מלבי"ם על בראשית לא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


<< · מלבי"ם על בראשית · לא · >>

תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות

(א – יד)

למה כפל לקח יעקב וכו' ומאשר לאבינו וכו' ואיך אמרו כן ויעקב עבד ולקח שכרו:

מ"ש ואלהי אבי היה עמדי אין לו ענין פה רק בפסוק י' שספר מענין החלום, מ"ש ואביכן התל בי וכו', הלא ישאלו למה נשאר אצלו כל הזמן ההוא, ולמה הראה לו מלאך האלהים העתודים העולים על הצאן, שזה יחייב שלא יצא משם אחר שה' אתו ומעשיו מצליחים ותשובת הנשים העוד לנו חלק ונחלה אינו מענין מה שאמר להן, ולמה כפל חלק ונחלה:

"וישמע". כ"ז שהיה גזרת ה' ורצונו שיהיה יעקב בבית לבן, לא אנה אליו כל רע וימצא שם חן בעיני הכל, ועתה שהגיע העת שישוב לביתו, שמע כי בני לבן יתחילו לחשוד אתו ומתרעמים עליו בד' דברים. א] "לקח יעקב", כאלו לקח בגזלה ואין מגיע לו שכירות. ב] אמרו "שלקח את כל", ולא השאיר ללבן מאומה, ג] "שלקח כל אשר לאבינו", שגזל גם חלק לבן אף מן הצאן שאין נקודים וטלואים מכר בגנבה. ד] אמרו שעלה הגזלה לסך רב, "כי מאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה", מה שקנה עבדים ושפחות הוא מה שהחליף מחלק לבן הבלתי נקודים בעד שוה כסף:

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ב)" וירא". זאת שנית ראה יעקב, שפני לבן זועף עליו וזה סימן שגם לבן חושד אותו:

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ג) "ויאמר ה' אל יעקב." הודיעו שזה בעבור שבא העת שיצא מבית לבן וישוב, אם בעבור שהוא ארצו הקדושה, אם בעבור שהוא מולדתו ושם בית אביו, ושם יהיה ה' עמו, ולכן כלתה השגחת ה' עליו פה וכולם מתנגדים לו:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ד) "וישלח". לכן שלח לקרוא את נשיו להתיעץ עמהן, וקרא לרחל תחלה שהיא עקרת הבית, וקראם השדה, שלא ירגיש שום אדם בדבר:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ה - ו) "ויאמר להן." ערך לפניהם שני טענות, א] "רואה אני את פני אביכן והנה איננו אלי כתמול שלשום", ויען שיצויר שיהיה בכעס עליו מפני ארבע סבות,ברר להן שאין כל סבה שתגרום כעסו. א] י"ל שכעס לבן עליו הוא השגחיי, מפני שחטא איזה חטא, שע"כ סרה מעליו ההשגחה, עז"א "ואלהי אבי היה עמדי". ב] י"לשכעס עליו מפני שלא עבד עבודתו כראוי, עז"א "ואתנה ידעתן כי בכל כחי עבדתי את אביכן." ג] י"ל שכעס עליו מפני שלקח שכר יותר מן הראוי מדי העבודה אשרעשה, עז"א כי לא כן הוא, כי,

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ה - ו) "ויאמר להן." ערך לפניהם שני טענות, א] "רואה אני את פני אביכן והנה איננו אלי כתמול שלשום", ויען שיצויר שיהיה בכעס עליו מפני ארבע סבות,ברר להן שאין כל סבה שתגרום כעסו. א] י"ל שכעס לבן עליו הוא השגחיי, מפני שחטא איזה חטא, שע"כ סרה מעליו ההשגחה, עז"א "ואלהי אבי היה עמדי". ב] י"לשכעס עליו מפני שלא עבד עבודתו כראוי, עז"א "ואתנה ידעתן כי בכל כחי עבדתי את אביכן." ג] י"ל שכעס עליו מפני שלקח שכר יותר מן הראוי מדי העבודה אשרעשה, עז"א כי לא כן הוא, כי,

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ז) "ואביכן התל בי". שתיכף בעת התחלת השכירות התל בי ושנה בו בג' דברים כנ"ל (סי' ל' פ' ל"ה ופ' ל"ו), ואח"כ "החלף את משכרתי עשרת מנים," ד] י"ל שכעס עליו מפני שנצח אותו ע"י תחבולת המקלות שבזה בטל כל ערמת לבן, וזה חרה לו. עז"א שזה לא נהיה ע"י תחבולות רק שלא "נתנו אלהים להרע עמדי," שכ"ז היה ענין השגחיי, כי,

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ח - ט) "אם כה יאמר." שלבן היה ממתין תמיד עד שהגיע עת לידת הצאן, ואז החליף את משכרתו פעם לעקודים ופעם לנקודים, ואז הלא כבר היו הצאן כעצמים בבטן המלאה, וה' שנה את צבע הצאן כפי מה שבחר לבן בעת הלידה לתת בשכרו. ועז"א אם כה יאמר בלשון עתיד, אם עתיד לאמר עקודים יהיה שכרך ילדו כל הצאן עקודים, באופן שנראה בעליל "שהציל ה' את מקנה אביכם ויתן לי", כי טרם שגמר אומר ששכר יעקב עקודים היו העקודים ללבן, ואחר שגמר אומר שיהיו עקודים נהפך שיהיו ליעקב, לפ"ז אין לו להתרעם שעשיתי זאת בתחבולות, כי זה נעשה ע"י נס:

