ילקוט שמעוני על בראשית לב

וינשק לבניו ולבנותיו ויברך אתהם. דוויים וסגופים היו, ולא היו מפרינין אלא בפה.

וילך וישב לבן למקומו, חזר לדוויו, מלמד שנכנסו ליסטין בתוך ביתו והיו מקרקרין בו כל הלילה.

פסוק ב

ויעקב הלך לדרכו. כמה מלאכים היו מלוין ליעקב? שישים רבוא. הדא הוא דכתיב: ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה, ואין שכינה שורה על פחות משישים ריבוא. רבנן אמרין: מאה ועשרים ריבוא.

פסוק ג

ויקרא שם המקום ההוא מחנים. רבי איבו אמר: נטל מאלו ומאלו ושלח פרוזבין לפניו, הדא הוא דכתיב: וישלח יעקב מלאכים לפניו:

פסוק ד

דבר אחר: וישלח יעקב מלאכים. מה כתיב למעלה מן העניין? "ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה". כמה הוא מחנה אלקים? שני אלפים רבוא, שנאמר: "רכב אלהים רבותים אלפי שנאן". ויקרא שם המקום ההוא מחנים, שתי מחנות, למה? מלמד שנתנו לו ליעקב ארבעת אלפים רבוא מלאכי השרת, ונדמו כולם לחיילות של מלך. מהם לבושי ברזל, מהם רוכבי סוסים, מהם יושבי קרנות. פגע בלבושי ברזל, אמר להם: של מי את? אמרו לו: של יעקב. וכן רוכבי סוסים, וכן ביושבי קרנות. הדא הוא גכתיב: "מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי". ואף יעקב היה מזכיר לעשו הרשע שמו של הקב"ה כדי ליראו ולבהלו, דכתיב: "כי על כן ראיתי פניך" וגו'. משל דיעקב ועשו למה הדבר דומה? לאחד שזימן חבירו לסעודה, והכיר בו שהוא מבקש להרגו. אמר לו: דומה תבשיל זה לאותו תבשיל שטעמתי בבית המלך. אמר: ידע ביה מלכא? מסתפי ולא קטליה. אף הכא, כיון שאמר לעשו: "כראות פני אלהים", אמר עשו הרשע: הגיעו הקב"ה לכבוד הזה? שוב איני יכול לו.

מלאכים. שלוחי בשר ודם. אמר רבי חמא בר חנינא: הגר שפחת שרה היתה, ונזדווגו לה חמשה מלאכים; זה שהוא אהובו של בית, על אחת כמה וכמה. יוסף קטנן של שבטים, נזדווגו לו שלשה מלאכים: "וימצאהו איש", "וישאלהו האיש", "ויאמר האיש"; זה שהוא אביהם, על אחת כמה וכמה.

לפניו. זה שבא עתו ליטול מלכות. לפניו, חלש פורפוריה וטלקיה קודמוי, אמר ליה: אין שני זרזירין ישנים על דף אחד:

אל עשו אחיו. אפילו עשו, אלא אחיו.

ארצה שעיר שדה אדום. למה נקרא שמו שעיר? שהוא מעמיד שערותיהם של אדם.

פסוק ה

רבי פנחס בשם רבי ראובן פתח: "קומה ה' קדמה פניו", קדמיה לרשיעא עד דלא יקדימך. "הכריעהו", הכריעהו לכף חובה, שוברהו, כמה דאת אמר: "המה כרעו ונפלו". "פלטה נפשי מרשע חרבך", מאותו רשע שבא מכוחה של אותה חרב, שנאמר: "ועל חרבך תחיה". דבר אחר: מאותו רשע שהוא עתיד ליפול בחרבך, כמה דאת אמר: "כי ריוותה בשמים חרבי". אמר לו הקב"ה: לדרכו היה מהלך, והיית משלח אצלו ואומר: כה אמר עבדך יעקב.

רבי יהודה בר סימון פתח: "מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע". כשם שאי אפשר למעין להרפס ומקור להשחת, כך אי אפשר לצדיק למוט לפני רשע. אמר לו הקב"ה: לדרכו היה מהלך וכו'. רבי הונא פתח: "מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו". משל לארכיליסטים שהיה ישן בפרשת דרכים, ועבר חד מעיר ביה. אמר ליה: קום לך, דבישא שכיח הכא. קם ושרי מקפח ביה. אמר ליה: ינער בישא, דהוא דמיך ועוררתיה. כך אמר לו הקב"ה: לדרכו היה מהלך וכו'.

"אל תתן ה' מאויי רשע", רבונו של עולם, אל תתן לעשו הרשע מחשבות לבו. "זממו אל תפק", עשה לו זמם לעשו הרשע, שלא תהא לו נחת רוח שלמה. ומה זמם עשה לו הקב"ה? אלו בני ברבריא ובני גרמניא, שאדומיים מתיראים מהם.

ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשו. רבינו אמר לרבי אפס, כתוב חד איגרא מן שמי למרן מלכא אנטונינוס, וכתב ליה: מן יהודה נשיאה למרן מלכא אנטונינוס. נסבה וקראה וקרעה; אמר ליה, כתוב: מן יהודה עבדך למרן מלכא אנטונינוס. אמר ליה: מה את מבזה על כבודך? אמר ליה: מה אנא טב מן סבי? לא כך אמר יעקב: כה אמר עבדך יעקב?

עם לבן גרתי. לבן רבהון דרמאי יהביתיה בחפתי, ההוא גברא לא כל שכן.

ואחר עד עתה. שעדיין לא נולד שטנו של אותו האיש, דאמר רבי שמואל בר נחמני: מסורת היא בידינו, שאין עשו נופל אלא ביד בני בניה של רחל.

דבר אחר: ויצו אותם לאמר, אל תאמר: כשיצא נטל כלום מתפוסת בית אביו, אלא בשכר קניתי כל המחנות האלו, בכוחי, שנאמר: "ועתה הייתי לשני מחנות".

באותה שעה שקרא יעקב אבינו לעשו 'אדוני', אמר לו הקב"ה: אתה השפלת את עצמך לפני אחיך וקראת אותו אדון שמונה פעמים, אני מעמיד ממנו שמונה מלכים קודם לבניך, דכתיב: "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל".

אמר ליה: אם לשלום אתה מתוקן – אני כנגדך, ואם למלחמה – אני כנגדך, יש לי גבורים ובעלי מלחמה, ואומר לפני הקב"ה דבר והוא עושה, שנאמר: "רצון יראיו יעשה":

פסוק ו

ויהי לי שור וחמור. רבי יהודה אומר: משור אחד יצאו שוורים הרבה, ומחמור אחד יצאו חמורים הרבה. רבי נחמיה אומר: לישנהון דברייתא, חמרוותא, גמלוותא. רבנן אמרין: שור זה משוח מלחמה, שנאמר: "בכור שורו הדר לו"; חמור זה מלך המשיח, שנאמר: "עני ורוכב על חמור". צאן אלו ישראל, שנאמר: "ואתן צאני צאן מרעיתי"; ועבד ושפחה, "הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גברתה כן עינינו אל ה' אלהינו עד שיחננו". דבר אחר: ויהי לי שור וחמור, שור זה יוסף, דכתיב: "בכור שורו הדר לו". חמור זה יששכר, דכתיב: "יששכר חמור גרם"; ובן בנו של יוסף עומד לכלות את עמלק, דכתיב: "ויחלוש יהושע" וגו'; ובניו של יששכר יודעים מה הקב"ה עושה בעולמו, שנאמר: "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים". וצאן אלו ישראל, שנאמר "ואתן צאני". ועבד זה דוד, שנאמר: "אני עבדך בן אמתך"; ושפחה זה אביגיל, שנאמר: "הנה אמתך לשפחה".

פסוק ז

באותה שעה הלכו אותן שלוחים וראו את עשו, שהיו עמו גבורים מזויינים, וישובו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו. את נוהג בו כאח, והוא נוהג בך כעשו. וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו, ריש לקיש אמר: עמו כעמו, מה הוא עשוי על ארבע מאות איש, כך כל אחד מהם עשוי על ארבע מאות איש. עמו, רבי שמואל בר נחמן אמר: ארבע מאות [קושרי] כתרים היו עמו. ויש אומרים: ארבע מאות איפרכין היו עמו. רבי ינאי אומר: ארבע מאות ראשי גייסות היו עמו. רבי לוי אמר: הלך ונטל אגרמי ממצרים, אמר: אי יכילית ליה, טבות; ואי לא, אנא אמר ליה: אייתי מכסא; מיגו כן אנא קאים עליה וקטל יתיה.

פסוק ח

כיון שאמרו לו ליעקב כל אותה גדולה, היה מתירא ממנו והיה מחלק את בניו ואת נשיו לשני מחנות, שנאמר: ויירא יעקב מאד ויצר לו. באותה שעה עמד יעקב בתפילה לפני הקב"ה, אמר לפניו: רבונו של עולם, כתבת בתורתך: "ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד"; ואם יבוא רשע זה ויאבד בני ואת אמם כאחת, ספר תורה שאתה עתיד ליתן בהר סיני מי יקראנו? בבקשה ממך הצילני מידו, שלא יבוא ויכני אם על בנים, שנאמר: הצילני נא. מה עשה? מיד שלח לו דורון לסמות את עיניו, שנאמר: "כי השחד יעור עיני חכמים", ואין חכמים אלא אדום, שנאמר: "והאבדתי חכמים מאדום".

