אבן עזרא על בראשית לא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · אבן עזרא על בראשית · לא · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

דברי בני לבן — בנים זכרים היו לו, וכן הוא אומר: "ויתן ביד בניו" (בראשית ל, לה):

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

את פני אביכן — ראיתי בפניו שאיננו עמי כתמול שלשום. או ישוב איננו אל פני, כמו: "פני ה' חלקם" (איכה ד, טז):

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

התל בי — מלה זרה, בעבור היות התי"ו רפה, כי עיקרו להדגש, כמו: "ויהתל בהם אליהו" (מלכים א יח, כז), דרך לעג.

עשרת מונים — מלשון "מנה את העם" (שמואל ב כד, א בשינויים). והטעם, עשרה במספר. או הזכיר עשרה, בעבור היותו סך חשבון:

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

וזה שאמר: עקודים יהיה שכרך, ידוע שהחליף משכורתו לקחת עקודים לבדם, וכן פעם אחרת נקודים:

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויצל אלהים — כטעם "וינצלו את מצרים" (שמות יב, לו), ושניהם מגזרת "הצילני נא" (בראשית לב, יב), ואם היא מעט רחוק.

וזה שאמר יעקב לנשיו – גם הוא אמת, שראה זה בחלום, כי השם יעזרהו לחזק הצאן ולהוליד גם בלא מקלות:

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

אנכי האל בית אל — טעמו: "האל, אל בית אל". וכן: "ועץ הדעת, דעת טוב ורע" (בראשית ב, ט):

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי מכרנו — כאילו מכרנו; שלא עשה כמשפט האבות עם הבנות, רק אמר: שמור צאני וקח בנותי במשכורתך:

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

רכש — מגזרת "רכוש" (דברי הימים א כח, א):

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

ולבן הלך לגזז את צאנו — שהיה ביד בניו, רחוק שלשה ימים, כאשר הוא כתוב (בראשית ל,לה-לו). על כן "ויוגד ללבן ביום השלישי" (פס' כב).

התרפים — יש אומרים שהוא כלי נחשת העשוי לדעת חלקי השעות. ואחרים אמרו, כי יש כח בחכמי המזלות לעשות צורה, בשעות ידועות תדבר הצורה; והעד שלהם, "כי התרפים דברו און" (זכריה י, ב). ופירוש הפסוק איננו כן. והקרוב אלי, שהתרפים הם על צורת בני אדם, והיא עשויה לקבל כח עליונים; ולא אוכל לפרש. והעד שהתרפים כן, התרפים ששמה מיכל בת שאול במיטה, עד שחשבו שומרי הבית שהם דוד (שמואל א יט, יג). והפסוק שאמר: "אין אפוד ותרפים" (הושע ג, ד), יש לו ב' פירושים: האחד, שאמר: אין מלך ואין שר בישראל, כי השם לא בחר מלך, רק ממשפחת דוד, על כן אמר בפסוק השני: "ובקשו את ה' אלהיהם". ואין זבח ומצבה, לעבודה זרה. ואין אפוד, שהיו עובדי הבעל עושים כדמות אפוד משה, על כן אמר "אפוד" ולא אמר "האפוד", כמו "הגישה האפוד" (שמואל א כג, ט). ו"אפוד ירד בידו" (שמואל א כג, ו) איננו אפוד שעשה משה, ובמקומו אפרשנו בראיות גמורות אם גומר השם עלי. והפירוש הב', שלא יעבדו השם ולא עבודה זרה. והנה התרפים, קראם לבן אלהיו. ויש אומרים שרחל גנבתם לבטל עבודת כוכבים מאביה. ואילו היה כן, למה הוליכה אותם עמה ולא טמנתם בדרך? והקרוב, שהיה לבן אביה יודע מזלות, ופחדה שאביה יסתכל במזלות לדעת אי זה דרך ברחו:

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

את לב — לא גנב יעקב כי אם דעתו, כי עיקר הדעת בלב:

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויבא אלהים אל לבן הארמי — קודם "וידבק אותו" (פס' כג); ופירושו, וכבר בא אלהים. וכבר הראיתיך רבים כמוהו. ובא השם לכבוד יעקב.