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ח - ט) "אם כה יאמר." שלבן היה ממתין תמיד עד שהגיע עת לידת הצאן, ואז החליף את משכרתו פעם לעקודים ופעם לנקודים, ואז הלא כבר היו הצאן כעצמים בבטן המלאה, וה' שנה את צבע הצאן כפי מה שבחר לבן בעת הלידה לתת בשכרו. ועז"א אם כה יאמר בלשון עתיד, אם עתיד לאמר עקודים יהיה שכרך ילדו כל הצאן עקודים, באופן שנראה בעליל "שהציל ה' את מקנה אביכם ויתן לי", כי טרם שגמר אומר ששכר יעקב עקודים היו העקודים ללבן, ואחר שגמר אומר שיהיו עקודים נהפך שיהיו ליעקב, לפ"ז אין לו להתרעם שעשיתי זאת בתחבולות, כי זה נעשה ע"י נס:

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


(י - יא) "ויהי". עתה הודיע להן טענה שניה שצריך לצאת מפני דבר ה', וספר להם החלום הנבואיי שראה, "שבעת יחם הצאן ראיתי את כל העתודים" וכו' ויאמר אלי מלאך האלהים לשום לב על זאת:

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


(י - יא) "ויהי". עתה הודיע להן טענה שניה שצריך לצאת מפני דבר ה', וספר להם החלום הנבואיי שראה, "שבעת יחם הצאן ראיתי את כל העתודים" וכו' ויאמר אלי מלאך האלהים לשום לב על זאת:

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יב) "ויאמר." והודיע לי שלכן נצטיירו העתודים באלה הג' גוונים, "כי ראיתי את כל אשר לבן עשה לך", ר"ל שראיתי מה שעתיד לעשות לך, שישנה עתה משכרתך שלשה פעמים מעקודים לנקודים ומן נקודים לברודים, לכן הכין המלאך צורת המולידים תיכף על שלשה גוונים אלה, כדי שכפי מה שישנה לבן כן תהיה הלידה, וכל מה שיאמר להיות חלקו של יעקב כן יולדו הצאן, ומצד זה העירני המלאך שלא אתעכב עוד אצל לבן, שלא אצטרך תמיד למעשה נסים ולשמירה השגחיית:

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יג)" אנכי האל "של " בית אל." אשר הבטחתיך שם על השמירה ושאשיב אותך לארץ ישראל, " ואתה משחת שם מצבה ונדרת נדר" על תנאי אם ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים, ושניהם צריכים עתה להתקיים ולכן צא מן הארץ הזאת:

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יד) " ותען רחל ולאה" וגו' " העוד לנו חלק" ר"ל מה נתעכב כאן ומה נקוה פה, כי יש אב שמשיא בנותיו בלא נדן, אבל אז יש להן תקוה שאחר מותו יהיה להם חלק בנחלה כאחד הבנים, ויש שנותן להם מתנות ונדן בחייו, ואז אין להן תקוה על הירושה, כי כבר לקחו חלקם בחייו, אבל יש להן תקוה שעוד יתן להן מתנות בחייו, אחר שדרכו לחלק נכסיו בחייו, אמנם אם אביהן לא נתן להן נדן ומתנות, ועוד גזל את שלהן, שאז אין להם תקוה לקבל מתנות בחייו, ואח"כ קרה להן מקרה שבאו לידן נכסי אביהן בחייו שלא ברצונו, וא"כ אין להן לקוות על ירושה ג"כ, כי כבר הגיע חלקם לידן, א"כ אין להם עוד שום תקוה לא למתנות ולא לירושה. וז"ש " העוד לנו חלק" [היינו שיחלק מתנות בחייו], או נחלה, שנירש אותו אחר מותו, ומפרש העוד לנו חלק:

 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


(טו)" הלוא נכריות נחשבנו לו", שלא לבד שלא נתן לנו נדן ומהר ומתן, עוד " מכרנו", ומעות שלקח בעד המכירה לא נתן לנו, רק " ויאכל גם אכול את כספנו", וגם אין לנו תקוה על ירושה:

 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


(טז)" כי כל העשר אשר הציל אלהים" וגו' " לנו הוא ולבנינו", וכבר הגיע לידנו העושר הראוי לנו מאבינו, ואחר שאין לנו לקוות ממנו מאומה, " כל אשר אמר אלהים אליך עשה:"

 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יז) " ויקם יעקב". יספר איך עשה יעקב בחכמה, שלא ירגיש שום אדם שהוא בורח שלא מדעת לבן ושלא יגלה שום אדם את אוזן לבן כי בורח הוא, וזה בארבעה פנים. א] כי דרך הבורח שישלח תחלה את רכושו בהחבא ואח"כ יברח עם הנפשות לבדו, " והוא לקח את בניו ואת נשיו" תחלה ואח"כ " נהג את מקנהו", ב] דרך הבורח לצאת בהחבא והוא " הרכיבן על הגמלים:"

