קטגוריה:בראשית לא לו
נוסח המקרא
ויחר ליעקב וירב בלבן ויען יעקב ויאמר ללבן מה פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי
וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי.
וַיִּ֥חַר לְיַעֲקֹ֖ב וַיָּ֣רֶב בְּלָבָ֑ן וַיַּ֤עַן יַעֲקֹב֙ וַיֹּ֣אמֶר לְלָבָ֔ן מַה־פִּשְׁעִי֙ מַ֣ה חַטָּאתִ֔י כִּ֥י דָלַ֖קְתָּ אַחֲרָֽי׃
וַ/יִּ֥חַר לְ/יַעֲקֹ֖ב וַ/יָּ֣רֶב בְּ/לָבָ֑ן וַ/יַּ֤עַן יַעֲקֹב֙ וַ/יֹּ֣אמֶר לְ/לָבָ֔ן מַה־פִּשְׁעִ/י֙ מַ֣ה חַטָּאתִ֔/י כִּ֥י דָלַ֖קְתָּ אַחֲרָֽ/י׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וּתְקֵיף לְיַעֲקֹב וּנְצָא עִם לָבָן וַאֲתֵיב יַעֲקֹב וַאֲמַר לְלָבָן מָא חוֹבִי מָא סוּרְחָנִי אֲרֵי רְדַפְתָּא בָּתְרָי׃ |
ירושלמי (יונתן): | וּתְקֵיף רוּגְזָא דְיַעֲקב וְאִדַיָין עִם לָבָן וְאָתֵיב יַעֲקב וְאֵימַר לְלָבָן מַה חוֹבָתִי וּמַה סוּרְחָנִי אֲרוּם אוֹחֵיתָ לְמֵיתֵי בַּתְרָי: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
וירב בלבן. פי' בערך לבן היה הדבר ניכר שהוא מריבה אבל אם היו הדברים לאדם אחר לא תקרא מריבה, וכן תמצא שאמרו ז"ל (ב"ר פ' ע"ד) וז"ל קפדנותם של אבות ולא ענותנותן של בנים וכו' פיוסים יעקב מפייס לחמיו וכו' ע"כ. וזה מכוון לדברינו. ואולי יכוין עוד שלא רב עמו בכנופיית אנשים אלא בייחוד עמו, והוא אומרו וירב בלבן פי' בייחוד עמו שלא יכלם בתוכחתו:
מה פשעי וגו'. פירוש בשלמא אם מימיך מצאת בי עול שפשעתי לך (הי') [כ] כיעור זה של הגניבה בפשע ולא לבד בפשע אלא אפילו בשוגג, והוא אומרו מה חטאתי שתחשדני בגנב, וגילה דעתו יעקב כי טעם הקפדתו היתה שראהו ממשש כל נכסיו וכליו ולצד העדר ידיעתו בגניבת התרפים יחשב כי לא היה מחפש חיפוש מחופש אלא לראות אם לקח דבר מה משלו והערים לומר שגנבו לו תרפיו שיהיה לו סיבה לחפש בכל המקומות, לזה הוכיחו מנין נכנס לו צד הספק בו שהוצרך לחפש וכו' והוא אומרו כי מששת וגו':ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויחר ליעקב וירב בלבן. קפדנותן של אבות ולא ענותנותן של בנים. קפדנותן של אבות מנין? ויחר ליעקב וירב בלבן. מה את סבור, שמא מכות ופצעים היו שם? ולא היו שם אלא דברי פיוסים, יעקב מפייס את חמיו. כי מששת את כל כלי, חתן שהוא דר בבית חמיו, אפשר לו שלא ליהנות ממנו אפילו כלי אחד או חפץ או סכין אחד? ברם הכא, כי מששת את כל כלי, אפילו מחט אחד, אפילו צנורא אחד. ולא ענותנותן של בנים, מדוד: "ויברח דוד מניות ברמה ויבא ויאמר לפני יהונתן מה עשיתי ומה עוני ומה חטאתי לפני אביך כי מבקש את נפשי", מזכיר שפיכות דמים בפיוסו.