ויירא יעקב מאד ויצר לו. שני בני אדם הבטיחן הקב"ה ונתיראו, הבחור שבאבות והבחור שבנביאים. הבחור שבאבות זה יעקב, שנאמר: "כי יעקב בחר לו יה", ואמר לו הקב"ה: "הנה אנכי עמך", וסוף נתירא ויירא יעקב. הבחור שבנביאים זה משה, שנאמר: "לולי משה בחירו", ואמר לו הקב"ה: "כי אהיה עמך", ונתיירא, ויאמר ה': "אל תירא אותו", מכלל שנתירא (כתוב ברמז רס"ו). ראויין היו ישראל כליה בימי המן, אילולי שסמכו דעתן לדעתו של זקן. אמרו: ומה אם אבינו יעקב שהבטיחו הקב"ה – נתיירא, אנו על אחת כמה וכמה. ויירא יעקב, מכאן שאין הבטחה לצדיקים בעולם הזה. כתיב: "הנה אנכי עמך", "אם יהיה אלהים עמדי", מכאן שאין הבטחה לצדיקים בעולם הזה. כתיב: "ויאמר כי אהיה עמך" ואין דבר רע מזיקך, וכתיב: "ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה'", מכאן שאין הבטחה לצדיקים בעולם הזה. כתיב: "ויען בניהו בן יהוידע את המלך ויאמר אמן כן יאמר ה'". לא כן כתיב: "הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה"? אלא אמר: הרבה קטיגורין יעמדו מכאן ועד גיחון:

רבי יעקב בר אידי רמי, כתיב: "והנה אנכי עמך ושמרתיך", וכתיב: ויירא יעקב? אמר: שמא יגרום החטא. תניא נמי הכי: "עד יעבור עמך ה'", זו ביאה ראשונה; "עד יעבור עם זו קנית", זו ביאה שניה. אמור מעתה: ראויין היו ישראל לעשות להן נס בימי עזרא כדרך שנעשה להן בימי יהושע, אלא שגרם החטא:

ויירא יעקב מאד ויצר לו. לא היא יראה ולא היא צרה? אלא ויירא, שלא יֵהרֵג; ויצר, שלא יהרוג. אם מתגבר הוא עלי, הורגני, ואם אני מתגבר עליו, אני הורגו. אמר: כל השנים הללו הוא יושב בארץ ישראל, תאמר שהוא בא עלי מכוח ישיבת ארץ ישראל? כל השנים הללו הוא יושב ומכבד הוריו, תאמר שהוא בא עלי מכוח כיבוד אב ואם? כך אמר: "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי". תאמר שמת אותו זקן? כך אמר לי הקב"ה: "שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך". תאמר, עד כאן היו התנאים ולא יותר?

ויחץ את העם אשר אתו. זיינם מבפנים והלבישן בגדים מבחוץ והתקין עצמו לשלשה דברים. לדורון, "ותעבור המנחה על פניו". למלחמה, "אם יבוא עשו אל המחנה". לתפילה, "ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם".

והיה המחנה הנשאר לפליטה. לימדתך תורה דרך ארץ, שלא יהא אדם נותן כל ממונו בזוית אחד. ממי את למד? מיעקב, ויחץ את העם אשר אתו וגו'; וכן הוא אומר: "ואחביאם חמשים חמשים איש במערה".

פסוק ט

אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו, אלו אחינו שבדרום; והיה המחנה הנשאר לפליטה, אלו אחינו שבגולה. אף על פי כן היו מתענין עליהן בשני ובחמישי:

פסוק י

ויאמר, ה' אלהי אבי אברהם. הא לעשו לא, אלא הבוחר בדרכיהם והעושה כמעשיהם אני מתקיים עליהם. מי היה קרוב לדוד? לא אחז? הוא מניח לאחז ואמר לחזקיהו: "כה אמר ה' אלהי דוד אביך"? אלא הבוחר בדרכיהם והעושה כמעשיהם אני מתקיים עליהם.

פסוק יא

קטנתי מכל החסדים. ר' אבא בר כהנא אמר: איני כדאי, קטנתי מכל החסדים. ר' לוי אמר: כדאי אני. קטנתי מכל החסדים (כתוב ברמז ל"ב).

כי במקלי עברתי את הירדן הזה. בתורה בנביאים ובכתובים מצינו שלא עברו ישראל את הירדן אלא בזכות יעקב. בתורה, כי במקלי עברתי את הירדן הזה. בנביאים, "ביבשה עבר ישראל את הירדן", ישראל סבא. בכתובים, דכתיב: "הירדן תסוב" וגו' "מלפני אלוה יעקב". אמר ר' לוי: אתר הוא תמן מצווח ירדן בחמי טבריא, בבהלה נכנס יעקב לשם ונעל עשו בפניו, חתר לו הקב"ה ממקום אחר, הדא הוא דכתיב: "כי תעבור במים אתך אני":

פסוק יב

הצילני נא. הצילני נא מיד אחי, שבא עלי מכוחו של עשו, פן יבוא והכני אם על בנים, ואתה אמרת: "לא תקח האם על הבנים".

פסוק יג

דבר אחר: ואתה אמרת היטב איטיב עמך. היטב בזכותך, איטיב בזכות אבותיך.

פסוק יד

ויקח מן הבא בידו. אבנים טובות ומרגליות.

פסוק טו

עזים מאתים. מכאן לעונה האמורה בתורה: עזים מאתים, שהן צריכות תישים עשרים. רחלים מאתים, שהן צריכות אילים עשרים. גמלים מיניקות ובניהם שלשים, ובנאיהן שלשים. פרות ארבעים, שהן צריכות פרים עשרה. אתונות עשרים, שהן צריכות עירים עשרה.

אמר רבי לוי: אילו היית מחזר בכל אהלי קדר אין את מוצא גמלים מיניקות ובניהם שלשים, ראה עשרו של יעקב.

פסוק טז

ולמה הוא נותן גמלים באמצע? אלא אמר לו: הוי רואה עצמך כאילו אתה יושב על הבימה ודן אותי ואני נדון מלפניך, ואתה מתמלא עלי רחמים.

פסוק יז

ויתן ביד עבדיו עדר עדר לבדו. מהו ורוח תשימו בין עדר ובין עדר? אמר לפניו: רבונו של עולם, אם יהיו צרות באות על בני, לא תביא אותן זו אחר זו, אלא הרויח להן מצרותיהן. באותה שעה נשא יעקב את עיניו וראה את עשו שבא מרחוק, ונשא עיניו למרום ובכה; ושמע הקב"ה תפילתו והבטיחו שהוא מושיעו, שנאמר: "יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב":

ויתן ביד עבדיו עדר עדר לבדו. למה לא הכניסן בערבוביא? כדי לתמהו על דורון שלו; ולמה לא הכניסן כולן כאחד? כדי לשבוע עיניו של אותו רשע. אתי למחסל והוא אמר קבל, אתי למחסל והוא אמר קבל.

פסוק יח

ויצו את הראשון לאמר כי יפגשך עשו אחי ואמרת לעבדך ליעקב מנחה היא שלוחה. רבי ור' יוסי בר יהודה היו מהלכים בדרך, ראו גוי אחד מהלך כנגדן. אמרין, תלת מילי הוא שאיל לן: מה אתון, ומה אומנותכון, ולאן אתון אזלין. מה אתון? יהודים; ומה אומנותכון? פרגמטוטיא; ולאן אתון אזלין? למיזבן חטין מן אוצרא דיבנה. עמד לו רבי כנגד הגוי לראות מה ישאל, והמתין לו רבי יוסי בר' יהודה; אמר: אם אמר מלה אנא אמר אוחרי. אמר ליה, מן הן אית הדא? אמר ליה: מאבונן יעקב, כדבר הזה תדברון אל עשו. במוצאכם אותו, בגדולתו:

פסוק כב

ותעבור המנחה על פניו. אף הוא הוה בעקא.

פסוק כג

ויקם בלילה הוא ויקח את שתי נשיו. ודינה היכן היתה? נתנה בתיבה ונעל בפניה; אמר: עינו של אותו רשע רמה היא, שמא יתלה עיניו ויראה אותה ויקח אותה ממני. אמר לו הקב"ה: "למס מרעהו חסד"; מנעת חסדך מן אחוך, ונסבתה לאיוב ולא גיירתיה, לא בקשת להשיאה למהול, הרי היא נשאת דרך איסור. הדא הוא דכתיב: "ותצא דינה בת לאה":

פסוק כד

ויקחם ויעבירם את הנחל. עשה עצמו כגשר, נסב מהכא ויהיב הכא.

פסוק כה

ויותר יעקב לבדו. "אין כאל ישורון רוכב שמים בעזרך". אין כאל, ומי כאל? ישורון, הנאים והמשובחים שבכם. את מוצא כל מה שעתיד הקב"ה לעשות לעתיד לבוא, הקדים הקב"ה לעשות על ידי צדיקים בעולם הזה. הקב"ה מחיה מתים, ואליהו מחיה מתים; הקב"ה עוצר גשמים, ואליהו עוצר גשמים; הקב"ה מברך את המועט, ואליהו מברך את המועט; הקב"ה מחיה מתים, ואלישע מחיה מתים; הקב"ה פוקד עקרות, ואלישע פוקד עקרות; הקב"ה מברך את המועט, ואלישע מברך את המועט; הקב"ה ממתיק את המר, ואלישע ממתיק את המר; הקב"ה ממתיק את המר במר, ואלישע ממתיק את המר במר. אין כאל ישורון, ומי כאל? ישורון, ישורון סבא. מה הקב"ה כתיב ביה "ונשגב ה' לבדו", אף הכא, ויותר יעקב לבדו.

ר' הונא אמר: נדמה לו בדמות רועה, לזה צאן ולזה צאן, לזה גמלים ולזה גמלים. אמר לו: העבר את שלי, ואני מעביר את שלך. העביר יעקב אבינו את שלו, חזר וראה שמא שכח דבר, מיד ויאבק איש עמו.

ר' חייא (בר) רבה ור' שמעון ברבי ורשב"ג עסיקין בפרקמטיא במטכסין בהדא צור. כיון שיצאו להם, אמרו: נלך ונתפוס אומנות אבותינו; אמרו: נחזור ונחמי אי אנשינן כלום. חזרו ואשכחו חדא מחיילא דמטכסיה. אמרין לו: מן הן אית לכון הדא? אמרו לו: מאבונא יעקב דחזר.

ויותר יעקב לבדו. רבנן אמרי: לארכיליסטים נדמה לו, לזה צאן ולזה צאן, לזה גמלים ולזה גמלים. אמר לו: העבר את שלי ואני מעביר את שלך. עבר המלאך כהרף עין, והיה יעקב אבינו מעביר וחוזר ומשכח. אמר לו: פרקמוס מכשף. נטל פוקרין ונתן בצוארו, אמר לו: פרקמוס פרקמוס, לית חרשין מצלחין בלילה. בסוף אמר המלאך: אני מודיעו עם מי הוא עסוק; ומה עשה? נטל אצבעו ונתנה בארץ והתחילה [הארץ] תוססת אש. אמר לו: מן דא את מדחיל לי? אנא כולי מניה! הדא הוא דכתיב: "והיה בית יעקב אש".

רבי חמא בר חנינא אמר: שרו של עשו היה, הוא דהוה אמר ליה: "כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלקים ותרצני".

ויאבק איש עמו. יש אומרים: מיכאל היה. אמר לו מיכאל: ומה אני שאני אחד מן השרים הראשונים כך עשית לי, ואתה מתירא מעשו? אמר ר' טרפון: לא היה לו רשות למיכאל לזוז ממקומו עד שנתן לו יעקב רשות, שנאמר: שלחני כי עלה השחר. אמר לו: וכי גנב או קוביוסטוס אתה, שאתה מתירא מן השחר? באו כתות כתות של מלאכי השרת שאמרו לו: מיכאל עלה, כי זמן הזמיר הגיע לומר; אם אין אתה פותח בשיר, נמצא השיר בטל. התחיל מתחנן ליעקב, אמר לו: בבקשה ממך, שלח אותי שלא ישרפוני מלאכי השרת שבערבות בשביל עכוב השיר. אמר לו: לא אשלחך כי אם ברכתני. אמר לו: וכי איזה מהם חביב? השמש או הבן? אני השמש ואתה הבן, ואתה צריך לברכתי? אמר לו: אף על פי כן. מיד אמר לו: לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל. אמר לו: אשריך ילוד אשה, שנכנסת בפלטין של מעלה וניצלת.

ויותר יעקב לבדו. אמר רבי אלעזר: מלמד שנשתייר על פכין קטנים. מכאן לצדיקים, שחביב עליהם ממונם יותר מגופן; וכל כך למה? לפי שאין פושטין ידיהם בגזל.

ויאבק איש עמו עד עלות השחר. אמר רבי יצחק: מכאן לתלמיד חכם שאל יצא יחידי בלילה. רבי אבא בר כהנא אמר מהכא: "הנה הוא זורה את גרן השעורים הלילה". רבי אבהו אמר מהכא: "וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו". ורבנן אמרין מהכא: "לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן".

ויאבק איש עמו. אמר לו המלאך: לא כך אמרת, "עשר אעשרנו לך"? מיד לקח כל מקנהו ועישר מהן תק"נ. מכאן אתה למד, שכל מקנהו ה' אלפים ות"ק. אמר לו המלאך: הרי יש לך בנים ולא עשרת אותם. מה עשה יעקב? הפריש ארבע בכורות לארבע אמהות, ונשתיירו שמונה, והתחיל משמעון וגמר בבנימין שבמעי אמו, ועוד התחיל משמעון ועלה לוי מעשר קודש, שנאמר: "העשירי יהיה קודש".

רבי ישמעאל אומר: כל הבכורות, כשהן בשמירת עין חייבין להתעשר. ולא עישר יעקב אלא למפרע, התחיל בבנימין שבמעי אמו ועלה לוי קדש לה'. ירד מיכאל המלאך ונטל את לוי והעלהו לפני כסא הכבוד, אמר לפניו: רבון העולמים! זה הוא גורלך וחלק מעשרך. ופשט יד ימינו וברכו שיהיו בניו משרתים לפניו בארץ כמלאכי השרת בשמים. אמר מיכאל לפני הקב"ה: רבונו של עולם! המשרתים למלך אינו נותן להם טרף מזונם? לכך נאמר: "אשי ה' ונחלתו יאכלון". לקח יעקב את כל מעשר מקנהו ושלח ביד עבדיו ונתן לעשו. אמר לו הקב"ה: יעקב! עשית את הקודש חול? ויאמר לפניו: רבונו של עולם, אני מחניף לרשע בשביל שלא יהרגני. מכאן אמרו שמחניפים לרשעים בעולם הזה מפני דרכי שלום.

פסוק כו

וירא [כי לא יכול לו] וגו'. לאתליטיס שהוא עומד ומתגושש עם בנו של מלך. תלה עיניו וראה שהיה המלך עומד על גביו, והרפיש עצמו לפניו. אמר ר' ברכיה: אין אנו יודעים מי נצח, אם המלאך אם יעקב; מן מה דכתיב: ויאבק איש עמו, מי נתמלא אבק? האיש שהיה עמו.

אמר רב: בשעה שהיו מתאבקים, רצה כת של מיכאל לסכנו, אלא שנגלה עליהן הקב"ה, וכיון שראה להקב"ה תשש כוחו, שנאמר: וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו. אמר לו הקב"ה למיכאל: יפה עשית, שעשית כהן שלי בעל מום? אמר לו: רבונו של עולם, והלא אני כהנך! אמר לו: אתה כהני ברקיע והוא כהני בארץ. מיד קרא מיכאל לרפאל, אמר לו: חברי, בבקשה ממך עמוד עמי בצרה, שאתה ממונה על הרפואות. ירד ורפאו. ויש אומרים, שמש שעתיד לזרוח על הצדיקים ולרפאותן מחליים הזריח עליו הקב"ה ורפאו, דכתיב: ויזרח לו השמש, וכתיב: "וזרחה לכם יראי שמי"; זה שאמר הכתוב: ויזרח לו השמש והוא צולע. משל בא פלוני רופא בעיר, אין צריך לשאול למה בא, אלא כדי לרפאות את החולה. אמר ליה הקב"ה למיכאל: למה עשית כן לבני בכורי? אמר לפניו: לכבודך עשיתי! אמר ליה: מעכשיו תהא ממונה עליו ועל זרעו עד סוף כל הדורות. הדא הוא דכתיב: "כי אם מיכאל שרכם", "ובעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול", וכתיב: "כי מי גוי גדול"; יבוא גדול ויעמוד על הגדול. אתה [אש והוא] אש, דכתיב: "והיה בית יעקב אש"; יבוא אש ויעמוד על אש. אתה ראש למלאכי השרת, והוא ראש לכל האומות; יבוא ראש ויעמוד על הראש. אתה עליון למלאכי השרת, והוא עליון: "ונתנך ה' אלקיך עליון"; יבוא עליון ויעמוד על עליון, ויבקש מן העליון רחמים עליהם, דכתיב: "כי גבוה מעל גבוה שומר".

וירא כי לא יכול לו. אמר ר' חנינא בר יצחק, אמר הקב"ה: הוא בא אליך וחמש קמיעין תלויין בו, זכותו, זכות אבות, זכות אמו, זכות זקנו, זכות זקנתו. מדוד עצמך, אם אתה יכול לעמוד אפילו בזכותו. משל למלך שהיה לו כלב אגריאון וארי נמירון, והיה המלך נוטל את בנו ומלבבו בארי, שאם יבוא הכלב להזדווג לו יאמר לו המלך: ארי לא היה יכול לעמוד בו, ואתה מבקש להזדווג לבני? כך שאם יבואו אומות העולם להזדווג להם לישראל, יאמר להם: שרכם לא היה יכול לעמוד בו, ואתם מבקשים להזדווג לבניו?

ויגע בכף ירכו. נגע בצדיקים שעתידין לצאת ממנו, ואיזה זה? זה דור השמד.

ותקע כף ירך יעקב. ר' ברכיה ור' אליעזר. רבי ברכיה אומר: שייעה; רבי אליעזר בשם רבי יוסי אומר: סידקה כדג. רב נחמן בר יעקב אמר: פרשה [ממקומה], כמה דאת אמר: "ותקע נפשי מעליה", "כאשר נקעה נפשי". אמר רבי חנינא בר יצחק: כל אותו הלילה היו שניהם פוגעין זה כנגד זה, מגיניה דדין לקבל מגיניה דדין; כיון שעלה עמוד השחר מה כתיב? שלחני כי עלה השחר.

