים האלה פי' הרשב"י עליו השלום בספר ר"מ [בפ' תרומה דף קנ"ט]:

דיין כל המפרשים פי' כי דיין הוא כנוי לגבורה. אבל בר"מ במקומות שונים פי' כי הת"ת מצד המלכות נקרא דיין וזהו דיין אמת כי הוא נקרא אמת ומי לנו בקי בכנויים כרשב"י ע"ה. והטעם כי המלכות דין כאמרם ז"ל דינא דמלכותא דינא. וכן צרוף אדני דינ"א ומאותו הצד נק' הת"ת דיין:

דין תורה ודין אמת היא השכינה והיא נקראת דין מן הטעם שפירשנו. ונק' אמת ותורה מצד הת"ת שבו אמת ותורה כמו שנתבאר. ויתבאר כאו"א בערכו. וענין זה נתבאר בר"מ (משפטים דף, קיז):

דך פי' בתקונים (בהקדמה דף, יג) כי היסוד נקרא דך שהוא כולל כ"ד אותיות דבשכמל"ו. וכאשר יש בו שפע ומי ברכה נקרא כד שהוא כד מלא מים. וכאשר נהר יחרב ויבש נקרא דך ועליו נאמר (תהלים עד, כא) אל ישוב דך נכלם. והמלכות נקרא דכ"ה בסוד החסרון כמו שנקרא כד"ה בסוד המלוי כמו שנבאר בערכו:

דכים פי' בתיקונים (תקונאכא) כי המלכות מצד היסוד נקראת דכים ופי' ד"ך י"ם שלה שאין לה שפע והטעם שהוא למטה ממנה ואין בידו להשפיע שובע ברכות. ועוד מפני שהיא כלולה מכ"ד אותיות דבשכמל"ו שהם ביסוד. והרמז שלהם פירשתי בשער נ' שערים:

דל נקרא הצדיק. והטעם כי הוא עני בערך אל תפארת שהוא עשיר. עוד נקרא דל מטעם דלית ליה מגרמיה כלום. וכן נתבאר בספר ר"מ (תשא דף, קפח). ואז המלכות נקרא דלה כנודע ויתבאר שם בה"ו:

דם זה נתבאר בז"ח שה"ש (דף פו, עב) כי ם' רמז על הבינה בהיותה סתומה במ"ם סתומה שלא להשפיע ואז המלכות בצורת ד' ומטעם זה דם מורה דין כי שתים אלה סבות הדין כנודע ע"ש:

דמדומי חמה פי' במלכות והטעם שלוקחה מן החמה שהוא תפארת. ואפשר לפרש טעמים אחרים ששם נעלם ודומם החמה ואינו נשמע. או אפשר שהוא זווג החמה דהיינו ביאה בחשאי:

דמיון הוא המלכות ונקראת כן כאשר היא יושבת בכסא הכבוד כאשר נתבאר בשער אבי"ע. ואז כאשר היא כלולה מכל מראות ופרצופי הנביאים נקראת דמיון. וכן פירש הרשב"י ע"ה בתיקונים (תקונאיח) וז"ל ע"ש דכל פרצופין דנביאים בה אינון רשימין אתקרי דמיון. והכוונה שמתגלים בה כל העניינים המתדמים בנביאי האמת נצח והוד. ור' משה פי' מלה זו בנצח. והענין כדפי':

דמות אדם היא המלכות. כך פי' (בתקונא י, דף) וז"ל ה' זעירא דמות אדם בה אשתלים יהו"ה [כד]:

דמעות פירש בזוהר פ' שמות (דף, יט.) על הענין שהקב"ה מוריד שתי דמעות לתוך הים הגדול וכו'. וז"ל: תנן בעשרה כתרי מלכא יש שתי דמעות להקב"ה והם שתי מדות דין שהדין בא משתיהן כד"א שתים הנה קוראותיך. וכשהב"ה זוכר את בניו מוריד אותם לים הגדול שהוא ים החכמה להמתיקם והופך מדת הדין למדת הרחמים ומרחם עליהם. אמר רבי יהודא שתי דמעות שמהם בא הדין שמהם באים הדמעות עכ"ל.

ופי' מבואר כי שתי מדות של דין יש בעשר ספירות. ואפשר היותם גבורה הוד ששתיהם דין כדפירשנו בשערים הקודמים. או גבורה ומלכות וראשון עקר. ובהיותם מתלבשות בדין הקב"ה זוכר את בניו פי' הצער שסובלים ישראל על התורה בגלות.