 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יח) " וינהג." ג] דרך הבורח למכור צאנו ובהמותיו ולצרור הכסף בידו בצנעה שלא יודע לאיש, והוא " נהג את מקנהו," שהם הצאן, ו" את רכושו," כלי בית ומטלטלין, " מקנה קנינו," הם העבדים והגמלים שקנה מקנינו, ר"ל מהצאן. ד] שאמר לכל בפרהסיא שהולך כדי " לבוא אל יצחק אביו ארצה כנען". ועי"כ האמינו כלם שהולך מדעת לבן, אחר שהולך בפרהסיא, ועי"כ לא שלחו להודיע אל לבן:

 

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יט) " ולבן." ויעקב כוון העת שלבן לא היה בביתו, כי " הלך לגזוז צאנו," ורחל גנבה את התרפים, שלא ינחש ע"י התרפים הדרך שהלך שם יעקב, וזאת עשתה שלא מדעת יעקב:

 

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות

(כ – ל)    מ"ש ויגנוב יעקב את לב לבן נתקשו כלם בבאורו, וכי הי"ל להגיד שהוא בורח הלא אז לא יקרא בורח: מ"ש מה עשית, הלא ידע מה שעשה שרוצה לצאת אל בית אביו, ולמה כפל מה עשית למה נחבאת, ואמר ותגנוב את לבבי ותגנוב אותי, וסיים עתה הסכלת עשו ואם עשה זה בסכלות י"ל התנצלות. ואיך אחר השאלות מה עשית אמר ועתה הלוך הלכת לבית אביך שזה מישב כל הקושיות שאינו בורח רק הולך לבית אביו, ולמה הקדים לזה מה שיש לאל ידו לעשות עמו רע:

(כ) " ויגנב". ר"ל וע"י התחבולות האלה " גנב את לב לבן", על שע"י תחבולות האלה שלא נשמר משום אדם ועשה א"ע כהולך מדעת לבן ולא כבורח, עי"ז " לא נמצא" איש אחד " שיגיד ללבן כי בורח הוא", כי לא עלה על לב שום אדם שהוא בורח, ועי"כ:

 

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כא - כב) "ויברח הוא וכל אשר לו", ושום אדם לא עכב אותו, ואחר שעבר את הנהר עקם את דרכו ושם פניו ללכת אל הר הגלעד, ולא הוגד ללבן עד יום השלישי כי היה דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב (כנ"ל ל לו):

 

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כא - כב) "ויברח הוא וכל אשר לו", ושום אדם לא עכב אותו, ואחר שעבר את הנהר עקם את דרכו ושם פניו ללכת אל הר הגלעד, ולא הוגד ללבן עד יום השלישי כי היה דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב (כנ"ל ל לו):

 

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כג) "וידבק אותו". שם הכיר מהלכו שימצאהו בהר הגלעד, כי עד עתה עקבותיו לא נודעו:

 

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כד)" פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע". פי' רי"א שהזהירהו שבדברו עמו לא יתחיל בטוב ויסיים ברע, למשל כך וכך טובות עשיתי עמך ואתה שלמת רע תחת טוב, ולכן אנקמה ממך, אבל יוכל לדבר אליו מרע ועד טוב, היינו אתה עשית לי רע ולא נטשתני לנשק בני ובנותי, ובכ"ז אעשה עמך רק טוב ואשלחך בשלום ובכריתת ברית, כי כן דבר עמו באמת:

 

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כה) "וישג לבן. "אח"כ השיגו ממש, ואז "תקע יעקב את אהלו "לצאת אל לבן לבדו, וכן "לבן תקע את אחיו", שישארו "בהר הגלעד", כי הלך אליו לבדו כפי מה שהוזהר מה' שלא ירע לו:

 

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כו)" ויאמר לבן מה עשית", טען עליו משני צדדים. א] מצד היושר והצדק, שעז"א "מה עשית", הלא עולה גדולה, אם נגדי, במה "שגנבת את לבבי," אם נגד בנותי "ותנהג את בנתי כשביות חרב", ואף אם חשבת שלא אניח אותך ללכת לא היה לך רשות ללכת בלא דעתי:

 

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כז - כח) "למה נחבאת לברח". עתה טען נגדו מצד שעשה מעשה סכלות, כי אחר שהיה מניח אותו ללכת בטוב והיה משלח אותו בשמחה, וא"כ הבריחה בלא דעתו היה סכלות, ועז"א מלת "למה", שר"ל שלא היית צריך לזה. והגם שלפ"ז לא גנבת את לבבי, כי לבבי מסכים לזה, למה הוצרכת לזה מה שנחבאת "ותגנב אותי", כי עוד הייתי שמח בלכתך "ואשלחך בשמחה ובשירים", ולמה "לא נטשתני לנשק לבני ולבנתי", כי הייתי משלחם בשמחה ובאהבה, וא"כ "הסכלת עשו." ולפ"ז בראשון טען שאין להשיג דבר ע"י אמצעים מגונים, אף אם לא יוכל להשיגו באופן אחר, ועז"א מה עשית. ובשני טען שמי שיכול להשיג דבר בדרך טוב ובוחר אמצעים מגונים הוא סכלות, ועז"א למה נחבאת. ועתה יוסיף עוד שמי שיכול להשיג דבר בדרך טוב ובוחר דרך רע, שעי"כ עוד יקלקל עד שלא ישיג את המבוקש א"כ הסכלות גדול יותר, וז"ש הלא עי"כ