מטוב ועד רע — שתחשוב אתה שהוא טוב לו, לא תדבר לו להשיבו:

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

ולבן תקע את אחָיו — עם אחיו. אהל יעקב מושך עצמו ואחר עמו, וכן הוא: ויעקב תקע את אהלו בהר, ולבן תקע את אהלו עם אחיו בהר הגלעד:

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

הסכלת עשו — שם הפועל, והוא סמוך, ויחסר "זה" או "כן":

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)

יש לאל — כח, כמו: "כגבר אין איל" (תהלים פח, ה):

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)

נכסוף — שם הפועל מבניין נפעל, כמו: "אם נלחום נלחם בם" (שופטים יא, כה). ומלת נכספת, כמו "התאוית", וכן: "יכסוף לִטְרֹף" (תהלים יז, יב):

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)

לא יחיה — רק אהרגנו. ויש אומרים שהיה דרך תפילה, על כן מתה רחל בדרך. אם כן, יודיענו: מי התפלל על אשת פנחס? (שמואל א ד יט-כ):

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויבא לבן באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל שתי האמהות — שאוהל אחד היה לשתיהן; או באוהל כל אחת מהן. ואחר כן שב פעם שנית אל אוהל לאה; והעד, ויצא מאהל לאה. גם זה נכון, שהיה אוהל ליעקב בין אוהל לאה ובין אוהל רחל. והקרוב אלי, שהכתוב אחז דרך קצרה, ואיחר להזכיר אוהל רחל; וכן היה: בא באוהל יעקב, ואחר כך באוהל לאה, ואחר כך באוהל רחל, ואחר כך באוהל שתי האמהות. והטעם, שביקש באוהל יעקב ובאוהל לאה ובאוהל שתי האמהות, ולא מצא, כי לא היה שם כלום; ובעת צאתו מאוהל לאה, ובא באוהל רחל שהיו התרפים שם, כבר לקחתם רחל ושמה בכר הגמל:

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויש מפרשים בְּכַר – כדמות מרדעת. והנכון בעיני, שכר הגמל – כמו "שלחו כר מושל ארץ" (ישעיהו טז, א), וכן "בכרכרות" (ישעיהו סו, כ). ומנהג הכר או הרוכב עליו יקרא "הכרי" (מלכים ב יא, יט). והנה רחל לקחה התרפים, ושמה אותם במקום ששם כר הגמל ותשב עליהם, ולא היתה באוהל:

פסוק לו (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי דלקת — רדפת, וכן: "ידלק עני" (תהלים י, ב):

פסוק לט (כל הפרק)(כל הפסוק)

אנכי אחטנה — אם היתה טריפה, החטא היה עלי, ופרעתי כמוה.

גנבתי יום — היו"ד נוסף, כיו"ד "מלאתי" (ישעיהו א, כא); וכן הוא: גנובת יום או לילה, מידי תבקשנה:

פסוק מב (כל הפרק)(כל הפסוק)

ופחד יצחק — יראת יצחק את השם היא הועילתני, כי זכות האב תועיל לבן.

מ"ם ריקם נוסף, והוא שם. וימצא עם יחיד זכר ונקבה, ועם רבים. וכן מ"ם "אמנם", גם "חנם":

פסוק מג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ולבנותי מה אעשה — הוסיף לבאר, וכן [הוא]: ולבנותי אלה, מה אוכל לעשות להם?:

פסוק מה (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצבה — שהציב אותה:

פסוק מו (כל הפרק)(כל הפסוק)

גל — שיגולו שם אבנים עד שהתחברו. גם קראה מצפה:

פסוק מז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותרגום גלעדיגר שהדותא:

פסוק מט (כל הפרק)(כל הפסוק)

וטעם יצף ה׳ — כמו "ה׳ יראה" (בראשית כב, יד); וכן: "צופה נתתיך" (יחזקאל ג, יז).

כי נסתר — אנחנו, שיהיה כל אחד ממנו רחוק מחברו ולא יראנו, השם רואהו.

וטעם אשר אמר, שב אל לבן. ויעקב קרא מצפה, בעבור שאמר לו יצף ה׳:

פסוק נ (כל הפרק)(כל הפסוק)

אם תענה את בנותי — אמר הגאון, פירושו אם לא תשכב עם נשיך. וזאת לשון נכריה, לא נשמע כמוהו בכל המקרא; ואם היה כמשמעו, מה יזיק? והטעם, שאל יעשה להם רע ויכריחם על דבר שאין חפיצות בו:

פסוק נא (כל הפרק)(כל הפסוק)

אשר יריתי — הוא ואחיו שירו אבנים, מגזרת "ירה בים" (שמות טו, ד), וירים אל מקום אחד:

פסוק נב (כל הפרק)(כל הפסוק)

לא אעבור — ברית זה הגל, כמו: "עברו... חק" (ישעיהו כד, ה).

וטעם לרעה — לעשות רע. ויש אומרים: לא תעבור אלי אתה להרע לי, גם אני כן.

כל אחד אמר: ישפוט בינינו אלהי אבותינו. ויעקב אמר על אלהי אברהם, ולבן אמר על אלהי נחור אבי אביו, שהיה עובד עבודת כוכבים; וכן העיד יהושע (יהושע כד, ב):

פסוק נג (כל הפרק)(כל הפסוק)

וישבע יעקב בפחד אביו — במי שהיה אביו מפחד ממנו. ויש אומר, זה הפחד רמז ליום העקידה; ואיננו רחוק: