אבן עזרא על בראשית לב
<< · אבן עזרא על בראשית · לב · >>
פסוק א (כל הפסוק)
פסוק ב (כל הפסוק)
פסוק ד (כל הפסוק)
פסוק ה (כל הפסוק)
כה תאמרון לאדוני — אמר כן להם, עד שיתברר אצלם שהוא אדוניו, וידברו עמו בדרך מוסר העבד.
ואחר עד עתה — האל"ף סימן המדבר, והנח הנעלם שהוא אחריו – תחת אל"ף השורש, וכן: "אני אהבי אהב" (משלי ח, יז); כי כבד על הלשון להוציא ב' אלפי"ן. והוא מהבניין הקל:פסוק ו (כל הפסוק)
שור וחמור — שם המין.
ואשלחה להגיד — כי רצוני לעשות כל אשר יצוה. וזה טעם למצא חן:פסוק ז (כל הפסוק)
פסוק ח (כל הפסוק)
ויצר לו — זה הדבר מהבניין הכבד, כמו "והצר לך" (דברים כח, נב).
ויחץ — נפתח היו"ד בעבור אות הגרון הבא אחריו, כמו: "ויעל משה" (שמות יט, כ):פסוק ט (כל הפסוק)
מחנה — זכר ונקבה, כ"בית" ו"מקום".
והיה המחנה הנשאר לפליטה — אולי יהיה שיברחו, או תשוך חמת אחיו בהכותו המחנה האחת, או יבא להם ריוח והצלה מהשם. וכמוהו: "אם תחזק ארם ממני והיית לי לישועה" (שמואל ב י, יא). ומה שאמר רבינו שלמה: שיהיה לפליטה בעל כרחו. הוא דרך דרש.
ואם השם אמר לו: "והיה זרעך כעפר הארץ" (בראשית כח, יד), לא ידע אם על אלה או על אחרים. כי הנה יוסף כאשר נמכר, היה יעקב חי, והוא לא ידע, כי אין הנביא יודע הנסתרות אם לא יגלה לו השם. ואלישע אמר: "וה' העלים ממני" (מלכים ב ד, כז). גם זאת תשובה לשואלים: איך פחד יעקב, והשם הבטיחו, והוא אומרו: "ואהיה עמך" (בראשית לא, ג)? גם זה פירוש "ואיטיבה עמך" (בראשית לב, י), שיתכן שימלט הוא לבדו. ועוד ידענו, כי כל עון קטן וגדול, כנגד העושה, על כן העון הקל לגדול – יקרא גדול. ויעקב פחד שמא חטא או שגג במחשבתו, ובעבור זה לא יהיה השם עמו. ואל תתמה, כי הנה משה, שאין למעלה ממנו, והוא שלחו להוציא את ישראל ממצרים, בעבור שגגתו שלח מלאך להמיתו:פסוק יא (כל הפסוק)
פסוק יב (כל הפסוק)
והכני — משרת עצמו ואחר עמו, כמו: "ושני שרי גדודים [היו בן שאול]" (שמואל ב ד, ב).[1] וכן הוא: "והכני, והכה אם על בנים":
הערות
- ^ פירוש: כמו "היו שרי בן שאול". רד"ק.
פסוק טו (כל הפסוק)
פסוק יז (כל הפסוק)
פסוק יח (כל הפסוק)
פסוק כ (כל הפסוק)
גם את כל ההולכים — כי חמש היו שם.
במוצאכם — נפתח הצד"י בעבור אות הגרון, ואין כמוהו:פסוק כא (כל הפסוק)
כי אמר — יעקב בליבו. אלה דברי משה.
ופירוש אכפרה פניו — אכסה ואסתיר. ופניו – כעסו; וכן: "ופניה לא היו לה" (שמואל א א, יח):פסוק כג (כל הפסוק)
פסוק כה (כל הפסוק)
ויאבק — מגזרת "אבק"; עד שעלה אבק ביניהם.
עד עלות השחר — עד סור שחרות הלילה. ויש אומרים, כי שחר – דמות אור, והוא הנראה בעבים טרם זרוח השמש; וכן: "אשר אין לו שחר" (ישעיהו ח, כ):פסוק כו (כל הפסוק)
כי לא יכול לו — המלאך.
ויגע בכף ירכו — של יעקב.
ותקע — כמו: "פן תקע נפשי ממך" (ירמיהו ו, ח); סרה כף הירך ממקומה:פסוק כט (כל הפסוק)
- לפירושו של ראב"ע לפסוק זה, ראו קטע:אבן עזרא על בראשית לג י.
פסוק לג (כל הפסוק)
בגיד הנשה — ידוע, כאשר העתיקו קדמונינו ז"ל, ואין בו ספק כי אם לחסרי הדעת ותולדת, שמפרשים שהוא האבר, ויפרשו הנשה מגזרת "נשים".
לדעת זה המלאך שנראה ליעקב שהוא גוף, יתבאר לך אם השם יפקח את לבבך בפרשת "כי שמי בקרבו":
<< · אבן עזרא על בראשית · לב · >>