 

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כז - כח) "למה נחבאת לברח". עתה טען נגדו מצד שעשה מעשה סכלות, כי אחר שהיה מניח אותו ללכת בטוב והיה משלח אותו בשמחה, וא"כ הבריחה בלא דעתו היה סכלות, ועז"א מלת "למה", שר"ל שלא היית צריך לזה. והגם שלפ"ז לא גנבת את לבבי, כי לבבי מסכים לזה, למה הוצרכת לזה מה שנחבאת "ותגנב אותי", כי עוד הייתי שמח בלכתך "ואשלחך בשמחה ובשירים", ולמה "לא נטשתני לנשק לבני ולבנתי", כי הייתי משלחם בשמחה ובאהבה, וא"כ "הסכלת עשו." ולפ"ז בראשון טען שאין להשיג דבר ע"י אמצעים מגונים, אף אם לא יוכל להשיגו באופן אחר, ועז"א מה עשית. ובשני טען שמי שיכול להשיג דבר בדרך טוב ובוחר אמצעים מגונים הוא סכלות, ועז"א למה נחבאת. ועתה יוסיף עוד שמי שיכול להשיג דבר בדרך טוב ובוחר דרך רע, שעי"כ עוד יקלקל עד שלא ישיג את המבוקש א"כ הסכלות גדול יותר, וז"ש הלא עי"כ

 

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כט) "יש לאל ידי לעשות עמכם רע", כמו שעושים אל הגנב והבורח, והראיה שאוכל לעשות עמכם רע, הוא ממה "שאלהי אביכם אמר אלי השמר וכו'", שמזה מבואר שאוכל לעשות עמכם רע, שלכן הזהיר אלהים אותי מעשות זאת:

 

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ל)" ועתה". מוסיף לאמר, הנה עתה שנזהרתי מה' שלא להרע עמך, לא אזכור עוד לומר לך שברחת או שגנבת את לבבי, רק אומר כי "הלך הלכת" ואקראהו בשם הליכה לא בשם בריחה, "כי נכסף נכספתה לבית אביך", ולא היה בריחה ממני רק הליכה אל מה שאליו, אמנם לפ"ז אשאלך שאלה אחרת, "למה גנבת את אלהי", הלא בבית אביך אין עובדים ע"ז, והתרפים הם תועבה בבית הזה, ולמה גנבת אותם, וע"כ שיש אתך גנבות אחרות, ויראת שיודע לי ע"י התרפים מה שגנבת מביתי, וע"כ לקחת אותם, כדי שלא אוכל לידע ע"י את החסר לי מכלי ביתי:

 

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)


(לא) ויען יעקב. השיב לו מה שאמרת שהסכלתי עשו, כי היית מניח אותי ללכת, והיית משלחני בשמחה," כי יראתי", ומה שאמרת שעשיתי עולה מה שהלכתי שלא ברשות, משיב שהיראה היתה "פן תגזל את בנותיך מעמי", שבנותיך הם שלי, ואם היית מעכבם היה זה גזלה, כי עבדתיך בעדם, וממילא לא עשיתי עולה שלקחתי את שלי; ומה שאמרת שגנבתי את התרפים,

 

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)


(לב)" עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה". ומה שאתה חושב שלכן גנבתי את התרפים, שלא יודע לך על ידם מה שגנבתי מכלי ביתך, "נגד אחינו הכר לך מה עמדי וקח לך", ר"ל תוכל לחפש אם תמצא מאומה," ולא ידע יעקב", שאם היה יודע לא היה מקלל את גונב התרפים:

 

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)


(לג) "ויבא לבן. "לבן חפש ג"כ אולי ימצא גנבה אחרת, ולכן כתב סתם ולא מצא, ומשמע שמאהל יעקב היה יוצא לאהל לאה ומשם לאהל ב' האמהות, ומשם הוצרך לחזור דרך אהל לאה והיה יוצא לאהל רחל שהיה לו פתח בפ"ע. ולפ"ז חפש באהל לאה וב' האמהות שתי פעמים גנבה אחרת ואח"כ את התרפים:

 

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות

(לד - מב)    למה אמר וימשש ולא מצא ויחפש ולא מצא את התרפים שהוא כפל בשנוי לשון:

וכוח יעקב יש בו אריכות גדול וכפל זה עשרים שנה אנכי עמך זה לי עשרים שנה בביתך, וכפל אנכי אחטנה מידי תבקשנה:

(לד - לה) "וימשש לבן" וכו' "ויחפש", גם באהל רחל חפש ב"פ, ותחלה משש בידו על גנבות אחרות "ולא מצא" ואח"כ "ויחפש" אחר התרפים, כי חפוש הוא על דבר המבוקש, ולא מצאו את התרפים:

 

פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות

(לד - מב)    למה אמר וימשש ולא מצא ויחפש ולא מצא את התרפים שהוא כפל בשנוי לשון:

וכוח יעקב יש בו אריכות גדול וכפל זה עשרים שנה אנכי עמך זה לי עשרים שנה בביתך, וכפל אנכי אחטנה מידי תבקשנה:

(לד - לה) "וימשש לבן" וכו' "ויחפש", גם באהל רחל חפש ב"פ, ותחלה משש בידו על גנבות אחרות "ולא מצא" ואח"כ "ויחפש" אחר התרפים, כי חפוש הוא על דבר המבוקש, ולא מצאו את התרפים:

 

פסוק לו (כל הפרק)(כל הפסוק)


(לו)" ויחר ליעקב". אחר שראה שממשש על גנבות אחרות וראה שגם התרפים לא נמצאו, מבואר שמחפש עלילות, ע"כ "וירב בלבן ויאמר מה פשעי", ר"ל שהרודף אחר שכירו יהיה באחד מארבעה פנים. א] אם חטא נגדו איזה פשע גדול, או עכ"פ חטא קטן ורוצה להנקם ממנו, עז"א "מה פשעי ומה חטאתי:"

 

פסוק לז (כל הפרק)(כל הפסוק)


(לז) "כי מששת", ב] שירדוף אחריו מפני שגנב מכלי ביתו, עז"א "כי מששת את כל כלי", שמן המשוש מבואר שאתה חושד אותי באיזה גנבה "מה מצאת מכל כלי ביתך:"

 

פסוק לח (כל הפרק)(כל הפסוק)


(לח)" זה עשרים שנה", ג] יצויר שרודף אחריו על אודות דמי השכירות, וזה בשתי פנים, או שלקח יותר מן הראוי ומבקש שיחזיר לו, או שלקח פחות מן הראוי והוא רודף אחריו למלאות לו הטעות, ועז"א על הצד הראשון שתחשוב שלקחתי יותר מן המגיע לי, עז"א "זה עשרים שנה אנכי עמך", ר"ל חשוב מצדך, הנה יוכל לאמר שהיה השכירות יתר על הראוי ושמגיע לך דברים ממני בארבעה פנים. א] אם לא עשיתי עבודתי כראוי בשמירת הצאן, ועי"כ שכלו את הולדות מחסרון השגחה כראוי לרועה נאמן אשר בזרועו יקבץ טלאים עלות ינהל. עז"א "רחליך ועזיך לא שכלו". ב] אם אכל מצאנו יותר כפי הקצוב לפועל, לקחת למאכל ביתו. עז"א "ואילי צאנך לא אכלתי", שלא אכל כלל אף מה שהותר לפועל לאכול כפי המנהג:

 

פסוק לט (כל הפרק)(כל הפסוק)


(לט - מ) "טרפה." ג] אם לא שמר הצאן מטריפת זאבים, עז"א "טרפה לא הבאתי אליך", אף הטרפה שהיה מוטל עליך כפי הדין, כי החזרתי אותה משלי. ד] אם לא שמר מגנבה ואבדה שחייב כדין שומר שכר. עז"א" אנכי אחטנה גנבתי יום מידי תבקשנה וגנבתי לילה", שהנגנב ביום הייתי אנכי החייב ושלמתי בעצמי כדין שומר שכיר, וגם הנגנב בלילה בשעה שאין דרך הרועה לשמרם בכ"ז אתה תבקשנה מידי על שלא לנתי אצל הצאן, עד שהייתי מוכרח להיות אצל הצאן ביום ובלילה "וביום אכלני חרב וקרח בלילה", ומכ"ז ברר לו שאין לו שום טענה שירדוף אחריו מצד שלקח שכירות יותר מן המגיע לו. אולם ד] על הצד האחר שתאמר שרדפת אחרי מפני שמגיע לי עוד שכירות ממך וטעות בחשבון ואתה רוצה להחזיר לי, עז"א:

 

פסוק מ (כל הפרק)(כל הפסוק)


(לט - מ) "טרפה." ג] אם לא שמר הצאן מטריפת זאבים, עז"א "טרפה לא הבאתי אליך", אף הטרפה שהיה מוטל עליך כפי הדין, כי החזרתי אותה משלי. ד] אם לא שמר מגנבה ואבדה שחייב כדין שומר שכר. עז"א" אנכי אחטנה גנבתי יום מידי תבקשנה וגנבתי לילה", שהנגנב ביום הייתי אנכי החייב ושלמתי בעצמי כדין שומר שכיר, וגם הנגנב בלילה בשעה שאין דרך הרועה לשמרם בכ"ז אתה תבקשנה מידי על שלא לנתי אצל הצאן, עד שהייתי מוכרח להיות אצל הצאן ביום ובלילה "וביום אכלני חרב וקרח בלילה", ומכ"ז ברר לו שאין לו שום טענה שירדוף אחריו מצד שלקח שכירות יותר מן המגיע לו. אולם ד] על הצד האחר שתאמר שרדפת אחרי מפני שמגיע לי עוד שכירות ממך וטעות בחשבון ואתה רוצה להחזיר לי, עז"א:

 

פסוק מא (כל הפרק)(כל הפסוק)


(מא) "זה לי עשרים שנה בביתך". ר"ל אולי עלה בלבך טובתי, יען שהייתי עשרים שנה בביתך ולא נהגת עמי כראוי לשלם לפועל נאמן בית שעבד באמונה עשרים שנה. ועז"א זה לי, ר"ל מה שנוגע לי לטובתי, וגם ע"ז אראך חשבון ברור העול שעשית לי, " הנה עבדתיך ארבע עשרה שנה" בלא שום שכר, רק "בשתי בנותיך", וזה עולה אחת מהרמאות שעשה שנתן לו לאה עד שהוצרך לעבוד י"ד שנה בחנם, [עולה שניה] כי רק "שש שנים עבדתי בצאנך ותחלף את משכרתי עשרת מנים", ואיך תאמר שבאת אלי להשלים שכרי הלא היה בהפך, והראיה לזה. כי,