מורידן לים החכמה, פירוש מעלה אותם, כמו פלוני ירד למרכבה (המובא בשם, דף), שמתוך דקותן לעומקן יקרא העליה אליהם ירידה. וכן היורד לפני התיבה, וכן פלוני ירד לסוף דעת וכו', שהכוונה עליה וכמוהם רבים. לים הגדול ים החכמה, ים החכמה פי' נקראת בינה כנודע. ונקראת ים הגדול בהיותה שופעת בגדולה. ונקראת ים החכמה בהיותה מתייחדת עם החכמה והחכמה משפעת בה רחמים גדולים. ואז היא מתמלאת מחלב בסוד הלובן העליון משפעת ומניקה לשתי מדות אלו מאותם הרחמים. ואז עיינין מלהטן רוחצות בחלב כדפירשנו בשער מהות וההנהגה בפרק עשירי. ובהיות עיני הגבורה רוחצות בחלב האם, נהפכת אל הרחמים והדין יתבטל כדפירשנו שם:

דעת סתם, הוא התפארת. ונקרא גם כן הצדיק דעת וזהו כי אל דעות ה' (שא ב, ג) דעות שנים. ובצירוף עדות ואין עדות פחות משנים. [כה] ונקרא דעת מלשון והאדם ידע את חוה אשתו (בראשית ד, א), יודעי תרועה (תהלים פט, טז) שפירושם לשון חיבור. וזהו ג"כ הטעם כי התפארת מייחד החכמה והבינה בסוד הדעת כמבואר בשער אם האין סוף הוא הכתר. וכן היסוד מיחד ומזווג התפארת והמלכות. וכבר הארכנו בזה בשערים הקודמים. אמנם נקרא כל אחד מהם דעת איש לפי מלאכתו אשר המה עושים. וקרוב לזה דברי רבי משה ודברי בעל שערי צדק:

דר כל המפרשים הסכימו שהיא המלכות. ובספר שערי צדק פירש הטעם שהיא דירה לשם בן ד' שהוא הת"ת כנודע. ועוד שהיא דרה בינינו כד"א (ויקרא טז, טז) השוכן אתם בתוך טומאותם. ורבי משה פירש כי דר הוא שם לאבן טובה. [כו] וגם מלשון קוץ ודרדר וכן המדה הזאת כי ממנה טוב ורע. ואמר כי כל דר לשון דרור ור' משה עצמו פי' דר בבינה. ויהיה גם במלכות מצדה:

דרום הוא החסד וכן ארז"ל (בב דף, כה) הרוצה שיחכים ידרים ופירוש ידרים יכוין אל הדרום שהוא החסד ששם המשכת החכמה לחסד כנודע. ואחרים פירשו דרום בת"ת והכריחו הסברא הזאת וכן פי' ר' משה שני פי' האלה. ועיקרו בחסד אמנם למה הדרום נגוב ויבש והיה ראוי שיהיה להפך נבאר בערך נגבה בעזה"ו:

דרור פי' הרשב"י ע"ה בתיקונים (תקונאו) בפסוק ודרור קן לה (תהלים פד, ד) כי הבינה נקראת דרור בסוד היובל שהיא נקראת דרור:

דרכים פי' בזהר פרשת מקץ (דף קצז, עב) כי דרכים הם צנורות שבהם משפיעים הגדולה והגבורה והת"ת אל המלכות כשמקבלים מהבינה והם נקראים דרכים בערך שהם נגלים ומושגים לכל כדרך הזה שהוא מבוא לכל. מה שאין כן בנתיבות שהם נעלמות כמבואר במקומו. ובתקונים פי' כי סתם דרך הוא התפארת והכריח הענין מהכתוב (במדבר כד, יז) דרך כוכב מיעקב וכן דרך הנשר בשמים (משלי ל, יט). ועם היות שיש פעמים רבות שדרך הוא נקבה כמו דרך נשים לי (בראשית לא, לה) וכן הני שפי' ריש מסכת קדושין כי יש דרך שהוא לשון נקבה. הכוונה שהוא נמשך מן הזכרים אל הנקבות והיינו דרך גבר בעלמה (משלי ל, יט).

עד הנה הגיע עניות דעתנו בביאור ערך הזה. והננו נכנסים בביאור ערך אות ה' בעזרת העוזר דלים ואביונים בתורה: