קטגוריה:בראשית לא לה

לבן נכנס לאוהלה של רחל "ויְַמַשֵּׁשׁ לָבָן אֶת כָּל הָאֹהֶל וְלֹא מָצָא" (ביאור:בראשית לא לד). נשאר רק לחפש: על גופה של רחל ומקום יושבה. במידה ולבן היה מוצא את התרפים באהלה, היא היתה יוכלה להגיד: "לא ידעתי, מישהוא החביא את זה באהלי", ולצאת בספק. אולם רחל הבינה שעכשו העניין אבוד, הרי הוא ימצא אותם במקום יושבה ואין ספק שהיא הרגישה אותם בתוך "בְּכַר הַגָּמָל" (ביאור:בראשית לא לד).

רחל הסבירה שהיא לא יכולה לקום "כִּי דֶרֶךְ נָשִׁים לִי", ולבן לא ענה לה. אבל זה היה מספיק בשבילו לחשוד בה. ברגע זה לבן ידע איפה התרפים ושרחל גנבה אותם ועכשו מסתירה אותם. לבן היה יכול לדרוש שהיא תקום או לצאת מהאוהל. לבן החליט להמשיך לחפש כאילו שהוא החמיץ את התרפים במקום אחר, וכך הנוכחים בחיפוש לא יבינו שהוא יודע איפה התרפים.

לבן לא היה יכול להעליב את רחל ולגרום למותה של בתו האהובה, הן הוא יאמר: "הבנות בנתי והבנים בני". פסלוני הזהב לא היו שווים כל כך בעייניו הן הוא יכול לעשות לו חדשים.

"דֶרֶךְ נָשִׁים" - זה כולל הרבה דברים ששונים אצל נשים מגברים.
רחל רכבה על הגמל כשבועים, כאשר יעקב התקדם בחפזון מחרן לכנען. היא לא יכלה לכבס את הכרית במידה והכרית התלכלכה.
יש מספר אפשרויות איך אישה תטמא כרית שנמצאת על גב גמל:

1. זיבת דם מהמחזור החודשי.
2. שתן בגלל שהיא לא הספיקה לפקוד על יעקב לעצור את השיירה.
3. הפרשת לחות מגרוי מיני של תנועת הגמל.
4. זעה, אולם זה קיים גם אצל גברים.
5. כאב ראש וסחרחורת מנסיעה על הגמל, שנקרא גם אונית המדבר. היא, כאישה, שלא רגילה במסע כזה, סבלה ממחלת ים והקיאה.
6. גם לאחר שיורדים מהגמל, מחלת הים ממשיכה מספר שעות, והיא, כאישה, רגישה יותר, וייתכן שבמידה והיא תנסה לעמוד, היא תאבד את שיוון המשקל שלה תקיא ותיפול.

ייתכן אפילו שמספר דברים קרו, ואפילו אם היא לא מודעת, היתה אפשרות שכמות קטנה זלגה, ועדיף ללבן לא להסתכן בטומאה.

רחל נתנה הסבר אפשרי לאי יכולתה לקום ולזוז ולאפשר ללבן לחפש על גופה או מושבה. ללבן לא היה נאה לדרוש הוכחה מעשית לדבריה, והוא וויתר ולא ענה, אלא חזר לחפש באהל. לאחר הודעתה של רחל, "כִּי דֶרֶךְ נָשִׁים לִי", לבן העדיף לא לגעת בכרית עליה היא ישבה ולהטמא, כפי שבעתיד משה יכתוב, "וְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו בְּנִדָּתָהּ, יִטְמָא, וְכֹל אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו, יִטְמָא ... וְכָל הַנֹּגֵעַ בְּכָל כְּלִי אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו: יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם, וְטָמֵא עַד הָעָרֶב" (ויקרא טו כ,כב).

לא בטוח שרחל שיקרה.
רחל לא אמרה 'יש לי דרך נשים עכשו'. היא רק אמרה בצורה כללית, שמדי פעם יש לה דרך נשים.
מה הם האפשרויות שרחל התכוונה באומרה "כִּי דֶרֶךְ נָשִׁים לִי":

1. 'בדיוק ברגע זה, עכשו, יש לי את המחזור,' ולכן אני חלשה ולא יכולה לקום.
2. 'במשך המסע מחרן, שנמשך כשבועים, היתה לי דליפת נוזלים. וכיוון שאני לא יכלה להתרחץ ולרחוץ את הכרית עליה ישבתי, הכרית טמאה.' ולכן, כדי להגן על לבן שלא יטמא, היא מזהירה אותו שהיה לה דרך הנשים.
3. 'שאני אישה צעירה, שיש לה דרך כנשים מדי פעם (ואולי לא בצורה סדירה, ולכן היא לא נכנסה להריון), ולכן, בכל רגע, או ממאמץ הקימה מהריצפה, אני יכולה לנזול, וכך הכרית תטמא, ולבן יטמא.' כל כוונתה זה להגן על לבן, ולכן היא לא יכולה לקום מהכרית על הרצפה.

אולם, בכל מקרה, ניתן להבין שהיא אמרה זאת כדי למנוע מלבן למצוא את התרפים בכר הגמל.

זאת היתה השפלה גדולה לתרפים הקדושים שאישה, טהורה או שאינה טהורה, תשב עליהם. ייתכן אפילו שהיה עונש קשה לעבירה כזאת. הדבר הזה הראה ללבן שרחל מוכנה להסתכן בנפשה כדי לשמור את התרפים אצלה. מזה לבן הבין שהיא רוצה את התרפים, מאמינה שבזכות התרפים היא נכנסה להריון עם יוסף, רוצה להכנס להריון נוסף מיעקב, ויעקב לא חטף אותה בכוח.

לבן לא רצה להעניש את בתו, ולא היה מעוניין להאשים את רחל בגנבה ובעבירה נוספת של חילול כבוד אלוהיו. ניתן להבין שלבן נתן כבוד יותר גדול לבתו מאשר לתרפים.

לבן הבין שרחל גנבה את התרפים. הוא הבין שהיא אוהבת את אלוהיו. הוא הבין שהיא לקחה אותם כי היא רוצה עוד בנים, ושהיא חושבת שהתרפים עזרו לה לקבל את הבן הראשון, את יוסף.

לקיחת התרפים היתה ההוכחה הברורה ללבן שרחל רוצה עוד בנים מיעקב. לבן הבין שרחל הלכה מרצונה החופשי עם יעקב, ולבטח יעקב לא ידע שהיא הגנבת, ושאותה יעקב נשבע שהוא יהרוג.

לבן הבין שאם יעקב ידע שרחל גנבה את התרפים ושהיא אינה מאמינה באלוהי אברהם, יצחק ויעקב, חינה בעייני יעקב יפול, ויעקב יוריד אותה ממעמדה כאישה הראשונה ואולי יגרש אותה. ייתכן שזה היה הרגע שלבן הבין שהוא חייב להזהיר את יעקב: "אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי, וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי" (ביאור:בראשית לא נ), כדי שיעקב לא יוכל להעניש את רחל.

לבן הבין שהיא מודיעה לו לא לחפש בכר הגמל ולא לגעת בו או בה.
מה חשבה רחל שלבן יחשוב:

• שהתרפים שלו מוחבאים בכר הגמל, או על גופה.
• שרחל השאילה אותם כי היא מאמינה שהם יעזרו לה לקבל בן נוסף. סביר שכשיעקב דרש "הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם" (ביאור:בראשית לה ב), גם רחל נתנה את התרפים, הן היא כבר היתה בהריון מתקדם וחשבה שהיא לא תהיה זקוקה להם יותר. ולכן יעקב קבר אותם בכבוד, ככתוב: "וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב, תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם" (ביאור:בראשית לה ד).
• שהמושב טמא ואסור לו לגעת. אולם הוא היה יכול להשתמש במקל - זה שהוא לא עשה זאת מראה שהוא לא רצה למצוא.
• שאפילו אם היא לא בתקופת המחזור ברגע זה, במשך המסע האיטי מחרן לכנען עם הצאן, סביר שהיה לה מחזור כאשר היא יושבת על כר הגמל - וכך הכר טמא.
• שמתוך אהבה לאביה, היא לא רוצה לגרום לו להיות טמא.
• שבמידה והוא ימצא את התרפים בכר הגמל, היא תטען שהיא לא יודעת מי שם אותם, ושהם שלה כי הוא נתן אותם לה בילדותה. לבן לא היה יכול להכחיש את זה ולגרום למותה.
• שבמידה והוא ימצא את התרפים גזר דינה יהיה מוות, על גנבה ממקדש או ארמון (חוקי חמורבי).
• שרחל ביישה את אלוהיו, ואם הדבר יתגלה הם יכעסו עליה, ואולי היא כבר לא תעיז לבקש מהם עזרה, ותשאר אומללה.