 

פסוק מב (כל הפרק)(כל הפסוק)


(מב)" לולי" וגו' "אלהי אברהם" וגו' "היה לי כי עתה ריקם שלחתני". הרי מבואר שהיה בדעתך להרע לי ולקחת כל אשר לי, רק שיראת מאלהי אברהם, ופחדת מיצחק אבי שהוא שר וגדול. ומה שהוכחת ממה שאמר לך אלהים השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע, שמזה מבואר שיש לך טענות להרע לי, שע"כ הזהיר אלהים אותך, מזה ראיה להפך, כי "את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים ויוכח אמש", שאלהים הוכיח שאני הצדיק בריבי ועשה משפט לעשוקים וע"כ הזהיר אותך:

 

פסוק מג (כל הפרק)(כל הפסוק)


(מג - מד) "ויען לבן". השיב לו שלא רדף אחריו לעשות לו רעה רק מטעם אחר, שאחר "שהבנות והבנים הם בנותי ובני", וכל אשר י"ל הוא משלי, שהרוחת אצלי, ואני ירא שתקח נשים אחרות על בנותי, ויגיעי וכספי יסוב לזרים, שהם הבנים שתוליד מנשים אחרות. לכן רדפתי אחריך לכרות עמך ברית ע"ז, שלא תבגוד בנשיך לקחת צרות עליהן:

 

פסוק מד (כל הפרק)(כל הפסוק)


(מג - מד) "ויען לבן". השיב לו שלא רדף אחריו לעשות לו רעה רק מטעם אחר, שאחר "שהבנות והבנים הם בנותי ובני", וכל אשר י"ל הוא משלי, שהרוחת אצלי, ואני ירא שתקח נשים אחרות על בנותי, ויגיעי וכספי יסוב לזרים, שהם הבנים שתוליד מנשים אחרות. לכן רדפתי אחריך לכרות עמך ברית ע"ז, שלא תבגוד בנשיך לקחת צרות עליהן:

 

פסוק מה (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות

(מה – נג)    למה היה צריך שני אותות גל ומצבה, למה העמיד יעקב את המצבה ובני לבן את הגל, שם יגר שהדותא אינו העתק של גל עד, שתרגום עד בארמית הוא סהדא ושהדותא הוא תרגום של עדות, לא למלת עד, ולמה אמר לבן הגל הזה עד ביני ובינך היום שהוא מיותר, ומה דייק במלת היום ואמר שנית ע"כ קרא שמו גלעד, הלא לבן קרא שם יגר שהדותא, ומ"ש והמצפה אשר אמר וכו' נלחצו בו המפרשים. מ"ש עוד ויאמר לבן הנה הגל הזה והנה המצבה וכו' לא ידענו מה רצה בדברי מותר האלה ולמה במ"ש אם אני לא אעבור אמר רק את הגל לבד, ואם אתה לא תעבור אמר את הגל ואת המצבה. ולמה לקח לעדות אלהי אברהם ואלהי נחור:

(מה – מו) "ויקח יעקב אבן". הנה כריתת ברית שיכרתו שני אנשים ברית בל ירע אחד לחברו, יהיה על אחד משני פנים. א] שלא ירע עמו בגלוי. ב] שלא יעשה לו רע בסתר, וכשמזמינים עדים על כריתת הברית, אם היה כריתת הברית שלא ירע לו בגלוי, יזמינו אנשים שיהיו עדי הברית, ואם היה הברית שלא יעשה לו רע בסתר, יזמינו לעד את ה' הצופה נסתרות, ואם יעשו אות וסימן שבו יזכרו העדים את הברית שנעשה לפניהם, אז אם היה הברית בפני אנשים על דברים שבגלוי, יקימו גל אבנים גדול שבו יזכרו העדים את הברית שנעשה לפניהם, ואם היה הברית לפני ה' היודע נסתרות על הדברים שבסתר, יקימו מצבה שהיתה קדושה בימים ההם, שבה יזכר ה' ויהיה לעד על הברית הנעשה. ויש הבדל בלשון בין עד ובין עדות, שעד שהוא שם התואר, ונופל על כל מי שהוא עד בדבר אף לפי שעה בעוד שיעיד על הדבר נקרא עד. אבל שם עדות הוא שם המפשט של העדות בעצמה, ונופל על העדות המתקיים ימים רבים (כמו עדות ה' נאמנה, ויקם עדות ביעקב). ועפ"ז נבא אל הבאור. הנה היה הבדל בין לבן ובין יעקב בכריתת הברית הזה בשני דברים. א] שיעקב התירא מלבן שלא יעשה עמו רע בגלוי, ולבן התירא מיעקב שלא יעשה רע לבנותיו בסתר, כמ"ש אם תענה את בנותי אין איש עמנו, וא"כ יעקב היה צריך להזמין את ה' היודע תעלומות לעד, כמ"ש אין איש עמנו, ראה אלהים עד ביני ובינך, וא"כ היה צריך להקים מצבה. וז"ש "ויקח יעקב אבן וירימה מצבה", ולבן שהתחייב א"ע שלא יעשה רע בגלוי, היה צריך להזמין אנשים לעדים והיה צריך להקים גל אבנים. וע"ז "ויאמר יעקב לאחיו" של לבן או לבני לבן, "לקטו אבנים ויעשו גל":

