קטגוריה:בראשית לב כו

עריכה

• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

וירא [כי לא יכול לו] וגו'. לאתליטיס שהוא עומד ומתגושש עם בנו של מלך. תלה עיניו וראה שהיה המלך עומד על גביו, והרפיש עצמו לפניו. אמר ר' ברכיה: אין אנו יודעים מי נצח, אם המלאך אם יעקב; מן מה דכתיב: ויאבק איש עמו, מי נתמלא אבק? האיש שהיה עמו.

אמר רב: בשעה שהיו מתאבקים, רצה כת של מיכאל לסכנו, אלא שנגלה עליהן הקב"ה, וכיון שראה להקב"ה תשש כוחו, שנאמר: וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו. אמר לו הקב"ה למיכאל: יפה עשית, שעשית כהן שלי בעל מום? אמר לו: רבונו של עולם, והלא אני כהנך! אמר לו: אתה כהני ברקיע והוא כהני בארץ. מיד קרא מיכאל לרפאל, אמר לו: חברי, בבקשה ממך עמוד עמי בצרה, שאתה ממונה על הרפואות. ירד ורפאו. ויש אומרים, שמש שעתיד לזרוח על הצדיקים ולרפאותן מחליים הזריח עליו הקב"ה ורפאו, דכתיב: ויזרח לו השמש, וכתיב: "וזרחה לכם יראי שמי"; זה שאמר הכתוב: ויזרח לו השמש והוא צולע. משל בא פלוני רופא בעיר, אין צריך לשאול למה בא, אלא כדי לרפאות את החולה. אמר ליה הקב"ה למיכאל: למה עשית כן לבני בכורי? אמר לפניו: לכבודך עשיתי! אמר ליה: מעכשיו תהא ממונה עליו ועל זרעו עד סוף כל הדורות. הדא הוא דכתיב: "כי אם מיכאל שרכם", "ובעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול", וכתיב: "כי מי גוי גדול"; יבוא גדול ויעמוד על הגדול. אתה [אש והוא] אש, דכתיב: "והיה בית יעקב אש"; יבוא אש ויעמוד על אש. אתה ראש למלאכי השרת, והוא ראש לכל האומות; יבוא ראש ויעמוד על הראש. אתה עליון למלאכי השרת, והוא עליון: "ונתנך ה' אלקיך עליון"; יבוא עליון ויעמוד על עליון, ויבקש מן העליון רחמים עליהם, דכתיב: "כי גבוה מעל גבוה שומר".

וירא כי לא יכול לו. אמר ר' חנינא בר יצחק, אמר הקב"ה: הוא בא אליך וחמש קמיעין תלויין בו, זכותו, זכות אבות, זכות אמו, זכות זקנו, זכות זקנתו. מדוד עצמך, אם אתה יכול לעמוד אפילו בזכותו. משל למלך שהיה לו כלב אגריאון וארי נמירון, והיה המלך נוטל את בנו ומלבבו בארי, שאם יבוא הכלב להזדווג לו יאמר לו המלך: ארי לא היה יכול לעמוד בו, ואתה מבקש להזדווג לבני? כך שאם יבואו אומות העולם להזדווג להם לישראל, יאמר להם: שרכם לא היה יכול לעמוד בו, ואתם מבקשים להזדווג לבניו?

ויגע בכף ירכו. נגע בצדיקים שעתידין לצאת ממנו, ואיזה זה? זה דור השמד.

ותקע כף ירך יעקב. ר' ברכיה ור' אליעזר. רבי ברכיה אומר: שייעה; רבי אליעזר בשם רבי יוסי אומר: סידקה כדג. רב נחמן בר יעקב אמר: פרשה [ממקומה], כמה דאת אמר: "ותקע נפשי מעליה", "כאשר נקעה נפשי". אמר רבי חנינא בר יצחק: כל אותו הלילה היו שניהם פוגעין זה כנגד זה, מגיניה דדין לקבל מגיניה דדין; כיון שעלה עמוד השחר מה כתיב? שלחני כי עלה השחר.

תמן תנינן: גיד הנשה נוהג בארץ ובחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית, בחולין ובמוקדשין, ונוהג בבהמה ובחיה, בירך של ימין ובירך של שמאל. רבי יהודה אומר: אינו נוהג אלא באחת, והדעת מכרעת של ימין. וטעמא מאי? אמר רבא, דאמר קרא: הירך המיומנת שבירך. ורבנן, ההוא דפשיט איסורא בכוליה ירך, לאפוקי חיצון דלא, דאמר רב יהודה אמר שמואל: שני גידין הן, פנימי הסמוך לעצם אסור וחייבין עליו, חיצון הסמוך לבשר אסור ואין חייבין עליו. רבי יהושע בן לוי אמר, טעמא דרבי יהודה מהכא: בהאבקו עמו, כאדם שחובק את חבירו וידו מגעת לכף ימינו של חבירו. ורבי שמואל בר נחמן אמר, כגוי נדמה לו, ואמר מר: ישראל שנטפל לו גוי בדרך, טופלו לימינו. רב שמואל בר אחא קמיה דרב פפא משמיה דרבא בר עולא אמר: כתלמיד חכם נדמה לו, דאמר מר: המהלך לימין רבו הרי זה בור. ורבנן אמרי: מאחוריה אתא ונשייה בתרוייהו. ורבנן, האי בהאבקו עמו מאי דרשי ביה? ההוא מיבעיא ליה לכאידך דרבי יהושע בן לוי: מלמד שהעלו אבק ברגליהם עד שהגיע לכסא הכבוד; כתיב הכא בהאבקו עמו, וכתיב התם "וענן אבק רגליו".