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לא לו.
וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן
וַיִּחַר לְיַעֲקֹב
יעקב לא האמין שבני ביתו גנבו את התרפים, וזה מראה עד כמה שהוא לא הכיר את רחל ולא הבין למצוקתה. יעקב חשב שלבן שיקר, ורק חיפש טוענה (תואנה) לפגוע בו ולהחזיר את הבנות והצאן. יעקב לא הבין שלבן יודע איפה התרפים.
לא ברור אם יעקב הלך עם לבן בזמן החיפוש. זה היה מסוכן לתת ללבן ללכת לבד, כי לבן יכול לשתול את התרפים. סביר שיעקב הלך עם לבן, ויעקב שמע את דברי רחל. קשה להאמין שיעקב לא להבין שרחל מסתירה את התרפים, ובכל מקרה ברור שלבן לא גמר את החיפוש במלואו. בני לבן לבטח לא נכנסו לאוהלי הנשים כך שהם לא ידעו שרחל לא נתנה ללבן לחפש באוהלה בשלמות.
אפשרי שיעקב הבין איך לבן מציל אותו מיד בני לבן. הבנים רצו להאשים את יעקב בגנבת הצאן. לבן העביר את ההאשמה לעבירה חמורה יותר של גנבת אלוהים ממקדש, שעונשה מוות. לבן נכשל (בכוונה) בחיפוש, ולפי חוקי חמורבי מספר 1 הוא ובניו חייבים בעונש מוות. עכשו הבנים ייותרו ויסכימו לחזור הביתה ללא תרפים וללא הצאן.
כדי להמשיך בהצגה, במטרה להפחיד את בני לבן, יעקב כעס וענה ללבן במילים קשות.
לבן האשים את יעקב ב (63) מילים, יעקב האשים את לבן ב (100) מילים.
מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי, כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי
יעקב מתמם שהוא לא חטא ולא פשע, במזיד ובשגגה. לכולם ברור שיעקב יצא בלי לבקש רשות, ובלי להודיע,[1] יעקב פעל בכוח ולא נתן ללבן להחליט מתי יעקב התעשר מספיק ולבן יעשה ביקורת בצאנו. יעקב לא נתן ללבן הזדמנות לאשר לו בעלות על צאנו. יעקב העליב את לבן שלבן היה שולח אותו "ריקם".
ייתכן שיעקב לא הבין למה לבן רדף אחריו, ולא הבין שבני לבן כפו על לבן לרדוף, ואם לבן לא היה מוביל אותם הם היו רודפים אחריו בלעדיו, וסופו של יעקב היה רע ומר.
בנוסף יעקב לא הבין שלבן נתן לו הגנה משודדים כאשר צבאו של לבן היה בעקבותיו של יעקב.
תגובת לבן
לבן ידע שאלוהיו נגנבו, הוא הבין מה חושב יעקב עליו. הוא גם ידע מי גנב את התרפים. לבן לא היה יכול לענות ליעקב ולסתור את דבריו, ובכלל לבן לא רצה את התרפים או את מותה של רחל.
אסון כזה לבן לא רצה לעשות לרחל. לכן לבן לא ענה ישירות ליעקב, אלא אמר "הבנות בנתי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר אתה ראה לי הוא ולבנתי מה אעשה לאלה היום או לבניהן אשר ילדו.”
לבן ענה – 'הכל שלי. מה אתה מאשים אותי שלא מצאתי כלי מביתי. אתה קיבלת הכל ממני.'
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
- ^ קיימת אפשרות שיעקב כן שלח שליח ללבן להודיע לו וכך נודע הדבר ללבן, ככתוב: "וַיֻּגַּד לְלָבָן, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, כִּי בָרַח יַעֲקֹב" (ביאור:בראשית לא כב), אולם אז השליח לא היה מגדיר את יעקב כפושע בורח.
דפים בקטגוריה "בראשית לא לו"
קטגוריה זו מכילה את 12 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 12 דפים.