 

פסוק מו (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות

(מה – נג)    למה היה צריך שני אותות גל ומצבה, למה העמיד יעקב את המצבה ובני לבן את הגל, שם יגר שהדותא אינו העתק של גל עד, שתרגום עד בארמית הוא סהדא ושהדותא הוא תרגום של עדות, לא למלת עד, ולמה אמר לבן הגל הזה עד ביני ובינך היום שהוא מיותר, ומה דייק במלת היום ואמר שנית ע"כ קרא שמו גלעד, הלא לבן קרא שם יגר שהדותא, ומ"ש והמצפה אשר אמר וכו' נלחצו בו המפרשים. מ"ש עוד ויאמר לבן הנה הגל הזה והנה המצבה וכו' לא ידענו מה רצה בדברי מותר האלה ולמה במ"ש אם אני לא אעבור אמר רק את הגל לבד, ואם אתה לא תעבור אמר את הגל ואת המצבה. ולמה לקח לעדות אלהי אברהם ואלהי נחור:

(מה – מו) "ויקח יעקב אבן". הנה כריתת ברית שיכרתו שני אנשים ברית בל ירע אחד לחברו, יהיה על אחד משני פנים. א] שלא ירע עמו בגלוי. ב] שלא יעשה לו רע בסתר, וכשמזמינים עדים על כריתת הברית, אם היה כריתת הברית שלא ירע לו בגלוי, יזמינו אנשים שיהיו עדי הברית, ואם היה הברית שלא יעשה לו רע בסתר, יזמינו לעד את ה' הצופה נסתרות, ואם יעשו אות וסימן שבו יזכרו העדים את הברית שנעשה לפניהם, אז אם היה הברית בפני אנשים על דברים שבגלוי, יקימו גל אבנים גדול שבו יזכרו העדים את הברית שנעשה לפניהם, ואם היה הברית לפני ה' היודע נסתרות על הדברים שבסתר, יקימו מצבה שהיתה קדושה בימים ההם, שבה יזכר ה' ויהיה לעד על הברית הנעשה. ויש הבדל בלשון בין עד ובין עדות, שעד שהוא שם התואר, ונופל על כל מי שהוא עד בדבר אף לפי שעה בעוד שיעיד על הדבר נקרא עד. אבל שם עדות הוא שם המפשט של העדות בעצמה, ונופל על העדות המתקיים ימים רבים (כמו עדות ה' נאמנה, ויקם עדות ביעקב). ועפ"ז נבא אל הבאור. הנה היה הבדל בין לבן ובין יעקב בכריתת הברית הזה בשני דברים. א] שיעקב התירא מלבן שלא יעשה עמו רע בגלוי, ולבן התירא מיעקב שלא יעשה רע לבנותיו בסתר, כמ"ש אם תענה את בנותי אין איש עמנו, וא"כ יעקב היה צריך להזמין את ה' היודע תעלומות לעד, כמ"ש אין איש עמנו, ראה אלהים עד ביני ובינך, וא"כ היה צריך להקים מצבה. וז"ש "ויקח יעקב אבן וירימה מצבה", ולבן שהתחייב א"ע שלא יעשה רע בגלוי, היה צריך להזמין אנשים לעדים והיה צריך להקים גל אבנים. וע"ז "ויאמר יעקב לאחיו" של לבן או לבני לבן, "לקטו אבנים ויעשו גל":

 

פסוק מז (כל הפרק)(כל הפסוק)


(מז) "ויקרא". [הבדל השני] שיעקב לא התירא מלבן רק לפי שעה, שלא ירע לו עתה בהיותו עמו, אבל אחר שיתרחק מאתו ויהיה בבית אביו, לא יוכל לעשות לו מאומה, אבל המורא שהתירא לבן אם תענה את בנותי הוא קיים לעולם. ולפ"ז הגל שהעמיד לבן לאות על מה שהתחייב נגד יעקב, היה צריך שיקרא לו גל עד, לא גל עדות, כי הוא רק עד לפי שעה, שאח"כ א"צ לברית הזה, אבל המצבה שהעמיד יעקב לאות הכריתת ברית מה שהתחייב נגד לבן, היה צריך שיקרא לו יגר שהדותא שהוא תרגום של גל עדות, [כי תרגום של עד הוא סהדא ותרגום של עדות הוא סהדותא], ולפ"ז קרא כל אחד שם להאות שהעמיד חברו, "לבן קרא" להמצבה שהעמיד יעקב בשם "יגר שהדותא," ר"ל שהמצבה היא עדות הקיים ומתמיד לעולם," ויעקב קרא לו" להגל שהעמיד לבן "גל עד", שהוא רק עד לפי שעה ואינו קיים לעולם:

 

פסוק מח (כל הפרק)(כל הפסוק)