תמן תנינן: גיד הנשה נוהג בארץ ובחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית, בחולין ובמוקדשין, ונוהג בבהמה ובחיה, בירך של ימין ובירך של שמאל. רבי יהודה אומר: אינו נוהג אלא באחת, והדעת מכרעת של ימין. וטעמא מאי? אמר רבא, דאמר קרא: הירך המיומנת שבירך. ורבנן, ההוא דפשיט איסורא בכוליה ירך, לאפוקי חיצון דלא, דאמר רב יהודה אמר שמואל: שני גידין הן, פנימי הסמוך לעצם אסור וחייבין עליו, חיצון הסמוך לבשר אסור ואין חייבין עליו. רבי יהושע בן לוי אמר, טעמא דרבי יהודה מהכא: בהאבקו עמו, כאדם שחובק את חבירו וידו מגעת לכף ימינו של חבירו. ורבי שמואל בר נחמן אמר, כגוי נדמה לו, ואמר מר: ישראל שנטפל לו גוי בדרך, טופלו לימינו. רב שמואל בר אחא קמיה דרב פפא משמיה דרבא בר עולא אמר: כתלמיד חכם נדמה לו, דאמר מר: המהלך לימין רבו הרי זה בור. ורבנן אמרי: מאחוריה אתא ונשייה בתרוייהו. ורבנן, האי בהאבקו עמו מאי דרשי ביה? ההוא מיבעיא ליה לכאידך דרבי יהושע בן לוי: מלמד שהעלו אבק ברגליהם עד שהגיע לכסא הכבוד; כתיב הכא בהאבקו עמו, וכתיב התם "וענן אבק רגליו".

פסוק כז

ויאמר שלחני כי עלה השחר. "חדשים לבקרים רבה אמונתך". אמר ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יוחנן: בכל יום ויום הקב"ה בורא כת מלאכים חדשים, והן אומרות שירה חדשה והולכים להם. אמר ר' ברכיה, [השבתי] לרבי חלבו: והכתיב, ויאמר שלחני כי עלה השחר? אמר לו: חנוקא, מה סברת למחנקני? מיכאל וגבריאל הן הן שרים של מעלה, וכולהון מתחלפין ואינון אינן מתחלפין.

אדריינוס שחיק טמיא שאליה לר' יהושע בן חנניא, אמר לו: אתון אמרין, אין כת למעלה מקלסת ושונה, אלא בכל יום הקב"ה בורא מלאכים חדשים והן אומרים שירה והולכין להן. אמר ליה: ולאן אינון אזלין? אמר ליה: לאן דאיתברון. אמר ליה: מן הן איתברון? אמר ליה: מן נהר דינור. אמר ליה: מה עסקיה דהדין נהר דינור? אמר ליה: כהדין ירדנא דלא פסיק לא ביממא ולא בליליא. אמר ליה: מן הן הוא אתא? אמר ליה: מן זיעתא דחייתא דאינון מזיעין מן דטענין כורסייא דקב"ה. אמר ליה סנקתדרין דידיה: והא הדין ירדנא מהלך ביממא ולית הוא מהלך בליליא? אמר ליה: נטר הוינא בבית פעור, כמה דהוא מהלך ביממא הוא מהלך בליליא.

ר' מאיר אומר: מי גדול? השומר או הנשמר? מן מה דכתיב: "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך", הוי אומר, הנשמר גדול מן השומר. ר' יהודה אומר: מי גדול? הנושא או הנישא? מן מה דכתיב: "על כפים ישאונך", הוי הנישא גדול. ר' שמעון אומר: מי גדול? המשלח או המשתלח? מן מה דכתיב: ויאמר שלחני, הוי המשלח גדול מן המשתלח.

ויאמר שלחני, שהגיע זמן קלוסי לקלס. אמר לו: יקלסו חבריך. אמר לו: איני יכול; למחר אני בא לקלס, ויאמרו לי חבירי: כשם שלא קלסת אתמול כך לא תקלס היום. אמר לו: שייצת סייפת? לא אשלחך כי אם ברכתני. אמר לו: אותן המלאכים שבאו אצל אברהם לא פרשו ממנו אלא בברכה. אמר לו: אותן נשתלחו על מנת כן, אני לא נשתלחתי לכך. אמר לו: שייצת סייפת וכו'. אמר לו: מלאכי השרת, על ידי שגלו מסתורין של הקב"ה נדחו ממחיצתן מאה ושלושים ושמונה שנים; אשמע לך ואדחה ממחיצתי? אמר לו: שייצת סייפת וכו'. בסוף אמר: אני מגלה; ואם הקב"ה אומר לי: למה גלית? אני אומר לו: בניך גוזרין גזירות ואין אתה מבטל גזירתן, ואני הייתי יכול לבטל? אמר לו: עתיד הוא להגלות עליך בבית אל ולהחליף את שמך, ואני עומד שם; הדא הוא דכתיב: "בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו", "עמך" אין כתיב כאן אלא "עמנו".

ויאמר שלחני כי עלה השחר. אמר לו: וכי גנב אתה או קוביוסטוס אתה, שאתה מתיירא מן השחר? אמר לו: מלאך אני, ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו. מסייע ליה לרבי חננאל, דאמר רבי חננאל אמר רב: שלש כתות של מלאכי השרת אומרים שירה בכל יום, אחת אומרת קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו.

"בכה ויתחנן לו", איני יודע מי בכה למי; כשהוא אומר: שלחני כי עלה השחר, הוי אומר מלאך בכה ליעקב.

פסוק כט

ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך (כתוב ברמז פ"א):

כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל. נתגוששת עם העליונים ויכלת להם, עם התחתונים ויכלת להם. ר' חמא בר חנינא אמר: שרו של עשו היה. הוא דהוא אמר ליה: "כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלהים". מה פני אלהים דין, אף פניך דין. מה פני אלהים – "ולא יראו פני ריקם", אף אתה לא יראו פני ריקם. עם התחתונים, זה עשו ואלופיו. דבר אחר: כי שרית עם אלהים, את הוא שאיקונין שלך חקוקין למעלה.

"וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו". איני יודע מי נעשה שר למי; כשהוא אומר: כי שרית עם אלהים, הוי אומר יעקב נעשה שר למלאך.

כי שרית עם אלהים. אמר רבא: רמז רמז לו, שעתידים שני שרים לצאת ממנו, ראש גולה בבבל ונשיא שבארץ ישראל.

פסוק ל

ויברך אותו שם. אמר לו: יהי רצון שיהיו בניך צדיקים כמותך.

וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך. כתוב אחד אומר: "מונה מספר לכוכבים" וגו', וכתוב אחד אומר: "המוציא במספר צבאם" וגו'. אלא מלמד שיש שם שינוי, לא כשהוא נקרא עכשיו הוא נקרא לאחר זמן, שנאמר: "ויאמר לו מלאך ה' למה זה תשאל לשמי והוא פלאי", איני יודע מאיזה שם אני מתחלף (כתוב ברמז ק"ה וברמז קי"ט):

פסוק לב

ויזרח לו השמש. אמר ר' ברכיה: ולמי לא זרחה? אלא לו, לרפואתו, אבל לאחרים אורה. אמר ר' אחא: השמש מרפא ביעקב אבינו ומלהטת בעשו ואלופיו. אמר לו הקב"ה: את סימן לבניך; מה [את] השמש מרפא בך ומלהטת עשו ואלופיו, כך [בניך], השמש מרפא בהם ומלהטת אומות העולם. מרפא בהם דכתיב: "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה"; ומלהטת אומות העולם, דכתיב: "כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עשה רשעה קש ולהט אותם היום הבא".

והוא צולע על ירכו. ר' יהושע בן לוי סלק לרומי, וכיון דאתא לעכו נפק ר' חנינא לקדמותיה, אשכחיה מטלע על רגליה. אמר ליה: את דמי לסבך, והוא צולע על ירכו:

פסוק לג

על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. אמר ר' חנניא: למה נקרא שמו גיד הנשה? שנשה את מקומו. ר' הונא אמר: הדין פקוקלתא דגידא שריא, וישראל קדושים הן ואסרו אותה עליהן. ר' יהודה ור' יוסי, ר' יהודה אומר: באחת מהן נגע ואחת מהן נאסרה. רבי יוסי אומר: באחת מהן נגע ושתיהן נאסרו. אית תנא תני: הדעת מכרעת שהיא של ימין, כדרבי יהודה; ואית תנא תני שהוא של שמאל, כדרבי יוסי. מאן דאמר הדעת מכרעת שהוא של ימין, "ויגע בכף ירכו"; ומאן דאמר הדעת מכרעת שהוא של שמאל, כי נגע בכף ירך יעקב.

על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. תנן: שולח אדם לנכרי ירך שגיד הנשה בתוכה. רבי אבהו אמר: כל מקום שנאמר "לא יאכלו", אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע, עד שיפרוט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבלה. קסבר רבי אבהו, כשהותרה נבלה, חלבה וגידה הותרו. לרבי יהודה דאית ליה יש בגידים בנותן טעם, ולרבי שמעון דלית ליה סבירא ליה דגיד הנשה אסור בהנאה:

אמר רבי יהושע בן לוי: למה נקרא שמו גיד הנשה? שנשה ממקומו ועלה; וכן הוא אומר: "נשתה גבורתם היו לנשים". אמר רבי יוסי בר' חנינא, מאי דכתיב: "דבר שלח ה' ביעקב ונפל בישראל"? זה גיד הנשה, שפשט איסורו בכל ישראל.