(מח) "ויאמר לבן". לבן פירש הדברים והתנה שהוא אינו מתקשר בשבועתו רק לפי שעה. וז"ש "הגל הזה עד ביני ובינך היום", ר"ל הגל אינו עדות קיים לעולם כי הוא רק עד היום, לא למחר כי מחר יהיה כל אחד בביתו ולא אוכל לעשות לך רע וא"צ לעדות הזה," על כן קרא שמו גל עד", ר"ל לכן לא נקרא בשם גל עדות, שמורה על שיהיה עד לעולם, רק בשם גל עד כי הוא רק עד לפי שעה:

 

פסוק מט (כל הפרק)(כל הפסוק)


(מט) "והמצפה." ר"ל אבל המצפה שהיא עשויה לסימן שיצף ה'. וז"ש "אשר אמר יצף ה' ביני ובינך," שע"ז לקחנו את ה' הצופה נסתרות לעד, וזה יהיה עדות קיים תמיד, "אף כי נסתר איש מרעהו", כי:

 

פסוק נ (כל הפרק)(כל הפסוק)


(נ) "אם תענה את בנתי אין איש עמנו", שהוא דברים שבסתר, רק "ראה אלהים עד ביני ובינך", ולכן צריך המצבה שתהיה לזכרון לפני ה' תמיד, וצריך לקראה בשם יגר שהדותא, שמורה על עדות הקיים כל ימי חייך:

 

פסוק נא (כל הפרק)(כל הפסוק)


(נא - נב) "ויאמר לבן". עתה הוסיף לבן דבר חדש, ויאמר הנה אני מצדי א"צ שאתחייב בכריתת ברית הזה רק לבל ארע לך עתה בגלוי בעוד שאתה עמי, ואיני צריך להתקשר נגדך רק בהוראת הגל לבד, שהוא עד על דברים שבגלוי ורק לפי שעה, אבל אתה, כמו שאתה ירא ממני, שלא אעשה לך רע בגלוי עתה, כן אני ירא ממך שלא תעשה לי רע בגלוי עתה, כי גם יעקב היו לו עבדים ואנשי חיל למלחמה, ויכול להרע ללבן, וכן שלא יקח דברים מרכוש לבן, וצריך אתה להתקשר נגדי בין עם הגל, שלא תרע לי עתה בגלוי, בין עם המצבה, שלא תרע לבנותי בעתיד בסתר. וז"ש "הנה הגל הזה והנה המצבה", ושניהם עדים כ"א על ענין מיוחד. שעז"א "עד הגל הזה ועדה המצבה," אבל יש חלוק בהתחייבות הזה ביני ובינך, "אם אני" איני מתחייב, רק "שלא אעבור אליך את הגל הזה לרעה," אבל אתה תתחייב "שלא תעבור אלי לא את הגל הזה" להרע לי עתה בגלוי "ולא המצבה" להרע לבנותי בסתר:

 

פסוק נב (כל הפרק)(כל הפסוק)


(נא - נב) "ויאמר לבן". עתה הוסיף לבן דבר חדש, ויאמר הנה אני מצדי א"צ שאתחייב בכריתת ברית הזה רק לבל ארע לך עתה בגלוי בעוד שאתה עמי, ואיני צריך להתקשר נגדך רק בהוראת הגל לבד, שהוא עד על דברים שבגלוי ורק לפי שעה, אבל אתה, כמו שאתה ירא ממני, שלא אעשה לך רע בגלוי עתה, כן אני ירא ממך שלא תעשה לי רע בגלוי עתה, כי גם יעקב היו לו עבדים ואנשי חיל למלחמה, ויכול להרע ללבן, וכן שלא יקח דברים מרכוש לבן, וצריך אתה להתקשר נגדי בין עם הגל, שלא תרע לי עתה בגלוי, בין עם המצבה, שלא תרע לבנותי בעתיד בסתר. וז"ש "הנה הגל הזה והנה המצבה", ושניהם עדים כ"א על ענין מיוחד. שעז"א "עד הגל הזה ועדה המצבה," אבל יש חלוק בהתחייבות הזה ביני ובינך, "אם אני" איני מתחייב, רק "שלא אעבור אליך את הגל הזה לרעה," אבל אתה תתחייב "שלא תעבור אלי לא את הגל הזה" להרע לי עתה בגלוי "ולא המצבה" להרע לבנותי בסתר:

 

פסוק נג (כל הפרק)(כל הפסוק)


(נג) "אלהי אברהם". הוסיף שמלבד עדות האנשים הוא מזמין לשופטים את "אלהי אברהם," היודע תעלומות שישפוט על דברים בסתר, ואת "אלהי נחור", שמנהיג לפי דעתו הטבע הגלויה שישפוט על דברים שבגלוי, וא"ל שלא ירע בעיניו שמזמין אלהי נחור כי הוא "אלהי אביהם", שתרח אבי אברהם ונחור עבד אותו והוא מחזיק באמונת אבי אביו, אולם יעקב לא רצה לשבע על אופן זה שמשתף ש"ש ודבר אחר," וישבע יעקב בפחד אביו יצחק", היינו במצות כבוד אב ומורא שי"ל מאביו יצחק ונשבע במורא אביו:

 

פסוק נד (כל הפרק)(כל הפסוק)


(נד) "ויקרא לאחיו". כי ללבן לא הוצרך לקרוא שהיה עמו, וכאלו הוא בעל הסעודה ויעקב שלוחו להזמין כלם: